חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 164ראשיהפצה

תתפסו אותו במילה - בגליון השבוע

מה זאת 'שומרת שרוולים', איפה משרת 'שושאיסט', כיצד נולדה המילה 'חנון', והאם צריך לפחד מ'אבו עלי'?
12/10/05, 00:00
עדי גרסיאל

רוביק רוזנטל, בעל הטור השבועי 'הזירה הלשונית', קיבץ את התשובות במילון סלנג חדש. הוא רואה בסלנג חלק לגטימי מהשפה, שמבטא יצירתיות והומור. פלא שבאקדמיה ללשון מעקמים את החוטם?

'חולה עליו', אומר רוביק רוזנטל לבסוף, אחרי הפסקה לא קצרה למחשבה. "כולם כל-כך יפים, אבל אם אתה מתעקש, זה אחד הביטויים האהובים עלי במילון. כי מקורו הוא תנ"כי, משיר השירים (חולת אהבה אנוכי), אבל הרעיון שהוא מבטא, שאהבה זה מחלה, לא השתנה מתקופת התנ"ך, ולמעשה הוא מאפשר לנו להתחבר אל אבותינו דרך השפה".

המילון, 'מילון הסלנג המקיף' שכתב העיתונאי רוביק רוזנטל, בעל הטור 'הזירה הלשונית' במעריב, יצא לאור לפני כשבועיים. זהו כרך מרשים בן יותר מ-400 עמודים, המכיל כעשרת אלפים מילים בשפת הדיבור העברית.

'תחזיקו אותי', 'תקתק', 'סינג'ר', 'דיסקס','דיבור צפוף', 'אין מצב', 'נהג שודים', 'בחיאת זומזום' – קשה שלא לחייך כשמדפדפים במילון. "הסלנג לא נועד לשעשע", מבהיר רוזנטל, "אבל היסוד המצחיק הוא מובנה בתוכו. לכן שמעתי לא פעם מאנשים שקוראים את הספרים והטורים שלי שהם מצחיקים אותם".
ביניים: השפה החותרת תחת השפה

סלנג בעברית הוא 'עגה', אומר רוזנטל. "זו מלה לא מוצלחת, כי היא מתייחסת לשפת משנה של קבוצות סגורות, ואילו הסלנג הישראלי שייך ברובו לכל הישראלים". ככלל, רוזנטל לא אוהב מילים מקצועיות מדי, שמרחיקות את הקהל ואינן תמיד מדויקות. זו גם אחת הסיבות שהאקדמיה ללשון היא קצת צ'ילבה שלו. ועל כך נרחיב בהמשך.

מילון הסלנג אינו מכיל רק סלנג, אלא למעשה מתיימר להקיף את כל שפת הדיבור. סלנג הוא החלק בתוך שפת הדיבור שיש בו סטייה ברורה מכללי הלשון ויסוד של קריצה, עקיצה או הומור. "הסלנג הוא מייצג של הצד החתרני של השפה", אומר רוזנטל. "'מה העניינים' הוא שפת דיבור, אך אינו סלנג. 'מה העניינות' או 'מה עניינים', לעומת זאת, הם כבר סלנג, כיוון שהם חורגים מכללי הדקדוק. קראתי לספר 'מילון הסלנג'", מודה רוזנטל, "כי אם היינו קוראים לו 'מילון העברית המדוברת' זה היה נשמע כמו שם של ספר דקדוק".

גם הרחבת משמעות של מילה קיימת הופכת אותה לסלנג: הפועל 'טחן' מופיע במילון עם לא פחות מתשע משמעויות שונות, ואף אחת מהן אינה יצירת קמח. בין המשמעויות: דיבר הרבה בלי לחדש, אכל ברעבתנות, עבד קשה, ביצע הרבה משימות (בצבא) ועוד. 'אתמול' הוא דוגמה נוספת; מעבר למשמעות הרגילה, המלה מתפרשת גם כ'באופן מידי': "מתי אתה צריך את החומר? אתמול".
המילון של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ, 'מילון עולמי לעברית מדוברת', הנחשב למילון הסלנג הראשון (אם כי קדם לו 'מילון הסלנג הישראלי' של רפאל ספן, לפני יותר מ-40 שנה, שהיה מצומצם יחסית) יצא לאור לפני יותר מ-20 שנה, המון זמן במונחים של שפת דיבור תזזיתית. רוזנטל רואה עצמו כממשיך דרכם של בן אמוץ ובן יהודה. עם זאת, בגלל קצב ההתיישנות המהיר, רק כ-40 אחוזים מההגדרות בספרם של בן אמוץ ובן יהודה מצאו את מקומן כערכים במילון של רוזנטל. השאר, הוא אומר, התיישנו או לא התאימו למילון.

