חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 161ראשיהפצה

הניצחון העצוב של עו"ד קורינאלד - בגליון השבוע

במוקד המאבק למניעת הרס בתי הכנסת בגוש קטיף בידי חיילי צה"ל עמד עורך-הדין גלעד קורינאלדי, בן לשושלת משפטנים בת ארבעה דורות ומומחה בתחום הקניין הרוחני.
22/09/05, 00:00
עפרה לקס

הוא עתר לבג"ץ ונדחה, דחף לכינוס מועצת הרבנות הראשית, חזר לבג"ץ עם קונצנזוס של פסקי הלכה נגד ההריסה, ומשנדחה שוב – הפעיל בהצלחה את הזרוע הפוליטית. בג"ץ החמיץ הזדמנות להשיב אליו את אמונו של הציבור הדתי, אומר הפרקליט הצעיר על המוסד הרם שאביו, פרופ' מיכאל קורינאלדי, היה מועמד לכהן בו

בתי הכנסת בגוש קטיף חרבו. חלקם נשרפו, אחרים נבזזו. עוד סעיף מתווסף אל שורת המחדלים הבלתי נגמרת של ממשלת ישראל, במסגרת מה שהיא קראה 'תכנית ההתנתקות'.

המציאות עלתה על כל דמיון גם כאן. בחודש החולף התקיימו דיונים, ויכוחים ופלפולים בשאלה הבלתי נתפסת, בידי מי עדיף שבתי הכנסת ייהרסו. הרבנים הכריעו שעדיף בידי הפלשתינים, אך בג"ץ העדיף לתת לגיטימציה להחלטת הממשלה: ייהרסו בידי ישראל. סוף המחזה ידוע ואירוני: דעתם של הרבנים נשמעה, אך לא בהיכל הצדק אלא במגרש הפוליטי.

מי שהוביל את המאבק בשמה של היהדות היה עו"ד גלעד קורינאלדי, שמתעסק בדרך כלל בנושאים של קניין רוחני ומשפחה. הוא נטל את השרביט המשפטי וניצח על מערכה לא פשוטה, וכשהגיע לדרך ללא מוצא לא בחל גם בשתדלנות הפוליטית. על אף המציאות המפויחת בגוש קטיף, קורינאלדי אינו חושב שפעל לשווא. הוא רואה בעובדה שבתי הכנסת לא נחרבו בידי ישראל הישג היסטורי.

גנים של עורך דין
העיסוק בעריכת דין כבר הפך למסורת של ממש בבית קורינאלדי. זה התחיל בסבתא רבה, שהיתה עורכת דין, המשיך בסבתא, ד"ר נלה קורינאלדי, וכן באבא, פרופ' מיכאל קורינאלדי.
בזיכרונות הילדות של גלעד קורינאלדי (36) משולבים דיונים משפטיים ארוכים עם האב, והליכה לבית המשפט העליון עוד כשהיה במגרש הרוסים. "ימים שלמים הייתי יושב ליד אבא שלי ורושם לי, הוא היה צריך לומר כך וההוא היה צריך לטעון כך".

למרות השושלת המפוארת, ואולי בגללה, קורינאלדי רצה למקם את עצמו רחוק משם. הוא מצא את עצמו עוסק במחשבת ישראל. האהבה הזו החלה בישיבה התיכונית 'אור עציון', כשקורינאלדי ג'וניור החליט שיש מחסור בספרי הכנה לבגרות במקצוע. הנער לא התעצל וחיבר ספר הכנה. בהמשך למד שנה ב'מקור חיים' ובהסדר ב'אור עציון', ומאוחר יותר הלך ללמוד באוניברסיטה מחשבת ישראל. כעבור שנתיים החליט בכל זאת ללמוד משפטים: "זאת היתה מין התרסה, ללכת בדרך אחרת, ובסופו של דבר הבנתי שזאת היתה החלטה נגד איזה שביל פנימי שלי", הוא אומר היום.

גם אחותו של גלעד, אודית (היום קורינאלדי-סירקיס) היא עורכת דין, אך היא נמצאת בצד השני של מתרס הבג"צים. אודית היא אחת מארבעת הסגנים של פרקליט המדינה ערן שנדר, ואחיה מבטיח שבעוד שנתיים-שלוש נשמע עליה. בתקופה שהגשנו את בג"ץ בתי הכנסת היא בדיוק היתה בחל"ט , "וזה היה מזל", הוא אומר, אולי רומז לכך שהמהלך הזה לא מצא חן בעיניה.

