בשבע 155: שונה, אבל דומה

ניצול השואה חיים רוטנשטיין גורש מביתו בהונגריה בידי הנאצים, סולק מימית על-ידי ממשלת בגין, ומת משברון לב ימים ספורים לפני שגורש בשלישית מגוש קטיף

חגית ריטרמן , ו' באב תשס"ה

* ניצול השואה שמואל עמנואל אומר שאי אפשר להשוות, אבל כל יהודי ששומע על החרבת בתי הכנסת היום מוכרח להיזכר בליל הבדולח * להם זה מזכיר, אז נא לא להאשים אותם בהכחשת שואה

התוכנית לגירוש היהודים מעוררת אצל חלק מהציבור זיכרונות קשים מגירוש יהודי אירופה. לצד השוללים את השימוש בטרמינולוגיה ובסמלים מתקופת השואה בשיח הציבורי של מתנגדי הגירוש, יש החשים כי אינם יכולים לדחות השוואות למקרים ספציפיים שהתרחשו אז.

לא תמיד זה ההיגיון, לפעמים זה הרגש. הרגש הוא שניסח את הסיסמה 'יהודי לא מגרש יהודי'. הרגש הוא שלא יכול לשאת את מראה החיילים המושכים בכוח אל מחוץ לביתם יהודייה הרה, תינוקות בוכים, קשישים. איש אומנם לא משווה את ההתנתקות לשואה אחת לאחת, אבל נראה שאלמנטים מסוימים שהיו קיימים באותה עת מעלים קונוטציות בקרב החוששים מביצוע תוכנית ה'התנתקות'.

במרץ השנה כינתה ח"כ יולי תמיר את "הטענה שפינוי הוא גירוש" – "הכחשת שואה". גם יו"ר 'יד ושם', אבנר שלו, הזדרז לגנות את אלה שענדו טלאי כתום כסמל לתחושת היהודי הנרדף. "ההשוואות המיותרות גורמות לעיוות הזיכרון ואף נגועות בהכחשת שואה", אמר היו"ר. אך אם יש מי שיכול, אולי יותר מכולנו, לומר אם זה לגיטימי להיזכר באותה תקופה אפלה, יהיו אלה ניצולי שואה. אלה ודאי לא ייחשדו ב"הכחשת שואה".

הצער הכריע

בשביל חיים רוטנשטיין מנווה-דקלים, תוכנית ההתנתקות היתה אמורה להיות הפעם השלישית שבה השלטון מסלק אותו מביתו. "זה יהיה הפינוי השלישי שלי", אמר ל'בשבע' בראיון לפני כחודשיים, "הפעם הראשונה היתה בהונגריה והשנייה בימית". בתחילת השבוע שעבר הוא נפטר, לאחר שלקה בלבו. במשפחתו אמרו שהצער הוא זה שהכריע אותו. אלמנתו, יהודית, סיפרה שדאג בגלל ההתנתקות.

כל חייו זכר רוטנשטיין כיצד גורשו יהודי הונגריה מאדמותיהם, כיצד נושלו מנכסיהם, כיצד הובלו אל הלא נודע. גם את התעללויות הקאפו זכר, את "ההשתדלות שלהם להיות חרוצים מדי". ויש מי שבפעולותיו מזכיר לו את אלה שעזרו לאויב במקום לאחיהם: "שלום עכשיו זה הקאפו של ימינו. אני מתעצבן כשמדברים עליהם".

אל ימית הגיע לאחר שהוא ורעייתו התאהבו בעיר כמעט ממבט ראשון והחליטו לבנות בה את ביתם. "בימית היו לנו חיים טובים, כמו בית הבראה", סיפר. רוטנשטיין שירת במשטרת ישראל משך 20 שנים, וכשחרב הפינוי הונפה מעל ימית, אסרה עליו המשטרה להפגין. שוב סולק בלי יכולת למחות, שוב ראה יהודים מובלים החוצה בכוח, הפעם בכלובים ובאוטובוסים. "אחרי הפינוי קיבלתי התקף לב. לפני זה לא הייתי חולה. ההתקף נבע מהתרגשות".

