חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 160ראשיהפצה

כלכלת בית - בגליון השבוע

דו"חות העוני שמתפרסמים מעת לעת הם עובדות יבשות שמכסות על מציאות כואבת: אלפים רבים של משפחות הכורעות תחת הנטל הכלכלי.
15/09/05, 00:00
עפרה לקס

מה שגורם לאנשים להיכנס לחובות הוא לא רק משכורות נמוכות, אלא גם חוסר היכולת שלהם לשים לעצמם גבולות, לומר 'לא' לפרסומות ולחיות לפי היכולות האמיתיות שלהם. ארגון 'פעמונים' מושיט לאנשים הללו יד, בתנאי שילמדו כיצד לנהל את כספם

"שליש מהעניים בעצם לא זקוקים לכסף", אומרים בעמותת 'פעמונים'. "כשמישהו מגיע עם הרכב שלו לקבל סל מצרכי מזון, זה לא אומר שהוא נצרך, אלא שהוא עבר את מחסום הבושה. הרי עלות התדלוק השבועי של הרכב היא בדיוק כעלותו של הסל הזה".

ההכרזה הזו, שנשמעת כמעט מקוממת, מגיעה אצל 'פעמונים' ממקום של בקיאות. אלפי משפחות קיבלו יעוץ של העמותה שלא מפחדת מדרך ארוכה. במקום להוות צינור שלוקח מהציבור ונותן לנזקקים שוב ושוב, יושבים מתנדבי העמותה עם המשפחה הנצרכת, בודקים את ההכנסות וההוצאות שלה ומתווים עבורה דרך לשיקום כלכלי.

כסף של ממש? רק אם המשפחה מראה צעדים משמעותיים לקראת הבראה. בדרך זו מבטיחה 'פעמונים' כי המשפחה תוכל לכלכל את עצמה ולא תיפול שוב לנטל על הציבור, ומעבר לכך, היא משיבה לנזקקים את הכבוד שלהם ואת שמחת החיים.

שיטת החסד שפיתחה עמותת 'פעמונים' ונראית כמו סטארט-אפ היא בעצם לא המצאה כל-כך חדשה. למען האמת היא שיטה ישנה מאוד, שלפיה חיו סבתותינו בימי הכסף שמתחת לבלטה. הן לא הפקידו כסף בבנק ולא עבדו עם הלוואות ומשיכות יתר. קנו ממה שהיה, ולא קנו אם לא היה.

במצב הקיים היום בשוק, בכל זאת נראה שיש כאן שיטה מהפכנית, המנסה לחנך את כל מי שנחשף אליה שלא להתפתות לשיווק אגרסיבי ולפרסומות, ולא ללכת שולל אחרי הצעות נדיבות למימון רכב או דירה ולאוברדראפט בבנק, אלא לחיות ממה שיש. נקודה.

אין חסד בלי שיקום

סיפורה של 'פעמונים', כמו בעמותות רבות אחרות, מתחיל ממשפחה אחת. לפני שמונה שנים ביקשו שני חסידי אמשינוב מידידם אוריאל לדרברג, אז אברך בישיבת בית אל, להושיט יד לאם חד-הורית שנקלעה למצוקה כלכלית קשה ביותר.

"גייסתי כסף מחברים, משפחה, מכל המכרים שהיו לי", נזכר לדרברג. "בשלושה חודשים קיבצנו 30 אלף שקל. שילמנו לה את חשבונות הגז, החשמל, המים ואת החובות להוצאה לפועל". אחרי שלושה חודשים הגיעו לדרברג וחבריו לראות מה שלום האישה. הם ציפו לראות אותה הולכת ומשתקמת, אבל עיניהם חשכו: היא נשארה במקום שבו עמדה לפני שלושה חודשים.

"אותי זה שבר לגמרי", אומר לדרברג. "זה כאילו לא עשינו דבר". לדרברג וחבריו ישבו לעשות חושבים, ושרטטו שני קווים מנחים שעליהם הוקמה כמה שנים אחר-כך עמותת 'פעמונים'.

הלקח הראשון היה, שכשיש מקרה של מצוקה צריך לבדוק את כל אפשרויות ההכנסה שלעתים אינן ממומשות: דמי ביטוח לאומי או קצבת נכות, ניהול משא ומתן עם הבנקים והנחות שהמשפחה זכאית להן. הלקח השני והרחב יותר היה שיש לתכנן את כלכלת המשפחה, ללמד אותה לבדוק מהן הכנסותיה והוצאותיה, ולהראות לה מהי צרכנות נבונה וחסכנית.

