גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 157ראשיהפצה

אני מפחד מדרך ארוכה - שולחן עורך

לפני שיביא את החורבן הבא, חייבים לשלוח את שרון הביתה ● גם עוזי לנדאו מנצח את שרון בסקרים ● לא להתחבר לראשי צה"ל הורסי ההתיישבות ● גינוי למגנים את מגיני כפר דרום
25/08/05, 00:00
עמנואל שילה

אריאל שרון:
רבים נאבקו להצלת היישובים. אחרים לא האמינו שניתן להציל, אבל קיוו שהמאבק הקשה ירתיע מפני עקירות נוספות. למרבה האסון, שני הדברים לא קרו. היישובים נפלו בקלות מאכזבת, משפילה ומייאשת. אדריכלי הגירוש חוגגים את הביצוע המושלם. פרשני השמאל כבר מיהרו לסכם שאין שום בעיה לגשת שוב למבצע דומה. אם לא נלמד איך לעצור אותם, הם לא ישאירו מההתיישבות אבן על אבן. הרי מפלגת העבודה כבר דורשת פירוק מיידי של המאחזים. כוח ההרתעה של הציבור האמוני ספג מכה אנושה.

ניתן היה ליצור הרתעה גם באמצעות סירוב פקודה המוני. אלפי סרבנים אולי לא היו מונעים את הגירוש, אך היו מטלטלים את צה"ל בעוצמה שתהפוך עקירה נוספת לאיום אסטרטגי על חוסנו ושלמותו. זה לא קרה, בעיקר משום שבניגוד לנוער המסור והנפלא, רוב הציונות הדתית הממוסדת ישבה רוב הזמן בין המשפתיים, לא הבינה את עומק סכנת הכישלון והחורבן, ולא נאבקה במסירות נפש אמיתית. פרופ' דוד הנשקה כתב כי ספק אם ניתן היה לבצע את העקירה אלמלא שהציבור הדתי-לאומי נתן את ידו למעשה. אפשר להוסיף ולומר שספק אם ניתן היה לבצע את הפשע אלמלא המתנחלים עצמם נתנו לו את ידם. די היה אילו כל מי שמגוריו ביש"ע או למד בישיבה ביש"ע היה מסרב לקחת חלק בגירוש.

מחיר החולשה האידיאולוגית ובלבול הדעת עלול להיות כבד ביותר, ולא רק בתחום ההתיישבות. ישיבות ההסדר נמצאות על הכוונת, ומי יודע מה עוד מנכסי צאן-הברזל שלנו יעמוד בעתיד הקרוב בסכנת רמיסה בידי אליטות השמאל הדורסניות. הטיעונים בדבר קדושת ההכרעה הדמוקרטית והחובה לא לשבור את כללי המשחק כבר מוכנים.

נותרה דרך אחת לשקם את ההרתעה: להעיף את אריאל שרון הביתה כמה שיותר מהר. להיפטר מהמחריב הסדרתי הזה לפני שיביא חורבנות נוספים. לצרוב בתודעת הפוליטיקאים הציניים והאופורטוניסטים כי ראש ממשלה שכך פועל ישלם בכיסאו. לגרום לכל ראש ממשלה מהליכוד לחשוב היטב לפני שייזרק כמו המושחת מהחווה.

המטות הכתומים חייבים להתאושש מהמפלה ולהמשיך לפעול. יש להיערך לפעילות הסברה ערכית לטווח ארוך. מבצעי פנים אל פנים צריכים להפוך לחלק מחיינו. אבל קודם כל יש לשים קץ לשלטון הרשע של המשפחה המושחתת, ההרסנית והדורסנית, מחריבת הארץ.

ערי האוהלים המוקמות בידי העקורים הן כעת הסיוט של שרון. מתפקדי הליכוד צופים בפליטים ומתמלאים זעם עליו. גם הציבור הרחב לא יכול לקבל את הפער הנורא בין היעילות המשומנת בביצוע העקירה לעומת הטיפול הכושל בשיקום ובשיכון מחדש. שרון ינסה עכשיו לעשות הכול למען שיקום מהיר של מגורשיו. אסור למחול לו, ואסור לתת לו להיראות כמי שמכפר על פשעיו. מי שיסלח לשרון לא ייסלח לו.

עוזי לנדאו:
לפי סקרים מעודכנים, לא רק נתניהו אלא גם עוזי לנדאו גובר על שרון בקרב מתפקדי הליכוד. לנדאו מציב אלטרנטיבה לשרון המושחת והמשחית גם בתחום הלאומי וגם בתחום ניקיון הכפיים האישי. בשני התחומים הללו נתניהו נופל מממנו. לנדאו הלך עד הסוף עם מצפונו בהתנגדותו להתנתקות ושילם בכיסאו, ואילו נתניהו זיגזג ללא הרף כדי לשמור על מעמדו, ופרש רק כשידע שזה ישתלם לו. לנדאו נחשב לצח כשלג בתחום היושר והיושרה, ואילו נתניהו סוחב לא מעט קופות שרצים מעברו.
למרות זאת, אסור לשכוח שהמטרה העליונה היא להעיף את שרון. הסקרים האחרונים מחמיאים ללנדאו ונותנים לו קולות כמעט כמו לנתניהו בהתמודדות משולשת שרון-נתניהו-לנדאו. אבל בבחירות כלליות, לא פנים-ליכודיות, ספק אם לנדאו יוכל להביס את שרון לאחר שיפרוש מהליכוד, או את מועמד השמאל. ויש נתון חשוב נוסף: הסוקרים מתעלמים ממועמדותו של פייגלין, אבל לתנועת 'מנהיגות יהודית' יש היום קרוב לעשרה אחוזים(!) מקרב המתפקדים הצפויים להצביע בפועל בהתמודדות על ראשות הליכוד. כשפייגלין לא ברשימה הם נותנים את קולם ללנדאו, אבל בהצבעת אמת הם יתמכו בסיבוב הראשון בראש תנועתם.

