בשבע 166: הסנגוריה מאשימה

השופט המחוזי שאמר "תפקידו של בית המשפט לעזור לממשלה לבצע את מדיניותה" לא היה חריג בנוף המשפטי בתקופת הגירוש. דו"ח הסנגוריה הציבורית חושף כיצד עשה הממסד המשפטי יד אחת נגד הכתומים.

עפרה לקס , ח' בחשון תשס"ו

ד"ר אביטל מולד היא פרקליטה בכירה בסנגוריה הציבורית. ד"ר יצחק קליין הוא חוקר עצמאי במרכז המדיני לישראל. ללא תיאום מוקדם ביניהם הם כתבו דו"חות דומים להפליא על הירתמות מערכות אכיפת החוק לשירות תוכנית ההתנתקות, תוך רמיסת כללי ההתנהלות התקינה וחציית קווים אדומים, במיוחד ביחס לקטינים. בהנהלת בתי המשפט הגיבו באיומים על ענבל רובינשטיין, העומדת בראש הסנגוריה הציבורית, ובכך רק חשפו את הבעייתיות של כפיפות הסנגוריה הציבורית למשרד המשפטים

"אכיפה סלקטיבית של החוק על-פי השתייכות פוליטית", "רמיסת זכויות" ו"יד קלה על ההדק" של רשויות חוקרות ועוצרות. אלה הם רק חלק מהביטויים שעו"ד ד"ר אביטל מולד השתמשה בהם בדו"ח על הסנגוריה הציבורית. מולד כינסה את כל אלה ופנינים נוספות בדו"ח פנימי שהכינה על מעצרי קטינים שהתנגדו לתכנית ההתנתקות.

מולד חשבה שהממצאים החמורים שהעלתה בכל הנוגע להתנהלות המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט יישזפו לעין הציבור רק לאחר דיון פנימי בסנגוריה ועיבוד משמעותי של הדברים, שיותיר עמוק בתוך המגרסה את הביקורת הנוקבת. אבל הגורל, וגם מישהו בסנגוריה הציבורית, רצו אחרת. אותו מישהו דאג להדליף את הדו"ח לאוזניו של כתב 'קול ישראל', וזה לא היסס לרגע ונתן פומבי לדברים.
בדו"ח שלה כתבה מולד שלצורך ההתנתקות נבראו 'דינים חדשים'. קטינים, שבדרך כלל נזהרים מאוד מלעצרם, נעצרו בידי המשטרה למען יראו וייראו, שופטים בבית המשפט לנוער שכחו את תפקידם הטיפולי-שיקומי, ודיוני הארכת מעצר היו גלובליים ולא פרטניים.

ממצאי הדו"ח, חילופי ההאשמות וגם העובדה שהסנגוריה הציבורית היא, בסופו של דבר, חלק ממשרד המשפטים, פורשים תמונה עגומה למדי, שלא לומר רקובה, של מה שמתיימר להיות אושיות הצדק במדינת ישראל.

