בשבע 164: בשבע עיניים

, ט' בתשרי תשס"ו

יאללה, BUY
חגית ריטרמן

פעם היתה עברית במסחר הישראלי. היו צרכנייה, לבן, ערכה ומטפחת. כיום יש סופרמרקט, יוגורט-ביו, קיט וטישו. כבר שנים אנחנו קונים באיזו איזראל שמנסה להיות כמה שיותר בלתי-עברית, ואם יש בארץ הקודש רשת בעלת שם עברי, מגיע לה שאפו. אופס. למה זה קורה? אולי כי נדמה לנו שכל המוצרים מהמערב טובים (אפילו כשמייצרים אותם בסין).

כשישראלי יוצא לקניות, כלומר לשופינג, עליו להצטייד בשיחון לועזי-עברי. אחרת יפסיד דיל בניו-פארם, שנמצא בין הקלאב-מרקט לקנדילנד, מול טויז אר-אס.
קחו למשל את מיודענו ישראל ישראלי. הוא רוצה אמ-פי שלוש פי שלוש ממה שהוא רוצה לקנות אוכל. אבל הילדים, תום שון ולי, רוצים מילקי ובאדי. אז תחילה הם מבקרים ביוניברס-קלאב, שכבר הפך לשופרסל-דיל. ואם כבר הם בסופר, אז ישראלי רוכש מיני קייק, דיאט קולה ומייק-אפ לאישה. משם הוא נוסע לאייס וגם לאוטו-דיפו כי בכורו, תום, שמע שיש סייל של פלייסטיישן.

עכשיו מר ישראלי עייף. אבל הוא רוצה אמ-פי שלוש פי שלוש ממה שהוא רוצה לישון ופי שלוש ממה שהקטנים, לי ושון, רוצים לישון. אז הוא נוסע לקניון סי-מול. משווה מחירים. חבל, הוא היה חוסך זמן אילו השתמש בלפ-טופ, הרי שלחו לו באי-מייל לינק לאתר שופינג.

תיכף הוא ישלח אס-אמ-אס לסלולרי של אשתו, ויספר על הדיל שראה בעיתון הישראלי דה-מארקר: בד אנד ברקפסט בהולידיי אין פלוס הנחה למיני-יזרעאל, רק מאה דולר אצל יוסי טורס.
"מאמי, איפה את? שוב קונה בגדים בפוקס קידס? תעשי ג'סטה ותקני לי טי-שירט בקסטרו-מן. וכשאת עוברת ליד הקופי-שופ, נשמה, תקני לשנינו בייגלז ולאטה. מחר ניקח ת'ילדים להפנינג בקאנטרי-קלאב".

סוחרים, סטופ איט! יודעים מה? אולי תשתמשו בערבית? אם כבר אנחנו חיים במזרח תיכון חלש ומתאמצים להשתלב בין האבו-אחמדים, אז יאללה, קחו דוגמה מאתר 'וואלה', חלאס, הכריזו על הודנה בשמות העסקים והמוצרים, ותרוויחו ג'ובות אשכרה בכיף.

ועכשיו, למרות שזה בלתי מוסרי, הרשו לי להציע לכם איזה צירוף לטובת המכירות, כזה שמשלב ערבית, אנגלית ורעיונות שבאים כשכותבים בשלוש לפנות בוקר: יאללה ביי. אבל לא YALLA BYE, אלא YALLA BUY. תמלוגים נא לשלוח למדור. בדולרים. בעצם, בדינרים ירדניים.@

חולצה כתומה, והיא עולה
ידידיה הכהן

חולצות הטריקו המודפסות הן חלק בלתי נפרד ממלתחתו של כל ישראלי המכבד את עצמו. אין אחד שיוותר על ההזדמנות בחופשה או ב'על האש' עם החבר'ה ללבוש בגאווה את חולצת סוף המסלול בגולני, השבט בבני עקיבא, או המחזור בתיכון שבו למד.

גם מאות מתבצרי הגג בכפר דרום החליטו להנציח את החוויה שעברו על גבי חולצה. במודעה שנתלתה במוסדות שתלמידיהם השתתפו בהתבצרות על גג בית הכנסת, הוצעה למכירה החולצה שיועדה "לכל מי שהיה לכאורה על הגג בכפר דרום". כל קומונר מתחיל יודע שהמפתח להצלחת חולצה מעין זו הוא משפט המחץ שעליה, בתוספת איור מתאים. בעיית האיור נפתרה כששי צ'רקה נרתם למשימה. אולם הרעיון שהציעו המארגנים "יש לנו כוח להתאפק", נפסל על ידיו בטענה ששירות בתי הסוהר כבר הזמין איור של שלט שיתלה בכניסה לשירותי הכלא עם הכיתוב "איפוק זה כוח", המלווה באיור של סוהר שמתגבר על הרצון העז לקרוע את נחיריו של אסיר משתולל, מה שיגרום לניגוד אינטרסים בעבודתו.