רוטנשטיין למד מניסיון חייו שהשלטון מכריע, בסופו של דבר, את האזרחים. "יש אנשים שחווים דברים קשים, אבל משלימים איתם. אחרי מה שעברתי, אני לא מתרגש. אם צריך ללכת, אין ברירה", אמר.
את אירועי הגירוש מגוש קטיף אמר שלא ניתן להשוות לאירועי העבר. "כשלקחו אותנו מהונגריה, לקחו כמו עדר. בפינוי ימית נתנו לנו כסף בשביל לבנות בית. אבל אפשר היה להשוות, כי גירשו אותנו מהבית".

מה אתה מרגיש עכשיו, כשהמועד שנקבע להתנתקות קרב?
"קשה. יש הרבה שאלות שאין לי תשובות עליהן. אנחנו לא יודעים לאן ללכת. בימית גרנו שש שנים, פה 22 שנים. אני משתדל לא להתעצבן כדי שלא יהיו לי בעיות. אנחנו לא רוצים לעזוב. חבל שהממשלה יזמה את זה, אני מרגיש עלבון.

"היהודים הם רחמנים בני רחמנים, ולכן גם אם החיילים ישתתפו בפינוי זה טוב יותר מאשר אם יגייסו חיילים לא יהודים. בימית כאב שזה יהודים, אבל ידענו שזה טוב יותר מחיילים ושוטרים גויים".
כשמועמדים לגירוש ענדו טלאי כתום, הוא נעלב. "זה כואב מדי, זה מזכיר את העבר. יכולים לעשות הרבה דברים בלי לבזות. זה צעד לא נכון. הסטיקר 'יהודי לא מגרש יהודי' זה בסדר, רק לא עוזר. השימוש בסמלי שואה מיותר".

ומה דעתך על ההשוואות שנשמעות לא פעם בין מה שהגרמנים עשו לנו לבין מה שאנחנו עושים לפלשתינים?
"לא צריך לעשות השוואות כאלה. מגיע להם, אנחנו לא הולכים לחסל רבים רק מפני שהם ערבים, אלא רק את המחבלים".

הכיפה תהיה הטלאי

אליהו שולץ מזכיר שלהשמדת היהודים באירופה קדמו שש וחצי שנות התנכלויות (1939-1933), ואלה, הוא אומר, "חוזרות היום במדויק. הנישול מהדירות וממקומות העבודה, ההשמצות. גם אז המציאו דברים שלא היו. ובשמאל ממציאים שהמתנחלים לקחו את הכסף מעיירות הפיתוח, שהם מתנכלים לצבא. אפילו שמעתי שהרוצח של רבין בא מהתנחלות הרצליה והרוצח משפרעם מהתנחלות ראשון-לציון. מנסים לעשות ליהדות הדתית-לאומית דה-לגיטימציה. כל הדברים שהופיעו אז חוזרים על עצמם. משם ועד לתוצאה של 41' זה לא רחוק".

שולץ (75), תושב אפרת, נולד בצ'כוסלובקיה, שבינתיים התפצלה לצ'כיה ולסלובקיה. "בספטמבר 1944 לקחו אותנו לאושוויץ", הוא מספר, "ונשארנו רק אני ואבי". הוא עבד בעבודות הכפייה ככורה פחם, צעד במצעד המוות, ושוחרר בבוכנוואלד, בהיותו בן 15. שולץ, מנהל חשבונות במקצועו, הוא ממייסדי היישוב פסגות, נשוי לשולמית וחי 22 שנים באפרת.

לדעתו, היחס אל הדתיים נובע משנאה ומקנאה. "כך זה החל גם אז, היהודים הצליחו כלכלית והיו משכילים – עורכי דין, רופאים – אז זה גרר קנאה. היום המצב, ההתנחלויות הצליחו כלכלית, ראי למשל החקלאות בגוש קטיף, והן משמשות אובייקט לשנאה.

"כל אומה זקוקה לשעיר לעזאזל, לאובייקט שנאה. מצאו את המתנחלים, ועליהם מלבישים את כל צרות המדינה. יש אנשים שבולעים את זה, ומתנהגים בהתאם".