איך משפיעה העובדה שאתה ואביך מגישים בג"צים והיא משיבה עליהם?
"האמת היא שזה משפיע במישור של הקפדה על יחסים יותר ראויים עם נציגי המדינה".
במשרד הירושלמי שרכש קורינאלדי האב לפני כמעט 30 שנה מעו"ד דן אבי-יצחק עובדת היום קורינאלדית נוספת, רעייתו של גלעד, מיכל.

לעבוד עם אשתו זה כיף, הוא אומר, ולא שוכח לפרגן על החודש האחרון, שבו כמעט לא ראתה אותו. העבודה עם האב, פרופ' ומרצה ששימש דיקן הקריה האקדמית בקרית אונו והיה מועמד לכהונת בית המשפט העליון, היא "מורכבת, מאתגרת ומפרה".

ובכל זאת, בפרקטיקה וביום יום, חיפש ומצא קורינאלדי הבן משעול מקצועי משלו: בצד דיני המשפחה והבג"צים הוא גם עוסק בקניין רוחני – תחום מתחדש, שבו תקדימים רבים והשטח קובעים פעמים רבות את החוקים.

בתי כנסת וקנייני רוח
קורינאלדי עצמו הספיק ליצור, למשל, תקדים באשר לגובה פיצויים ששילמה חברה אחת לחברה אחרת בגין שימוש בתמונות שהורדו שלא כחוק מהאינטרנט. הסכום הגיע לכמעט רבע מיליון שקלים. תביעה אחרת שעסק בה קורינאלדי היתה של הצלם בעל המוניטין נח פולברג, שצילומי בתי הכנסת המרהיבים שלו מכסים את קירות המשרד.

"יום אחד מישהו נכנס לגלריה של פולברג", משחזר קורינאלדי, "ואמר לו שהוא מוכר זיופים: 'יש פה ליד גלריה שמוכרת ציורים של בתי כנסת', אמר לו האיש. 'שם זה עולה 6000 דולר לציור ואתה מוכר ב-3000'". פולברג, שנדד עד קצה העולם כדי לתעד ולצלם בתי כנסת יהודיים, היה בהלם.

קורינאלדי מניף ציור של בית הכנסת 'אלטנוישול', בית הכנסת של המהר"ל מפראג – העתק מדויק של הצילום שיש מאחוריו, הצילום המקורי של פולברג. "זה אחד הציורים שהם מכרו שם", הוא אומר. קורינאלדי פתח במערכה משפטית שדנה בגבולות בין השראה לגיטימית להעתקה אסורה.
המאבק המשפטי הסתיים בטוב, בסופו של דבר, מבחינתם של פולברג וקורינאלדי. 390 שקל פיצויים שולמו לפולברג, סכום מסוים עבור כל יצירה שהועתקה. "והיו עוד 50 ציורים שככל הנראה הושמדו". מאז התפתחה בין פולברג וקורינאלדי ידידות אמת. בהמשך יופיע פולברג כאחד מן העותרים בנושא בתי הכנסת.

הכי טוב איש גמזו
גם בימים אלה עסוק קורינאלדי במשפט מעניין, שבמרכזו 'דוד הכי טוב'. כן, זה מהפרסומת – או יותר נכון, מי שהיה השראה לפרסומת.

לפני כמה חודשים עלה משה איבגי לאוויר במסגרת קמפיין לחברת ביטוח. איבגי הציג את עצמו בתור 'דוד הכי טוב', והציע למאזינים או לצופים לעבור לחברת הביטוח שלו. כל דבר שקרה למשה (דוד) איבגי היה 'הכי טוב', עד שנתגלה שחברת הפרסום שהמציאה את הקמפיין התעלמה, לכאורה, מקיומו של דוד הכי טוב האמיתי, שבעקבותיו נולד הרעיון של מסע הפרסום.

מסתבר שקיים בעולם אדם בשם דוד דבש, הוא 'דוד הכי טוב' המקורי, חסיד ברסלב ואב ל-11 ילדים, שכל דבר שקורה לו (החל מרפורט של שוטר וכלה באיום של שופט לכלוא אותו) מקבל את התגובה 'הכי טוב'. דבש תבע לפני כמה חודשים את חברת אדלר-חומסקי-ורשבסקי בסך 9 מיליון שקלים, על שהם חיקו את דמותו בלי לבקש ממנו רשות ובלי לשלם לו דבר.

