בשבע 159: לא עשו להם בית ספר

שנת הלימודים כבר החלה, אך לרבים מילדי המגורשים אין בתי ספר ללכת אליהם ● למדינת ישראל, שמיהרה כל-כך לעקור מביתם את תושבי חבל עזה, יש זמן כשמדובר במציאת פתרונות עבורם

חגית רוטנברג , ד' באלול תשס"ה

* ובינתיים ההורים, שמנסים ככל האפשר לשמור על המסגרת החברתית והתורנית של ילדיהם, נאלצים לאלתר פתרונות .

שנת הלימודים החדשה נפתחה בשבוע שעבר לכאורה ללא תקלות: ילדי ישראל חזרו למבנה בית הספר המוכר, פגשו את חבריהם מהשנה שעברה והוציאו מהתיקים את המחברות והספרים החדשים.
אך לא כל הילדים זכו לכך: אלפי ילדי פליטים, שגורשו מגוש קטיף אך לפני שבועיים, אינם יודעים היכן ילמדו, ואף נציג ממשלתי לא טרח ליידע אותם בעניין. המיעוט שהחל את שנת הלימודים בבתי ספר, קיימים או מאולתרים, מתמודד עם קשיים נפשיים חדשים: בנו הקטן של חיים גרוס, מגורש מורג השוכן זמנית בעפרה, ברח ביום הראשון ללימודים מהממ"ד בעפרה: "למה אני צריך לעבור בית ספר?" שאל בבכי, "מספיק שגירשו אותי מהבית! אני רוצה ללמוד בבית ספר שאני מכיר". זמן רב לקח להוריו לשכנע אותו לחזור לכיתה.

גם ילדי משפחת פרג´ון, מגורשי בדולח השוכנים בבית מלון באשקלון, הגיבו באופן דומה: הם הגיעו לתחילת שנת הלימודים שנפתחה בבית ספר מאולתר שארגנו לעצמם המגורשים בכפר הנופש ´חוף אשקלון´. "אנחנו רוצים את החברים שלמדו אתנו בכיתה", בכו לאמם. "אנחנו לא רוצים ילדים אחרים, קחי אותנו חזרה הביתה", ביקשו.

המדינה הפרה הבטחות
תמונת המצב באשר להשתלבותם של ילדי המגורשים במערכת החינוך עגומה למדי: מיעוט קטן, כאמור, השתלב בבתי ספר קיימים, מתוך ידיעה שמדובר במיקום זמני, כיוון שבעתיד יצטרכו לעבור ליישוב קבע, מה שיגרור עקירה נוספת. חלק אחר לומדים במסגרות מאולתרות שיזמו ההורים, ומשמרות במידת האפשר את בתי הספר הקודמים שבהם למדו. לגבי אחוז נכבד מהילדים שנת הלימודים היא עדיין סימן שאלה גדול, ופתרונות באופק אין.

כאלה הם מגורשי המושב קטיף, השוכנים בינתיים באולפנת כפר פינס. "כרגע ממשיכים ההורים לעשות לילדים קייטנות. אין לנו שום פתרון מסודר", אומר דרור איתן מקטיף. "אנחנו רחוקים מהדרום, שם נמצאים ילדי הממ"ד ´נאות קטיף´ שבו למדו ילדינו". הנוער חזר לישיבות ולאולפנות שבהן למדו קודם; הצפי הוא כי מושב קטיף יעבור למגורים זמניים במעונות הסטודנטים של קיבוץ איבים, סמוך לשדרות, ואז יצטרפו הילדים לבית הספר שיוקם באזור.

מי שעוד מנותק מהגוש המרכזי בדרום הם מגורשי נצר חזני. לאחר שנאלצו לסגור את עיר האוהלים שהקימו בתל אביב, טלטלו את עצמם בחזרה לבית ההארחה בחיספין שברמת הגולן. הם מציינים לשבח את קבלת הפנים החמה של תושבי הגולן, אולם בעיותיהם טרם נפתרו.

"נכון להיום, אף ילד שלנו לא לומד בשום מערכת חינוך", אומר יהודה בשארי. "אנו יושבים כרגע עם המועצה האזורית גולן כדי למצוא פתרונות, כנראה בבית הספר בחיספין. אין להם מספיק כוח אדם בהוראה, והם זקוקים למורים משלנו. בינתיים לילדים בגיל בית הספר יש פעילות לימודית במתנ"ס, אך אין מסגרת לימודים מלאה. הם גם לא מסוגלים נפשית להשתלב כרגע בבית ספר אחר", הוא מסביר. "בחיספין עצמה עברנו מהישיבה התיכונית לדירות של המדרשה. כל מעבר כזה מעלה אצלם אוטומטית את זיכרונות העקירה, את התחושה ששוב מוציאים אותנו ממקום למקום".

