בשבע 158: החומה הכתומה

את הרוח הגדולה של מתיישבי הגוש ותומכיהם יש להפנות להתחברות לעם ולסילוק שרון ומרעיו מהשלטון

אפי איתם , כ"ז באב תשס"ה

עכשיו אחרי שגופם הרדוף של יישובינו האהובים בגוש קטיף ובצפון שומרון טמון בקבר החולות שכרה להם ראש הממשלה, ועתה כשאנו קרובים לסוף שבעת ימי האבל, זה הזמן לחזור לדבר דברי נחמה. לא נחמה ריקה המוסיפה התנתקות על התנתקות. נחמתנו באה מלב קרוע, אבל יודעת שאין בידי מי להפקיד את בניין האומה והארץ, אלא בידיים הבונות באהבה ובסבלנות אין קץ ובאמונה עמוקה. המשברים הללו בונים אותנו בדרך קשה וארוכה. הצונאמי הזה, שהרס את גוש קטיף איננו תופעת טבע אלא הוא תוצאת רוח רעה. יציר כפיו של ראש הממשלה שהצליח להשחית את החברה הישראלית עד כדי כך שהיא הולידה מתוכה אטימות והרס איומים שהיינו עדים להם. מרגע שפגעה הרוח הרעה הזו בכנסת, בממשלה, בתקשורת ובבית המשפט העליון, נותר לנו המאבק הציבורי על רוח העם אותו עשינו בכל מאודנו.

כן, היה נס

רבים שאלו את עצמם היכן הנס שייחלנו לו, כ"כ ייחלנו לו? הנס הזה אכן התרחש. הגוש אכן נפל - הטבע לא השתנה. אבל טבענו הפנימי העמוק הופיע בהחלטה שקיבלנו כולנו, שהיא מעומק התיקון של חטא שנאת החינם שהחריב את ביתנו בעבר. הרמב"ם אומר שאין אדם נקרא בעל תשובה עד שיעמוד באותו ניסיון שבו נכשל. אהבת חינם שבה צריך לתקן את נפילת ביתנו שגורה בפינו כמאמר חז"ל, אולם כמה קשה היא הלכה למעשה. כמה קשה היה לנו לאהוב באמת את החיילים שנשלחו למשימה הפושעת של הרס בתיהם של אחינו המתיישבים. כמה לא היו הם ושולחיהם ראויים לאהבתנו. אולם נס עשה לנו הקב"ה שרומם אותנו במקום ובזמן המדויקים הרבה מעבר למדרגתו של כל אחד ואחד מאיתנו, וכל זה בזכות רוחו המיוחדת של גוש קטיף, בזכות גישת היסוד של "באהבת חינם ננצח". עובדה שבקרב עשרות אלפי אחינו מורתחי הלב, קרועי העיניים וקמוצי האגרופים לא נמצא ולו איש אחד שיתן אגרוף או אפילו סטירה לשוטר או לחייל. גם העלילות על מתבצרי הגגות בכפר דרום, קריאות ההסתה כנגד גיבורי שא-נור וחומש, נתגלו כשקר גס. המאבק נשאר בטהרתו עד אחרון הנאבקים. הנהגת המאבק אכן עשתה השתדלות עצומה אבל האופן המוחלט שבו אהבת החינם ניצבה אל מול הרשעות הדורסנות וההרסנות היא פלא גדול, נס גדול שהכשיר אותנו כציבור להנהגה עתידית של מדינת ישראל.

לא להתנתק מהעם

דווקא כעת, כשזכינו לברר לעצמנו, לעולם ולריבונו של עולם שאנו אכן דור של גאולה, שאנו אכן מסוגלים לאהבת חינם, תהיה זו טעות גדולה וחמורה לחזור בנו מן הגובה הזה ולפעול להתנתקות נוספת מן העם והמדינה שכה זקוקים לנו. כעת יש לאזור כוחות למשימות הבניין. בראשונה עלינו לקומם את הריסות גוש קטיף. אסור לאפשר למזימתו הכפולה של ראש הממשלה שאיננו מסתפק בעקירתם של אחינו ובשברון לבבם, אלא שואף לפורר את רוחם של היישובים, לצאת לפועל. לא ניתן לפזר את הקהילות לכל רוח שלא ייזכר שמן עוד.
המשימה השניה שהיא המשך תמציתו של המאבק – הליכה אל אחינו באשר הם, במאמץ ארוך ושיטתי, מבית לבית, מבית ספר לבית ספר, בגיוס כללי. להפיח רוח חדשה, רוח של אהבה וקדושה, לפקוח עיניים עיוורות ואוזניים ערלות. לקבל על עצמנו דרך חיים של מאמץ התחברות ארוך טווח, ובנייה והעצמה של אמצעי תקשורת שיאפשרו לקול הברור והטהור להישמע.

המשימה השלישית לפעול להקמת חומה כתומה בכנסת. חומה כנגד הרוחות הרעות המגביהות גלים ומאיימות להטביע את מפעל ההתיישבות כולו, את ירושלים, את החינוך היהודי ואת כללי הדמוקרטיה הישראלית. את החומה הכתומה צריך להיכון מיד. היא איננה חומה בינינו לבין עם ישראל, היא איננה חומה בינינו לבין צה"ל, היא איננה חומה בינינו לבין הדמוקרטיה הישראלית. זו חומה כנגד השחיתות השקר והדורסנות. היא חומת מגן על כל מה שאהוב, קדוש ויקר לנו ולרוב החברה הישראלית. מעבר לחומה הזו צריכים להישאר אריאל שרון ושריו שחוללו את האסון הזה. אסור להם לבוא בקהל הנהגת עם ישראל. צריך לגייס כרגע את כל עוצמת הזיכרון, את הדמעות שיבשו על לחיי הנערים, את נשותינו ,בנינו ורבנינו המגורשים מבתיהם ולבנות את החומה הזו בכל כוחנו ומאודנו.
לכן הניפו אחים יקרים את הסרט הכתום, הדקו אותו היטב לתרמילים, הישירו מבט אל האופק. שירו של המסע הזה לא תם, עם ישראל באמת אינו מפחד מדרך ארוכה!