חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 158ראשיהפצה

השמרטף הלאומי - בגליון השבוע

חברי כנסת העוסקים בזכויות הילד גומרים את ההלל על ד"ר יצחק קדמן, אבל בארגוני המורים מייחסים לו אחריות להרס המשמעת בבתי הספר- למרות שמה הממלכתי, "המועצה הלאומית לשלום הילד" היא גוף פרטי שאינו כפוף לרשויות המדינה
01/09/05, 00:00
עפרה לקס

חברי כנסת העוסקים בזכויות הילד גומרים את ההלל על ד"ר יצחק קדמן, אבל בארגוני המורים מייחסים לו אחריות להרס המשמעת בבתי הספר- למרות שמה הממלכתי, "המועצה הלאומית לשלום הילד" היא גוף פרטי שאינו כפוף לרשויות המדינה,אבל בהחלט משפיע עליהן – את התואר השני והשלישי שלו עשה ד"ר קדמן בתחום התקשורת, מה שמסביר אולי את החשיפה הנרחבת לה הוא זוכה – אז איפה הוא היה כשילדים נעקרו מביתם ונערות צעירות הושלכו לכלא? ובכן, בכמה מקרים קיצוניים הוא התערב

"קשה לדמיין את ישראל של שנת 2005 בלי המועצה לשלום הילד וד"ר יצחק קדמן", אומרת ח"כ גילה פינקלשטיין, יושבת ראש שדולת הילד בכנסת. "המועצה, בראשותו הדומיננטית של קדמן, קידמה את ישראל בתחום זכויות הילד והזניקה אותה שנים קדימה. היא העלתה את המודעות לבעיותיהם ולמצוקותיהם של הילדים, והיא מעודדת ומסייעת בחקיקת חוקים בתחום".

פינקלשטיין מלאה מחמאות, אבל אחרים שופכים קיתונות של ביקורת על קדמן ועל המועצה שלו: יש מי שטוען שהוא בלתי מאוזן פוליטית, אחרים אומרים שהוא רץ מהר מדי אל המצלמות והמיקרופונים. והמורים? הם בכלל לא רוצים לשמוע את שמו של האיש. מבחינתם הוא אשם במצב העגום שבו נמצאת היום מערכת החינוך.

גוף עם שיניים
המועצה הלאומית לשלום הילד הוקמה לפני 25 שנה, בעקבות 'שנת הילד הבינלאומית' שהכריז האו"ם. אופירה נבון, פסיכולוגית ורעייתו של נשיא המדינה דאז (יצחק נבון), יזמה את הקמת המועצה, שתפקדה בעיקר כגוף מייעץ ומתכנן ונקראה 'עצרת בית הנשיא לשלום הילד'. בתום שלוש שנות פעילות התחלפו נשיאי המדינה והמוסד התמסמס.

בשנת תשמ"ו פנו כמה אישי ציבור ממייסדי ה'עצרת' בבית הנשיא וביקשו מיצחק קדמן, שהיה גם הוא מעורב בפעילותה, שינסה להפיח חיים בארגון הזה. קדמן התנה את הסכמתו בשינוי תוואי הפעילות של המועצה: הוא רצה שהגוף שעסק בעיקר בחשיבה, ושידר יוקרה ואחריות לאומית, יהפוך למוסד פעיל שלא יירתע גם לנשוך אם צריך. "רציתי להקים גוף פעיל מאוד, מקדם חקיקה ונאבק למען ילדים, גם אם צריך להיכנס לצורך כך לקונפליקטים עם כל מיני מוסדות".

קדמן קיבל את הסכמת היוזמים, ובסוף אותה שנה הוקמה 'המועצה לשלום הילד'.
יצחק קדמן (56), עובד סוציאלי במקצועו, שימש כמה שנים כעובד סוציאלי של בית ספר, ומאוחר יותר עבד במועצה האזורית מטה יהודה בממ"י: ליווי משפחות מרובות ילדים, במסגרת מה שהיה פעם משרד הסעד.

לפני 30 שנה הוא נאבק בהסתדרות כדי שיתנו לו להיבחר לראשות איגוד העובדים הסוציאליים: "הייתי צריך להילחם בעסקנים, שלא אהבו את זה שאני בלתי מפלגתי, צעיר ודתי", מספר קדמן, "אבל בסופו של דבר הצלחנו והפכתי ליושב ראש האיגוד המקצועי הצעיר ביותר".