מקרה הקוטג'
עורכת הדין ד"ר אביטל מולד היא אישה שומרת תורה ומצוות, שייצגה עד לא מזמן קטינים בתוך הסנגוריה הציבורית. כיום היא עובדת עם הסנגורית הראשית.
עורכי הדין של הסנגוריה ייצגו לא מעט קטינים שנעצרו בשל פעולות המחאה שלהם נגד תכנית ההתנתקות וככל הנראה במסגרת הכנה לדיון מסכם חיברה מולד את הדו"ח שלה. הדברים שכתבה אמנם לא היו מביישים שום מאמר של ארגון ימני, אבל הם מבוססים על עובדות בלבד. גם היא ייצגה נערים ונערות שנעצרו, ובאחד המקרים אף צייתה לשופטת שהורתה לה לא למסור פרוטוקול למשפחת העצורה, כעונש על התבטאות של האם. ההוראה, אגב, אינה חוקית.
הדו"ח הקצר של מולד טוען כי המטרה: סיכול כל גורם שמפריע לביצוע תכנית ההתנתקות, קידשה את האמצעים וגרמה לכך שההליכים הפליליים לא יהיו תקינים. היא דיברה על רמיסת זכויות מהותיות ודיוניות של חשודים ונאשמים, וכן על סטייה לחומרה ממדיניות המעצרים הקיימת.
מולד חילקה את דבריה לכמה נקודות: היא כתבה על משפטים קבוצתיים, ועל כך שהרשות העוצרת לא סיפקה עילה למעצר אלא ציפתה שבית המשפט ינמק את המעצר. בני הנוער הובאו לדיונים בקבוצות גדולות, כאשר כלפי חלק מהם היתה תשתית ראייתית קלושה מאוד, אבל המעצר הוארך לכולם כאחד.
היא ממשיכה ומדברת על מעצר כעל עונש הרתעתי – כאשר מצד הדין רק בהטלת עונש יש לקחת בחשבון את מרכיב ההרתעה. "הדבר מזעזע במיוחד", כך מולד, "במציאות שבה ממהרים לבצע מעצרים אשר אין בבסיסם שמץ של ראיות".
מולד מביאה כדוגמה את מקרה הקוטג'.
י"ל, נער בן 13 וחצי שהוריו עברו לשירת הים לפני העקירה, התגורר עם הוריו, אך בערבים היה מגיע לבקר בבית ערבי נטוש שאוכלס על-ידי בני נוער, ליד 'טל ים'. "הערבים היו זורקים אבנים, והפרוז'קטורים היו מאירים דווקא עלינו וקוראים לנו להפסיק לזרוק אבנים", הוא מעיד. באחת הפעמים היו חילופי זריקות אבנים, ואז התרחשה פרשיית הלינץ' הבדוי.
כוחות המשטרה הודיעו לכל הנערים להתפנות מיד, ואיימו שמי שלא יצא יחטוף מכות. י"ל לא יצא מיד, ואחד השוטרים תפס אותו וסובב את ידו. הוא הושלך לניידת ונלקח לכלא דקל. "התנהגו אלינו כאילו אנחנו זבל, כאילו אנחנו מחבלים", הוא משחזר. כל הנערים שהיו במקום נלקחו להארכת מעצר. מעצרם של אלה שזרקו אבנים הוארך לתקופה ממושכת יותר. לגבי י"ל היתה הוכחה חותכת שהוא השליך אבנים: הוא צולם כשבידו חפץ לבן.
עיון מדוקדק יותר בתמונה העלה שבידיו של י"ל היה גביע קוטג'. הילד ישב כמה ימים במעצר על לא עוול בכפו. מולד מביאה את מקרה הקוטג' כדוגמה ממחישה, אבל י"ל הוא לא יחיד. הוא ככל הנראה אחד ממאות(!). "תמיד ידעתי שהחוקים של מדינת ישראל הם לא חוקי תורה", הוא אומר, "אבל היום אני רואה את הדברים בצורה יותר חמורה. היו נהגי מוניות שחסמו את הכביש ושוחררו אחרי שעתיים. חבר שלי חסם את הכביש והיה צריך להיות שבוע בבית. נראה לי שקשה להם להתמודד עם אנשים שמוכנים לעשות הרבה בשביל ארץ ישראל, ולא בשביל רווח אישי".
טענות קשות נוספות הפנתה מולד כלפי בתי המשפט לנוער. היא טענה שהם התעלמו מכך ששפטו נוער. בבתי המשפט הנזכרים קיימת גישה טיפולית-שיקומית לעצורים, ואילו כאן נידונו הנערים והנערות ככל אדם בוגר. הנערים נעצרו עד תום ההליכים בלי לבדוק איך הדבר ישפיע עליהם, על כל זיכוי או שחרור הוגש ערר, ולאחר שחרור למעצרי בית 'זכו' העצורים לביקורי פתע רבים מן הרגיל.
"בסופו של יום", חתמה מולד את נייר העמדה, "לאחר סיום תקופת ההתנתקות נביט לאחור כחברה וכמדינה ונראה את התמונה שאנחנו יוצרים היום. מערכת משפטית הנתונה במבוכה, המתקשה לעצור את הסחף שיוצרות רשויות האכיפה ואינה מאזנת כראוי בין השיקולים העומדים בבסיס ההליך הפלילי".