מה זאת אומרת 'לא התאימו למילון'?
"אתן לך דוגמה קיצונית. אצל בן אמוץ מופיע הערך 'אוז צלווי', שהוא סוג של בדיחה על אווז צלוי. לדעתי, בדיחות וויצים מהפלמ"ח לא מתאימים למילון".

כחמישה אחוזים מערכי המילון הם מונחים שמוגדרים כמיושנים. "הבאתי אותם כי היה להם ערך תרבותי, סוציולוגי וגם נוסטלגי. הם שופכים אור על סלנג של פעם ועל עולם שלם של פולקלור שמסתתר מאחוריו", מנמק רוזנטל.

רוזנטל מעיד על עצמו שאפילו סבא שלו לא היה רב, רק סב סבו. הוא אינו איש דתי בשום מובן, אבל "יש לו פינה חמה לתרבות היהודית". כשהוזמן לדבר בפני ציבור דתי לפני כמה שנים, לא הבין מדוע אחרי ההרצאה מתעקשים לומר לו 'שכוייח'. "לא הבנתי מאיפה זה בא. כמעט שלא ביקרתי בימי חיי בבית כנסת, וחשבתי שמה שאמרו לי קשור איכשהו לשכחה. לא התביישתי ושאלתי במה מדובר, והסבירו לי שזה יישר כוח".

מכל קצוות העולם לעברית
אחד היתרונות שבמילון החדש הוא הציטטות. לכל מלה טרח רוזנטל והצמיד ציטטה מהעיתונות, הספרות, פרסומות ואפילו פורומים באינטרנט. "הקפדתי להימנע ככל האפשר מלכתוב את הציטטות בעצמי", הוא מעיד, "כדי לא לצבוע את המילון בעולם המושגים שלי. הציטטות נותנות פסיפס תרבותי. את 'ניט שאבס גרדט' (לא מדברים על כך בשבת) אף חילוני לא מכיר. אם אני מביא ציטטה של קובי אריאלי, 'ניגש אלי ידידי הטוב נ. והודיעני, ניט שאבס גרדט, שדבר לו אלי במוצאי שבת', אני פותח בפניהם עולם תרבותי חדש".

ייחוד נוסף של המילון הוא ההתחקות אחרי מקורן של המילים. כמחצית מהביטויים בשפת הדיבור, אומר רוזנטל, מתורגמים או מובאים משפות זרות. "אני לא שופט אותם. בסלנג אין פוליטיקלי קורקט ואין עברית תקינה. אנשים מעירים לי שהם לא אוהבים את זה. זה לא חשוב, חשוב להבין מה זה ואיך משתמשים בזה".

דוגמאות: לא בטוח שרבים יודעים כי הביטוי הישראלי כל-כך, 'מה בוער', הוא בעצם תרגום של 'וואס ברענט' מאידיש; 'קור כלבים' הגיע מרוסית, ואילו 'לכל סיר יש מכסה' מקורו בשפות הבאות: אידיש, ערבית של יהודי עיראק, ערבית פלשתינית ואפילו לדינו.
איך יכול להיות שאותו ביטוי מגיע מכל-כך הרבה שפות?

"אני מניח שהמקור הוא אחת מהשפות, ומשם זה התפשט הלאה. לשפה הרי אין גבולות. את הביטוי 'יצא המרצע מן השק' – שלא מופיע במילון כי הוא לא שפת דיבור – מצאתי בשפה הקלטית. משם זה התגלגל כנראה לפולנית, והגיע גם לעברית".

רוזנטל לא מתרגש מהעובדה שבעברית, אפילו זו התקנית, התערו מילים רבות מאנגלית, יוונית, ארמית, ערבית ועוד. "אם העברית היתה שפה טהורה, היא לא היתה יכולה לתפקד. היא התפתחה גם דרך השפעות זרות". עם זאת, הוא מסכים כי הסלנג, שלא כפוף לחוקים או לגבולות, מושפע עוד יותר משפות זרות.