כלומר?
"הם שונאים את המתנחלים ופועלים בהתאם לאמונות האלה. הייתי אז ילד, וקיבלתי מכות ברחוב כי אני יהודי. זה יגיע גם היום. סתם ייטפלו מתוך שנאה. שמעת איך התבטא המפקד ניסו שחם? זה אדם ששונא. השוטרים שתחתיו ניזונים מזה, ומתנהגים בהתאם.

"אנחנו יודעים שבית-המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, וזו קיימת גם היום. זה יפלג את העם, את הצבא, את המשטרה. ובלי ספק יאשימו את היהדות הדתית, כמו שהגרמנים עשו ליהודים. אחרי ההתנתקות יהיו שני עמים, ואז נפסיד לערבים, כי הם נחושים. כלומר אם נתנהג כמו היום, אין לנו סיכוי. הערבים יקימו לנו מחנות ריכוז בנגב, ואני יודע מי יהיו הקאפו".

מי?
"השמאלנים. הערבים ירדפו ויהרגו אותם כמו את הימנים, אבל אם חלק מהם יהיו קאפוס, אני יודע איזה סוג של קאפו הם יהיו. אני זוכר שהיו קאפו יהודים שכשהגרמנים לא היו נוכחים, הם לא עשו לנו שום דבר. אבל היו גם כאלה שניצלו את עמדת הכוח שלהם לרעה, והרביצו לנו גם כשהגרמנים לא ראו".
מה אתה חושב על הטלאי הכתום ומדי אסירי המחנות שהוכנו באלי-סיני?

"לא ירחק היום שבמקום הטלאי הצהוב, הכיפה על הראש תהיה סמל הרע והאובייקט לשנאה ולרדיפה. לגבי מדי האסירים, הם לא דומים לאלה שהיו לנו, אבל אם יש לי הרגשה שכך מתנהגים אליי, אני רשאי לעשות זאת. אין סעיף בחוק שאוסר".

יו"ר 'יד ושם' אמר שהשימוש במושגים מהשואה נגוע בהכחשת שואה.
"זו טענה טיפשית, אני בוודאי שאינני מכחיש שואה".
מה אתה מרגיש כלפי שימוש בסמלי שואה שבא מצד שמאל של המפה הפוליטית?
"אף יהודי בחו"ל לא פוצץ אוטובוסים גרמניים ולא התנכל לזכותם לקיים מדינה משלהם. איש לא רצח גרמני ברחוב, בניגוד למה שהערבים עושים. האם אנחנו עושים לערבים מה שהגרמנים עשו? יש קצת הבדל".

"אינני יכול שלא להיזכר"
"אינני משווה את גזירות הנאצים להחלטות הממשלה, אבל יש מהלכים במסגרת תוכנית העקירה שמזכירים לי אירועים קשים מתקופת השואה", אומר שמואל עמנואל מקיבוץ שעלבים. "כשראש הממשלה אומר 'עד סוף השנה לא יהיה יהודי בגוש קטיף', אינני יכול לא להיזכר בביטוי המצמרר יודנריין, נקי מיהודים, של הנאצים.

"כשיהודי מצדיק את הסכמתו לקבל את תפקיד ראש מינהלת סל"ע בטענה שעדיף שהוא, כאיש התיישבות, ימלא את התפקיד בגלל קרבתו למתנחלים, אני מוכרח להיזכר בדברים דומים שאמר קצין המשטרה ההולנדי שעצר אותי עם הוריי ואחי הקטן בדירת המחבוא שבה היינו. כשהעדתי נגדו בבית-משפט אחרי המלחמה, הוא טען שהסכים במסגרת תפקידו לעצור יהודים כי חשב שעדיף שהוא יעסוק בזה, ולא הגרמנים. בית-המשפט לא קיבל את טענתו.

"גם האיומים והסנקציות של מינהלת סל"ע כלפי מתיישבים שלא מוכנים להתפנות מרצון מזכירים לי איומים על יהודים שלא מתייצבים במועדים שנקבעו ליציאה למחנות 'עבודה' בפולין.
"כל יהודי מוכרח להיזכר בליל הבדולח כשהוא שומע על התוכנית להחריב את כל בתי-הכנסת בגוש קטיף. ואני לא מוכן לדמיין מה צפוי לבית העלמין של גוש קטיף. כששמעתי שהגוש הוכרז כשטח סגור, נזכרתי בסגירת שכונות יהודיות באמסטרדם לקראת ביצוע הגירוש".