איך דוד הכי טוב הגיע אליך?
"הוא התפלל אל ה' שישלח לו עורך דין", אומר קורינאלדי, הריאליסט בדרך כלל.
קורינאלדי מספר שבמשפט הזה, ששלב ההוכחות שלו הסתיים השבוע, היה הכל: דוד דבש עצמו – שהוא טיפוס צבעוני מאוד, שקרים ובורות של משרד הפרסום, שאנשיו עלו אחד אחד לדוכן העדים ושיקרו. עורך דינם כנראה הורה להם לומר שהם בנו את הקמפיין על דמותו של נחום איש גמזו.
"זאת היתה פארסה אדירה", צוחק קורינאלדי. "שאלנו את משה איבגי: 'יצא לך לשתות קפה עם נחום איש גמזו?' אז הוא גמגם: 'לא יצא לי'. בעקבות הצחוקים באולם הוא הבין שהוא לא בכיוון. אז שאלתי אותו: 'תגיד, מתי הוא חי?' אז הוא עונה: 'לפני 20 שנה, 30 שנה'. כל צוות הקריאטיב עולה על הדוכן, ואין לו מושג מיהו האיש".

אתה מאמין שבעידן כמו שלנו, שבו התקשורת כל כך זמינה ומהירה, אפשר לאכוף חוקים של זכויות יוצרים וקניין רוחני? הצנזורה הרי מתה, וגם משטרים דיקטטוריים נהיו חדירים יותר. אולי זו מלחמת שווא?

"למרות שקל היום מאוד להעתיק אינפורמציה, אני לא חושב כך. יש היום המון צוותים במשרד המשפטים שתפקידם להתאים את החוקים להתפתחויות בשטח. בנוסף, יש היום למשטרה ארבע יחידות שעוסקות בנושא של קניין רוחני, ועוד מחלקה שעוסקת בפשעי מחשב".

אגב, מעיר קורינאלדי, עקרונות רבים בתחום הקניין הרוחני מתבססים על המשפט העברי, בעיקר בכל הנוגע למוסר ולחובה להביא דברים בשם אומרם.

המרוץ נגד הבולדוזרים
בג' באב קיבל פרופ' מיכאל קורינאלדי מכתב מהרב ישי בר-חן, רבם של יישובי צפון חבל עזה, ובו הוא מבקש שיפעל "בכל דרך להגן על בתי הכנסת, בתי המדרש והמקומות הקדושים בחבל עזה".
המכתב הועבר אל הבן, גלעד, שלא ידע אם זו אכן הלכה מקובלת. הוא פנה, באמצעות הרב יגאל חבשוש, אל הרב מרדכי אליהו ואל הרב עובדיה יוסף, כדי לשאול לדעתם. השניים נתנו לו את ברכת הדרך, ובכך נורתה יריית הפתיחה למאבק נגד הריסת בתי הכנסת ביישובי חבל עזה.

למה דווקא אביך היה הכתובת?
"אבי הוא בג"ציונר ידוע, ובמידה מסוימת גם קצת פראייר. כשהוא נדלק על משהו הוא עושה אותו עד הסוף, והעניין הזה עבר לי בדרייב".

ואכן, ה'דרייב' של גלעד קורינאלדי היה מכוון בחודש האחרון לכיוון אחד ויחיד: מניעת הרס בתי הכנסת על-ידי כוחות צה"ל. בחמשת הימים שנותרו מד' באב ועד תשעה באב עמלו חמישה עורכי דין ממשרדו על לימוד החומר והכנתו לקראת הגשת העתירה לבג"ץ. ההגדרה של החוק בחבל עזה היה של 'תפיסה לוחמתית', כלומר של החוק הבינלאומי, ולכן התעורר הצורך ללמוד את החוק הבינלאומי בנידון, ומה שנתגלה עורר אופטימיות. בג"ץ, כך היתה התחושה, יוכל להיתלות באמנות בינלאומיות ובערך של שמירת אוצרות תרבות ודת כפי שהוא מתבטא בהן.