קדמן שומר על פרטיותו בקנאות, ואינו מעוניין לחשוף את חייו הפרטיים. בעבר פורסם כי הוא נשוי לכוכבת כדורסל בעבר ומאמנת ופרשנית היום, ענת דרייגור, ושלזוג ישנן שתי בנות.

המועצה לשלום הילד איננה 'לאומית', כלומר היא אינה גוף ממשלתי. כדי לשמור על ניטרליות וחוסר תלות, מסבירים אנשי המועצה, הם מקפידים שלא להיתלות בכספי ממשלה כאלה או אחרים. המימון מגיע אפוא מכמה קרנות, ביניהן סאקט"א-רש"י, חברות מסחריות ויחידים.

במועצה פועל ועד מנהל של 17 איש, כולם מתנדבים, אשר קובעים את המדיניות והתקציב של המועצה, ומתוכו מתפרטות ועדות כספים, ביקורת ועוד. בראש המערכת הביצועית עומד ד"ר יצחק קדמן, המנכ"ל, ולידו מצויות מחלקות שונות: מחלקת מחקר ועיצוב מדיניות; נציב תלונות ילדים – המשיב לאלפי פניות של הורים, ילדים ואנשי מקצוע בשנה; ליווי ילדים נפגעי עברה; ייצוג ילדים בהליכי משפט; ופרויקט של ניידות זכויות הילד, שמבוצע גם בעזרת בנות שירות לאומי, המעבירות פעילות חינוכית בבתי ספר ברחבי הארץ.

נוסף לכל אלה, ואולי בראשן, נמצאת הפעילות הפרלמנטרית של קדמן. הוא משתתף קבוע בדיוני ועדות של הכנסת. חוקים ותקנות רבים שנמצאים כיום בספר החוקים של מדינת ישראל הם פרי יוזמה, פעולה ושכנוע של 'המועצה הלאומית לשלום הילד' וקדמן העקשן והכריזמטי בראשה.

מה לגבי חובות הילד
"כשאני עומד בכיתה, אני מרגיש איך קדמן מחזיק את שתי הידיים שלי מאחורי הגב ולא נותן לי לעשות כלום", אומר דוד, מורה למתמטיקה. "הוא פשוט הרס את החינוך, אין לי ביטוי אחר".
שלומית, מורה למעלה מחצי יובל שנים, מוסיפה: "קדמן הביא לזלזול במעמד המורה. בגללו הילדים חושבים שמגיע להם הכל ושהם לא חייבים שום דבר לאף אחד".
דוד ושלומית לא לבד. כשמורים שומעים 'קדמן' הם בדרך כלל מתמלאים בזעם.

לכאורה, בין קדמן ומורי ישראל היתה צריכה לשרור תמימות דעים ורעות בלתי מסויגת, הרי שני המוסדות, הן המחנכים והן המועצה הלאומית לשלום הילד, מחפשים את טובת הילד ואת רווחתו. אבל במציאות הדברים שונים בתכלית: "הראייה שלו היא חד צדדית לגמרי, הוא לא דואג לחינוך אלא רק לילד, ולכן שכרו יוצא בהפסדו", אומר סגן יו"ר הסתדרות המורים, גד דיעי. "אם המטרה שלו היא טובת הילד, הוא צריך לקחת בחשבון גם את החניך וגם את המחנך, אבל את זה הוא לא עושה. מעולם לא שמענו ממנו מילה אחת טובה על המורה".

"שקדמן בעצמו יבוא אל כיתה עם 40 ילד, שהוא יצטרך להספיק את החומר ואת התכנים וגם להקנות הרגלים. נראה אותו. הרי אם מורה ירים היום את הקול על ילד הוא יואשם בתקיפה מילולית".
מרב הזעם ומקור ההאשמה נובעים לא רק מהגנה בלתי פוסקת של קדמן על הילדים, המקבלת הד נרחב בגלל מעמדו של קדמן, אלא גם ב'חוק זכויות התלמיד' שנחקק בשנת תשס"א. את החוק, פרי יוזמתו של סילבן שלום, נוטים להחשיב כבייבי של המועצה, מה שמקומם את קדמן. למורים זה לא ממש אכפת, מבחינתו הוא אחראי על 'רוח החוק'.

