בשבע 159: התיק סגור – החשבון פתוח

שמואל (זנגי) מידד, יו"ר עמותת 'חננו' הצליח כנראה להרגיז מישהו במערכת אכיפת החוק, והתוצאה: אשתו, אתי, במעצר עד תום ההליכים, יחד עם בתה התינוקת בת תשעה חודשים

חגית רוטנברג , ד' באלול תשס"ה

* ואם לא די בכך, כתוצאה ממעצר האם, המדינה גם דרשה להעביר את הילדים למשפחה אומנת * השבוע שוחררה לביתה .

תחת ידיו של שמואל (זנגי) מידד, יו"ר עמותת 'חננו', עברו בחודשים האחרונים מאות תיקים, אבל לתיק שנפל עליו כעת הוא לא ציפה. מידד, תושב חברון, אב לתשעה וסב לשניים, עובד עכשיו כאמא במשרה מלאה. אשתו אתי נשלחה למעצר עד תום ההליכים. "הרבה אנשים אומרים לי שברור כי עמותת 'חננו' הטרידה את המערכת, ולכן הם כיוונו את החצים כלפיי", הוא אומר. משהו מוזר מאוד קורה בתיק של אתי מידד, שממשיכה לעמוד איתן מאחורי עקרונותיה.

תחילתה של הפרשה לפני כשנתיים וחצי. נתי עוזרי, שיישב לבדו את גבעה 26 סמוך לקרית ארבע, נרצח. חודשיים לאחר מכן, הגיעו כוחות הביטחון לגבעה באישון לילה, והוציאו את האלמנה, לבנת עוזרי, עם ילדיה הקטנים מהבית. הם נזרקו ליד בית סבתה של לבנת בקור מקפיא, ולאחר מכן נהרס הבית והגבעה פונתה. למחרת הגיעו חברותיה של לבנת, תושבות חברון, עם ילדיהן הקטנים לעקוב אחר הנעשה. גם אותן עצרו השוטרים באשמת כניסה לשטח צבאי סגור, הפרעה לשוטר והפרת חובת הורה לקטין. האשמה האחרונה הופנתה כלפיהן בטענה שהוצאת ילדים קטנים החוצה בקור, היא הזנחה.

כעבור שנה הוגשו כתבי אישום. שלוש מהנשים ובראשן אלישבע פדרמן, התייצבו לדיון. פדרמן בחרה לשאת נאום בפני השופטים על העוול שנעשה להן ועל התעלמותן ממערכת המשפט. אתי מידד, לעומת זאת, לא הסכימה לשתף פעולה עם מערכת המשפט ולא הגיעה כלל לדיונים. לאחר מספר שבועות התייצבה בבית משפט השלום בירושלים, לאחר שהובאה לשם באמצעות צו. היא השמיעה הצהרה באזני השופט יחזקאל ברקלי: "אני שומעת בקול הרבנים שאמרו שצריך לסרב פקודה לכל דבר שקשור להחרבת בית יהודי בא"י. זה כולל גם את בית המשפט, שידו מעורבת בנושא. אינני יכולה לדרוש מחייל לסרב פקודה ולשלם את המחיר, בעוד שאני משתפת פעולה עם מערכת המשפט. לכן לא אשתף פעולה עם המערכת ואינני מתייצבת לדיונים".