הסנגוריה בשירות בית המשפט
פרסומו של הדו"ח גרר אחריו סדרה של התקפות כלפי הסנגורית הראשית והסנגוריה הציבורית כולה. הכעס הובע בעיקר בשל הביקורת על בתי המשפט, והמשתמע ממנה כאילו הם תיאמו מדיניות אחידה עם הסנגוריה.
העובדה כי הדו"ח איננו מסמך רשמי של הסנגוריה, וכי הוא הודלף לתקשורת שלא ברצונה של הסנגורית הראשית, ענבל רובינשטיין, לא הפריע למנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון ולאישים בכירים נוספים במערכת לתקוף אותה. במקום להתייחס לגופו של הדו"ח ולהאשמות שבו, הם העדיפו לאיים כי ידרשו את הדחתה.
אגב, תפקידו של אוקון כמנהל בתי המשפט, קשור בצד הניהולי-אדמיניסטרטיבי של המערכת. הוא אמנם משמש כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים בחלק מימות השבוע, אולם העובדה כי דווקא הוא עטה את שריון האביר ויצא לתקוף בעצמו את רובינשטיין תמוהה.
סברה אחת אומרת שאוקון, בהיותו מקורב מאוד לשופט אהרון ברק, דיבר בעצם מגרונו של נשיא בית המשפט העליון. המסר עבר בלי שברק 'התלכלך', ואוקון יצא כמי שמגן על עמיתיו.
אנשים המכירים את הסנגורית הראשית יודעים לספר כי היא אישה חזקה מאוד ומוכשרת. תפקידה הקודם בסנגוריה היה במחוז תל אביב, ולאחר שמייסד הסנגוריה הציבורית, פרופ' קנת מן, החליט לפרוש מתפקידו, היא הוקפצה מעל שני סגניו ומונתה לעמוד בראש המוסד הזה.
ואף על פי כן, לאחר הביקורת והאיומים שהוטחו בה, החליטה רובינשטיין לא לגבות את עובדי הסנגוריה ואת עמדתם, אלא בחרה בתסריט של התקפלות והתנצלות: "בהתחשב באופיו הפנימי של המסמך ובהיותו טיוטה", היא כתבה לאוקון, "כלולות בו גם התנסחויות בעלות אופי כוללני וגורף. ברצוני להדגיש כי הביקורת כוונה נגד החלטות שיפוטיות שונות המוזכרות במסמך, ולא היתה כל כוונה להטיל בכך דופי בציבור השופטים בכלל, ובשופטים העוסקים בשיפוט נוער בפרט".
רובינשטיין לא הסתפקה בכך, ושלחה מכתב לכל עובדי הסנגוריה, שבו הבהירה כי אמנם לסנגוריה יש ביקורת על צעדים שננקטו בקשר למעצר קטינים, אבל "האמירה במסמך כי קיימת אכיפה סלקטיבית איננה משקפת את עמדתה. אנו מסתייגים מדברים אלה ומביעים צער על פרסומם".
אגב, בהנהלת בתי המשפט מכחישים את סיפור האיומים: "מי שהותקף הוא מנהל בתי המשפט. קשה להניח כי דו"ח אומלל וחסר שחר מסוג זה צריך להישאר ללא תגובה. קשה עוד יותר להבין כיצד מי שמושמץ ומבקש לקבל על כך הסבר, הופך להיות המתקיף. יתר על כן, איש לא תקף את הסנגוריה. הסנגוריה התבקשה למסור עותק של הדו"ח (שהודלף אך לא נמסר להנהלת בתי המשפט) ולציין על מה הוא מבוסס".
העובדה כי הסנגורית הראשית, שאמורה להיות בלתי תלויה כשהיא מייצגת נאשמים, מאוימת על-ידי מנהל בתי המשפט, היא חמורה מאוד, אומר חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יולי אדלשטיין. "הסנגוריה הציבורית היא חלק ממערכת ההגנה, והיא לא יכולה לפחד ממערכת המשפט. הדברים האלה קיימים במשטרים שאני מכיר. לי אמר פעם עורך דין 'אני הסנגור שלך. אני כמובן לא יכול לעזור לך במשפט, אבל אם יש לך בקשות אישיות, אולי אני יכול לעשות משהו'.
"זה מצב אבסורדי, זה מצב שמערער את כל יסודות המשטר. שופט מקבל כוח לכל החיים והוא חייב לעמוד בפני ביקורת".
עורך דין שעבד בעבר עם הסנגוריה הציבורית מספר כי עורכי הדין של הסנגוריה אינם משוחררים לגמרי ממרות משרד המשפטים. הוא יודע לומר כי בין עובדי הפרקליטות והסנגוריה מתקיימות פגישות עבודה הנקראות 'פגישות ייעול'. "הבוס הוא, בסופו של דבר, אותו בוס, והגנת הנאשמים נפגעת מכך". עוד אומר עורך הדין כי קיימות טענות שסנגור ציבורי אינו יכול לטעון טענות כמו אי הכרה בסמכות בית המשפט.
בזמן ההתנתקות פרש ארגון 'חננו' את חסותו על כל עצורי ההתנתקות. לאחר פגישה בין 'חננו' לסנגוריה סוכם כי חלק מהעצורים יועברו לטיפול הסנגוריה הציבורית.
לדבריו של עורך הדין הנזכר, בשלב מסוים שיגרה הסנגוריה הציבורית מכתבים לכל עורכי הדין הפרטיים שהעסיקה בנושא והורתה להם להחליט אם הם עובדים עם 'חננו' או איתה. הסנגוריה לא יכלה לסבול מצב שעורכי דין פרטיים עובדים בשני המקומות. עורך הדין מוסיף כי הסנגוריה עודנה מחרימה את עורכי הדין שבחרו באופציה של 'חננו'.