ב'חוק זכויות התלמיד' נכתב בין היתר "כי כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם, ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים". הנוסח המעורפל והמילה 'הולם', כך טוענים המורים, העמיד אותם במקום נחות אף יותר ממה שהיה קודם.

"היום, כששניים-שלושה ילדים רבים בחצר בית הספר", מספר דיעי, "מורה חושב דקות ארוכות אם לבוא ולהפריד. ילדים אומרים 'אנחנו נתבע אותך' והמורה מרגיש מושפל וחסר אונים".
"טוב שיש מועצה, כי יש מקרים מאוד חמורים של התעללות בילדים. בגדול המועצה קמה כדי להגן על מי שאין להם פה, וצריך שמישהו יעמוד על המשמר", אומרת עפרה דונסקי, המשנה למנכ"ל הסתדרות המורים ומי שמטפלת במקרי אלימות בבתי הספר. "אבל מכל זה, הילדים הפכו להיות עם זכויות וללא חובות, וזה פוגע בכל חלקה טובה. כשיצא חוק זכויות התלמיד, אני ביקשתי שבצד כל זכות תירשם גם חובה, למשל: הזכות לאוטונומיה טומנת בחובה גם שמירה על עצמאותם של חברי התלמיד, אבל זה לא נעשה. בפועל, ילד נכנס היום לכיתה, וכשמורה מנסה להעיר לו הוא אומר 'זכותי'. הוא אומר את זה גם לאביו ולאמו, וכך הוא מאבד את הגבולות".

לפני מספר שבועות עבר בקריאה טרומית תיקון של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, ובו תוספת ל'חוק זכויות התלמיד'. התוספת מבהירה כי עובד הוראה רשאי להגן על עצמו או על זולתו כאשר אלו מותקפים. "קדמן קרא לי וביקש ממני שלא אעביר את הסעיף הזה", אומרת פינקלשטיין. "הוא אמר לי שהוא ייאבק נגדי בוועדת החינוך של הכנסת. אבל בכל זאת העברתי את החוק, כי אני חושבת שזה חשוב. הכוונה שלי היא שמורה יוכל להחזיק החזקה מרסנת תלמיד שעלול לפגוע בעצמו או בסובבים אותו".

גם לילד יש אחריות
בניגוד לתדמיתו של קדמן, שמדובר בפיגורה חסינה ועמידה, ביקורת כן מפריעה לו. הוא משיב אחד לאחד ובאריכות על האשמה שמוטחת בו ובמועצה שהוא עומד בראשה.

"חוק זכויות התלמיד הוא חוק אנורקטי, ואמרתי את זה כשחוקקו אותו. מה, זה שאסור להפלות בין תלמיד לתלמיד? וזה שצריך לשמור על סודיות של פרטי התלמיד? תודה רבה, בשביל זה לא צריך חוק. אנשים רבים אומרים דברים בלי שהם בודקים, ואפילו לא יודעים מה כתוב בחוק. הסעיף שמציין את דרך הענישה מדבר על כך שלא ישפילו את התלמיד, מה הוא מחדש בכלל?"

יש כאן ערפול. החוק מדבר על דרך ענישה ה'הולמת' את כבוד התלמיד, וזה מסבך את המורים.
"זה לא מסבך את המורים. שאני ספר לך על מקרה שהגיע אלינו, שבו העמידו תלמיד בתוך פח הזבל ומורה הורה לילדים לקמט ניירות, להשליך אותם על התלמיד ולקרוא 'זבל'? זכותו של התלמיד לא להיות מושפל. דרך אגב, הסעיף הזה בעצם קובע שענישת תלמידים מותרת".
קדמן מספר שבמקרים רבים מתקשרים תלמידים אל המועצה ומלינים על הוריהם או על מוריהם, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, הם נענים כי המורה, האב או האם נהגו כשורה. "התקשר אלינו תלמיד ואמר שהוא רוצה להתלונן על תקיפה פיזית של מורה. שאלנו אותו במה העניין, והוא סיפר שהיא אמרה לו לצאת מן הכיתה והוא לא הסכים, אז היא תפסה לו את היד ומשכה אותו לכיוון היציאה". הילד סיפר שאביו אמר לו "להגיד למורה 'נה', ודווקא לא לצאת". המועצה, במקרה הזה למשל, תמכה במורה והבהירה לתלמיד שלא כך מתנהגים.

