בשבע 161: הולכת בעקבות השם

עבודת כיתה מובילה את ראובנה אל העבר, בעקבות שמה. ספר בלשים מצוין שמלמד דרך אגב פרק בתולדות הציונות

אסתי רמתי , י"ח באלול תשס"ה

מה הקשר בין נוצה, אישור שהייה מימי התורכים ובקבוק קטן של יין? מה לכל אלה ולילדה בת אחת-עשרה ששמה ראובנה? ואיך אפשר ללמד את הקורא הצעיר פרק בהיסטוריה כמעט כבדרך אגב?
הסופרת רונית לוינשטיין-מלץ מצאה דרך מעניינת ליצור זיקה בין דמות בת ימינו לבין אירועי העבר – ואפילו לא נזקקה למנהרת זמן. שם הוא מהות, כך למדנו, ולוינשטיין-מלץ משתמשת במאפיין האישי הזה כדי לכוון את גיבורת ספרה אל חיפוש אחר שורשיה ומשמעותם לגבי חייה. על-פי הנאמר על גב העטיפה, מדובר בספר ראשון בסדרה, ובמקרה הזה לפחות – הקונספט מוכיח את עצמו.

הסיפור בקצרה: ראובנה בת האחת-עשרה מקבלת יחד עם שאר בנות כיתתה משימה לחופש הגדול: עבודת חקר העוסקת בשמה. אך במקרה של ראובנה מדובר בנושא רגיש: היא מעולם לא אהבה את שמה המיוחד, לא ניסתה לברר את מקורו ואפילו תכננה להחליפו עם הגיעה לבגרות.

אולם מה שמתחיל כמטלה מרגיזה מתגלה כמסע שורשים מרתק, בעל אופי בלשי מובהק. מתברר שהילדה נקראה על שם אישה שאיתה עמד להינשא סבה האהוב, אך גם להוריה לא ברור מי היתה האישה העלומה ומדוע ביקש כל-כך הסב להנציח את זכרה.

על מנת לפתור את התעלומה מגייסת ראובנה את אחיה, וכשבאמתחתם תיבה של הסב ובה חפצים מסתוריים לרוב הם נוסעים לזיכרון יעקב, מקום מגוריו בצעירותו. שם הם אוספים בזה אחר זה פיסות מידע המאפשרות להם להרכיב תמונה חיה של אירועים מימיה הראשונים של המושבה. עיקר הספר סובב סביב תולדותיה של ניל"י, המחתרת שסייעה לבריטים לכבוש את הארץ מידי התורכים. מי שיסיים לקרוא את הספר יוכל לספר לכם על הסיבות להקמת המחתרת, דרכי פעולתה והאישים הבולטים בה, אך לא רק. בכלל, הספר עשיר במידע המשולב היטב בעלילה. האם למשל ידעתם על שם מי נקראה העיירה אור עקיבא? כמו בכל ספר בלשי טוב, יש טעויות בדרך, מבואות סתומים ומידע שמגיע ממקורות בלתי צפויים, אך במסגרת הזאת בוודאי לא נספר כיצד התעלומה נפתרת.

הספר נקרא בשקיקה על ידי הנסיינים המשפחתיים שלנו. אפילו בת העשר, שחזרה תשושה ממחנה קיץ, התקשתה להניח אותו וללכת לישון. מעבר למתח הבלשי, שעובד יפה, הסופרת השחילה בתוך העלילה עוד כמה אלמנטים שימשכו את לב הקוראים – אח קרבי ושושואיסט לשמחת הבנים, וקצת רומנטיקה (כשרה למהדרין, אל דאגה) עבור הבנות.

הסיפור מסופר על-ידי ראובנה בגוף ראשון. לטעמי, יחסי הילדים והוריהם מתאפיינים לעתים בעודף סחבקיות, ברוח התקופה, אך ביחס לשאר המסרים המועברים בספר מדובר בפגם לא משמעותי. בעידן שבו נהוג לומר שטרומפלדור פלט על ערש מותו קללה עסיסית ברוסית, ספר הרואה בעין יפה את האתוס הציוני-חלוצי הוא חשוב ומרענן במיוחד.