התקלות החלו, כצפוי, הודות לממשלה שהפרה את הבטחותיה: תושבי נצר חזני היו אמורים כבר להיקלט בקרוונים שטרם הוצבו להם בקיבוץ עין צורים, ורשמו את ילדיהם לבית הספר האזורי של שפיר. ההבטחה לא מומשה, מה שמאלץ אותם למצוא פתרון זמני לילדים עד שיתבשרו על המעבר לעין צורים.

גם לילדי הגן עוד אין פתרון, מאחר שצירופם של ילדי נצר חזני לגנים המקומיים עובר את תקן מספר הילדים לגן, כך שיש למצוא תשובה למספר הילדים העודף. הנוער של נצר חזני אמור לחזור לישיבות ולאולפנות, אלא שרובם אינם רוצים לחזור לחדר מסודר בפנימייה נוחה, בעוד הוריהם עוברים טלטולים.
שבע משפחות שילדיהן למדו בתלמוד תורה עצמונה ירדו כנראה דרומה, לעין צורים, על מנת שילדיהן יוכלו להשתלב בתלמוד התורה שנפתח בעיר האמונה שהקימו תושבי עצמונה. אולם הקו המנחה הוא שימור אחדות קהילת נצר חזני בכל מחיר, כפי שאומר בשארי. "נחכה אפילו עוד ארבעה חודשים, העיקר שנהיה יחד בעין צורים".

בשארי, ששימש יו"ר הנהלת נצר חזני, אומר כי אף נציג של המנהלה לא פנה אליו בנושא החינוך: "הדברים מתגלים נכוחה, ולא רק לגבי נצר. אין פתרונות מסודרים גם לאלו שגרים בניצן. העוול המשווע והביזיון הגדול מתגלים עכשיו".

לא לומדים בלי החברים
גם פליטי מורג מרוחקים מאחיהם בדרום, ושוכנים, כאמור, זמנית בעפרה. הילדים מתחילים להשתלב בממ"ד של עפרה, אולם חלק מהילדים למדו בעבר בת"ת עצמונה, כך שאופי הלימודים הנוכחי איננו מתאים להם מבחינה תורנית.

גם נוער מורג מתקשה לחזור לישיבות ולאולפנות בעוד עתיד ההורים לוט בערפל. "אנחנו לא יודעים מתי נצטרך לעבור שוב", אומר חיים גרוס. "הילדים גם כך במצב רגיש, לכן אנחנו חוששים לרשום אותם למוסדות שאולי יצטרכו להיעקר מהם בעוד כמה שבועות".

פתרון נמצא בינתיים לילדי הגן: עבורם נפתח גן ביישוב, ופעוטון ייפתח בקרוב. חלק ממשפחות מורג נמצאות באשקלון, ומצבן גם הוא אינו מזהיר: חלק מבני הנוער, כמו אלו שלמדו בישיבה התיכונית בקטיף, נאלצו לעבור לתיכונים דתיים בנתיבות וביבנה, שם הרמה הדתית נמוכה בהרבה מזו שהם רגילים לה.

"הן ההורים והן הילדים במשבר נפשי כעת", אומר גרוס. "הילדים לוחצים להירשם לתיכונים הללו, כיוון שהם קרובים, ולא מודעים לבעיות. ההורים לא רוצים ללחוץ על הילדים ומוותרים, אבל זה בהחלט לא המקום המתאים להם".

מרים פרג´ון, שגורשה עם משפחתה מבדולח ומתגוררת כעת במלון באשקלון, עדיין מתלבטת אם לרשום את בנה, לשעבר תלמיד הישיבה התיכונית בקטיף, לתיכון בנתיבות או ביבנה: "במעבר מבית ספר לבית ספר מסתבר שאת החומר שלומדים כאן השנה בכיתה ח´ הבן שלי למד בשנה שעברה, ומצד שני הוא צריך להשלים את החומר שהם למדו בשנה שעברה והוא לא למד.

"בתיכון ביבנה יש כיתות מעורבות, ומבחינה דתית זה לא פשוט. לא כל הורה מוכן לזה. השיקול היחיד שמנחה את הילדים זה החברים. לנו יש גם בעיה של הסעות: הבטיחו לנו הסעה בבוקר ובצהריים לבתי הספר. כעת משרד החינוך אומר שההסעה עוברת רק בניצן, והם לא מוכנים לעשות לנו תחנה באשקלון, למרות שזה בדרך".