סנגוריה שכולה תכלת
פרופסור קנת מן, מי שהקים את הסנגוריה הציבורית ועמד בראשה, מסרב להגיב על הדו"ח. הוא אינו מאמין שדברים כמו "המצאת דינים חדשים לעצורי ההתנתקות" יכולים לקרות: "אני לא יודע אם זה קרה או לא קרה, לא הייתי קרוב לזה ואין לי נתונים, אבל אני מניח שזה לא קרה", הוא אומר. את האיומים שספגה הסנגורית הציבורית הוא מבקש לשים בפרופורציה. גם כאן הוא לא יודע אם יש אמת מאחורי הפרסומים: "אני לא יודע מה נאמר לה. יש לי אמון בה ואני חושב שהיא מנהלת את הסנגוריה בצורה טובה".
הסנגוריה הציבורית היא חלק ממשרד המשפטים, משרד שאמור להביא להרשעת חשודים. לא נראה לך שיש להפריד בין שני המוסדות, וכך לאפשר יותר עצמאות לסנגוריה ויותר ביקורת על הפרקליטות, אם יש צורך בכך?
"אני מכיר את הסנגורים שמופיעים בתיקים. אני יודע שכשהם באים לייצג נאשמים, אין פשרות מבחינת הייצוג והם אינם מכניסים שיקולים זרים. מעבר לכך, יש דיאלוג בין משרד המשפטים והסנגוריה. מהניסיון שלי, המשרד אף פעם לא התערב בניהול הסנגוריה. גם במקרה שלפנינו, כל אחד ראה את הדו"ח בצורה שונה, אבל הסנגוריה לא האשימה את משרד המשפטים בהתערבות".
גורם נוסף שהחליט לבדוק את הדו"ח הוא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, המשמש בכובעו השני כראש התביעה במדינת ישראל. מזוז בעצם אמור לבחון את התנהלות המערכת שהוא עמד בראשה, ואשר הוא, לפי טענותיו של ד"ר יצחק קליין, באמירותיו ובהנחיותיו התווה את מדיניותה בתקופת ההתנתקות.