עמנואל נולד בגרמניה לפני 78 שנים. לאחר עליית היטלר לשלטון ברחה משפחתו להולנד. הוא שב מברגן-בלזן, עלה לארץ ב-1951 וכעבור שנתיים הצטרף לקיבוץ שעלבים שבו הוא חי עם רעייתו רות. עמנואל מילא מגוון תפקידים בתחומי תרבות, חברה וחינוך.

"יש גם אירועים 'קטנים' שמזכירים לי אירועים של אז", הוא מוסיף. "כשאוסרים על יהודים להיכנס למקומות מסוימים עם סרט כתום, אני נזכר שהגרמנים אסרו על הגויים בהולנד להביע הזדהות עם סבלם של היהודים.

"גם החרם על מוצרים ממפעלים ביש"ע מעורר זיכרונות קשים מהימים ההם. ועוד לא דיברנו על עשרות המקרים של פגיעות חמורות בגופם ובכבודם של יהודים טובים וחיילים נאמנים".
ובכל זאת, אנחנו לא בידי הגויים עכשיו, אנחנו במדינה יהודית.

"נכון שמבחינה גופנית, אנחנו סובלים פחות מצרות אצל יהודים, הרי רובם רחמנים בני רחמנים. אך מבחינה רוחנית, גלות של יהודים היא דבר קשה. בוודאי כשמדובר בגלות של יהודים במדינה יהודית. זה דבר איום ונורא, במיוחד בשביל מי שעבר את ייסורי הגלות וחשב שילדיו זכו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה בארץ האבות ולעולם לא יתנסו בייסורי גירוש". לעמנואל, יצוין, יש בת ונכדים בכפר-דרום.
הנשיא קצב קרא לא להשתמש בזכר השואה במאבק נגד העקירה.

"למרות האירועים הקשים והכואבים של החודשים האחרונים, אני מסכים שיש להימנע משימוש בזכר השואה ומהשוואות בין מה שקורה היום ומה שקרה אז. אבל אינני יכול להכריח עצמי לא להיזכר במאורעות שחוויתי בשואה. למרות שיש דמיון בין גזירות הגירוש של אז והיום, חייבים לזכור את ההבדלים התהומיים. לכן אסור לכל יהודי, ובוודאי ליהודי שעבר את נוראות השואה, להשתמש בכינויי גנאי כגון נאצי כלפי יהודים שמסייעים לביצוע גזירת העקירה. אבל כמו שאי אפשר לדרוש מאדם הסובל מכאבים שיחליט שאין לו כאבים, כך אי אפשר לדרוש מאדם לא להיזכר בחוויות טראומטיות שעברו עליו בצעירותו".

על השאלה מה הוא חש כלפי התבטאויות משמאל המשוות את פעולות ישראל כלפי הערבים לפעולות הנאצים, עונה עמנואל ש"אף ג'נטלמן אירופאי הגון לא ישלוף אמירה נבזית שמדמה את הריגתו בטעות של ילד במהלך פעולה צבאית הגנתית לרצח רבבות ילדי ישראל באירופה".

הוא גם מזכיר שהגרמנים לא פלשו למדינות אירופה כיוון שאלה זממו לחסל את גרמניה, ולכן לא ניתן להשוות את 'הכיבוש' שלנו לכיבושים של הגרמנים. ושהגרמנים הטילו מגבלות על היהודים למרות שהיהודים לא זממו להרוג אותם. המקרה שלנו שונה.
"אני חושש שאם תוכנית העקירה והגירוש לא תתבטל, וכלי התקשורת למיניהם יסקרו את 'פינוי המתנחלים' על כל נוראותיו, מאות אלפי יהודים יזדעזעו מהדמיון בין תמונות 'הפינוי העדין' ובין תמונות שראו ב'יד ושם'. אז כבר לא ידברו נגד שימוש בזכר השואה. אז כולם יבינו שהעקירה גרמה לחילול זכר השואה".@