לעתים כדי להתחקות אחר מקורה של מילה נזקקים לכישורים בלשיים. כך למשל 'בלגן' נולד בעצם מ'בלחן', שמשמעו בפרסית מרפסת (משם, אגב, הגיעה גם המילה 'בלקון'). משם נדדה המלה לרוסיה, ושימשה לתיאור קומדיות שהוצגו במרפסות ובבמות ונקראו בלגן, ומשם התגלגלה המלה לאידיש ולעברית.

גם המילה 'דאווין' עברה דרך פתלתלה מהמקור הערבי. דיוואן הוא בערבית לשכה מפוארת, הריבוי שלו הוא דאוויווין, שמשמעו דיבורים שנועדו להרשים. העצלות הישראלית קיצצה את המלה הערבית לדאווין.
ומה זה בעצם 'עלק'? גם היא שיבוש של הביטוי הערבי 'אאל לכ' (שמשמעו 'ככה הוא אמר לך').

לא מחפש 'תובנות'
כתיבת מילון הסלנג נמשכה כשנה וחצי, ורוזנטל השקיע בה כל רגע פנוי משאר עיסוקיו הרבים. "היו ימים שעבדתי משבע בבוקר עד 11 בלילה, עם הפסקה למנוחת צהריים ולצפייה במשחקי ליגת העל בכדורגל", הוא מעיד. הוא כתב בקצב של 10 מילים לשעה, וגם מחק אלפי מושגים שלא התאימו למילון. לצורך העבודה עבר רוזנטל על מילון אבן שושן מתחילתו ועד סופו. הוא מצא שאפילו אצל המילונאי הוותיק והקפדן נכללו יותר מאלף מילות סלנג. "גם מילונים מכובדים כמו אוקספורד כוללים את שפת הדיבור".

איך עובדים על מילון כזה?
"תחילה התבססתי על חומרים קיימים, כמו המילון של בן אמוץ ועזבונו של הבלשן ד"ר אברהם שטאל. אחר-כך הוספתי משלי, ונעזרתי הרבה במדור שלי במעריב 'הזירה הלשונית'. כמעט כל ערך שכתבתי עורר בי אסוציאציות לערכים נוספים.

כשסיימתי כל אות פתחתי את אבן שושן והשוויתי. לא תמיד ראיתי איתו עין בעין. מילה 'גבוהה' כמו 'תובנה', למשל, נחשבת אצלו כשפת דיבור, כי היא לא אושרה על-ידי האקדמיה ללשון. אני לא כללתי אותה אצלי במילון".

רוזנטל נעזר גם בתחקירנים ובמומחים שונים, שסייעו לו בתת-תחומים כמו: סלנג של משטרה ופשע, ספורט, אינטרנט, חרדים ועוד.

מצאת סלנג של מתנחלים?
"ניסיתי לברר. שאלתי אנשים מהתנחלויות, והם לא כל-כך הצליחו להביא לי דוגמאות. וזה הפתיע אותי, כי לכאורה זה מתבקש".
עם זאת, סלנג דתי וחרדי מצוי במילון של רוזנטל בכמויות לא מבוטלות. "הכיפות הסרוגות, כפי שזה משתקף מהסלנג שלהן, עוסקות לא מעט במידת הדתיות", מאבחן רוזנטל, "וכך נולדו ביטוים כמו: דתל"ש, דתי-לייט, דתי בלב, חרד"לי, מרכזניק, שומר נגיעה, מזרוחניק, שומרת שרוולים ועוד. הסלנג החרדי, לעומת זאת, מתייחס בעיקר להווי הסגור של הקבוצה: סידור מלא, שבבניק, רב אהרלך, א צנטר, מאמע רוחל, ישיביש וכדומה.

"זה לא מפתיע אותי, כיוון שהציונות הדתית נמצאת בדיאלוג מתמיד עם הציבור החילוני, ולכן חשוב לה לאבחן את מידת הדתיות. הסלנג החרדי, לעומת זאת, פותח דלת לעולם הסגור שלהם. אצל החרדים נפוצות גם מילים באידיש, שבעבר היו מוכרות לכל וכיום נשתמרו רק אצל החרדים. המלה 'צילייגר' (אדם בעל פגם פיזי), למשל, כבר כמעט לא מוכרת בציבור החילוני.

שלאפשטונדה מתוצרת עצמית
האנגלית, קובע רוזנטל, היא השפה המשפיעה ביותר על שפת הדיבור בעברית כיום. אחריה באות האידיש והערבית. "לשתי האחרונות יש יתרונות על האנגלית: הן יותר ותיקות בשפה. האידיש אף מובילה בתחום הביטויים המתורגמים. ימכור את אביו ואמו, נוסף לכל הצרות, הכניס אותו לכיס, על החיים ועל המוות – כולם מקורם באידיש.