למרות קוצר הזמן, ההחלטה היתה להגיש את העתירה לפני שייכנס לתוקפו צו האלוף. "לא רציתי שהעתירה תקבל צבע כתום, שתיראה כאילו אנחנו רוצים לעכב את ביצוע תכנית ההתנתקות, ושתהיה עוד אחת מ-31 העתירות שנדחו. לכן ציינו בהתחלה שהעותרים הם בעד התכנית, ושהם מגישים אותה מסיבות של כבוד האדם וזכויות אדם של קהילות ויחידים, ובשל הערך האומנותי וההיסטורי ולא רק הדתי של בתי הכנסת".

מאותה סיבה גייס קורינאלדי לעתירה את נח פולברג, האמן בעל השם, כדי שהניחוח ינעם יותר לשופטי בג"ץ. קורינאלדי עצמו, אגב, נזהר מזיהוי פוליטי. הוא לא רוצה שדרכו תיחסם מצד זה או אחר.
ליל תשעה באב היה לילה לבן עבור צוות עורכי הדין. בשעה 12 בצהריים הגיש קורינאלדי את העתירה נגד הריסת בתי הכנסת לבית המשפט העליון. הסימבוליקה לא היתה מכוונת.

במקביל לעבודה המשפטית, גייס קורינאלדי את פרופ' דוד קסוטו, ראש המחלקה לאדריכלות במכללת יו"ש ואדריכל בתי כנסת, ואת ראובן גפני, גיאוגרף היסטורי. "הרעיון הראשוני היה להעתיק את בתי הכנסת. לא ידענו שהם בנויים בשיטה כזאת שאי אפשר לעשות את זה". קורינאלדי רצה להתכונן לאפשרות שבית המשפט ישאל אותו מהן האלטרנטיבות שהוא מציע, ולכן הכין את שני המומחים לאפשרות של ירידה לשטח.

מסתבר שהמדינה לא טרחה לבחון אלו מהמבנים הם יבילים, או מה אפשר להציל מבתי הכנסת. בעקבות הדיון הראשון בבג"ץ, נשלחה משלחת מטעם המדינה, ובה גם קסוטו וגפני, שתיעדה כל פרט בבתי הכנסת ועקרה חלונות מיוחדים וסורגים, תחריטים, כיורים וכל מה שהיה ניתן.
גם את הכיפה מבית הכנסת בנצרים רצו לעקור, כדי להעתיק אותה למקום אחר, אלא שירי צלפים פלשתינים מנע את הוצאתה.

מי שדיבר ומי שלא
למרות שקורינאלדי ניסה לשוות לעתירה ניחוח תרבותי-כללי, בסופו של דבר הנושא של הרס בתי כנסת הוא עניין דתי, ובהיותו כזה הוא מצא עצמו עורך סבבי ביקורים בקרב רבנים מכל גוני הקשת. ההסכמה הנדירה של הרבנים שאל לאדם מישראל להרוס את בתי הכנסת הופרה על-ידי דעתו של הרב הראשי האשכנזי, הרב יונה מצגר.

"כשעמדנו בפני השופטים אליקים רובינשטיין, אדמונד לוי ודורית בינייש, רובינשטיין שאל מהי הסמכות ההלכתית שעליה המדינה נשענת. נציג המדינה אמר: כבוד הרב מצגר שליט"א.
כששאלתי אותו עם מי הרב נועץ, השיב הנציג: 'עם הרב אלישיב'. 5 דקות אחרי הייתי על הקו עם אנשים של הרב אלישיב, ולא דובים ולא יער. הרב אלישיב מעולם לא נתן לרב מצגר היתר". אבל קורינאלדי מוסיף: "האמת היא שאני מעולם לא שמעתי את זה יוצא מפורשות מפיו של הרב מצגר. זה בעצם נטען בשמו".

שאלה אחרת ששאל רובינשטיין את קורינאלדי היתה: "איפה הרבנים?" קורינאלדי השיב לו שהרבנים צריכים לעשות תשובה על כך שלא הציגו את העמדה הדתית-הלכתית, אבל הציבור לא צריך להיות הקרבן. "לא מדובר רק בציבור של חבל קטיף. בית כנסת שנמצא בפראג ומחולל אינו קשור לא רק ליהודי פראג, אלא ליהודים בכל העולם, לאומה".