בינתיים לנדאו צריך להמשיך במירוץ. בעתיד אולי הוא יגבה מנתניהו תמורה נכבדה עבור פרישה והצטרפות למחנהו. תיק הביטחון למשל.
ואולי הוא עוד יפתיע ויהיה ראש ממשלה. מה יש, יצחק שמיר היה יותר כריזמטי?

מנהלת ההתנתקות:
יונתן בשיא מונה לכאורה כדי לסייע לתושבי עזה, אבל שיקום הפליטים היה רק המטרה המשנית. המטרה החשובה יותר היתה לנהל מלחמה כלכלית-פסיכולוגית של פיתויים ואיומים, אשר תשבור את התנגדות התושבים ותכניע את רוחם. אנשיו של בשיא ידעו היטב מה צריך לעשות למען המגורשים-לעתיד, אבל הם נמנעו מכל פעולה לטובת מי שלא הסכים לחתום מראש על כתב כניעה ולוותר על המאבק. הם תוקצבו בנדיבות מכספי משלם המיסים כדי למנוע את חרפת הפליטות שאנו רואים כעת, ונכשלו כישלון חרוץ. ניסיונם לגולל את האשמה לפתחם של התושבים והנהגתם הוא הוספת חטא על פשע. גם היכן שנתקלו בסירוב מוחלט לשתף פעולה - זה לא תירוץ למחדל שלהם. במקום לעבוד על פיתרון חלופי שישמר את הקהילות, הם העדיפו לרקוח קומבינות שאיפשרו את הסבת כספי שיקום הפליטים לטובת שיקום קיבוצים כושלים. טובת העקורים פשוט לא עמדה בראש מעייניהם.

את מנהלת ההתנתקות הכושלת יש לפרק עכשיו. ואם נכונים דברי ההצטדקות של בשיא כאילו רבנים אמרו לו שלטובת העקורים כדאי שדווקא הוא ייקח את התפקיד, אז גם אותם רבנים שאיני יודע מי הם צריכים לבקש סליחה מהעקורים.

הציונות הדתית
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה? אני דווקא מפחד מהסיסמה הזאת, שעלולה גם לשמש תירוץ לבטלנות ולאזלת יד. הציונות הדתית חייבת לחשוב בגדול, ולראות כיצד היא משקמת את עצמה וחותרת להנהגת המדינה תוך זמן קצר. אם לא נמצא איך לרסן את השפעת האליטה השמאלנית, בקרוב נהיה מסונדלים על ידי חוקה שתקבע את אופיה של ישראל כמדינה חילונית-דמוקרטית לנצח נצחים. במכון השמאלני לדמוקרטיה ידאגו שכבר אי אפשר יהיה לשנות זאת באופן דמוקרטי, אלא רק בהפיכה.

צה"ל
א. תוכנית ראשי המכינות להשתלבות בצמרת הצבא נקלעה למשבר. ההתנתקות הוכיחה שקצינינו מושפעים לרעה מהצבא לא פחות משהם משפיעים עליו לטובה. צה"ל בודק כעת בקפידה את יחסיו עם הקצונה הדתית, ודורש מקציניו הדתיים להוכיח שנאמנותם לצבא עומדת מעל לנאמנותם לתורה. לא במקרה אלעזר שטרן הוא אלוף, בעוד אפי איתם - מפקד קרבי עם הרבה יותר קבלות - נשאר תת-אלוף. בשיטה הזאת, אלו מצעירינו שיגיעו לצמרת לא יהיו פירות שאפשר להשתבח בהם. הם יהיו רק מעט טובים יותר מאחרים.
ב. אדריכלי הגירוש שהתלכלכו בפשע אינם צריכים להיות מוזמנים כבעבר לאירועים חגיגיים בישיבות ובמכינות. אם יוזמנו, הנוער שגורש על ידם לא ישתוק.
ג. לפני שאפקיד את גורל בניי הצעירים בידי קצינים כמו דן חלוץ, דן הראל, יפתח רון-טל, יאיר נוה ואלעזר שטרן, עליי לוודא שלא יישלחו לשבת בכלא בגלל ציות לדבר הלכה. אם זה לא ייעשה, לא ירחק היום שגדוד 'נצח יהודה' של הנח"ל החרדי יהפוך לאוגדה.

עצורי כפר דרום
הם הצילו את כבודנו, והגנו על בית הכנסת של היישוב כמו שיהודי מאמין צריך להגן על בית כנסת מפני מחריביו. אלו מבינינו שגינו אותם עשו מעשה מגונה. אל תתנו להפוך אותם שעיר לעזאזל.