מילת הסלנג הנפוצה ביותר, עם זאת, היא 'אחלה', ובכלל, מילים בערבית הן הדבר החם בעולם הסלנג. "זה חלק מהזהות המזרחית שלנו", מאבחן רוזנטל.

האנגלית לא מושפעת משפות אחרות?
"בוודאי שכן, ואפילו מהעברית: אם תחפש במיליון אוקספורד תמצא שם אפילו את המלה 'קיבוצים', שלא לדבר על 'חוצפה'. אבל האנגלית היא שפה כל-כך גדולה – אוצר המילים באנגלית גדול פי עשרה בערך מזה של העברית – שזה ממש טיפה בים".

תוך כדי העבודה הגיע רוזנטל לתוצאות מפתיעות: המילה שלאפשטונדה (מנוחת צהרים), לדוגמה, בעלת הצליל הגרמני, כלל לא מוכרת בגרמניה. "זו ככל הנראה המצאה ישראלית".

אולי בגלל שהגרמנים כל-כך חרוצים שהם לא ישנים בצהרים?
"זה לא נכון. הם נחים בצהריים, אבל קוראים לזה אחרת. ובכלל, מנוחת צהריים זה רעיון לא רע, שרק מוסיף ליעילות העבודה".

אחד מיצרני הערכים העיקריים של המילון הוא הסלנג הצבאי. "צה"ל הוא עמוד התווך של החברה, לטוב ולרע", אומר רוזנטל. "כיוון שמדובר באנשים צעירים שדחוסים יחד למסגרת סגורה, טבעי שהם ימציאו סלנג משלהם. אבל בגלל שצה"ל הוא צבא העם, הוא מתפשט אחר-כך החוצה לכל החברה".
הסלנג הצבאי הוא יצירתי ועשיר במיוחד בתחומי ההיררכיה ומשך השירות: חפ"ש, ריח של בקו"ם, פז"מניק, הפך תקליט, פלאפלים וכו'. יש גם השפעה של הצבא על הסלנג של עולם הפשע: 'ביזון', שמקורו צבאי (חייל טירון), הפך לעבריין צעיר; 'עשו לו שמיכה' קיבל גם משמעות בחוגי הפשע ועוד.
מילון הסלנג מכיל, באופן מפתיע למדי, מספר מצומצם יחסית של קללות. אולם תחומים קרובים, כמו עלבון, זלזול, שנאה ובוז, הם בין המובילים בסלנג העברי: א-גרויסע מציאה, בוקר טוב אליהו, לך חפש את החברים שלך, מג'ויף, עשה לו בית ספר, הם רק מבחר סמלי של דוגמאות. רוזנטל: "זו הוכחה כמה הסלנג שלנו עשיר ויצירתי, שהרי רוב הביטויים מביעים אותו רעיון, אבל מצליחים לומר אותו בדרכים שונות".

דברי השבח רבים יחסית לעם שלא נתפס כבעל כישורי פרגון יוצאי דופן: אגדה מהלכת, גדול מהחיים, חבל על הזמן, מטמטם, תותח ועוד רבים. רוזנטל: "אצלנו כנראה אין אנדסטייטמנט – זה שחור ולבן: או סופרלטיבים או שנאה ובוז".

לא מתחבר לאקדמיה
את העיסוק בתחום הלשון החל רוזנטל רק בשנות החמישים לחייו. טורו 'הזירה הלשונית' נולד לפני שמונה שנים במקומון 'זמן תל אביב', כמדור שהופיע אחת לשבועיים. לאחר גלגולים שונים נחת המדור במוסף 'סופשבוע' של מעריב כמדור שבועי.

איך אתה מסביר את הפופולריות של המדור?
"קשה לי להעיד על עיסתי. ובכל זאת, העניין בנושא הוא עצום, ובעולם האקדמי אין מי שיספק אותו. זו כמעט קרקע לא חרושה. אני מביא איתי ידע אקדמי – אמנם של תואר ראשון בלבד, אבל זהו בסיס נרחב. הקריירה שלי אינה בלשנית אלא תקשורתית, וכדי לכתוב בעיתון צריך לחשוב כל הזמן על הקורא, כלומר להיות איש תקשורת. ואסור לשכוח שהמילים הן כלי העבודה הבסיסי של העיתונאי".
יש ברוזנטל עטור הזקן משהו משל החוקר. כך הוא גם מעיד על עצמו. למרות שאיננו חוקר אקדמי טיפוסי, ההתחקות העקשנית אחרי מקורות המילים מאפיינת אותו מאוד. ובניגוד לביטויים הצבעוניים במילון שלו, הוא עצמו כמעט לא משתמש במילות סלנג במהלך הראיון.

