בשבע 158: שר לשלום

הדיסק החדש של ישראל אדרי חביב למדי, וגם המלים שחיברה חמותו של דרעי הצליל הצורם היחיד הוא יונת השלום של העטיפה

קובי סלע , כ"ז באב תשס"ה

בואו נדבר על ישראל אדרי.
זמיר שלא החליט עדיין האם לכיוון החסידי ישים פעמיו או לכיוון המזרחי, או שבכלל יתמקם בעמדת הזמיר החסידי מזרחי?

שאלה אחת שמאכלסת בתוכה את כל הביקורת לדיסק החדש של ישראל אדרי, יונת שלום. אז ככה על ההתחלה הנה החלטת הוועדה: מדובר בדיסק נחמד במיוחד.

אדרי, בחור צעיר מוכר לנו מכמה להיטים כמו "אני פוסע", שהיה להיט קיץ ושרד גם אחרי שבאו הגשמים. בגדול, אפשר לומר שזהו האלבום המקורי והאישי השני של אדרי. המוסיקה שלו מצאה לעצמה את הנישה המדויקת, בלי לבצע גרסאות כיסוי לשירים יווניים, ערביים ופרסיים. לא שיש לי משהו נגד גרסאות כיסוי, אדרבה, לפעמים זה אפילו נחמד, "רק ש"כשכולם עושים את זה, זה כבר לא אטרקטיבי בעליל, ולעיתים זה כבר מגה מעיק, אדרי עושה את זה וכמה מפתיע, זה בכלל לא מעיק.

יש משהו בשירים של האלבום הזה, שנכתבו כאילו תחת אותה נוסחה. ראשית מי שחתום על רוב הלחנים הוא מלכיאל אברהם, מלחין של שירים חסידיים רבים שכבר הוכיחו את עצמם אצל לא מעט אומנים אחרים, ואצל אדרי גם. אבל את המילים בחלק מהשירים כתבה אחת, שונמית דרעי. שונמית היא חמותו של דרעי, לטעמי, מדובר בגימיק, שאם הוא נכון, הרי שכל אחד צריך להעסיק את חמותו בכתיבת שירים, זה מוריד אגרסיות ומפרק מתחים ובטח גם תורם לשלום בית. לכו תדעו אולי לזה התכוון כשבחר את שם האלבום "יונת שלום".

"חוט של חסד", השיר שנבחר לפתוח את האלבום, נחמד, אבל היה עדיף לפתוח את האלבום ב"אנחנו נתגבר". התקופה, אתם יודעים. ואם כבר נזכרנו בתקופה, אז הנה שאלה בעלת מנגינה פוליטית. מה יונת השלום הזאת? למי אכפת מיונים של שלום כשהארץ נקרעת ולא למען כלום?

"רוצה אני", הרצועה השנייה, של שונמית דרעי ועדי ליאון, מצא חן בעיניי מאוד. איפה תמצאו היום שירים עם משפט כמו "מתי אבי תשיב תאיר ענן מוביל עם תנחיל"? לא שהבנתי אותו לגמרי, אבל מעודד לשמוע מילים שלא נבחרו באקראי מתוך מעבד התמלילים.

"יונת שלום", ההיא שהוזכרה קודם, הוא שיר כיסופים לשלום. אדרי שומע חדשות וקורא עיתונים ויודע שמדובר בשיר מעט בדיוני ואולם, עדיין, למרות הציניות המתפרצת שלי, אפשר לציין את הרצועה הזאת במחלקת שירי העצבות שכדאי לשים בצד לימי פקודה.

לסיכום: שמונה שלבים בסולם יעקב. הייתי מוסיף עוד איזה חצי שלב, אבל אחרי שלושה שבועות בגוש קטיף, היונה שעל העטיפה צורמת לי, סורי.

פינת משבית השמחה:
דיסק נחמד, אמרנו כבר. אבל מטריד אותי שאחרי שלוש האזנות רצופות השירים מתערבבים לי, הווי אומר הם דומים מדי. לא חבל?
----------
ברכות לבביות, הצעות לייעול, ומילים מחזקות אפשר לשגר אל kobi@a7.org