על ילדיה הקטנים אומרת פרג´ון, כי כיוון שהם ללא חברים, לאחר שפיזרו את אנשי בדולח לכל עבר, הם אינם מוכנים להשתלב בבית הספר שהוקם בחוף אשקלון. "הם לא מוכנים ללמוד בלי החברים שלהם. לא שמרו על הקהילה שלנו כמו שהבטיחו. למרות שפנינו למנהלה ויצאנו ללא התנגדות – לא יצא לנו מזה כלום. אכלנו אותה מכל כיוון. הילדים פשוט בחרדה: הם לא רוצים ללמוד בכיתה עם ילדים בוגרים מהם, זו התחלה מאיימת, והם זקוקים לסביבה תומכת ומלכדת".

אהרן פרג´ון, בעלה, זועם על המצב שאליו הכניסה אותו המדינה, ועוד יותר על ההתעלמות שלה ממצבו: "אנחנו צריכים לדאוג לכל – לנדוד ולחפש בתי ספר, להסיע אותם בבוקר ובערב. הילדים שלנו בטראומה. הם ראו את הבית שלהם מתפורר מול העיניים. הם ראו את ההורים שלהם בוכים כמו ילדים קטנים. זה הורס את כל היסודות שבנינו בהם כל השנים. הנזק הנפשי אצל הילדים קיים, הוא יתפרץ בעוד כמה שבועות. אני רוצה שכמו שהילדים שלנו סובלים – גם הילדים של מי שעשה לנו את זה יסבלו. אני רוצה שהם ישלמו על מה שעשו לנו".

מנסים לשמר מסגרות
ילדי גני טל, שנרשמו לבית הספר בקיבוץ חפץ חיים שבו הם שוכנים, מתקשים אף הם לחזור לשגרה: "חלקם מקבלים את זה קשה", אומרת נעמי אלדר. "הסביבה לא מבינה מה עבר עליהם, אף-על-פי שהיא משתדלת. זו מעין תחושת נכות. אתה צריך להסביר את עצמך כל הזמן, שיבינו אותך. הילדים אומרים לנו שקשה להם ללכת לבית הספר".

בנות גני טל מחכות לפתיחת אולפנת נווה דקלים בגבעת וושינגטון, וחלקן נרשמו לתיכון ביבנה. לילדי הגיל הרך של גני טל הוקמה מסגרת נפרדת בחפץ חיים. אגב הגיל הרך, מספרת אלדר על המחדלים בניצן: "יש לי בת שגורשה מגדיד וגרה שם. יש לה שלושה ילדים קטנים, שרק המתנדבים עוזרים לה לטפל בהם. המעון שהובטח עדיין לא מוכן, מדובר במבנה של חדרים קטנים. אפילו אלו שחתמו ועברו לניצן לא זכו לטיפול של המדינה. אין שם את מוסדות החינוך המובטחים".

רוב הפתרונות החינוכיים שיזמו ההורים נועדו לשמר את הסביבה הלימודית שבה התחנכו ילדיהם, ולמנוע מהם השתלבות במקום זר שאינו מותאם לרמתם הדתית והחברתית. מגורשי נווה דקלים המרוכזים במלונות בירושלים החלו בשבוע זה את הלימודים בכיתות מיוחדות שהוקצו להם: הבנות ב´נועם בנות´ בירושלים, והבנים בישיבת ´נתיב מאיר´. צוות ההוראה יורכב מהמורים מנווה דקלים וממורים מקומיים. בהמשך אמורים כל שוכני המלונות לעבור לקרווילות בניצן.

חלק ממשפחות נווה דקלים כבר נמצאות שם, אך פתרון מסודר כמובטח אין: במקום בית ספר ממ"ד מיוחד לילדי האתר בניצן נשלחו הילדים לכיתות בבית הספר ´מורשה´ במושב ברכיה. איריס חמו מפאת שדה מספרת על צפיפות מדאיגה בכיתות: "הבת שלי לומדת שם בכיתה ב´. במקום 22 בנות בכיתה, לומדות שם 36 בנות. אני לא יודעת איך אפשר ללמד כך".

מיעוט מילדי ניצן לומדים ב´שקמה´ – בית ספר וחטיבה של היישוב הוותיק ניצן. לאור המצב, החליטו הורים להקים מחדש את בית הספר ´נאות קטיף´ – הממ"ד של נווה דקלים. השבוע הוקם אלתור ראשוני בכפר הנופש חוף אשקלון, ונפתחו כמה כיתות של בית הספר. בינתיים צורפו גילאים שונים יחד, אולם הצפי הוא שבהמשך יתרכזו עוד משפחות באזור הדרום ליישובי הקבע, ואז יחזרו לבית הספר כל הילדים שלמדו בו בעבר.