העולם האקדמי קיבל אותו תחילה בחשש. "הם תהו מה העיתונאי הזה נדחף. אחר-כך ראו שאני יודע על מה אני מדבר, והיום פונים אלי לא מעט בלשנים בעקבות המדור שלי. וזה לא שאני חסין מטעויות, להיפך – היו לי לא מעט כאלה, אבל תמיד הקפדתי לתקן אותן, בלי להתחמק. אני מאמין שגרמתי לכך שיש היום עיסוק רב הרבה יותר בעברית המדוברת מאשר לפני כמה שנים", אומר רוזנטל בגאווה כמעט לא מוסתרת.

רוזנטל הוציא, נוסף לשלושה ספרים שעסקו בעברית, עוד שבעה ספרים בתחומים אחרים. ביניהם: 'רחוב הפרחים 22', 'משפחת הבופור' ו'האם השכול מת'. הוא גם יעביר השנה קורס על הסלנג הישראלי באוניברסיטת חיפה.

יחסו של רוזנטל לאקדמיה ללשון קריר למדי. בתשובה לשאלה בנושא, הוא בוחר לפתוח דווקא במחמאות: "הם עושים דברים חשובים. המילונים המקצועיים וההיסטוריים שלהם מוצלחים. גם הכתיב חסר הניקוד הוא הישג".
אבל מיד אחר-כך הוא עובר למתקפה: "בתחום התקנת הלשון יש לי ויכוחים איתם. לדעתי הם מתקינים יותר מדי תקנות ומבלבלים את הציבור ללא צורך. הם גם חידשו יותר מדי מילים מיותרות. אין אצלם מספיק הקשבה לציבור, הם לא זורמים מספיק.

"גם הם לפעמים כועסים עלי. למשל, כשהעזתי לומר שמבחינתי מזרן ומזרון הן שתי צורות טובות וראויות. לדעתי, אם כל-כך הרבה אנשים אומרים מזרון, למרות שהצורה ה'תקנית' היא מזרן, זה כבר לא נחשב סלנג. וזו רק דוגמה".

עידן הדעות הימניות
רוזנטל, כמעט בן 60, נולד למשפחה ממוצא גרמני בתל אביב. את היכולת להרים פרוייקט כה רחב בזמן כה קצר הוא מייחס לשורשיו היקיים. "צריך המון משמעת עצמית, דיוק ועמידה בזמנים – תכונות של יקים. חתמתי חוזה עם ההוצאה לאור שאני מגיש להם את הספר בראשון ליוני, וב-26 למאי הגשתי אותו. בהוצאה נדהמו. 'מי בכלל מגיש בזמן?' צחקו עלי".

הוריו הכירו במפלגה הקומוניסטית הישראלית, מה שכנראה מסביר את דעותיו השמאלניות המוצקות. אביו נפטר כשהיה רוביק בן ארבע, ובאותו יום נולד אחיו, שלימים נהרג במלחמת יום כיפור. "זה האירוע הכי חשוב בחיי, ולא התאוששתי ממנו עד היום. זה פצע שותת דם גם היום, אחרי יותר מ-30 שנה".
בן 19 עבר רוזנטל לקיבוץ נחשון והתחתן. לאחר שירות קצר בנח"ל החל בקריירה עיתונאית בעיתון של הקיבוץ. עד מהרה התבלט העיתונאי הצעיר והפך בן 23 לעורך של השבועון של הקיבוץ הארצי. בהמשך היה מזכיר הקיבוץ בן 26. רק שנתיים אחר-כך נרשם ללימודי לשון ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וסיים בהצטיינות יתרה. להפתעת רבים, בחר שלא להמשיך באקדמיה.