השופט האזין, והשיב: "אני רואה בדברייך הכחשה לכתב האישום ולהאשמות. אני פוטר אותך מלהגיע לדיונים, אך לא תוכלי להגן על עצמך, להביא עדים לטובתך, ואין לך עו"ד שמייצג אותך. המשפט יתנהל בלעדייך ואת עלולה להפסיד מכך". מידד קיבלה את ההחלטה. בתום המשפט זוכתה, מאחר והיתה בעיה בזיהוי שלה. התיק נסגר, ומידד המשיכה כל אותו זמן להתעלם מבית המשפט.
אלא שהמדינה ערערה על הזיכוי בבית המשפט המחוזי, בטענה שהשופט היה צריך לחכות לעדה נוספת, שעשויה היתה לסייע בזיהויה של מידד ולהרשיעה. מדובר בשוטרת נועה גולן שנכחה במקום, אולם מיד לאחר המקרה השתחררה ויצאה לטיול במזרח הרחוק. שלושת השופטים קיבלו את טענת המדינה. התיק נפתח בשנית, ולפני שלושה חודשים חזר התיק לדיון נוסף בבית משפט השלום. במועד שנקבע לדיון לא התייצב אף אחד מהצדדים: אתי מידד המשיכה במדיניות עקרונית של אי שיתוף פעולה עם המערכת, ומשום מה גם נציגי המדינה והעדה נועה גולן ששבה לארץ, לא הופיעו. השופט כתב כי הוא סוגר את התיק בשנית עקב אי הופעת הצדדים. בבדיקה נוספת התגלה כי השופט לא הסתפק בסגירת התיק, אלא גם מחק אותו.

התיק שנפתח מחדש

חודש לאחר מכן, באופן משונה משהו, בית המשפט התחיל לדון שוב בהוצאת צו הבאה למידד. השופט קבע תאריך לדיון וציווה להביא את מידד לדיון בבית המשפט. "שני דברים היו פה מוזרים מאוד", מסביר זנגי, "ראשית, התיק נמחק. מה קרה שפתחו אותו שוב? שנית, עד עכשיו השופט התיר לה לא להופיע לדיונים. מה פתאום הוא משנה עכשיו את דעתו, ומורה לה להגיע? הסברה שלנו היא שיש איזשהו גורם שלחש כמה מילים באוזנו של השופט ברקלי".

בדיון שנקבע, מחליט השופט להוציא צו הבאה למידד לדיון נוסף שנקבע, ואמור להתקיים בעוד כשלושה שבועות. לפני שבועיים הגיעו שוטרים לבית משפחת מידד בחברון. "תחתמי שאת מתייצבת בבית המשפט, ותני ערבות עצמית בסף אלף שקלים", אמרו לה השוטרים. מידד סירבה לחתום. השכנים הגיעו, והחלה להיווצר המולה, אך השוטרים לקחו אותה למעצר עם שלושת ילדיה הקטנים: מרים - תינוקת בת שמונה חודשים, דוד (2.5) ויהודה (5.5). כל ההתרחשות אירעה כאשר בעלה לא נמצא בבית.

