בשבע 162: צו השעה: איחוד

המפתח לעצירת המפולת מצוי בידי הרבנים, הארגונים וחברי הכנסת הדתיים מהמפד"ל ומהאיחוד הלאומי . זו השעה שהרבנים והארגונים ופעילו את מלוא השפעתם, כדי להקים רשימה משותפת של המפד"ל והאיחוד הלאומי

שמריהו בן צור , כ"ה באלול תשס"ה

הציונות הדתית נמצאת היום במשבר גדול, שהולך וגובר במשך השנים האחרונות. המשבר שבו אנו נמצאים בא לידי ביטוי בארבע תחומים: בראש ובראשונה גירוש היהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון בעזרת חיילים ושוטרים – מעשה נפשע שפגע בנו קשות וזעזע את לבו של כל יהודי החרד לעם ישראל ולארץ ישראל. משבר זה ימשיך להעסיק אותנו שנים רבות וייזכר לדורי דורות.

אני מאמין כי הציונות הדתית, או לפחות חלק ממנה, סובלת מאוד מהמדיניות הכלכלית של ראש הממשלה וחבר מרעיו. הפגיעה בשכבות החלשות, הגידול במספר המשפחות העניות ובמספר התלמידים העניים ובמיוחד הפער ההולך וגדל בין העשירים והעניים יגרמו לכך שכוח הסבל ייכשל, ואז תתפוצץ פצצה חברתית שאת תוצאותיה לא ניתן לחזות.

תחום שלישי שנפגע על-ידי שרון ושריו הנו החינוך הדתי, היקר לכולנו. המעבר לחמישה ימי לימוד, הקיצוץ בשעות לימוד וצעדים נוספים כאלה פגעו קשות בחינוך הממ"ד. יש לציין כי שרי מרצ לא פגעו בחינוך הדתי כמו שרי הליכוד.

תחום רביעי שנפגע על-ידי ממשלה זו הנו שירותי הדת במדינת ישראל, מדינת העם היהודי: בתי הדין הרבניים, הכשרות, השבת ותחומים נוספים הולכים ומתקמטים על-ידי ממשלת ישראל והרשויות המקומיות.

ישנם תחומים נוספים שממשלה זו, בראשותו של שרון, פגעה בהם – אותו שרון שסייענו לבחירתו, והוא השיב לנו רעה תחת טובה. המכה הקשה ביותר שספגה הציונות הדתית הנה הגירוש והבגידה של ראש ממשלת ישראל ושל הליכוד בכלל בערכי ישראל ובביטחון ישראל. גירוש זה גרם למשבר אמוני, לתסכול ולתהייה בקרב אחינו המגורשים ובקרב כלל הציונות הדתית.

באופן טבעי, בעקבות המשבר צצות כל מיני תגובות למצב שאליו נקלענו. ישנם הקוראים להמשיך כרגיל ולהיות שותפים בבניין העם והארץ. ישנם הקוראים לנתק את קשרינו עם הציונים החילוניים, ולחבור לחרדים או להסתגר. ישנם הנמנעים מלומר תפילה לשלום המדינה, ולצערי ישנם בני נוער שאף מחתימים מכתבי סירוב לגיוס לצה"ל. הרב אברהם וסרמן קרא בשבוע שעבר מעל דפי עיתון זה להנהגת מועצת יש"ע להתפטר בגלל הכישלון. לדעתי, אין הצדקה לקריאה זו, מאחר שהם נהגו בחכמה ובשום שכל. אני מסכים עמו ודוחה את מעשי החיבוק, הנשיקות והריקודים של רבנים ומגורשים עם קציני וחיילי צה"ל המגרשים. המעשים הללו אינם מובנים – לפסיכולוגים פתרונים.

אולם כל התגובות הללו אינן מהוות פתרון שיוציא את הציונות הדתית ממצבה העגום. הפתרון מצוי בידי ה'שחקנים' שפעלו בעת האחרונה וניסו למנוע את הגירוש:
א. הרבנים, שהפיחו רוח ותעצומות נפש ועודדו את הציבור, ובמיוחד את בני הנוער. אמת, לא היתה בקרבם יד אחת מכוונת, וכל קבוצה פעלה כראות עיניה, אבל אין להתעלם מהשפעתם.
ב. ראשי מועצת יש"ע וראשי ארגונים אחרים, שהיו 'המוציא והמביא'. הם אלו שפעלו וארגנו את כל הפעולות והפעילויות בשנים האחרונות.
ג. חברי כנסת דתיים, שנחלקו לשלוש קבוצות: מסייעים, מצטלמים וספונים בביתם, שלא באו לעזרת ה' בגיבורים. המציאות והניסיון מורים לנו כי הכוח מצוי בידי בית המחוקקים לשנות רק בכנסת. כמספר חברי הכנסת כן היכולת לבנות, לעשות ולשנות.
מאבקינו לא תמו; אנו ניצבים בפני מאבקים עזים וקשים על גבולות מדינת ישראל ועל דמותה כמדינה יהודית. רבים קוראים לשרון להמשיך את הבריחה גם ביהודה ובשומרון, החינוך הדתי ושירותי הדת בסכנה, ומצב העניים זועק לשמים, ועוד יחמיר – לא משנה אם השלטון יהיה בידי הליכוד או בידי העבודה.

המפתח לעצירת המפולת מצוי בידי הרבנים, הארגונים וחברי הכנסת הדתיים מהמפד"ל ומהאיחוד הלאומי. זו השעה שהרבנים והארגונים יפעילו את מלוא השפעתם, כדי להקים רשימה משותפת של המפד"ל והאיחוד הלאומי. כמי שעסק בכך בשנה זו ושמע את בעלי הדבר, אני טוען שיש בסיס להקים רשימה זו מבלי לפגוע במוסדות של כל מפלגה ומפלגה.

הבחירות לכנסת ה-17 בפתח, ועלינו לפעול מידית. כוח של 15 מנדטים או יותר יכול לעצור את המכות שנחתו על הציונות הדתית. אם חלילה לא תקום רשימה משותפת ולא יצליחו להתגבר ולהתעלות, האשמה תהי מוטלת על כתפיהם של מונעי האחדות.

הקמת רשימה מאוחדת מעלות רבות לה. היא תמנע ריב ומחלוקת: הציבור הציוני-דתי יצביע עבורה, וגם מאוכזבי הליכוד וש"ס, שרעו בשדות זרים, ישובו לחיק משפחת הציונות הדתית. הרשימה המאוחדת תהווה ראש פינה להקמת הנהגה יהודית אמיתית בעתיד. זהו צו השעה, ובכך על הרבנים הארגונים לעסוק, "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" – ה' מאסף את כל המחנות והופכם למחנה אחד. איסוף המחנות וגיבושם לאורו של ה' יביא בעזרת ה' את הנחמה, התשועה והגאולה.