זכויות גם לימין
ד"ר יצחק קליין עומד בראש 'המרכז המדיני לישראל', ארגון הפועל לחיזוק הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל. קליין הוציא בשבוע שעבר דו"ח דומה לזה של מולד; אולם בעוד הנייר של עורכת הדין משתרע על פני שלושה עמודים וחצי, הדו"ח של המרכז המדיני, שחובר בשיתוף 'חננו' ו'זכויות אדם ביש"ע' תופס 47 עמודים, ומרבה לצטט פרוטוקולים של שופטים וקובעי מדיניות.
למרות ההבדלים בין מחברי הדו"חות, המסקנה היא אחידה: מערכת אכיפת החוק כופפה את החוק לחומרה בעניין עצורי ההתנתקות, ועשתה ככל יכולתה כדי שביצוע תכניתו של אריאל שרון לא יתעכב. בין המחברים, אגב, לא התקיים שום סוג של שיתוף פעולה.
ד"ר קליין, אתם מזוהים עם הימין, והסנגוריה הציבורית אמונה על הגנת הנאשמים. יהיו כאלה שיטילו דופי בדו"חות שלכם ויאמרו כי הם מוטים.
"דווקא בגלל שאנחנו מזוהים עם 'המתנחלים הארורים' נזהרנו מאוד. לא הסתמכנו על שמועות, ניפינו כל מיני מקרים וביססנו את הדברים על הכתוב. אם קשה למישהו להאמין לי, אני זז הצדה. מה שבוקע מן הדו"ח זה לא הקול שלי אלא הפרוטוקלים של הדיונים. המערכת צריכה להשיב לטענות שהיא עצמה העלתה, לא לי".
הדו"ח של המרכז המדיני מפרט את השתלשלות העניינים, וכיצד צייתה מערכת אכיפת החוק בעצם לקו אחיד שנקבע על-ידי שופטי בית המשפט העליון, שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה. מזוז, מוזכר בדו"ח, הבטיח שהמדינה תיקח אחריות על מעשיהם של שוטרים שייתבעו במסגרת פעילותם בתכנית ההתנתקות. הוא גם תבע מדיניות של בקשת מעצר עד תום ההליכים. מזוז גם קרא לחשודים בחסימת כבישים עבריינים, וקיימות דוגמאות נוספות.
אין ספק, כותב קליין, שהדברים חלחלו למטה, הן בכל הקשור לשימוש של שוטרים בכוח, הן במרוץ להושבת נערים ונערות מאחורי סורג ובריח והן בהחלטות השופטים.
הדו"ח מצטט נציגה של פרקליטות המדינה, שביקשה לעצור קטינות לפני משפטן כדי "למנוע מהקטינות להשמיע את דעותיהן המסוכנות אפילו בין כותלי בתיהן", וגם משום ש"חינוך מחדש עשוי להיות מטרה ראויה של הגבלת החירות". ממש כך.
הדו"ח גם מביא את דבריו של השופט אברהם יעקב מבאר שבע, שתיאר את מתבצרי הגג בכפר דרום כיותר מסוכנים ממשתמשים בסמים, וכי "בית המשפט חייב להעביר לציבור את המסר שאדם שמנסה לסכל ביצוע החלטות של מוסדות השלטון... לא יינקה" כותבי הדו"ח מדגישים שהשופט יעקב לא דיבר על מעשיהם של הנערים המתבצרים (שחלקם פגעו בחיילים) אלא על עמדתם הפוליטית. ועוד ועוד.
ד"ר קליין ושותפיו לכתיבת הדו"ח הביאו 24 מקרים מפורטים שממחישים את התנהלותן של זרועות אכיפת החוק השונות. מיותר לומר שהדברים המשורטטים בקווים ברורים ומפורשים אינם קלים לעיכול.
המסקנה של קליין מכל הדברים היא שהמערכת כולה נמצאת בחידלון: "חשבנו שפרקליטים ושופטים הם אנשים מכובדים שיכולים לפקח על עצמם, אבל היום אנחנו יודעים שזה לא כך. כל המערכת מקולקלת, ומי שיתקן אותה זה לא היא עצמה. בישראל אנשים לא מבינים שהמפתח של הדמוקרטיה זה איזונים ובלמים, שרשויות שלטוניות צריכות להיכנס לקישקעס של רשויות אחרות כדי לפקח עליהן".
קליין קיבל לפני כמה ימים טלפון מן האגודה לזכויות האזרח, והוא מקווה לשתף פעולה איתה ועם המועצה לשלום הילד.
קיימת טענה שאנשי הימין מגינים על זכויות רק כשזה נוגע להם.
"אני לא מקבל את זה. אנחנו פה הקרבנות. שנים אף אחד לא הגן על הזכויות שלנו, כי היינו הniggers של המדינה. האגודה לזכויות האזרח טיפלה בזכויות של כל אחד, רק לא באלה של אנשי הימין. אבל הבעיה כאן היא מערכתית, ולא רק אנחנו סובלים, ולכן צריך לתקן אותה באופן כללי".