בי"ח באב מסרו שופטי בית המשפט העליון את פסיקתם. השופט רובינשטיין התפלסף ארוכות בדבר חשיבותם של בתי הכנסת, אך גזר שאין להתערב בהחלטות שיש להן אופי מדיני, ושלא כדאי שיהיה חילול השם על-ידי הפלשתינים. השופטת בייניש הצטרפה לדעתו של רובינשטיין, ורק אדמונד לוי נותר בדעת מיעוט, הפוכה משל חבריו.

קורינאלדי היה מאוכזב. ההרכב שנשיא בית המשפט העליון נתן היה כמו מתנה לציבור הדתי. שני שופטים דתיים, אחד מהם (רובינשטיין) יושב על 'הכיסא הדתי' ומחויב יותר משופטים אחרים לערכי הדת, והנה, ההכרעה היא בניגוד לעמדת הרבנים.

איך אתה מסביר את התנהגותו של רובנישטיין?
"מישהו אמר שהיה לו מורא ברק ולא מורא שמים, ויחד עם זה הוא עשה תשובה". קורינאלדי מתכוון לעמדתו בדיון הנוסף שהתקיים כמה ימים לאחר מכן.

איפה באמת היו הרבנים? למה הייתם צריכים לחזר אחריהם? האם זו לא סוגיה מספיק כבדת משקל כדי שהם ייזמו התייחסות?
"הרבנים עשו תשובה. הם התעוררו ברגע האחרון, וזה עמד לרובינשטיין לרועץ שיומיים אחרי שהוא פסק התכנסה מועצת הרבנות הראשית והחליטה הפוך".

ביום שלישי, י"ח באב, החזיק בידו קורינאלדי פסק דין שלא ציפה לו. מאוכזב, תהה מה הצעד הבא שלו. לבסוף החליט לנסות ולכנס את מועצת הרבנות הראשית, למצוא עילה לדיון נוסף בבית המשפט העליון.

ההחלטה ההיסטורית של הרבנות
על כינוס מועצת הרבנות הראשית אומר קורינאלדי כי כבר היה מוטב לו לסיים ש"ס שלם מאשר לכנס אותה. מי שעזר לו לאורך כל הדרך ובמסירות גדולה היו הרב שמחה קוק – רבה של רחובות, הרב שאר ישוב הכהן – רבה של חיפה, חנן פורת ואלי ישי. ואם כבר מונים את מי שסייע, קורינאלדי זוכר גם את מי שלא: "כמעט חודש המשרד הזה שימש כמטה. קיבלתי עשרות טלפונים מכל העולם, ח"כים של ש"ס התקשרו כל הזמן וביקשו לעזור. מהאיחוד הלאומי היה את אורי אריאל, והמפד"ל – חוץ מלהתראיין, כלום".

בחזרה למועצת הרבנות הראשית, שהרב מצגר, מספר קורינאלדי, ניסה למנוע ככל יכולתו את התכנסותה. למרות האמור, ההתכנסות התקיימה, והוחלט בה כי הריסת בתי כנסת על-ידי ישראל היא איסור חמור. קורינאלדי חושב שזו ההחלטה החשובה ביותר שקיבלה מועצת הרבנות הראשית מעודה, "כי מה תפקיד של מועצה כזאת? להתפלפל על כשרויות של קיוסקים?"

ביום חמישי ידע קורינאלדי שכבר סיימו לפרק את מה שאפשר והפקיעו את קדושתם של בתי הכנסת. היתה לו הרגשה שביום ראשון הדחפורים כבר עולים. חמוש בהחלטת מועצת הרבנות הראשית הוא הגיש עתירה לדיון נוסף במוצאי שבת, ובמקביל ביקש גם צו עיכוב ביצוע. מבחינתו, הבלתי ייאמן קרה. השופטת איילה פרוקצ'ה הוציאה צו, וגם קבעה דיון בפורום של שבעה שופטים.
שוב חזרה האופטימיות אל משרד קורינאלדי ושות'.

ביום שני החליט בג"ץ להתערב, באופן חריג יחסית, במעשיו של ראש הממשלה. בהחלטת ביניים קראו השופטים פה אחד לאריאל שרון "לבחון אם על יסוד עמדה הלכתית זו – ובמסגרת השיקולים המדיניים – יש מקום לפנייה הרשמית המוצעת... אם התשובה היא בשלילה, נבקש לדעת את עיקרי הנימוקים לכך".