"העמותה קמה מן השטח", מספר לדרברג. "כשניהלנו משא ומתן מול מנהל בנק, כדי לפרוש חובות למשפחה מסוימת, הוא הפנה אלינו עוד כמה אנשים, וכששוחחנו עם מישהו מהרווחה הוא שלח לטיפולנו עוד כמה, וכך העניין התרחב. מאוחר יותר הקמנו עמותה, כדי שנוכל לגייס כספים, והיום אנחנו פועלים עם משפחות רבות ובמישורים שונים".

לדרברג, מנהלה האדמיניסטרטיבי של אולפנת 'רעיה' בבית אל, מנהל גם את העמותה, אך אינו נושא משכורת בה. בהנהלת הארגון עומדים אנשים נוספים, כולם מקבלים שכר ממקורות אחרים. קיימים כמה עובדים בעמותה, אך הרוב, כאמור, מתנדבים.

לחשוב מחדש על רמת החיים
'פעמונים' מתרימה מיליוני שקלים בשנה, חלקם במסגרת מגביות ספציפיות למשפחה זו או אחרת. אולם הכספים האלה אינם מחולקים אוטומטית. כדי לקבל משענת כלכלית מ'פעמונים' המשפחה הנזקקת צריכה להראות נכונות לחשיבה כלכלית מחדש, ואפילו מעבר לכך.

התהליך מתחיל בפנייה של המשפחה אל 'פעמונים'. העמותה שולחת בתגובה טופס הכנסות והוצאות חודשיות (עד לסעיפים הקטנים כמו הוצאות על קוסמטיקה, מתנות וכו'). לאחר שהטופס המלא מתקבל במשרדי העמותה הוא עובר מיון, ואנשי 'פעמונים' בודקים אם המשפחה מתאימה לקבל יעוץ בשיטה שבה הם עובדים.

"אתן לך דוגמה", אומר לדרברג, שאגב ביקש לתת את כל הקרדיט לרכזים ולמתנדבים שלו. "היו לי מול העיניים שתי משפחות שנפלו כלכלית. האחת בגלל שהאב הימר על כל הכסף של המשפחה, והשנייה בגלל שהאב טיפל בהוריו החולים. שתי המשפחות ביקשו עזרה. למי תעזרי? השאלה ששאלתי את שתי המשפחות היתה זהה: האם אתם מבינים את המציאות שאתם נמצאים בה?

"האב הראשון הלך ל'רטורנו' והוא מתאמץ להחזיר את חובותיו. האב השני לא מוכן לרדת מרמת החיים הגבוהה שלו, ומרגיש שכל עם ישראל אמור לכסות את הגירעון שגרמו לו המצוות. ברור שאני אעזור לאב הראשון, למרות שגם בפני האדם השני אני לא סוגר את הדלת. כשתהיה מוכן, אני אומר לו, נקבל אותך".

לאחר שהוחלט כי המשפחה תטופל על-ידי 'פעמונים', היא נדרשת למלא טופס 'הכנה לפגישה', שבמסגרתו אמורים האב והאם להכין מסמכים רבים, כולל תלושי משכורת, טפסים של ביטוח לאומי, של הבנק ועוד ועוד. לאחר מילוי הטופס הזה נקבעת פגישה עם מלווה מטעם העמותה, בדרך כלל מתנדב שהוכשר לכך.

המלווה עובר עם המשפחה על כל סעיף, מסביר את המשמעויות, בודק היכן אפשר לקצץ, מבהיר לפעמים דברים שהמשפחה לא מודעת אליהם, למשל שחשבון חשמל או ארנונה הם בדרך כלל לחודשיים, שהוצאות רכב כוללות גם טסט וטיפולים, ולא רק את התדלוק השבועי.

הפגישה היא מאוד פולשנית. אדם מכניס אותך לביתו, לכיסו, להוצאותיו המפורטות ביותר. איך זה עובד?
"זה נכון", אומר לדרברג, "אבל התחושה הזו עוברת אחרי 5 דקות, כשהבן אדם מבין שבאת לעזור לו ושאתה שומר על סודיות".
יפעת, שנעזרה בעמותה, אומרת: "זה באמת פולשני, אבל לא היתה לנו ברירה. רצינו שמישהו יעזור לנו, אז הסכמנו לכך".