"הבנתי שזה לא באופי שלי. להיות חוקר אוניברסיטאי בלשון משמעו לעזוב את כל העולם הרחב של השפה העברית ולבחור נישה מאוד מסוימת. זה לא עניין אותי". הוא חזר לקיבוץ והחל לעבוד ב'על המשמר', שם הגיע לדרגת סגן עורך. בהמשך התגרש והתחתן שוב (הוא אב לחמישה בנים).
בגיל 43 עזב עם משפחתו את הקיבוץ ועבר למרכז תל אביב. הוא עבד ב'חדשות', שם ערך את מדור הדעות. "יש לי ביקורת וכעס על הציונות הדתית, ולא הסתרתי מעולם את השקפת עולמי", מודה רוזנטל, "אבל התפיסה שלי היא שחייב להיות דיאלוג. היה לי חשוב להביא גם כותבים ימניים. בניגוד להיום, אז כמעט לא היו. פניתי לחגי סגל, להלל וייס ולבמבי שלג כדי שיכתבו אצלי, ושם הם החלו את הכתיבה הפובליציסטית שלהם".

עם סגירת 'חדשות' עבר לשנתיים ב'הארץ', דילג ל'דבר ראשון', ניסיון להחייאה של 'דבר' שנכשל כעבור כמה חודשים. ואז, אחרי חצי שנה שבה חתם בלשכת האבטלה ("לנקות את הראש") החלו לקרות דברים טובים: עריכת כתב העת של הסתדרות המורים, 'פנים'; ריכוז קורסי העיתונות באוניברסיטה הפתוחה; פנייה לעריכת מדור הדעות ב'מעריב', שאותו ערך יותר מארבע שנים, וגולת הכותרת: תחילת דרכו של המדור הלשוני, 'הזירה הלשונית'.

אתה חושב שהדעות ב'מעריב' מאוזנות?
"מדור הדעות במעריב היה מאוזן בתקופתי וגם כיום. בזמן האחרון יש אפילו טענות שהוא נוטה ימינה".
אמונה אלון עזבה את 'ידיעות' כי זרקו את המדור שלה לסוף.
"אצלי זה לא קרה. אתה מוזמן לדבר עם כל הכותבים הימניים שערכתי אותם. פרט לעימות עם אורי דן, שלדעתי פשוט לא יודע לכתוב, אף פעם לא התעמתי איתם. את כתיבתו של חגי סגל אני אוהב מאוד, למרות שמעולם לא יצא לי להסכים עם משפט אחד שהוא כתב".
הבעיה היא לא כל כך האיזון במדורי הדעות, אלא העובדה שאין כמעט עורכים ימניים בתקשורת הכללית.

"ברור שאג'נדה של עיתון משפיעה בעיקר דרך הנושאים שבהם הוא עוסק. אבל צריך לזכור שהעיתונות לא קובעת את סדר המאורעות. הרי אף עיתונאי לא החליט שיש התנתקות. העיתונות חשפה את כל הפרשיות של שרון, לעומת זאת".

ואברמוביץ' דיבר על האתרוג...
"וכל העיתונאים ירדו עליו. עפר שלח ורביב דרוקר שכתבו את בומרנג שילמו מחיר על הספר שלהם, והשמאל מאוד כעס עליהם".

לו היה מגיע אליך חומר כזה, היית מפרסם אותו?
רוזנטל מתלבט מעט: "אם הייתי תחקירן, הייתי חושב פעמיים אם לוותר על סקופ כזה. אבל התפיסה שלי את הנושא היא פילוסופית: לא חשוב מה היו המניעים של שרון, הכישלון של גישת ארץ ישראל השלמה ידוע מראש, וכל מנהיג מוביל עוד צעד לקראת מימוש הכישלון הזה".

שפה מידלדלת
את אבשלום קור, מותג ותיק יותר ולא פחות מפורסם בתחום הלשון, פגש רוזנטל לראשונה באוניברסיטה, לפני כ-30 שנה. קור היה האסיסטנט בקורס לארמית מקראית. בהמשך, באופן מפתיע משהו, נפגשנו השניים רק פעם אחת, באופן מקרי ברחוב תל אביבי. "הוא אמר לי: 'כל הכבוד על מה שאתה עושה'.

"אני רחוק מאבשלום קור מבחינה פוליטית", אומר רוזנטל, "אבל מאוד מכבד את עבודתו הלשונית. אם כי הגישות שלנו שונות. הוא נלחם נגד הלעז ובעד העברית הטהורה, ואני לא חושב שזו הבעיה המרכזית של העברית".