כעבור שלושה ימים מסרו השופטים את החלטתם, וברוב של ארבעה נגד שלושה קבעו כי אין מקום לדיון נוסף בעתירה. הפעם, כאמור, רובינשטיין היה בצד המצדדים בעריכת דיון נוסף.

"בג"ץ פישל בענק"
פרופ' מיכאל קורינאלדי נכנס למשרד, וגלעד מבקש שנצלם גם אותו. "בן חכם ישמח אב", הוא אומר. הפרופסור שוהה עמנו מעט, משבח את בנו ואומר: "הבן עלה על אביו".

די קשה לעלות על אב כזה.
"לא, לא, הוא עלה על אביו, ובהצלחה מרשימה ויוצאת דופן".
קורינאלדי האב רואה את התנהלותו של בג"ץ בעניין בתי כנסת בעין טובה. ראש הממשלה היה זה שלא התווה תכנית יסודית לטיפול בבתי הכנסת, והוא גם היה זה שלא ציית לבג"ץ. ובכלל, "אם מסתכלים על הגישה של גביזון, שהיא נגד אקטיביזם שיפוטי, הרי שכאן נמנעו מלהתערב בהחלטות של קובעי המדיניות", אומר פרופ' קורינאלדי. "כולם טוענים שהם מתערבים יותר מדי".
אבל גלעד חולק על אביו: "אני חושב שבג"ץ פישל בענק. אני רואה את זה באופן מערכתי, לא כפגיעה בבתי כנסת אלא כפגיעה בערכי תרבות ומסורת שבית המשפט נתן לה יד. יש פה סוגיה הלכתית-דתית מובהקת, והיתה קואליציה מקיר לקיר של כל גדולי ישראל. בג"ץ יכול היה להשיב את האמון של הציבור הדתי בו, ולומר: 'אני מגן על בתי הכנסת, אני יותר יהודי מיהודי'. בית המשפט לא קרא את המפה, ובזה הוא כשל. הוא פרם עוד חוט ברקמה העדינה בין עולם התורה לבג"ץ".

גלעד, אביך היה מועמד לכהונת בית משפט עליון. אתה חושב שלו הוא היה יושב על כיסא השופט הוא היה מחליט אחרת?
"ודאי. אין לי ספק שאדם שפוקד את בית הכנסת מדי בוקר ואומר 'מה טובו אהליך יעקב' ומסיים 'ה' אהבתי מעון קודשך' מבין את המקום של בית הכנסת בחיי האומה והפרט. הוא לא יכול לחתום על פסק דין שמאפשר פגיעה כל-כך בוטה בסמל המרכזי של העם הזה".

הניתוח הצליח, החולה מת
ביום חמישי בערב, ד' באלול, עמד קורינאלדי מול שוקת שבורה. כל מאמצי החודש האחרון, גילו שני הדפים וחצי שעליהם נכתב פסק הדין, עלו בתוהו.

"אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, מה אני עושה? אני לא מוכן להשלים עם הדבר הזה. קיבלתי טלפון מחייל מהשטח, שאמר שהם קיבלו פקודה להתכונן, כי בחצות מתחילים להרוס וביום שישי כבר לא יישאר כלום".

קורינאלדי החליט שהוא פושט את מדי עורך הדין ולובש את בגדי הלוביסט. הוא הרים טלפון לרב יגאל חבשוש ותיאם עם אלי ישי: "אמרתי לו: תשמע אלי, זו שעתך הגדולה. יש הקונה עולמו בשעה אחת". קורינאלדי רצה שהרב עובדיה יוסף ילחץ על נשיא המדינה לעשות משהו בנושא.

השלושה נכנסו לביתו של הרב עובדיה, שהיה בעיצומו של לימוד עם בנו. לאחר כמה דקות המתנה מסר לו קורינאלדי עותק מפסק הדין. הרב שאל מה ההחלטה, ומששמע מהי נאנח עמוקות. "הוא פלט כמה פסוקי נאצה, ואז שאל: 'מה עוד אפשר לעשות?'"

קורינאלדי הפציר בו לדבר עם נשיא המדינה, וכך עשה הרב. לא חלפה חצי שעה מהשיחה בין הרב והנשיא, והתקיימה שיחה מאוד נוקבת בין קצב וראש הממשלה. במקביל דאגו קורינאלדי וחבריו שראש הממשלה יקבל טלפונים גם מיהדות ארה"ב, ופתחו, בעזרתו של ליאור קצב, אחיו של הנשיא ומכר של קורינאלדי מימי הישיבה, מטה מול כל השרים. הלחץ הזה פעל: ביום ראשון התקיימה ישיבת הממשלה שבה הוחלט שלא להרוס את בתי הכנסת. קורינאלדי, בסופו של דבר, הצליח.