מארגני החולצה מספרים על עשרות רעיונות שזרמו אליהם, הנה כמה מהם:

- מבסוטים עד הגג.

- יש כחולים ויש כחולים יותר (בעקבות הצבע הכחול שהותז על המפגינים בידי המשטרה).

- מסתבר שהקמפיין של תנועת 'שובי', "אל תרימו יד על הילד שלי" ("את הלב הענק קיבל מאימא, את ההומור מאבא ואת הפקודות מצה"ל"), גירה את דמיונם של יוזמי החולצה, והוביל לרעיון: "את האידיאלים קיבל מאבא, את הרגישות מאמא ואת הנחישות מצה"ל".

- יוזמי החולצה גם לא הסתירו את חיבתם הידועה לאנשי המינהלת וכתגובה לפרסומת "לכל מתיישב יש פתרון", יזמו: "לכל מתבצר יש פתרון", המאוירת בתמונת מקום מגוריהם בשבוע שלאחר ההתבצרות.

בני הישיבות שנאבקו על הגג הציעו רעיונות משלהם לכיתוב:

- ראיתי בני עלייה והם מועטים.

- עלייה וקוץ בה.

נתנאל, מיוזמי הרעיון הסביר: "בלבישת החולצה אנו מראים את הגאווה שלנו במאבק על הגג בכפר דרום, זה לדעתנו צריך להיות סוג המאבק כנגד גירוש יהודים מארץ ישראל".

לא חבל על הזמן
עדי גרסיאל

המעבר לשעון החורף הותיר אותי ללא חורף וגם ללא שעון. המנוח, מעודפי הצבא השוויצרי (גם כן צבא. הם הרי תמיד ניטרליים, אז בשביל מה צריך חיילים?) סירב לחזור שעה אחורה, ובדומה לשמעון פרס בימיו הטובים התעקש ש"צריך להסתכל קדימה". הפיצוץ, כמו במקרה של המשנה לרוה"מ, היה בלתי נמנע.

סקירה קפדנית של השוק הבהירה לי העובדות הבאות: 1. אנשים בני פחות מעשרים עונדים רק שעונים דיגיטליים. כל העניין של מחוג גדול, מחוג קטן והקשר ביניהם ממש מבלבל אותם.

2. שר התעשייה השוויצרי פשוט חייב לעוף. תעשיית השעונים, מספינות הדגל של המשק השוויצרי, לא הצמיחה חברה חדשה מזה לפחות 150 שנה. כלומר, מאז נרצח הנשיא לינקולן, שורה שלמה של שרים מכובדים פשוט מחממת את הכיסא.

3. כבר לא מייצרים שעון שמראה רק את השעה. האופנה הגברית מחייבת רכישת שעון של גברים - כרונוגרף. כלומר, כזה שבתוכו עוד שניים, שלושה או 17 שעונים קטנים ומספר כפול של מחוגים. שעון כזה שימושי ביותר כשמטיסים מטוס קל מעל הסהרה ומעוניינים לחשב את קווי האורך והרוחב, או את טווח הטיסה שנותר עד שיאזל הדלק; כרונוגרף גם מועיל למי שמתקשה לשרוד בג'ונגל האורבני בלי סטופר, שעון מעורר, מד עומק לצלילה, מצפן, תאריכון לאלף שנה, שעון עולמי ומד גובה.
אין ספק, מצויד בשעון כזה היה כריסטופר קולומבוס מגיע באמת להודו ולא מגלה את אמריקה. לא בטוח שזה היה אסון כל כך גדול, אבל זו כבר שאלה אחרת.
מדור זה נוהג לא אחת להתבונן בעולם מזווית ראייה צינית. אלא שהפעם, אולי בגלל אווירת החגים, ננסה גישה חיובית יותר:
שעונים משוכללים הם בסך הכל קישוט על ידו של הישראלי הנוהג בג'יפ, רגליו בנעלי ספורט יקרות וסלולרי לוויני תלוי על צווארו. משימתו הקשה ביותר של הג'יפ היתה אמנם טיפוס על מדרכה גוש-דנית שבורה; וזו של הנעליים – חיסול ממוקד של ג'וק חמקמק; וגם את היכולות של הסלולרי מנצל ידידנו רק בעשרה אחוזים. אולם, כל המכשירים הללו מייצגים פוטנציאל, ניצוץ חבוי, אותו שרביט של גנרל המצוי בתרמילו של כל חייל. כל ישראלי הוא איפוא לא סתם פקיד מקריח או פועל קשה יום. בתוך תוכו הוא צוללן, מטפס הרים, רץ מרתון ומגלה יבשות. רק תנו לו הזדמנות.