בשבע 165: ללא מילים

והפעם, שני דיסקים אינסטרומנטליים. הכינו את האוזניים לחוויה חדשה

קובי סלע , א' בחשון תשס"ו

שני דיסקים שנחתו על שולחן המערכת בסמיכות מרשימה לא כללו מילים. לא מדובר בפנטומימה מוסיקלית אלא בשני דיסקים אינסטרומנטליים. האחד מזכיר לכם את העיירה היהודית, השני כמעט את ההיפך.

תחום המוסיקה 'ללא מילים' החסידית מתפתח בעצלתיים. אמנם לאחרונה רבו ההפקות המסחריות בעניין, אבל לכדי שוק שמחזיר את ההשקעות של עצמו זה עדיין לא הגיע. ההפקה האינסטרומנטלית הראשונה שזכורה לי כמשהו משובח היתה משהו חב"די, שמבוסס על כמה סינתיסייזרים בעידן שלפני המחשב. 'חסידנס' קראו לזה, ובהחלט התמוגגנו פעם.

שנתחיל במוסיקה היהודית האמיתית? ובכן, לדיסק הנעימות קוראים בשם החביב 'נעימות יתנו'. כותרת המשנה היא "מנגינות יהודיות מרוממות רוח", אך לא כל הנעימות אכן יכולות לחסות תחת ההגדרה הזאת.

חשוב להדגיש שהדיסק הזה לא נשמע כמו שום דבר בן זמננו, מהסיבה הפשוטה: הקטעים עובדו בסגנון העיירה היהודית דאז. מינימליסטי, רגוע ונוסטלגי. רצועה 3 למשל מנגנת את 'נעריצך' הקלאסי. גם בעיבוד וגם בבחירת הכלים המובילים הושקעה מחשבה יצירתית. הקטע מנוגן על-ידי רביעיית חלילי צד בקצב של צעדה שגם בימינו מסמל את שמירת כבוד המלך. את הניגון שרים כידוע בראש השנה, כשאנחנו ממליכים עלינו את מלך מלכי המלכים, הקב"ה. "כמו שארבעת החלילים מתמזגים לכלי אחד, כך כל הבחינות שלנו מתאחדים כאחד בקבלת עול מלכותו", נאמר בהסבר לקטע.

או רצועה 4 , 'אני מאמין', שמבצעת שלישיית כינורות מרגשת. הנה ההסבר לבחירת הכלים: "אנו חשים זיקה לאחינו בכל התקופות, שתמיד היו ועדיין מוכנים לקבל את המשיח, גם היום. שני הכינורות הגבוהים מתמזגים בהרמוניה אחידה ומתוקה (הרמוניה בהפרש של טרצה באותה אוקטבה) בעוד שהכינור התחתון זורם יציב ומובדל (באוקטבה נמוכה יותר). תפילת היחיד המתחבר לתפילת הכלל של כל הדורות".

קראתי, שמעתי ובדקתי, וזה פשוט ככה. ההתמזגות של השניים לעומת ההמשכיות של האחרון מורגשים. כשתאזינו, החזיקו את דף ההסבר. זה רק יעצים את החוויה.

הדיסק השני שנדבר אודותיו שורק עליכם במגוון סגנונות. מדובר בנעימות מוכרות, חלקן אפילו יהודיות, שהסולו שלהן מבוצע בשריקה. פשוט כך: לא חליל צד, לא סינתי, אלא משהו אנושי. פעם, לפני שנים רבות, לימדו אותי שמי ששורק מזעיק בשריקתו שדים מהשאול. אם זה נכון, אלישע אבשלום זימן לעולמנו רבבות של שדונים, לפי מספר הפעמים ששמעתי את אלבומו השורקני.

'Magic Whistle' נקרא הדיסק, ואכן מדובר בקסם לכל דבר. אלישע הזה משתמש בשפתיו ובריאותיו באופן מעורר השתאות. בדיסק שקיבלתי הוא משרקק נעימות מכל העולם, אולם מתברר שיש לו אלבום מקביל עם נעימות משירי ארץ ישראל היפים. מדובר בדיסק רגוע, המלווה בכלים אקוסטיים בעיקר (או שגם הם מופקים מריאותיו? לכו תדעו), שעושה נעים באוזן.
לסיכום: שבעה שלבים בשני סולמות יעקב (מקבילים) לשני האלבומים.

פינת משבית השמחה:
פעם התייחסו המפיקים באופן מיוחד גם לעניין הגרפיקה בעטיפה. מה קרה מאז? יכול להיות שהם חושבים שהמוסיקה מפצה על הכול?

אפשר להתלונן או להצדיק את הכתוב ב: kobi@a7.org