כעת מתנהל מו"מ על הקמה מחודשת, בעוד כחודש, של ´נאות קטיף´ במבנה בית ספר ריק במרכז שפירא. מוסדות נוספים שייפתחו בקרוב הם אולפנת נווה דקלים בקמפוס גבעת וושינגטון, ישיבת ההסדר בנווה דקלים בכפר מימון, ומכינת ´עוצם´ מעצמונה ב´שערי אברהם´ – מתקן צבאי ריק ליד צומת מסמיה, שצה"ל אישר למכינה להשתמש בו. עדיין לא ידוע מה יהיה גורל הישיבה התיכונית בקטיף.

הגן נמצא בקרוון
תלמוד תורה עצמונה מתחדש גם הוא, וייפתח בח´ אלול, כחלק מהתפתחות ´עיר האמונה´ שהקימו פליטי עצמונה ליד נתיבות. מדובר בתלמוד תורה ובית ספר לבנות שאליהם נהרו תלמידים רבים מכמה יישובים בגוש.

"את הציוד העברנו מבית הספר שלנו בעצמונה", אומרת נועה רייש, "וכעת אנו מכשירים במבנה המרכזי שלנו 16 כיתות. המורים והמורות הם אותו צוות שלימד בעבר. הילדים מהיישובים האחרים שלמדו אצלנו נמצאים כעת באזור הדרום, וישובו ללמוד כאן".

גם הגנים והמעונות שהיו בעצמונה ישובו לפעול ב´עיר האמונה´, במבנים וקרוונים שאת חלקם יספק משרד החינוך. ציוד הגנים הועבר אף הוא מעצמונה. "הילדים שלנו ילמדו בבית הספר שהיו רגילים אליו. בשביל ילדים שגורשו מהבית זה הדבר הכי חשוב", אומרת רייש.

גם בית הספר התורני בכפר דרום מבקש לפתוח מחדש את שעריו, אולם המימוש מתמהמה בעקבות הסחבת הממסדית. לתושבי כפר דרום הובטח כי יוקצה מבנה לבית הספר באשקלון, לשם אמורים כולם להעתיק את מושבם, אולם בינתיים נותרה ההבטחה באוויר.

"לגרש אותנו היה קל ומהר, אבל להכין בשבילנו פתרונות זו ביורוקרטיה שלוקחת הרבה זמן", אומר אשר מבצרי. "למדינה צריכה להיות אחריות מוסרית בסיסית, שאם היא מגרשת אותנו – לפחות שתדאג לקלוט אותנו מהר". התושבים החליטו, אפוא, לפתוח את בית הספר במבנה זמני בבאר שבע ביום א´ הקרוב. גני הילדים פועלים במלון ´פרדייז´ בבאר שבע, שם שוכנים עדיין תושבי כפר דרום.
בית ספר נוסף בגוש קטיף פעל ביישוב נצרים. פליטי נצרים מתארחים בינתיים במכללת אריאל, ושם גם הוקצה להם מבנה לבית הספר ולגנים. ברגע האחרון הסתבר כי המבנים אינם בטיחותיים לילדים, וכעת מתעכבת פתיחת שנת הלימודים עד לקבלת האישורים הדרושים. הציוד לבית הספר הובא גם הוא מבית הספר הקודם. הפתרון הוא זמני, עד לפתיחת שנת הלימודים האקדמית. לאחר מכן יצטרכו הילדים למצוא מקום חדש ללמוד בו. כעת נשקלת אפשרות לפתוח עבורם כיתות בממ"ד באריאל.

תורת החיים עברה דירה
אופטימיות מסוימת ניתן לשאוב מסיפורו של תלמוד תורה ´זילברמן´, המשתייך לקמפוס ´תורת החיים´ בנווה דקלים. המקום נפתח השבוע ביד בנימין, שם יוקמו מחדש כל מוסדות ´תורת החיים´ – הישיבה הגבוהה ומדרשת ´טוהר´. תלמידי התלמוד תורה מפוזרים כעת במקומות שונים. משרד החינוך מימן את ההסעות, והצפי הוא כי כמחצית מהתלמידים – 60 מתוך 120 – כבר יחלו ללמוד בו.
הציפייה היא כי עם הזמן יצטרפו עוד ועוד משפחות שיתקרבו למקום. ולא רק הן: "אנחנו בתקווה לעתיד שזה יהפוך למרכז תורה אזורי", אומר הרב שמעון שוהם, ´מלמד´ בתלמוד התורה. "כבר עכשיו קיבלנו פניות מהורים מאשדוד וכרם ביבנה שרוצים להצטרף אלינו".

קהילת ´תורת החיים´ מנווה דקלים עברה השבוע מנצרת עלית לשורש, והם ממתינים למעבר ליד בנימין. "אנחנו מקווים שהתלמוד תורה יהווה שיקול להורים רבים בהחלטה לאן לעבור. פתרון לחינוך הילדים זה הדבר שמרגיע כעת את ההורים".