אבל הנה, התלמיד ראה לנכון להתלונן. מורים מרגישים שאתה מחליש אותם.
"מרגישים זה לא מספיק. ברור שאסור להשפיל תלמיד או להעניש אותו באמצעים פיזיים. אז ילד התחצף, אז מה? מורה לא מסוגל להתמודד עם זה? מי שיש לו את הסמכות הפנימית לא צריך כל הזמן חיזוקים של עונשים, שהם חיזוקים חיצוניים".

לא ניסית להחזיק כיתה בשנים האחרונות. אולי הזמנים השתנו והתלמידים של היום זה לא מה שהיה פעם?
קדמן יוצא קצת משלוותו ומשיב כמו יהודי: "אולי פעם היו כיתות יותר קטנות? אולי פעם המדינה השקיעה יותר בחינוך? אולי פעם כוח האדם שהגיע להוראה היה טוב יותר? באחת ההרצאות שלי אמר לי תלמיד שהמורה החרימה לו את מכשיר הטלפון הסלולרי. שאלתי אותו מדוע, והוא השיב שהטלפון צלצל באמצע השיעור. אני אמרתי לו שמותר למורה להחרים את המכשיר, אבל אז הוא שאל אותי: 'אז למה כשהמכשיר של המורה מצלצל באמצע השיעור היא עונה? לא ידעתי מה לענות לו".

לתיקון לחוק שפינקלשטיין הציע התנגד קדמן, משום שגם את זה ממילא המורים צריכים לעשות ועושים: "כשיש קטטה", הוא אומר, בניגוד למורים שעמם שוחחנו, "מורה צריך לעצור וגם עוצר אותה כשהיא מתרחשת. לא צריך בשביל זה חוק חדש, זה כבר כתוב בחוק העונשין. מי שלא יודע את זה לא מודע לחוקים של מדינת ישראל".

קדמן מספק הוכחה נוספת לכך שהוא אינו מדבר רק על זכויות התלמיד אלא גם על חובותיו, אם כי הוא מדגיש ש'חובות' הן לא מינוח חביב עליו: "אני מעדיף אחריות". בתחילת השנה שלחה המועצה לתלמידי ישראל איגרת ובה רשימה של זכויותיהם, ובצד כל זכות ציינה את האחריות המקבילה לה. "אם לא יהיה שיח של זכויות, יהיה שיח של אלימות".

המורים, כאמור, מוכנים להישבע שהאלימות נובעת מתפיסה לא נכונה של התלמידים את מקומם, ושהפעילות של המועצה מגבירה את המתירנות ואת חוסר המשמעת שלהם. "אני לא שמעתי אף מילה שהוא אמר אי פעם לטובת המורים", טוען דיעי.

כשקדמן שומע את הטענה הזו הוא מעלה את טון הדיבור. "עולם המבוגרים צבוע בצורה בלתי רגילה. הוא משדר שהכל מותר, ואז לא מבין למה הילדים חוצפנים. אנחנו נאבקים בפרסומות לא מתאימות, ובכך שלא ישדרו אותן לפני סרטים של ילדים. אנחנו היחידים שנאבקים כבר כמה שנים על סימון משחקי מחשב. היום נמכרים כל משחקי המחשב לכל גיל. הילדים מקבלים נקודות על כך שהם דורסים זקנה. איפה מערכת החינוך בכל הנושא הזה? איפה ארגוני המורים?"

חרוץ בפרלמנט
מי שיציץ לרגע בפרוטוקולים של ועדות הכנסת יראה שוב ושוב את שמו של קדמן: הוא נמצא כמובן בדיוני הוועדה לזכויות הילד, אבל גם בחינוך וברווחה, ולפעמים, כשזה נוגע לילדים, גם בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת. קדמן הוא פרלמנטר טוב. מגיע לישיבות עם נתונים ומשמש כאוטוריטה מוסמכת בענייני ילדים.

