הדודו המשולש

דודו פישר התעלה על עצמו, ובימים אלה הוא מוציא שלושה דיסקים מתוקים לצפייה סביב לוח השנה. הילדים מאושרים

אמציה האיתן , ט' בתשרי תשס"ו

"...זוכרים את הילד המצחיק מדודו חמש? או את הסיפור מדודו שלוש? אני דווקא אהבתי יותר את דודו ארבע..." אם אתם שומעים שיחות מעין אלה מפיהם של ילדיכם, ועדיין חושבים שמדובר בדודו זר מ'פרפר נחמד', כנראה שאתם לא בתקופה הנכונה.

הכוכב התורן של הילדים הוא לא אחר מאשר דודו פישר – החזן, הזמר והשחקן. במשך שבע השנים האחרונות הוא הפך לחלק בלתי נפרד מעולם התרבות של ילדינו. הם מצטטים אותו, שרים את השירים שלו, מקשיבים לסיפורים, ועכשיו לך תסביר להם שבשבילנו הוא בכלל זמר נשמה, עוד מהתקופה של 'ברכי נפשי' ו'שתחדש עלינו'.

למען מי שעדיין לא זכה, אציג בקצרה את הסדרה 'בגן של דודו'. דודו פישר משמש, לצורך הצילומים בלבד, כגננת לשעת חירום. הוא מגיע אל הגן, מתחבר אל הילדים, שר איתם שירים ומספר להם סיפורים.

הסדרה הפכה להצלחה, ולא הכזיבה במשך שבע שנים האחרונות. בכל שנה יצא סרט נוסף, כאשר הנושאים מקיפים את כל עולם הערכים של הילדים.

לאחר התמדה של שבע שנים, לא הסתפקו היוצרים בקצב הרגיל, ואף לא בכפול ממנו. השנה יצאו לקראת החגים לא פחות משלושה סרטים חדשים בסדרה: 'שבת שלום' על יום השבת, 'שנה טובה' על הימים הנוראים ו'ושמחת בחגך' על חג הסוכות. ועל זה בדיוק אמרו חז"ל – כל המרבה הרי זה משובח.
כבר מתחילת הסדרה התקנאתי בהפקה המושקעת (קנאת סופרים תרבה חכמה). על כישרונו המוסיקלי והקולי של דודו פישר אינני ראוי אפילו להעיר. השירים של אורית וגנפלד מקוריים, מעניינים ומותאמים לילדים, וההפקה כולה מדיפה ניחוח של מקצועיות – אתרי הצילום, תלבושות הילדים, מגוון זוויות הצילום והעריכה.

לשמחתנו, היוצרים לא נחו על זרי הדפנה, ובפעם הזאת אף השקיעו יותר, בעיקר בתחום המוסיקלי. בשלושת הסרטים החדשים המפיק המוסיקלי הוא עמית סופר, נגן החצוצרה הידוע. את הליווי המקהלתי מובילה תמר אקר-חתוכה, המנצחת על מקהלת 'שרונית', והפעם גם לא תוכלו לשמוע צלילי סינטיסייזר מלאכותיים, כיוון שהנגינה הוקלטה בכלים חיים, באולפן סאונד מקצועי (מי לא מכיר את ה'צוללת'?).
ניתן להבחין די בקלות ברמה המוסיקלית הגבוהה, בעיקר בשילוב קולות הילדים (תופעה בולטת במיוחד בשיר 'ותשובה ותפילה וצדקה'). ברוב המקרים ניתן להבחין בתפנית הקצבית שקיבלו השירים. הקצב המהיר, המגיע כמעט לידי ראפ, נותן לשירים את ה'לוק' המודרני, ומקרב אותם לקצב שאליו רגילים הילדים. לעתים הדבר פוגע מעט ביכולת לקלוט את השירים ולדקלם אותם בדרך לגן, אך מי אמר שחייבים לדעת הכל בעל-פה?

הבדל נוסף בין הסרטים החדשים לבין קודמיהם הוא ההגדרה של כל סרט לנושא אחד ספציפי. בדיסק של שבת באה קבוצת הילדים להתארח אצל דודו בשבת, ויחד איתו הם עוברים את כל חוויות השבת: החל מההכנות, דרך התפילות והסעודות, ועד להבדלה במוצאי השבת.

בסרט 'שנה טובה' עוברים הילדים את עשרת ימי התשובה, מהסליחות באישון ליל, דרך ראש השנה על סימניו ותקיעת השופר, ועד לתפילת יום כיפור, החותמת את התקופה. הסרט השלישי – 'ושמחת בחגך' – משתף את הילדים בבניית הסוכה, הכנת הקישוטים, בחירת ארבעת המינים, וכמובן סעודות החג וריקודי שמחת התורה שבסופו.

בין לבין משלב דודו הסברים על משמעות החגים והשבת, על טעמי המנהגים והלכות עיקריות. אני בטוח שהילדים יקלטו את הדברים מפיו של דודו הרבה יותר טוב ממה שינסו מוריהם לחנכם, בשעות רבות של בית הספר.

וכיוון ששירים בלבד אינם מספקים את ילדינו, משולבים גם סיפורים, שגם מומחזים על-ידי הילדים עצמם, ברמה שאינה נופלת מהרוח הכללית של הסרט. כאן נוכל לראות גם את בנו של דודו (כך נדמה לי) – אריאל פישר, משחק את דמותו של דודו כשהיה ילד, ועושה זאת בכישרון רב. חבל רק שאת תפקידי השחקנים הבוגרים שבסיפורים ממלאים שחקנים לא מקצועיים. בכל זאת, צריך להשאיר מקום להתקדמות לפרקים הבאים בסדרה. הילדים שלי כבר ממתינים בקוצר רוח.