לא להתפתות למבצעים
לאליעזר, פעיל ומלווה ב'פעמונים' יש שיטה אחרת להתגבר על המבוכה של הפגישה הראשונה. הוא פשוט מסביר לבני שיחו שגם הוא היה במקום שבו הם נמצאים היום, והוא אפילו עוד מחזיר מדי חודש אלפי שקלים, מזכרת לא נעימה מחובות העבר. "כך אני מדבר אליהם בגובה העיניים. אם הם מספרים לי שקשה להם בלי כרטיס אשראי, אני יודע בדיוק על מה הם מדברים".

הסיפור של אליעזר, תושב הצפון, הוא דווקא סיפור של מצליחנים. הוא מעולם לא היה בעשירון התחתון, אפילו לא קרוב לזה: "הכנסתי כל חודש 20 אלף שקלים, אבל הוצאתי פי אחד וחצי".

אליעזר מעיד כי כשהיו להם שני ילדים, הוציאו הוא ואשתו בכל חודש 6,000 שקלים על מזון. הם נהגו לצאת לחופשה כל שני וחמישי, רכשו בגדים חדשים בכל הזדמנות והחלו בבנייתו של בית. בנוסף, הוא נהג בג'יפ מפואר וחדיש. הדו"חות של כרטיסי האשראי הגיעו תמיד כקובץ של דפים.

"חגגנו", הוא מגדיר, ומסביר: "החזקנו שלושה כרטיסי אשראי. אם אחד לא עבר, אז השני היה עובר, ואם לא, השלישי. היה לי קרוב משפחה בבנק שבכל פעם הגדיל את מסגרת האשראי, וכך הגענו ל-180 אלף שקל חובות. חיינו בשיטת ה'בערך'. לא באמת ידענו מה קורה".

ערב ראש השנה תשס"ד הגיע, והרב זלמן מלמד פרסם ב'בשבע' מאמר שנגע לחיים בלי אוברדראפט. הוא כתב שצריך לחיות ממה שיש, ולא מאשליות – כלומר ממשיכת יתר. "את ראש השנה הזה עברתי כשהמאמר מלווה אותי. שאלתי את עצמי: איך הגעתי למצב כזה? כשחבר הביא לי דף 'הוצאות והכנסות' של 'פעמונים', פתאום ראיתי את המציאות מול העיניים".

אליעזר ואשתו החליטו לבקש יעוץ מ'פעמונים', ותוך כדי נקיטת צעדי הבראה החליט אליעזר להצטרף גם כחלק מהמערכת. "אוריאל הנחה אותנו להביא דפי חשבון מהבנקים. בשלב ראשון גיליתי כל מיני הוראות קבע שלא ידעתי על קיומן. חודש אחרי שהתחלנו את התהליך, התאמצנו מאוד והצלחנו להוציא 1,700 שקלים על אוכל".

היום, מעיד אליעזר, הוא ואשתו חיים טוב. הם לא מסתגפים, ועם שלושה ילדים הם לא מגיעים למחצית הסכום שנהגו להוציא על אוכל בתקופת ה'חינגות'. הם עברו לבנק הדואר, כל אחד מהם עובד בשתי עבודות כדי להחזיר את החובות, "ותוך שנה וחצי החזרנו יותר ממחצית", הוא אומר בגאווה לא מוסתרת.

אבל גם היום, כשהוא פעיל בארגון ומשפחתו משתקמת, אומר אליעזר שהוא מרגיש 'מכור נקי'. כשהוא יוצא לקניות הוא צריך לשים לב שלא להתפתות אחר מבצעים ומוצרים שהוא לא צריך. "עד היום, כל מה שקשור בשיווק מדליק אצלי נורה אדומה", הוא אומר. אגב, כל הרכזים ומרבית המתנדבים של 'פעמונים' חיים על-פי התורה שאותה הם מנחילים.

צאו לעבוד!
בפגישה הראשונה והמשמעותית עם המלווה של 'פעמונים', מתעלמים לרגע מן החובות הנושפים בעורף ומדברים על ההווה. "המשפחה מגיעה אלינו עם הלשון בחוץ", אומר נתי ישראלי, רכז אזור שרון, שומרון והבקעה. "הם רוצים פתרון מידי, אבל אנחנו עובדים קודם על השוטף, מנסים לראות איפה אפשר לחתוך ולהשאיר כסף לכיסוי החובות".