בין החוקים שהוא דחף לחקיקתם נמנים: חוק איסור מכירת אלכוהול לקטין, איסור דומה למכירת סיגריות, קיצור תהליכי הכרזה על קטין כבר אימוץ, עדות קטין שלא בפני הנאשם, איסור ביצוע פירסינג לקטין ללא אישור הורים, וכמובן יוזמה וריכוז של ועדת רוטלוי, שדנה בזכויות הילד ובהסדרתן בחוק.
גם קדמן מסכים שהמועצה שהוא עומד בראשה ממלאת, בעצם, תפקיד שמדינת ישראל היתה צריכה להפעיל ולממן. "13 שנה אנחנו מכינים שנתון סטטיסטי, 'ילדים בישראל', וכולם מתבססים עליו. למה גוף פרטי צריך לעשות את זה? מדינת ישראל בורחת מאחריות, אבל 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'".

וקדמן משתדל וגם מצליח לזכות במעמד ובהערכה של חברי כנסת. פינקלשטיין מדברת עליו כאילו הוא האורים והתומים של כל ענייני הילדים בישראל, וחבר הכנסת רן כהן, העומד בראש הוועדה לזכויות הילד, בכנסת מכנה "קשקוש" את כל הטענות כלפי קדמן והמועצה שלו. ככל שזה נוגע לכהן, הוא סומך את שתי ידיו על קדמן.

מר כהן, פעמים רבות מציגה המועצה נתונים בפני ועדות הכנסת השונות. אתם בודקים את הנתונים האלו?
"ודאי, כשהוא מציג נתונים או כשנושא מסוים עולה לדיון בתקשורת אנחנו מזמנים את נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ומעמתים את הנתונים שיש להם ולו. אני עוד לא נתקלתי במקרה שהמועצה נכשלה. לצערי הרב, המועצה מדייקת הרבה יותר מאשר משרדי הממשלה".

קיימת תחושה שקדמן הוא בעל השפעה רבה, משהו כמו חבר כנסת מן המניין.
"אני חושב שהוא לא חבר הכנסת ה-121 אלא חבר הכנסת ה-11, והלוואי שחברי כנסת היו מסורים כמוהו לעניינים חשובים".

חברי כנסת חוששים לצאת נגד דברים שהוא אומר, כי זה לא פוליטיקלי קורקט. יש לו המון כוח, והוא אפילו לא נבחר ציבור.
"אם היינו סומכים רק על פועלם של חברי הכנסת היינו טועים מאוד. טוב שיש עמותות ציבוריות שפועלות, זה דבר נפלא. אם קדמן היה עובד בצורה בלתי ראויה, לא הייתי מתבייש לצאת נגדו".
חבר הכנסת כהן, כאמור, מלא תשבחות כרימון. הוא מסכם: "יצחק קדמן הצליח במקום שבו משרד החינוך, משרד הרווחה וגם הכנסת כשלו. הוא הצליח בהקמה ובהובלה של מוסד מקצועי, אכפתי וממוקד על אוכלוסיה שהיא ברת הגנה ללא הבדל של דת, גזע, מין או מעמד. הוא הצליח ליצור נורמה שלפיה לא רק צריך אלא גם אפשר לפעול בצורה בלתי סקטוריאלית".

הכותרת אשמה
אבל יש מי שיערער על הקביעה האחרונה הזו של כהן, ויטען כי קדמן אינו שומר על כל הילדים. למשל, על ילדים שמבקשים למחות כנגד תכנית ההתנתקות.
יגאל אמיתי, ששתי בנותיו הקטינות שהו ימים רבים במעשיהו בשל חסימות כבישים, לא הרגיש שהמועצה לשלום הילד נזעקת כדי להגן על בנותיו. "אחרי 20 יום שהן היו עצורות ראיינו אותי ל-Ynet, וטענתי שהמשטרה דורשת עבורם מעצר לתקופות הרבה יותר ארוכות מאשר לעברות חמורות. הפניתי את המראיין ליצחק קדמן ולמועצה שלו. קדמן אמר שההורים אשמים, והאמת היא שלא ציפיתי ממנו למשהו אחר".