בית המשפט בשירות שרון
השבוע התקיים דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת סביב ממצאי שני הדו"חות. ראוי לציין כי זו אינה הישיבה הראשונה שמנהלת הוועדה בנושא. חברי הוועדה, ובראשם חבר הכנסת מיכאל איתן, השתדלו לעקוב אחר הנעשה בזמן אמת. הם שמעו דיווחים על שוטרים אלימים, ביקרו בבתי המעצר ופתחו קו חם לאזרחים בנושא הפרת זכויות אדם ועוד. אולם, כך מסתבר, למרות ההכנה המדוקדקת והראויה, המציאות בשטח היתה רחוקה ממושלמת.
"העניין צריך להיבדק לעומק", אמרה חברת הכנסת יולי תמיר כמה ימים לפני הדיון השבוע. "צריך מדיניות הרבה יותר מתחשבת, ולהבא צריך להתייחס לקטינים באופן מיוחד. למרות זאת, צריך לזכור שהקטינים התנהגו בצורה פרועה וחסרת מעצורים, ומבחינתי האחריות נופלת על שני הצדדים, גם על הקטינים ובעיקר על מי שעודד אותם לנהוג כך, וגם על הפרקליטות", היא אומרת, ופותחת בעצמה בהתקפה חסרת מעצורים על הימין כולו ועל התעניינותו בזכויות אדם. קשה לה להשיב נקודתית על הטענות.
מה דעתך על ההתקפה של מנהל בתי המשפט וגורמים במערכת על עו"ד ענבל רובינשטיין?
"ההתקפה היא חמורה וההדלפה היא חמורה", אומרת תמיר ולא שוכחת להוסיף: "אבל לכם, בימין, זה לא צריך להפריע".
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שגם יזם את כינוס הוועדה, מספר על מפגשי הוועדה הקודמים: "בזמנו התקיימו כמה דיונים בנושא, עם דגשים שונים. אחרי שחוק פינוי-פיצוי עבר בכנסת היתה ישיבה על היערכות לקראת המעצרים ואיך למנוע המתנה של עצורים ובעיות נוספות. לאחר תחילת ההפגנות הופיעו עורכי דין בוועדה, והודיעו שההיערכות שעליה דיברנו איננה מתבצעת בפועל. יש מעצרים קולקטיביים, דיונים אורכים 3 דקות, לא משחררים קטינים שמסרבים להזדהות ושולחים אותם למעצרי בית במקום לתת להם מעצר יישובי.
אדלשטיין מכיר לא רק את הדו"חות או את העדויות מספסל חדר הוועדה. הוא גם שמע עדויות מן השטח: "באחת הישיבות ציטטתי באוזניו של השופט בועז אוקון את מה ששופט בבית המשפט המחוזי בירושלים אמר לבן של חבר שלי. לדברי השופט, 'תפקידו של בית המשפט לעזור לממשלה לבצע את מדיניותה'. ומה השיב על כך אוקון? הוא אמר שאין זה מתפקידו להשיב על טיעונים כאלה".
מעניין שאוקון בחר להגיב כאשר התלונה הפכה פומבית.