אז מה הבעיה העיקרית של שפתנו?
"העובדה שאוצר המילים שמשתמשים בהן הולך ופוחת. יש לנו גם פחות עיצורים, כי אין אבחנה בין האל"ף והעי"ן, ובקרוב גם הה"א, החי"ת והכ"ף, הקו"ף והכ"ף. בערבית יש 27 עיצורים, ולנו 17 בקושי. השפה הולכת ומידלדלת. תרבות הכתיבה והדיבור המלוטש הבריטית היא חמש ליגות מעל זו העילגת שלנו.

"אני לא מחנך הדור, אבל יש לי כמה הצעות לשיפור החינוך הלשוני. בין השאר אני מציע להתחיל ללמד דווקא את שפת הדיבור, וממנה להגיע לדקדוק. כדאי גם ללמד רטוריקה בצורה מסודרת".
תכנית ההתנתקות אתגרה את התקשורת גם מבחינה לשונית. רוזנטל: "היה כאן מאבק בין שתי שפות: ניטרלית וטעונה. התנתקות או היפרדות הם מושגים ניטרליים, ואילו עקירה וגירוש הן מילים טעונות".
גם התנתקות היא מילה בעלת משמעות פוליטית.
"בהחלט, אבל מבחינה לשונית היא ניטרלית, כיוון שהיא 'נקייה'.

מה רע ב'נסיגה'?
"אני לא מכחיש ש'נסיגה' לא היתה נוחה ליוזמי המהלך. אין ספק שהתנתקות היא מלה מכובסת. אולם אני מאמין שהעובדה שהמילה הזו נקלטה נובעת מכך שחלק גדול מהציבור הסכים שהמהלך היה צריך להתבצע, ולכן הוא לא קיבל את הטרמינולוגיה של 'עקירה' ו'גירוש'.

"זה אולי יפתיע אותך, אבל אני גם חושב שהסיסמה 'יהודי לא מגרש יהודי' היתה בעצם הודאה בכישלון של המתנחלים. מפני שהיא בעצם אמרה: נגמרו לנו הטיעונים האידיאולגיים, ומה שנותר זה רק הנימוק הסנטימנטלי, על כך שאסור לעשות זאת 'בתוך המשפחה'. הצבא הציב מול הסיסמה הזו את 'רגישות ונחישות' יחד עם החיבוקים, וזה מה שניצח לבסוף".

אצלנו ב'בשבע' תכנית ההתנתקות כונתה בעיקר 'תכנית הגירוש' או 'העקירה'. מה היה קורה אם העיתונות כולה היתה הולכת בעקבותינו?
"אם היינו בחברה שבה כולם היו קוראים לתכנית של שרון 'עקירה' ו'גירוש', היא לא היתה נולדת מלכתחילה".
מילון חבל"ז
חגית ריטרמן

ת'אמת? איזה קטעים עם הרוביק רוזנטל הזה, אה? כל שבוע מפיל אותנו לקרשים עם הטור החבל"זי שלו במעריב. כאילו, אם אתם בעניין של לשון וכאלה? כל טור – דליקטס. באורגינל. טוב, נכון שיש עליו שמאלנות, כאילו, האיש סמולן לא קטן, אבל מה, טאלנט. נפיץ. פעם שיחק אותה בענק וכתב טור שהוא מאסטרפיס: איך לכתוב בצורה מדוגמת. "כללי הכתיבה הנאה" קרא לזה. נתן הוראות לכל האמיגוס הכותבים מהברנז'ה פלאס לעורכים, ועל המקום הדגים את הטעויות על עצמו. יעני, הביא אותה בהפוכה כזה, קולטים? ועכשיו מה נהיה איתו זה, פרסם מילון סלנג. שווה כתבה הבנאדם. מה-זה שווה.
הבנתם את הטקסט הזה? אם לא, קחו את 'מילון הסלנג המקיף' של רוזנטל, ותרגמו לעברית. אפשרות לפענוח זריז יותר: היעזרו ביועצים שטרם חגגו יובל להיווסדם. הנטייה לקשר את הסלנג לצעירים לא נובעת מתוך מחשבה שהם (בסדר, אנחנו) יוצריו הבלעדיים, אלא מכך שצעירים מרבים להשתמש בו.
את השאלות המסקרנות היכן בית היוצר של הסלנג ואם השביל המוביל אליו עובר במדינת עצלנות-לדבר-נכון נשאיר לדיון אקדמי. מה שבטוח: מילון סלנג, מקיף ככל שיהיה, צריך עדכון מדי איזה זמן.
בעברית המתחדשת מילוני סלנג כבר ראו אור, ביניהם 'לקסיקון הסלנג העברי והצבאי', 'לקסיקון שוטרים וגנבים' ו'מילון עולמי לעברית מדוברת' של נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ. אבל הרוצה להחכים לא יכול להסתמך על מילוני סלנג משנת תרפפ"ו, ולא רק כיוון שאלה לא יצאו לאור בשנת תרפפ"ו. תרפפ"ו, כמובן, איננה עת היסטורית מסוימת, אלא צירוף שפירושו (הנה, על-פי רוזנטל) תקופת עבר רחוקה ונלעגת. השפה מאמצת את הסלנג, והסלנג משתנה, מתחדש, מתעשר. מי שנוסע לחו"ל לכמה שנים עשוי להזדקק לתרגום כבר בנתב"ג: אחי, ימבה מזוודות יש עליך, מה נסגר איתך? בוא תיכנס, כפרה, המונית שלי סבבה אגוזים, מיליון דולר, פצצות לגבות.