עיון מדוקדק בכתבה באתר האינטרנט מגלה כי דבריו של אמיתי לוקים בחוסר דיוק, שמקורו בדרך עריכת הכתבה. באותיות בולטות ציטט העורך את קדמן כאומר: "ההורים עושים עוול לילדים, דרישת המשטרה לזיהוי היא הגיונית, העצורים שוברים את הכללים רק מהצד שלהם ודורשים שהצד השני ישמור על זכויותיהם".

אולם הכתבה נפתחת בציטוט נרחב ומאוזן הרבה יותר של קדמן: "כל הצדדים צריכים להתאמץ לשחרר את הקטינים העצורים, הן המערכת המשפטית והן המשפחות. מערכות החוק צריכות למחול על כבודן, ולא לנהל מאבקי כוח על חשבון הילדים. אלה לא קטינים שסיגלו לעצמם אורח חיים עברייני, והם לא מהווים סכנה לעצמם או לציבור. מצד שני, לא יכול להיות שההורים מנהלים מאבק על גב הילדים... אבל חלק מההורים שולחים את הילדים לצמתים. ההורים עושים עוול לילדים שלהם".
אמיתי לא מוכן גם לאמירות כאלה, שמצד אחד הן מאוזנות אבל מן הצד השני מנסות לחנך אותו כאב: "דחילק, בשביל מה הגוף הזה קיים? כל גוף חוץ-פרלמנטרי בא להיות הפילטר של היחיד כלפי הממסד. איזו סמכות מוסרית יש לך לחנך את ההורים?"

בסוף דבריו מודה אמיתי שבישיבה כללית שנערכה עם נציגי הפרקליטות, המשטרה והמשפחות נכחה גם נציגת המועצה לשלום הילד, והיא, עורכת דין במקצועה, ניסחה הצעת פשרה שהתקבלה על כל הצדדים. "היא אכן עשתה את תפקידה".

יש זכויות גם ביש"ע
"בעשר שנים האחרונות היו שני מקרים שבהם הוא ממש הציל אותנו", אומרת אורית סטרוק, העומדת בראש ארגון 'זכויות אדם ביש"ע'. "בפעם הראשונה היתה יוזמה של המשטרה להתחיל בהליכים שיאפשרו מעצרים של ילדים מתחת לגיל 12 בחברון, והוא עמד בפרץ. במקרה האחר, המשטרה פרצה בכוח לבית ספר ולקייטנה של ילדים כדי לבצע חיפוש באמצע היום, והוא נתן להם על הראש. אנחנו פנינו אליו והוא שלח להם כאלה מכתבים, שהם פשוט לא העזו לחזור על הדברים האלו".

למרות האמור, מספרת סטרוק שבמקרים רבים אחרים העדיפה המועצה לשלום הילד והעומד בראשה להתעלם. "במיליון ואחד מקרים אחרים, כשהילדים סבלו מאלימות ומהתנכלויות של שוטרים, פנינו אליהם ולא ראינו התערבות. זה נראה כאילו משורטט איזה שהוא גבול שהוא מסמן כ'בסדר', אבל מעבר לו זה כבר לא בסדר. למשל בנושא ההתנתקות זה חצה גבול, אז הוא נעמד על הרגליים האחוריות, למשל בכל מה שהיה קשור להתבטאות שאת הילדים העצורים צריך להעביר למשפחות אומנה הוא יצא חוצץ, אבל על עצם המצב שמיטב הנוער יושב מאחורי סורג ובריח ובתנאים גרועים כל-כך הוא לא מדבר".

גם חברת הכנסת פינקלשטיין מספרת שקדמן מאשים אותה בדבקות יתר בנושא ההתנתקות. "בכל פעם שאני מדברת על כך שזכותם של הילדים להביע את מחאתם על הגירוש הוא אומר שאני צודקת, אבל זה לא מעניין אותו כמו אותי".