איך אתה מרגיש עכשיו? מצד אחד המאבק הצליח, מדינת ישראל לא הרסה את בתי הכנסת, ומצד שני הם חוללו.
"לאורך כל הדרך הייתי מאוד מפוכח שהשאלה תהיה בידי מי בתי הכנסת יישרפו או ייהרסו. והיו לי ספקות ברמה הפילוסופית. אבל ברגע שקיבלתי את דעת ההלכה, לא היה לי ספק מה עדיף".
קורינאלדי רואה שני הישגים חשובים שמאבקו השיג, חוץ מן הפריטים שהשתמרו ובתי הכנסת היבילים שהועתקו. הראשון הוא העובדה כי הוויכוח נגע גם לציבור החילוני, ובכך מבחינתו הוא תרם להחזרת בתי הכנסת אל העם כולו והם כעת לא 'לדתיים בלבד'. השני נוגע לעתיד: בסופו של דבר נמנע כאן תקדים מסוכן שבו מדינת ישראל הורסת בתי כנסת, מה שהיה עשוי להשפיע על שימור בתי כנסת בכל העולם.

קורינאלדי רואה כהיסטוריים את ההישגים האלה, ועוד כמה מטרות ביניים שהושגו בדרך, ואולי בגלל זה הוא לא שבור מהמשכורות שלא יכול היה להוציא השבוע ומהגירעון שיש כעת בקופת המשרד.

ותודה לה'
מהשיחה שלנו הולך קורינאלדי לכותל, להודות לה' על שגלגל זכות על-ידי זכאי – אם כי הוא עדיין אינו יודע במה זכה. אחר-כך הוא הולך להקדיש מעט למשפחה, דבר שלא עשה כבר חודש. הנסיעה השנתית לאומן, כמדי ראש השנה, מוטלת כרגע בספק. ייתכן שקורינאלדי כבר השיג את הזכויות שלו לשנה החדשה.

מלשכת הרב מצגר נמסר בתגובה כי:
הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר לא נשאל על ידי שום גורם האם לפרק את בתי הכנסת או לא, לפי העברת הישובים לפלשתינאים, כל התערבותו הייתה לאחר ששמע כי מתכוונים להפקיע את קדושת בתי הכנסת באופן סימלי בלבד, תמורת שקלים בודדים, ועל ידי כך "ייפדו" בתי הכנסת שבגוש קטיף .

הרב מצגר הורה כי אם מבקשת הממשלה לפדות בתי כנסת, אין לעשות זאת אלא רק לאחר שתתחייב המדינה לבנות בתי כנסת חלופיים כנגד כל אחד מ- 30 בתי הכנסת שבגוש קטיף על פי צורתו, גודלו ואפיונו . אין ולא הייתה לרב הראשי כל סיבה להתיר בפועל הריסת בתי כנסת .

בתשובה לטענה הנוספת נמסר בתגובה מלשכת הרב מצגר כי:
היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה הורה במכתבו לרב הראשי המכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית, כי אין מקום למועצת הרבנות הראשית להתכנס לאחר שהבג"ץ החליט בנושא זה . הרב מצגר לא מנע ואף לא ניסה למנוע את כינוס המועצה . יתירה מזו הרב הראשי השתתף יחד עם כל חברי המועצה, ואף ישב כדרכו בראש ישיבת המועצה, כמו כן היה שותף בניסוח ההחלטה שהוחלטה פה אחד על איסור הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף . הרב מצגר יחד עם עמיתו הרב עמאר אף מינה את הועדה המיוחדת מקרב חברי מועצת הרה"ר אשר פעלה במרץ ובמסירות למניעת הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף .

כמו כן הרב הראשי נפגש עם מורן הגרי"ש אלישיב אשר ביקש ממנו לפעול בכל דרך, כדי שארה"ב תיתן "ערבות מדינית" לכך שהפלשתינאים ישמרו על בתי הכנסת .

