בשבע 159: מכתבים למערכת

, ד' באלול תשס"ה

עסוקים בחשבונות
(בתגובה ל' ', גיליון 158)
בראיון שנתן ל'בשבע' אמר יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, ביחס לסירוב פקודה: "התפישה השנייה זה כוח. סירוב פקודה משמעו מאזן אימה". לדעתי, יש כאן טעות יסודית בהבנת העניין. סירוב פקודה, לא נועד כדי ליצור מאזן אימה, או בשביל תוצאה אחרת. סירוב הפקודה נובע מסיבה אמיתית, עצמית ופנימית, שאנו כיהודים, בני העם ששב מאלפים שנות גלות, איננו מסוגלים לבצע פשע מתועב של סילוק יהודים מבתיהם ומאדמתם. זה אינו קשור לתוצאות הנלוות לסירוב נכון ואמיתי זה.
נראה כי כאן טמון שורש הכישלון של דרכה של מועצת יש"ע. הם עסוקים יותר מדי בחשבונות של 'מה הצד השני חושב עלינו', 'מה יאמרו ומה יגידו'. אם החלוצים הראשונים שבאו ליישב את יהודה ושומרון לפני כ-30 שנה, היו הולכים בדרך הנוכחית של מועצת יש"ע, אף יישוב יהודי לא היה קם ביהודה ושומרון.
הגיע הזמן לחזור אל האמת הפנימית הגדולה שהנחתה אותנו בתחילת הדרך. אל תורתנו הנצחית. אם נחזור ונהפוך את תורתנו להיות עיקר ומלאכתנו, מלאכת היחצ"נות, להיות טפל, נזכה כדברי הגמרא (ברכות לה), שזו וזו בעזרת ה' תתקיים בידינו.


אברהם מלמד ערד


ניקוי מצפון בזול
נדהמתי לשמוע תשדירים בכלי התקשורת לפיהם 'מעריב', 'גלי צה"ל' ויקבי כרמל מתגייסים לעזרת העקורים ומעניקים להם ערכת יין משובחת לכבוד שבת. מעריב וגלי צה"ל לא פסקו במשך שנים להסית נגד תושבי יש"ע. ההסתה לא פחתה בתקופה בה הוכרז על "ההתנתקות" - לא תוך כדי הגירוש ואפילו לא אחריו. והנה, מסיתים אלו רוצים לנקות את מצפונם ע"י בקבוק יין.
אני מקווה כי עקורי גוש קטיף וצפון השומרון לא יתפתו לקבל את הנדבה ויוכיחו כי לא ניתן לקנותם בבקבוק יין. חשוב שהציבור לא ישכח ולא יסלח לאלו שהכשירו את הלבבות לקראת הטרנספר האכזרי.
אדוה נוה, שערי תקוה




מפלה דתית-חרדית (1)

בועז עציוני כותב במכתבו שההצעה של גרשם שטינמץ שכל הדתיים יתאחדו למפלגה אחת חסרת סיכוי לדעתו. אני דווקא חושב שיש סיכוי ועכשיו הזמן הכשר לכך ביותר.
איני יודע עד כמה אפשר לעשות הכללות על הציבור החרדי ולפסוק שאת כולם מדינת ישראל לא מעניינת.
נכתב גם ש"את הציבור החרדי לא מעניין שום דבר חוץ מתורה" – סליחה, תורה זה שום דבר? אני חושב שכל מי שלומד קצת תורה מכיר בכך שתורה זה הכול, וכל מה שקשור להנהגת המדינה והיחס למדינה צריך ללמוד מהתורה, בין השאר. ייתכן שיש חילוקי דעות בין הציבורים השונים, אבל לדעתי מכנה משותף גדול כ"כ של תרי"ג מצוות ושו"ע לא נמצא בין ציבורים אחרים במדינת ישראל.
בסוף המכתב מועלית נקודה מעניינת "אם אכן יעמוד לימוד התורה במרכז חיינו החבירה תהיה אך טבעית" – אם אנחנו חושבים שהחיבור בין הדתיים בלתי אפשרי כנראה חסר לנו החיבור לתורה והקב"ה.

רון בר-לב, מעלה מכמש


מפלגה דתית-חרדית (2)
בועז עציוני טען במכתבו כי "אי אפשר להרכיב מפלגה משותפת כשהעקרונות של החלקים השונים מנוגדים בתכלית".
ברצוני להזכיר מפלגה ידועה שהתאחדה בשנת 1992 תחת השם מרצ. היא הורכב מסיעות מפ"ם, רצ ושינוי. מי שהכיר את המפלגות הללו יודע שהמרחקים ביניהן, למשל בתפישה הכלכלית-חברתית, גדולים פי כמה מהמרחק בין דתיים לאומיים לדתיים חרדים. ובכל זאת, לצורך הפלת ממשלת שמיר הם התאחדו למרות ההבדלי ויצרו גוש של 61 מנדטים לעבודה-מרצ-ערבים. גוש זה איפשר את אוסלו ובעקבותיו את תהליכי הנסיגה מהם אנו סובלים עד היום.
רק התעלמות מהשונה והתלכדות סביב המאחד יוכלו להוביל להישג דומה - בכיוון ההפוך.


מ. וייס
נתניה




יהיה (לא) בסדר
לפני מספר שבועות הובלו מגורשי גוש קטיף לבית מלון בירושלים והגיעו לשם כפליטים חסרי כל בערב שבת. התגייסנו, כמה ירושלמים, על מנת לארגן העברת ציוד בשעות המעטות לפני שבת. פניתי למינהלת סל"ע בבקשה לקבל מידע היכן ומה צריך, וכן על כמויות הציוד הדרוש. שאלתי את נציג המינהלת האם יש מפונים שצריכים ציוד דחוף לשבת כמו חולצות וטיטולים. התשובה היתה: מי שלקח איתו דברים מהבית – יש לו. ומי שלא, לא. ביקשתי לקבל רשימה של צורכי העקורים בכל מלון. התגובה: תוכל לקבל רשימה של המלונות. לא יותר מזה, שלום.
ואני שואל את עצמי: אם בנושאים פשוטים כמו ביגוד ומזון לתינוקות זה נראה כך, איך תצליח המינהלת לארגן לעקורים יישובים חדשים, בתים ומקומות עבודה?
יצחק בן דוד, ירושלים

חיבוק דב
מאז קום המדינה לא היתה הרגשה כזו של אחדות הזדהות עם הצד השני וקירוב לבבות כמו שהיה בעת הפינוי מגוש קטיף .
בואו נמשיך את המומנטום הזה למחוזות נוספים.
שרון אמר בזמנו דין נצרים כדין ת"א, אז אולי נפנה גם את תל אביב? בטוח שמספר החיבוקים והנשיקות יהיה גדול פי כמה וגם נקבל חיבוקים ועידוד רב מכל עמי העולם.

יעקב שוק
נתניה

צימוקים לשבת
1. מבקר המדינה: לביצוע תפקידי צריך שיניים.
בינתיים שיסתדר עם חורים וסתימות.
2. השב"כ: החל מהיום שרון ינוע רק במסוק.
הוא לא צריך קרקע תחתיו.
משה טאו,
רחובות