פינקלשטיין איננה יודעת מה הדעות הפוליטיות של קדמן. "תאמיני לי שקשה לדעת. הוא כל הזמן מנסה לא לערב בין זכויות הילד לפוליטיקה, ומביא כדוגמה את תמר גוז'נסקי. כשאני אומרת לו שבהפגנות, למשל, כל המשפחה הולכת יחד להפגין כי זה ערך, הוא לא מפנים את זה".
קדמן, בתגובה, מסביר שהוא לא מבקש לחנך רק את הורי ההתנחלויות: "כשאני רואה בתל אביב הורה שנוסע והילדים שלו לא חגורים, אני חושב שהוא פושע ואני אומר על זה משהו. זה לא משנה לי איפה האנשים גרים, וכן, לכל הורה יש מחויבות כלפי הילדים שלו".

לגופן של טענות על הטיה כזו או אחרת משיב קדמן כי הוא ספג ביקורת גם משמאל על כך שלא ביקש שיעבירו את ילדי גוש קטיף לאומנה, משום שהוריהם מסכנים אותם. "כל אחד מבקש לנצל אותנו לכיוון שלו, ואנחנו לא רוצים להיסחף. חבר כנסת יכול להגיד למי שפונה אליו: 'כן כן, אתה צודק', והוא לא מתחייב לשום דבר. אני אומר לאדם מה אני באמת חושב, וזה לפעמים עולה לי בביקורת. אנחנו לא נסחפים לשום כיוון פוליטי".

אולי אתה חושש להעביר ביקורת על הממסד כדי לא לקלקל את הקשרים של המועצה עם המשטרה או עם הפרקליטות?
"זו טענה מגוחכת. חלק מהממסד רואה אותי אויב עד כדי הטלת חרמות. אם אנחנו רואים מקום להתערבות אנחנו עושים זאת, ואז אנחנו הופכים להיות פסולים בעיניו של חלק מן הציבור".
נוסף להצהרות יש לקדמן גם דוגמאות קונקרטיות שבהן התערב לטובת 'ילדי ההתנתקות': המקרה של הנערה בת ה-14 שנעצרה עד תום ההליכים, ההתערבות בנושא הבגרויות לעצורים, וצוות שהלך לבקר את העצורים. הורי העצורים אינם משתכנעים מן הדברים, ונראה בהמשך שכך גם פרקליטיהם.

"קדמן דיבר לפני שבדק"
אחד מסודות ההשפעה של קדמן הוא הדגש התקשורתי שדבריו מקבלים. המועצה משדרת פינה בתכנית הרדיו 'שעת חברה', העיתון 'ידיעות אחרונות' מקדיש לה פינה מדי יום ראשון, ובכל פעם שעולה סוגייה שמעורבים בה ילדים ומצוקותיהם מועלה קדמן לשידור על תקן הפוסק, הבורר ו'הקול השפוי'. החשיפה הרבה מקלה על הטיפול בתלונות הורים וילדים על בעיה מול הממסד. פעמים רבות מספיק טלפון או מכתב של אנשי המועצה, ומשרדי הממשלה, בתי הספר ומוסדות אחרים שאינם רוצים 'להסתבך' (או לחילופין רואים עם מי יש להם עסק) מתיישרים מיד.

עורכי הדין עמיקם הדר וחדוה שפירא הם פליליסטים המתמחים בעניינים של קטינים. השניים טיפלו יחד בכמה קטינים העצורים ב'מעשיהו'. גם להם יש טענות כלפי קדמן: "ייצגנו את שבע הקטינות שהיו עצורות", מספרת שפירא. "יום אחד אני קמה בבוקר וקוראת שקדמן ביקר אצל הבנות והוא דיבר איתן ועם הוריהן וראה שהמצב מחפיר. מאוד התפלאנו על כך שאנחנו המייצגים הרשמיים של הבנות ולא ידענו מזה. אחרי בירור עם ההורים הבנו שהוא לא דיבר איתם, ושבעצם הוא היה שם עם מצלמות. היה לו הרבה מה לומר, אבל הוא לא הכיר את החומר. הוא העביר ביקורת גם על ההורים וגם על המדינה. אני לא יודעת אם הוא דיבר עם המדינה, אבל עם ההורים הוא לא דיבר".

"היו כמה מקרים שהוא אמר על ההורים שהילדים שלהם רוצים להשתחרר אבל הם לא רוצים לשחרר אותם", מוסיף עו"ד הדר, "אבל כשאתה פוגש את הילדים אתה רואה הורים שרוצים לשחרר אבל ילדים שלא מוכנים להשתחרר. אז התחושה היא של 'מאיפה באת? לא דיברת עם הילדים, לא עם ההורים ולא עם עורכי הדין'.