סלנג, אימתם של עורכים לשוניים בלתי גמישים בעליל, הוא תבלין פיקנטי בכל טקסט כתוב וכמעט הכרח בשיחות יומיומיות. אפילו דוברים רהוטים מאמצים אותו. כשמשתמשים בו במידה הראויה, זה חינני; כשמפריזים בשימוש בו, כמו בקטע הפותח את הטקסט שאתם קוראים עכשיו, זה קצת דוחה.
חסרונו – כמות הגסויות, יתרונותיו – הצבעוניות, ההומור והיצירתיות: קחו למשל (מתוך המילון החדש) את "מחר כך", שילוב של מחר ואחר כך או את "שבר לו את המילה" (הפריך הבטחה או טענה של אחר), "סוף הדרך" (משובח, מעולה), "שלילי בזנ"ט" (בשום אופן לא), "החזיר ציוד" (הלך לעולמו) ו"און דה פייס" (גרוע, על הפנים).

ב'מילון הסלנג המקיף' רוזנטל מצרף אל ביאור הערכים הלשוניים דוגמאות לשימוש בהם. המילה "הסדרניק", הוא מסביר למשל, פירושה תלמיד בישיבת הסדר, ומקורה צבאי. המשפט שבו משולבת המילה לצורך הדגמת השימוש בה מצוטט, במקרה זה, מערוץ 7. "סמטוחה", לעומת זאת, היא מהומה, ערבוביה, ורוזנטל מביא ציטוט 'משהו מהסרטים' (תרתי משמע): "נפל לך הרדיאטור בתוך הקרבורטור, עשה לך סמטוחה עם כל הפלגים", אמר חכם חנוכה ב'חגיגה בסנוקר'.

כדי לחבר מילון סלנג מקיף בכל שפה שהיא, דרושה היכרות עמוקה עם רובדי החברה. ואם זו החברה הישראלית, שמורכבת מכל כך הרבה תרבויות, המשימה קשה אף יותר. אז רוזנטל נעזר ביועצים בתחומים השונים (למשל יועץ לסלנג החרדי: דודי זילברשלג; יועץ לסלנג ספורטיבי: עופר שלח, יועץ לשפה הטורקית: שמעון טולדו).

חשוב להזכיר שעוד לפני היועצים נחשב רוזנטל למומחה שמנווט היטב בשטח: לפני כארבע שנים הוא פרסם את ספרו 'הזירה הלשונית' שבו מיפה את העברית הישראלית. רוזנטל תיאר, לדוגמה, את מאפייני שפת גוש אמונים ("הקו האמוני והצד הגאולי"), את שפת החוזרים בתשובה ("עמוק בקטע, כולל זקן ופיאות") ואת שפתם של אישים דוגמת אריק שרון ("אני מסתכל על הדבר הזה בתדהמה"), ואפילו עמד על ההבדל בין משמעות המילה "משק" בקיבוצי התק"ם למשמעותה בקיבוצי השומר-הצעיר (יש הבדל!). כבר אז רוזנטל נכנס לכל הסמטאות הלשוניות הצרות, ועשה זאת בהצלחה.
אם אתם סבים, 'מילון הסלנג המקיף' יעזור לכם להבין את הנכדים. אם אתם עולים חדשים, תוכלו לעדכן באמצעותו את העברית שלמדתם באולפן. ואם אתם פשוט אוהבי לשון, תיהנו מהשפע שמוצע לכם כאן, תתמוגגו, ותפסיקו כבר לחפש מילים חדשות שאולי נשמטו.@

hagit_14@walla.co.il