המשטרה הביאה את מידד עם שלושת הילדים, בפני שופט. "אל תאלצי אותי לעשות משהו שאני לא רוצה", אמר לה השופט. "אני אמרתי את שלי כבר בפעם הראשונה, ולא אחתום על התייצבות בבית המשפט. אתה - עשה כהבנתך, אבל אל תגיד שנאלצת. אתה בוחר בדרך הזו", השיבה. השופט שלח אותה למעצר ל-24 שעות, ומידד נכנסה לבית המעצר בגוש עציון, כששלושת ילדיה הקטנים צמודים אליה. בינתיים התקשר מנהל מחלקת הרווחה בהר חברון, רפי וורצמן, לזנגי. "אומרים לי לדרוש ממך לבוא ולקחת את הילדים", אמר באי רצון, מתוך היכרות עמוקה עם משפחת מידד. "אני לא אהיה שליח לבוא ולנתק את הילדים בכוח מאמא שלהם", השיב זנגי. "הם קשורים אליה וזקוקים לה יותר מאשר לאבא שלהם". וורצמן השיב בחיוב: "זו גם דעתי המקצועית, שאסור להפריד ילדים קטנים מאימם, ואומר זאת גם לממונים עליי. הילדים צריכים כרגע את אימם יותר מל דבר. מצד שני, אין לי ברירה, אני חייב במקביל להמשיך בביצוע ההוראות". וורצמן התקשר לכמה קרובי משפחה אחרים של מידד שאולי יסכימו לקחת אליהם את הילדים. כולם סירבו מאותו טעם: הם לא מוכנים להיות אלו שייקחו את הילדים מאימא שלהם בכוח. ב-11 בלילה הגיעה לבית המעצר דינה מאיר, עובדת סוציאלית מאלון שבות. "לילדים יהיה יותר טוב לישון במיטה חמה", ניסתה לשכנע את מידד. "אני מתנדבת לקחת אותם". "הם זקוקים לאימא שלהם יותר ממיטה חמה", השיבה מידד. השתיים לא הגיעו להסכמה, ומאיר עזבה את המקום. היא התקשרה לזנגי והסבירה לו כי לאחר שנודע לה כי המדינה מתכוונת לקחת את הילדים למשפחת אומנה זרה בבאר שבע או באשקלון, התנדבה לקחת אותם אליה, כדי שיהיו לפחות בסביבה מוכרת, ובכך למזער את הנזק. כעבור חצי שעה פרצו שוטרים לתאה של מידד, וניתקו ממנה בכוח את שני הילדים, דוד ויהודה. המחזה היה קורע לב ולווה בבכיות וצעקות. הילדים הועברו לביתה של דינה מאיר. בסיטואציה שנכפתה, הגיע זנגי ולקח את הילדים איתו הביתה. בשבועיים האחרונים נדדה משפחת מידד בין קרובי משפחה. זנגי צריך לשלב כעת בין טיפול בילדיו הרבים לבין העבודה האינטנסיבית ב'חננו'. "בסוף החלטנו לחזור הביתה, והגדולים מגלים אחריות ומפתיעים אותי לטובה", הוא מספר. "הדברים מסתדרים בבית על הצד היותר טוב". מרים התינוקת ממשיכה לשבת במעצר עם אימה. בדיון שהתקיים לאחר 24 שעות המעצר, הוחלט כי כל עוד לא תחתום על צו ההבאה, יוארך מעצרה עד תום ההליכים - לעוד חודש וחצי, עד לקיום המשפט. מידד הועברה למעצר בכלא נווה תרצה, שם עברה התמודדויות קשות ביותר, שאינה מעוניינת לפרטן.
לאחרונה הועברה לכלא מעשיהו, וגם משם היא מדווחת על התנכלויות סוהרים לאסירים. ועם כל זה, היא חשה שלמה עם עצמה לחלוטין: "לא הייתי מתנדבת בשביל הכיף לעשות דבר כזה", היא אומרת, "אבל הקב"ה גלגל את האירוע כך שהתיק נפתח שוב והכריחו אותי לחתום. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. מדובר פה מערכת שמשחררת רשעים ומרשיעה צדיקים. אני מצויה מאוד בנושא, והעוולות הרבות שאני שומעת מהמערכת המשפטית ממש חונקות לי את הגרון. אני לא יכולה לשתף פעולה עם המערכת הזו, שבמסגרת העוולות שלה נותנת גיבוי לכל מעשי החורבן והגירוש".

לא להתנהג כאישה מוכה

מידד מסבירה את התפישה העומדת מאחורי החלטתה: "אם אני עומדת אצלם לדין זה אומר שאני מוכנה להיות קרבן. כמו אישה מוכה שחוזרת לבעלה לעוד סיגריה בוערת או ניסיון חניקה, הציבור שלנו מוסר את עצמו שוב ושוב לידי המערכת הזו. בעצם ההתייצבות שלי להישפט אצלם אני גם אומרת שאני מאמינה במערכת הזו, ולכן באתי להישפט אצלה. אבל לי אין שום אמון בהם, הם פושעים ורשעים בדיוק כמו אלו שמוציאים יהודי מהבית. למרות המעצר, אני מרגישה אחד האנשים המשוחררים ביותר כיום. אני משוחררת בכך שלא נתתי יד למערכת הזו שאחראית גם לאסון החורבן שקרה".
"לא בחרתי ולא רציתי בזה. כששמעתי מעצר עד תום ההליכים נבהלתי. אבל אחר כך הבנתי שאו שאני חותמת, או שאשב במעצר כדי לא להיות יהודייה בבית וחילונית בחוץ. גם הילדים שלי תומכים בי ואומרים לי לא לחתום. אני לא לוקחת את כל המאבק מול מערכת המשפט על הגב שלי, אבל אני מוכנה לשם קידום המוסריות בעם ישראל לתרום חודש וחצי מהחיים".