בפגישה הזו מגיעים המלווה והמשפחה למסקנות נוקבות, ולעתים דורכים על נקודות כואבות. לפעמים צריך לקצץ בהוצאות שנראות לבני הזוג כהכרחיות (מתנות לקרובי משפחה, רכב, מזון). בפעם אחרת הדרך היחידה להבראת המשפחה היא הגדלת ההכנסות, כלומר יציאה לעבודה, שגם היא מקוממת לא אחת את בן הזוג שצריך לנקוט בצעד הזה.

לעתים מוצא עצמו המלווה בתפקיד פסיכולוג או מגשר בין בני הזוג, שיחסיהם מתערערים בשל המצוקה הכלכלית או בשל צעדי ההבראה הכואבים שהם צריכים לעשות.

המלווה והמשפחה קובעים להיפגש שנית בעוד תקופה, ולאחר שהמלווה רואה שאכן התקציב מאוזן, הוא מפריד בין חובות שיש להם החזר קבוע לכאלה שאין להם. "ואז אנחנו בודקים מה ההחזר כל חודש. לפעמים אנחנו מסייעים בפריסת הלוואות, או מעניקים הלוואות או מענקים של 'פעמונים'", אומר ישראלי. יש כאלה ש'פעמונים' מלווה אותם שנתיים ויש כאלה שמבקשים פגישה אחת, כדי לנהל כלכלת בית נכונה. יש כאלה שהעמותה היא עבורם עוגן במים סוערים.

יעל ובעלה, תושבי אזור המרכז, נשואים זה לזו בנישואים שניים ויש להם ילד משותף. השניים נקלעו לקשיים כלכליים, אומרת יעל, בשל המזונות הגבוהים שבעלה צריך לשלם עבור ילדיו מן הנישואים הראשונים. "ההוצאות שלנו הן כמעט בגובה ההכנסות", היא מסבירה. לפני שנתיים הפנה אותם אדם מן הקהילה אל ארגון 'פעמונים'. "הוא ישב איתנו ואמר לנו בצורה נחמדה את המציאות הקשה. כשאת כותבת את ההוצאות ואת ההכנסות זה מפחיד".

יעל מספרת שמכיוון שהיא ובעלה ממילא לא בילו ולא נהנו מרמת חיים גבוה במיוחד, הדבר היחיד שייעץ להם המלווה לקצץ בו הוא הרכב. "הגבנו על זה בצורה מאוד קשה", היא משחזרת, "אבל הוא אמר שאם נחזיק רכב הארגון לא יעזור לנו, כי הם לא יבקשו מאנשים לתרום כסף למישהו שמחזיק רכב".

יעל מסבירה שלא קל לה: במכירות שעורכות נשות הקהילה בביתן היא לא דרכה כבר הרבה זמן. את פריטי הלבוש היא פוגשת עליהן ברחוב למחרת, ומנסה להמציא תירוץ חדש מדוע לא הגיעה. הסכום שהיועץ המלווה מטעם 'פעמונים' מקצה למחיה בחודש אינו גבוה, ואין הנחות. אפילו את הבית שאותו רכשו יעל ובעלה, הם לא יכולים לשפץ. "אי אפשר לחגוג, אפילו בשקל אחד".

קשה ליעל. היא מגדירה את המצב כ"חנק", אבל מודה שהיא השתנתה. היא למדה לראות מה צריך ולקנות רק ממה שיש. מה ש'פעמונים' נותנים לה הוא גב כלכלי חזק, ואפילו לפני כמה שבועות, כשפיטרו אותה מעבודתה, היא לא נכנסה לבהלה מיותרת: "אני יודעת שהם שם בשבילי עד שאצליח להסתדר".

יעל מקווה שהיא ובעלה יצאו מהמצב שהם שרויים בו היום, אבל היא לא בטוחה שתצליח להחזיק מעמד לאורך זמן בצורה הזו. "הלוואי", היא מייחלת.

העניים של המדינה
ב'פעמונים' לא מתעלמים מן העוני האמיתי, שאין ממנו מוצא. הוא קיים. לעתים, משנוכח המלווה שזה המקרה שלפניו, הוא מסייע כמו בכל גמ"ח אחר. "אנחנו לא רוצים לסגור את כל הגמ"חים ועמותות הצדקה", אומרים שם, "אבל אנחנו ממצים קודם את כל האפשרויות האחרות".

