בשבע 164: חשבון נפש תקשורתי

'מסיבת עיתונאים' הסוף? מי שלא רצה את גזית ברדיו, קיבל אותו גם בטלוויזיה. פרסום לא סמוי ברשת ב'

אלי פולק וישראל מידד , ט' בתשרי תשס"ו

הפרס הישראלי לביקורת התקשורת התשס"ה על שם אברמוביץ' שוב יוצא לדרך. כמדי שנה האגודה לזכות הציבור לדעת מעניקה פרס בסך 5,000$ לזוכה אחד או שניים, עבור תרומה אמיצה, איכותית ומשמעותית במיוחד לביקורת התקשורת בישראל. הפרס נועד לעזור לתקשורת הישראלית להיפתח לביקורת. אם ברצונכם להמליץ על מישהו, פנו בהקדם אל אתר האגודה: www.imw.org.il.

ה'מסיבה' נגמרת?
האם המסיבה של מנשה רז מתקרבת לסופה, במתכונת הבלתי אתית ואולי גם הבלתי חוקית שלה? בטור זה דיווחנו פעמיים אודות הבעייתיות האתית שבתכנית טלוויזיה בערוץ הראשון, 'מסיבת עיתונאים' בהנחיית מנשה רז. לאחרונה, אחרי הגשת תלונות על האופי הבלתי מקצועי של התכנית, כתב לנו הממונה על קבילות הציבור שברשות השידור, מר עמוס גורן, כי "בעקבות מכתביך ומכתביהם של אחרים בעניין התכנית שבנדון, אני ממליץ למנהל הטלוויזיה הישראלית להרחיב את הטווח של ייצוג כל הקבוצות והחוגים בחברה הישראלית".

מכתבו בא לאחר שרז העלה לשידור פרק מביש נוסף. ביום ראשון, 2/10, אירח שר הביטחון שאול מופז את צוות המראיינים בלשכתו. לצדו של רז ישבו יואב לימור (הערוץ הראשון) ודניאל בן-סימון (הארץ), שניהם מראיינים-חוזרים. מעבר למניעת ייצוג מגוון של עיתונאים, האווירה המבודחת בחדר, כולל החיוכים, הקריצות והצחקוקים, העבירה לצופה בבית אווירה לא מקצועית. הרושם שהתקבל, והדבר התגלה באחת השאלות האחרונות, שבעצם שלושת אנשי התקשורת ביקשו יותר לבנות מועמד לראשות הממשלה ופחות לבחון את תפקודו כשר ביטחון. בברנז'ה קוראים לזה שוחד מסך.

גזית לכבוד שבת
לא ירדנו מהנושא. ה-SMS-ים ממשיכים לזרום, ואפילו התקיימה פגישה אצל מנהל התכניות של קול ישראל, מר מיכאל מירו. האם זה עוזר? מצד אחד כן, ניכרת התמתנות בהתבטאויותיו של גזית. אך מצד שני, כנראה כפרס על תשומת הלב המיוחדת שמשך, הוא נבחר כמראיין הבלעדי של נשיא המדינה לפני ראש השנה, ואף ניתנה לו האפשרות להגיש את תכנית ערב השבת של יהורם גאון בהעדרו של הנ"ל. אין מה לומר, בחירתו של גזית לתכנית בערב שבת מוצלחת לאלה שרוצים אווירת ערב שבת חילונית במיוחד. והרי כולנו בעד פלורליזם, אז גם לטומי לפיד וחבריו מגיעה תכנית לרוחם.

הדיבה עלתה לנו ביוקר

לא קל להיות רשות שידור ממלכתית. צריך להיזהר באמינות המידע. לא חס ושלום בגלל קוד אתי זה או אחר, ואף לא מפחד מה יאמר האומבודסמן, אלא דווקא ממורא בית המשפט. ומעשה שהיה כך היה (ותודה לאביעד ויסולי עבור העברת המידע):

ב-29/1/2002 שודרה בחדשות השעה 15:00 ידיעה שלפיה "בתצהיר שהגיש לבית המשפט העורך דין אשר אקסלרד בשמו של לקוח, יש איום גלוי לרצוח עורך דין אחר... בתצהיר של עורך דין אקסלרד יש גם איומים על אישים במערכת המשפט".