השמאלנים התחילו

בשיח השמאלני, מישעיהו ליבוביץ' ועד עינב גלילי, צה"ל והמתנחלים הם כבר מזמן נאצים

המתנחלים כמו הגרמנים
"אני מבין היטב את הרצון המפעפע אצל פלשתינים רבים לנקום על כל הפשעים והזוועות שהמתנחלים והצבא עוללו בשנות הכיבוש, כפי שהבנתי את רצון הנקמה אצל יהודים בסוף מלחמת העולם השנייה שביקשו להרוג גרמנים רבים בכל דרך אפשרית. זכורה התוכנית (שסוכלה) להרעיל את מקורות המים של עיר גרמנית גדולה במטרה להמית את כולם" (גדעון ספירו בטורו "סמרטוט אדום", אתר 'הגדה השמאלית', 1.8.05).

רוצחים בצבא הגרמני
"ייתכן שרבים מהמתנחלים לא מכים את נשותיהם וילדיהם, כמה מהם אוהבים פרקי חזנות ואחרים אפילו חוטאים בשמיעת מוסיקה קלאסית. זה לא משנה עבורי. אתה בוודאי יודע שמבין גדולי הרוצחים בצבא הגרמני היו כאלה ששבו הביתה ממלאכתם, נשקו לנשותיהם, שיחקו עם ילדיהם, ושמו להרגעה מוסיקה קלאסית" (ספירו בטוקבק למאמרו, למחרת).

מוסולינים, פשיסטים
"אני יכולה להראות לך כתבים פרי עטו של מוסוליני אודות הפשיזם, ואם תעיין בהם תגיע למסקנה כי שרים בממשלה המכהנת ממשיכים באותו קו פשיסטי" (שולמית אלוני, ראיון לעיתון 'כול אל-ערב', 29.7.05).

יודנריין
"לי היום ברור שאי אפשר יהיה להמשיך וללכת בדרך המוליכה לכך שבמדינה היהודית יש מיעוט ערבי ובמדינה הפלשתינית אין מיעוט יהודי. זו משוואה שאי אפשר לחיות איתה לאורך זמן. היא אינה הוגנת. יש בה יסוד של יודנריין" (יונתן בשיא, ראיון ל'הארץ', 6.7.05).

שואה
"הרב קמינצקי, שמעריך כי תהיה התערבות א-לוהית למניעת ההתנתקות, חוטא בחטא קדמון שרבנים ומורי הלכה (חרדים) נכשלו בו בזמן השואה. וכי מה עשה הרבי מסאטמר כאשר הוא עצמו נחלץ מגיא ההריגה באירופה ומצא מפלט באמריקה, באותה עת ממש הורה לחסידיו להישאר במקומותיהם" (ישראל סגל, מאמר ב'הארץ', 25.4.05).

נאצים
כך מכנה פעילת השמאל טלי פחימה, ידידת המחבל זכרייה זביידי, את חוקריה בשב"כ (כתבה ב'ידיעות אחרונות', 21.1.05).

תוצאה שואתית
"היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר... שיעברו דירה. יגיעו המוברים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" (עינב גלילי, ראיון ל'מעריב', 22.10.04).

סיפורי סבתא
בישיבת ממשלה שהתקיימה לאחר שצה"ל הפציץ בתי מחבלים ברפיח, אמר שר המשפטים לפיד שהזקנה שצולמה כשהיא נוברת בהריסות אחד הבתים מזכירה לו את סבתו בשנות השלושים באירופה (מהדורות החדשות, אמצע מאי 2004).

הניאו-נאצים באוסטריה
"ניתן להכליל אמירה על המתנחלים האידיאולוגים שהם גרועים הרבה יותר מכל ניאו-נאצי באוסטריה" (מאמר בכתב העת השמאלני-מזרחי 'קדמה – שער המזרח', ינואר 2003).

חוקי נירנברג
"אלי ישי (בהיותו שר הפנים) פועל לפי חוקי נירנברג... הסרט (סרט הסברה של ש"ס) הזכיר לי סרט תעמולה נאצי" (שולמית אלוני, 'מעריב', דצמבר 2002).