כיום עובדת 'פעמונים' עם קיבוצניקים שקיבוצם עבר הפרטה והם אינם יודעים להתנהל מול הבנק ומוצאים את עצמם במינוס; עם עקורי גוש קטיף שנותרו בלי עבודה ומקום מגורים, ואמורים לקבל סכום כסף גדול ומתלבטים לגבי הצעד הבא שלהם; עם תושבי עיירות פיתוח שנמצאים במצב של עוני מתמשך ונלחמים על שינוי מנטלי ושבירת מעגל העוני; עם אוכלוסיה חרדית ענייה, שחלקה חיה ב'גלגול חובות' מגמ"ח לגמ"ח; ועם אוכלוסיית שמנת שקשה לה לרדת מרמת חיים של אחזקת שתי מכוניות.

ויש גם מקרים רגילים, שבהם לא עשו ראשי המשפחה צעדים חריגים, ובכל זאת נקלעו לחובות כמעט ללא מוצא. כזה הוא סיפורם של דינה ויואב לוי, תושבי המרכז, הורים לתשעה ילדים. מכלוף פרש מן הצבא וקיבל סכום מכובד. הוא פתח עסק ורכש רכב. "חשבנו שנתחיל לחיות", אומרת דינה, "אבל נפלנו חזק. העסק נכשל ונשארנו עם חובות כבדים. גם אדם שבעלי נתן לו ערבות בנקאית לפני 20 שנה נעלם, ונאלצנו להחזיר 500 שקלים כל חודש על החוב שלו. אפילו לחם וחלב לא היה, ולא ידענו איך נמשיך לשרוד".

בני הזוג פגשו את נתי ישראלי, שעודד אותם והנחה אותם כיצד לצאת מן הבוץ. "הוא אמר לנו לעבור לחשבון של בנק הדואר, שאין בו עמלות, ולנהל מחברת שבה אנחנו רושמים כל שקל שאנחנו מוציאים. הוא שאל אותי, שלא עבדתי כל החיים, אם אני יכולה לעשות משהו. אמרתי לו שאני יכולה לטפל בילדים ואני טובה בבישול".

ישראלי דחף את דינה לטפל בילד בביתה ולהתחיל למכור את התבשילים שלה, וכך היה. בפסח, שלושה ימים לפני החג לא ידעה דינה מאיפה יהיה לה כסף לקניות. "ואז נתי התקשר ולא האמין שעוד לא קניתי שום דבר. הוא שלח צ'ק, ועם זה עשינו את החג".

דינה ויואב שורדים בעור שיניהם, אך לפני שלושה חודשים חיתנו בת, ושוב דינה מגדירה את עצמה כפושטת רגל. בעלה עובד למעלה מעשר שעות ביום, והיא עוד לא מצאה השנה תינוק לטפל בו. "אבל בכל זאת אני שמחה שאני לא נזקקת לבשר ודם. אני לא מוכנה לזה", היא מכריזה. ל'פעמונים' היא מודה בעיקר על היחס הטוב והתומך ועל ההעמדה על הרגליים.

לחיות בפלוס
היום, שמונה שנים אחרי המקרה הראשון, 'פעמונים' צוברת תאוצה. אנשיה מתחברים לכוחות מקומיים בערים רבות ומכשירים אותם כמלווי משפחות. אנשי העמותה יצרו קשר עם בנק 'אוצר החייל', שניאות לפתוח חשבון שמגביל את בעליו ליתרת זכות, 'בנק ההלוואות' של העמותה, המתבסס על כספים של הציבור הרחב, הולך וגדל, ואנשי העמותה מעבירים הרצאות בכל רחבי הארץ, במסגרת 'פעילות מנע' והגברת מודעות. לאחרונה החלה העמותה לפעול גם בקרב צעירים ונוער (ר' מסגרת) מתוך אותה מטרה. 'פעמונים' גם מעניקה יעוץ חד פעמי למשפחות שיש להן הכנסה מספקת, אך הן מבקשות לאזן את תקציבן במטרה לחיות בצורה נכונה.

ב-1 בינואר 2006, אמורה שיטת 'פעמונים' לקבל חיזוק לפעילותה, והפעם מהכיוון של בנק ישראל. בתאריך זה אמורה להיכנס לתוקפה הוראת הבנק שלא לכבד צ'קים ולא לאשר משיכה למי שחרג ממסגרת האשראי שלו. בכך אולי אין משום מחיקת האפשרות לחיות באוברדראפט, אבל זהו בהחלט צעד ש'פעמונים' מברכים עליו, בדרך לצרכנות נבונה.