הידיעה באה מהכתבת לענייני משפט ענת פלג. אקסלרד תבע את רשות השידור בגין הוצאת לשון הרע. בין השאר הוא טען שהכתבת אף לא פנתה אליו בבקשה לתגובה, וכן שהיא לא נקטה באמצעים סבירים לבירור העובדות קודם פרסומן.

שופטת בית משפט השלום בירושלים, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קבעה שהנתבעת "פעלה בחוסר תום לב, הן כאשר לא פנתה לתובע לקבל את תגובתו עובר לשידור הידיעה, הן בכך שהתנתה התנצלותה בוויתור על תביעת התובע". עו"ד אקסלרד זכה בפיצויים בגובה 150 אלף ¤; ב-15,024¤ עבור אגרות משפט וב-20,000¤, שכר טרחה לעורך דין, בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים בתוספת ריבית והצמדה.

ומי משלם בסופו של יום את הטעות של הכתבת? כמובן, אנחנו. תקציב הרשות ניזון מהמס שאנחנו משלמים. האם מישהו ברשות ייתן את הדין? האם ננקטו פעולות כלשהן כנגד הכתבת שהיתה אחראית לכתבה? האם מישהו במחלקה המשפטית של רשות השידור, שבראשה עומדת עורכת הדין חנה מיצקביץ' ואשר כנגד הארכת כהונתה הוגשה עתירה לבג"ץ על-ידי 'לדעת', ייתן את הדין?

חשיפה לא ראויה
עיתוני המדינה רוצים מאוד שתקראו אותם, במיוחד בסוף השבוע. על כן, בכל יום שישי ברשת ב' של קול ישראל תוכלו לשמוע פרסומת מטעמם, שאמורה לגרות את הסקרנות ולהביא לקניית העיתון. לגיטימי, אך עד גבול מסוים.

כאשר עיתון מפרסם את שמו של אדם בפרסומת ללא רשות ממנו הריהו פוגע באיש בלי שיש לו אפשרות לתת מענה הולם. גם אם הוא משבח אותו, למשל כאשר מדובר בפוליטיקאי, אין לכך מקום, שכן פוליטיקאי מתחרה איננו יכול לקבל זמן וחשיפה זהה.

מזה שנים אגודת 'לדעת' נלחמת בתופעה נלוזה זו. מנכ"ל הרשות הקודם, מר יוסף בראל, נתן הוראה להפסיק את המנהג, ואכן כך היה לתקופה של שנתיים. אבל בראל כבר איננו, והמנכ"ל החדש כנראה כבר לא כל-כך מקפיד. ביום שישי לפני שבוע שמענו את אחד העיתונים שמספר לנו על שלושה אישים – ראש הממשלה שרון, מר עופר גלזר וכן ה'פרקליטה מדליפה'. ככה זה כאשר מדיחים מנכ"ל בגלל התנהלות לא ראויה.

חשבון הנפש של התקשורת
היו שיפורים ניכרים בשנה שעברה, ואולי החשוב בהם בא מערוץ 10 בטלוויזיה. היו להם דיווחים חסרי מורא ובעלי חשיבות לאומית. ולמרות זאת, איננו משלים את עצמנו שכבמטה קסם התקשורת תשתנה וההגינות תהיה נר לרגליה. ישנה רק דרך אחת באמת ליצור שינוי, והיא בידיכם, קוראים יקרים. ככל שתהיו יותר אכפתיים, ככל שתעשו ביסודיות את חשבון הנפש התקשורתי ותסיקו את המסקנות המתבקשות, כך נזכה כולנו בתקשורת טובה יותר והוגנת יותר. גמר חתימה טובה.