"הוא מעלה נושאים חשובים לתקשורת, ועל זה צריך להוריד בפניו את הכובע, אבל זה רק בתחום הזה. בתחום הטיפולי-ייצוגי הוא לא מבין, ולמרות שהוא לא היה בבית המשפט ולא יודע הוא מתראיין על כך בטלוויזיה".

גם דונסקי, המשנה למנכ"ל הסתדרות המורים, טוענת שקדמן רץ מהר מדי לתקשורת ומגן על התלמיד בלי לברר אפילו מה קרה. "את יודעת כמה קריירות של מורים הוא גמר? הוא תמיד מגן על הילדים. השמועה עושה את שלה, המורה נעצר או נחקר ואז אין לו סיכוי לחזור וללמד".

למועצה לשלום הילד אין דובר. קדמן מדברר את המועצה בעצמו, והוא עושה את זה יופי. לפני כמה שנים בחר בו איגוד המפרסמים כאיש השיווק של החודש, וכל זה מתיישב יפה עם התואר השני שלו בתקשורת המונים. התואר השלישי, זה שבעטיו הוא מכונה בהדרת כבוד "דוקטור קדמן" עסק בתפקידה של התקשורת בעיצוב סדר היום הציבורי והפוליטי.

"אנחנו יודעים לנצל היטב את אמצעי התקשורת", אומר קדמן, "אבל זה מחמיא שאנשים חושבים שאנחנו מנהלים את המדינה. על כל 50 ידיעות שאנחנו שולחים לעיתונות מתפרסמת אולי אחת, אז אי אפשר ללמוד רק מהתקשורת על מה שאנחנו עושים או לא עושים. חוץ מזה, אנחנו לא תמיד מצליחים במאבקים שלנו".

תגובת המועצה על מעצרה של בת ה-14, אגב, לא קיבלה הדים בשום אמצעי תקשורת, ככל הנראה, למעט 'בשבע'. גם אמצעי התקשורת בוחרים את הנושאים שבהם ייתנו ביטוי ל'מגן הילדים' ולמועצה שלו.

הזכות שהיא חובה
"פעם, כששאלו את השופט מנחם אלון 'מה עם זכויות ההורים', הוא השיב שהזכות היחידה של ההורים היא למלא את חובתם כלפי הילדים", מצטט קדמן, ומאמין בכל לבו שזו האמת. "הורות יכולה להיות מאוד מעייפת ותובענית, אבל הילד לא הזמין את עצמו הביתה. אנחנו רצינו לגדל ילדים וקיבלנו פיקדון יקר שצריך לשמור עליו מכל משמר".

בשיחה פילוסופית עם קדמן, מנותקת-משהו מסוגיות מערכת החינוך, חקיקה ותקשורת, עולה ניחוח של איזון, של מחויבות לשים לילד גבולות, "כמו מעקה על גג", מנדב קדמן ציטוט נוסף, הפעם של זאב ז'בוטינסקי. "שמצד אחד הוא לא יוגבל אך מצד שני יהיה מוגן".

גם קדמן מתגעגע לימים של פעם, שבהם ההורים לא היו עסוקים כל-כך והיו קשובים יותר לילדים, ימים שבהם לא נתנו לילד את כרטיס האשראי בלי הגבלה במקום שיחה מלב אל לב.
אז מדוע בכל זאת קדמן מצטייר כקיצוני בדעותיו ועמדותיו? אולי בגלל שהוא איש ציבור הנוגע בסוגיות רבות, ולכן הוא מושך אליו ביקורת רבה? ואולי בגלל שמה שעולה בשיחה מקיפה אינו בא לידי ביטוי מעל גלי האתר או המסך הקטן, הצמאים לחד-צדדיות? ואולי קדמן פשוט צריך להתאמץ ולהראות למורים, להורים ולאנשי הימין שהוא מבין גם אותם? שיתוף פעולה רחב יותר יביא לתוצאות טובות הרבה יותר, לטובת כל ילדי ישראל.
ofralax@walla.co.il