בעקבות זאת הרב הראשי נפגש עם שגריר ארה"ב בישראל ועם שר הביטחון ופעל רבות כדי למלא את בקשת הרב אלישיב .

לסיכום: הרב הראשי מיצר יחד עם כל בית ישראל ובכללם הרבנים, על חילול בתי הכנסת בידי הפורעים . לפני ימים ספורים בפגישת הרבנים הראשיים עם האפיפיור, פנה הרב הראשי הרב מצגר לאפיפיור שיגנה את שריפת בתי הכנסת וחילולם . הרב השווה תופעה זאת ל"ליל הבדולח" ואמר: "בשרפת בתי הכנסת נפתחה מלחמת העולם השנייה, ומכאן הגיעו לשרפת גופות ב"משרפות", אל לאומות העולם לזלזל בחילולם של בתי הכנסת אשר בגוש קטיף שכן היום מדובר במקומות קדושים ליהודים ומחר לדתות אחרות הזהיר הרב מצגר .
ofralax@walla.co.il

לא לנישואים קתוליים
עו"ד גלעד קורינאלדי עוסק גם בדיני משפחה. הוא מעדיף שלא לעסוק במקרים רגילים, אלא "לאכול סרבני גט לארוחת בוקר". בתיקים אלה הוא רואה "שליחות מקצועית וחובה דתית".
מקרה מפורסם שעסק בו לפני שנה היה של מישל סבג, יהודי צרפתי שמתגורר בנסיכות מונקו ומשמש יועץ לבנק העולמי, שעיגן את אשתו ובמשך שנים סירב לתת לה גט. קורינאלדי ביקש שבית הדין הרבני יוציא לו צו יציאה מהארץ, כדי לנסות לאלץ אותו לתת גט לאשתו. הסרבן עתר לבג"ץ וטען כי אין לבית הדין הרבני סמכות כלפיו, משום שהוא אינו תושב הארץ. קורינאלדי טען כי סמכות בית הדין הרבני היא על כל יהודי, בלי קשר למקום מגוריו. שופטי בג"ץ העדיפו את חופש התנועה של האיש ולא את חירותה של האישה. הם קבעו כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו.
קיימת מחלוקת גדולה בין ארגוני הנשים לבין נציגי בתי הדין הרבניים באשר למספרים של סרבני הגט.
מה המצב, למיטב ידיעתך?
"יש אכן ניפוח של נתונים בתקשורת, באמצעות נתונים שמספקים ארגוני נשים. הניפוח, לדעתי, אינו מגמתי, ובסיסו היא בשאלת ההגדרה ממתי נחשב אדם לסרבן גט. בעניין זה העמדות חלוקות, והתשובה לשאלה זו יוצרת בסיסי נתונים שונים.
"לא כל מחלוקת בין בעל לאשה לגבי גובה המזונות ושאלת הסדרי ראייה של ילדים יוצרת סרבנות גט. במונח סרבן או סרבנות גט לדעתי יש לעשות שימוש רק כאשר שאלת הגט נותרת בעינה, ובני הזוג פתרו את כל העניינים האחרים הקשורים במערכת יחסיהם".
קורינאלדי, אולי בניגוד לעורכי דין אחרים, דווקא רואה את האור בקצה המנהרה בכל הקשור בבתי הדין הרבניים. לדבריו, בשנתיים האחרונות נעשים צעדים של ממש בכיוון של הצרת צעדיו של הבעל הסרבן כדי שייתן גט. בעניין הזה קורינאלדי מציין לטובה את הרב עמאר, שנותן רוח גבית לרבנים דיכובסקי ושרמן מבית הדין הגדול בירושלים.

את פתרון בעיית העיגון והסרבנות רואה קורינאלדי בחתימה על הסכם קדם-נישואין: "צריך לעשות מאמץ עליון בשיווק נכון של הסכמי קדם-נישואין לכל המגזרים: דתי לאומי, חרד"ל וחרדים לגוניהם, ולהפוך אותם ממש לנספחים לכתובה – ובכך למנוע כאב וסבל מיותרים של שימוש בגט ככלי לשיפור עמדות וכמנוף לסחיטה.
"אגב", הוא מוסיף, "מידיעה אישית, ידועים לי לפחות על חמישה-שישה מקרים של סרבניות גט קשות, אף שברמה ציבורית תמיד החצים מופנים דווקא כלפי בעלים; ראוי לתקן את הרושם זה".