גלוחי ראש
"התנהגותם של אלה המכונים נוער הגבעות מקרב המתנחלים מזכירה את זו של גלוחי הראש באירופה ובארה"ב" (עוזי בנזימן, 'הארץ', אוקטובר 2002).

עם שעבר שואה
"אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלה?", אמרה זמרת המלחמות על פעילות חיילי צה"ל במבצע חומת מגן (יפה ירקוני, גל"צ, אפריל 2002).

מדי אס-אס
אתר אינטרנט סאטירי שעוסק באקטואליה הציג בסרטון מצויר את ראש הממשלה אריאל שרון כנאצי. שרון נראה כשהוא עומד במרפסת, מצדיע במועל יד ולבוש במדי אס-אס. הקהל שמריע לו, על פי הסרטון, מורכב מחובשי כיפות סרוגות (אתר 'נונסנס', 2001).

התנועה הנאצית
"הדת היא רעיון עוועים... כשבוחר אדם להאמין לשקרים האלה, הוא משליך לפח האשפה את מהות האדם... יבואו אחרים ויגידו זה עושה טוב... גם מצטרפים רבים לתנועה הנאצית הרגישו התרוממות רוח ושמחה" (ביטאון אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, 'תזה', מאי 2000).

צלב קרס, נאצים
"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים" (האלוף במיל' שלמה גזית, 'ידיעות אחרונות', 8.3.98).

נאצי קטן, נאצי מלוכלך
"מותר להתגונן מול איתמר הנאצי הקטן הזה... סתום את הפה, נאצי מלוכלך" (אמנון דנקנר על איתמר בן-גביר, 'פופוליטיקה', ערוץ 1, 1998).

ביטאון המפלגה הנאצית
"עורכי דר-שטורמר (ביטאון המפלגה הנאצית) היו נהנים לקרוא את הכותרות הללו (של תעמולת הליכוד)" (שולמית אלוני, 'הארץ', מאי 1996).

גם לפני השואה
"הממשלה הזאת והעומדים בראשה הם מוכי טירוף שאיבדו כל רסן... למרות שאסור להשוות שום מצב עכשווי לשואה, אני בכל זאת רוצה להזכיר שגם לפני השואה... המנהיגות היהודית אמרה אז אין ברירה" (אריאל שרון על ממשלת אוסלו, עיתון 'כפר חב"ד', ספטמבר 1995).

מדי אס-אס, צלב קרס
סוכן השב"כ אבישי רביב מתחזה לאיש ימין, מפרסם כרוז שעליו תמונת רבין במדי אס-אס ומחלק לכתבים. אותו רביב גם מצטלם בהפגנות הימין עם דגל גרמניה שעליו צלב קרס (מהדורות החדשות, 1995).

ממשלת יודנראט
"אתם ממשלת יודנראט" (העיתונאי טומי לפיד מבהיר לשר החוץ פרס מה דעתו על ממשלת אוסלו. 'פופוליטיקה', אוקטובר 1995).

נוער היטלר
"יש מגזר שלם בחברה הישראלית שללא היסוס אני קובע שהוא העתק של הנאצים. תראה את ילדי חברון, הם בדיוק כמו נוער היטלר" (פרופ' משה צימרמן, עיתון 'ירושלים', 28.4.95).

מבין את הגרמנים
"כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הגרמנים שרצחו אותם בשואה" (הפסל יגאל תומרקין, עיתון 'תל-אביב', 1988).

יהודונאצים
הפרופ' ישעיהו ליבוביץ': חיילי צה"ל המשרתים בשטחי יש"ע הם יהודונאצים. (קיץ 1987). כעבור שנים, כשנשאל על השוואתו בין הישראלים לנאצים, ענה ליבוביץ' שאומנם לא הקמנו תאי גזים, אבל המנטאליות הרווחת בחברה הישראלית היתה מסוגלת לאפשר זאת.

מחנות ריכוז
"למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ובשומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז" (פרופ' ליבוביץ' מייעץ לערבים, 'הארץ', 27.9.85).

הזוועה הנאצית-פאשיסטית
"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שמהם ינקה הזוועה הנאצית-פשיסטית" (שולמית אלוני, 'דבר', 24.12.84).