הצרה היא שהבנקים כבר נמצאים בעיצומים של דיונים איך 'לאכול' את ההוראה, ונראה כי אפשרות אחת לפתרון היא פשוט הגדלת מסגרת האשראי. כלומר, הבנק יאשר לכולנו לחיות במינוס גדול יותר.
בתוך המציאות הזאת של שיווק אגרסיבי, פיתיונות ומבצעים על כל צעד ושעל, אולי כדאי להתחבר להיגיון של ילד קטן, שאם תשאלו אותו: "היו לך 5 סוכריות ואכלת אותן, כמה תוכל לחלק עכשיו לחברים?" הוא יסתכל עליכם כאילו נפלתם מהירח.
ofralax@walla.co.il

להרוג את האוברדראפט כשהוא קטן
"כשאני יושבת מול משפחות ורואה את המצוקה הגדולה, אני יודעת שאם הן היו עוברות הדרכה נכונה בגיל ההתבגרות, כל זה לא היה קורה", אומרת מינדי אייזנר, מלווה משפחות ב'פעמונים' ומנהלת חשבונות במקצועה. לדרברג מוסיף: "כבר פגשנו ילדים בני 17 שנקלעו למצוקה כלכלית, כי הם בעצם לא יודעים מה זה כסף".

אייזנר החליטה להרים את הכפפה, והכינה קורס מודולרי המכיל שישה מפגשים, בינתיים. כל מפגש הוא סדנא הדורשת מן המשתתף להכין שיעורי בית, להביא טפסים אישיים, ולמעשה לחוש את הדברים בכיסו הפרטי.

"סדנא אחת עוסקת בטלפון סלולרי", מספרת אייזנר. "המשתתפים מתבקשים להביא פירוט שיחות וחשבונות פלאפון. הם יצטרכו לערוך סקר עלויות בין החברות ולראות מתי הכי זול לשוחח. כל אחד יבנה לעצמו תכנית ותקציב, ואחרי זמן מסוים רואים אם הוא עמד בזה".

סדנא אחרת עוסקת בתקציב אישי. כל משתתף בודק את ההכנסות שלו ואת ההוצאות שלו ומתכנן תקציב. "חשוב לא להוציא יותר ממה שמכניסים", חוזרת אייזנר על המנטרה, "כי היום כשצעירים מגיעים לבנק לפתוח חשבון, כבר אז מציעים להם אפשרות לאוברדראפט, וזה הצעד הראשון לעוני".
סדנא אחרת תעסוק בשאלה כמה עולה להחזיק אוטו: הביטוח, הדלק, התיקונים, רשיון הרכב וכו', ועוד אחת תעסוק בסדרי עדיפויות ובגישור על פערי מנטליות כלכלית בין בני זוג.

אייזנר מסבירה שבארצות הברית ובאירופה הוחלט זה מכבר לחנך את הילדים לתכנון כספי, ואפילו לבחירת מקצוע. "הממשלות בעולם רואות שאנשים לא חסכו מספיק לגיל הזקנה. אנשים חיים היום יותר שנים, וכך הם הופכים לנטל על המדינה". למדינת ישראל עוד לא נפל האסימון בנושא הזה.
"גם בתחום של בחירת מקצוע, בעולם המערבי יש הדרכה ואצלנו אין. העברתי סדנא לבנות השירות הלאומי בנושא, והנחיתי אותן לשוחח על כך עם נשים במשך שנת השירות. אמרתי להן לא להתבייש ולשאול: האם המקצוע שבחרו הוא מבוקש? האם אפשר לעבוד בו במשרה חלקית? איך המשכורת? כי כשאני יושבת מול אישה שיש לה שישה ילדים והיא מרוויחה שכר מינימום, כי זה המקצוע שלה, אני יכולה לבכות איתה ולא יותר".

אייזנר, שהקורס הראשון שלה יצא לדרך השבוע באולפנת 'אמנה', מקווה שמוסדות נוספים יתחילו להכין את תלמידיהם לחיים עצמם: "מושגים של עלויות מחיה, שכר ממוצע במשק ודברים כאלה הם לא סוד. למה שלא נספר על זה לילדים שלנו קודם, ואז נחסוך מהם הפתעות לא נעימות אחרי החתונה?"
הקורס של אייזנר מיועד לשמיניסטים, בנות שירות לאומי ומדרשות, בחורי צבא וישיבה וגם לחתנים וכלות לפני ואחרי החתונה. "צריך להביא את הצעירים למיומנות של מעקב אחרי ההוצאות וההכנסות שלהם", היא אומרת, ומבקשת לתת להם מתנה לכל החיים.