המלחמה על התדמית
למרות שגלי המעצרים הגדולים שככו, מבחינת ארגון 'זכויות אדם ביש"ע' והעומדת בראשו, אורית סטרוק, המלאכה רק החלה. סטרוק שוקדת על איסוף חומרים והגשת תלונות עבור עצורים שנתקלו בעיוות דין ובהתעללויות של שוטרים. הטיפול בנושאים אלו החל בזמן ההתרחשות, אך תיקים רבים נמצאים בשלבים התחלתיים:
"אנשים רבים מפחדים ומיואשים. גם במקרה של אחד התיקים המאוד מפורסמים של התעללות שוטר בעצור, שנגמר בהעמדה לדין של השוטר, לקח לי הרבה זמן לשכנע את המשפחה. הם פשוט פחדו שהתלונה תחזור אליהם כמו בומרנג, והם לא היחידים".

סטרוק מנסה לבוא חשבון עם נציגי החוק באמצעות החוק – דרך לא פשוטה, בהתחשב בדו"ח שסקרנו בתחילת הכתבה. "ראינו גם שופטים שלא התיישרו עם הקו של כולם", היא מנמקת. "מעבר לכך, ההתנתקות כבר היתה. אין יותר חשש שהיא לא תתבצע, ולכן אני מאמינה וגם רואה שעכשיו הם מתנהגים אחרת".

לפני חודשיים פרסם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ממצאים חמורים מאוד על המחלקה לחקירות שוטרים. הוא גילה כי רוב התלונות על שוטרים אינן נבדקות, אלה שנחקרות אינן מגיעות לידי מיצוי ועוד. סטרוק נפגשת עם הדברים האלו יום יום: "היחס של מח"ש הוא מאוד מזלזל. בערך מחצית מהתלונות שהגשנו נסגרו בלי חקירה בכלל, וכשכבר בוצעה חקירה היא בוצעה לאט".
סטרוק מספרת על התמונה המפורסמת של אלעד כהן, ממגורשי נצר חזני, שבה הוא נראה כששוטר חונק אותו. עו"ד ממח"ש אישר באוזני סטרוק שלא קיימת סיטואציה שבה חניקה שכזו יכולה להיות חוקית.

"היו לנו שלושה עדים, היה זמן והיה מקום. גם התמונה מראה פחות או יותר את פניו של השוטר. כל שנותר הוא לבדוק אלו שוטרים היו שם באותו זמן ולזהות את השוטר. בימים האחרונים לפני ההתנתקות, עם כל הלחץ שהיה, הלכו העדים לתת עדות במח"ש כדי לגמור את זה לפני ההתנתקות. יורי, ראש צוות החוקרים, סירב להזדרז ואמר לי: 'אבל בשביל זה אני צריך להפסיק אותו באמצע הפעילות' והתכוון להתנתקות". מלאכת איתור השוטר לא נעשתה עד היום הזה ממש.
לסטרוק יש סיפורים מלוא החופן על מחדלי החקירה של מח"ש, אבל היא אינה מתייאשת. תחקירנית מטעמה גובה עדויות מאלו שנפגעו, והיא אוספת חומרים וממשיכה הלאה, עוקפת את מח"ש ומגישה תביעות אזרחיות או קובלנות פליליות.

מעבר למניעים הטריוויאליים של צדק וזכויות אדם, סטרוק סבורה שמדובר במערכה תודעתית-הסברתית: "סא"ל בני שיק קיבל פנס בעין והתראיין על זה בכל מקום. מה שלא יודעים זה שאת החשוד זיהו לפי זה שגם לו היה פנס בעין, כלומר הוא חטף מכות. אותם גורמים שרוצים לדכא את מאבק המתנחלים יודעים ששלב א' הוא דמוניזציה ודה-לגיטימציה. אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי להוכיח שזה אחרת, שהאלימות חגגה בצד השני. המגמה בהתנהלות בתקופת ההתנתקות היתה ועודנה להראות אותנו כאויבי המדינה, אז אנחנו צריכים להשיב מלחמה שערה".
ofralax@walla.co.il