בשבע 166: כישלון ידוע מראש

האם שרון רצה בעצם להפסיד בהצבעה על מינוי השרים ● לא בטוח ש'המפץ הגדול' יועיל לנאמני ארץ ישראל ● ירקתם מול תהלוכה נוצרית? תיזהרו מהמשטרה

אריאל כהנא , ח' בחשון תשס"ו

"בימים האחרונים", סיפר רובי ריבלין, "דיבר איתי מזכיר הממשלה מספר פעמים. בכל שיחה התעניין לדעת האם אשתמש בסמכותי להפריד בין ההצבעות או אשאיר את סוגיית מינוי השרים כמקשה אחת. כל כך הרבה פעמים התקשר, עד שהתחלתי לחשוד שהוא רוצה שלא אפריד את ההצבעות". את ה"חשד" הזה השמיע יו"ר הכנסת בישיבת סיעת הליכוד, שעות לפני הכישלון שנחל שרון בהצבעה. לריבלין, כמו ליתר הנוכחים בחדר, היה ברור ששרון לא רק הולך להפסד בעיניים פקוחות, אלא ממש מעוניין להיכשל. "אם רוצים, בהחלט אפשר ליצור משבר. רק צריך תירוץ", פנה ריבלין לשרון. "אתה, אדוני ראש הממשלה, יכול מראש להוציא את הערמונים מהאש". חשיפת כוונותיו של שרון, כמובן, לא שינתה מאומה, ממהלכי ראש הממשלה.

המצחיק הוא שבסופו של יום כולם יצאו מרוצים. שרון רשם בפנקסו עילת פילוג נוספת. ה"נאמנים" ניסו להכניע את ראש הממשלה והצליחו. כל צד השיג את מטרתו עד להתכתשות הבאה, שלא תאחר להגיע. כבר בבוקר שלמחרת ההצבעה הבהיר מיכי רצון כי הוא ושותפיו לא גמרו עם שרון. "נתבע ממנו לדבוק בדרך הליכוד, גם בכל הנוגע לתקציב המדינה", אמר רצון בחיוך ערמומי. "נדרוש את חיזוק אזורי הביטחון ותקציבים לגושי ההתיישבות. נדאג שיטפלו בעניים בדיוק על פי העמדות שראש הממשלה הציג בנאום פתיחת המושב. יש לנו רוב בוועדת הכספים".

אישור התקציב יהיה הראשון מבין העימותים בין שרון לליכוד. קרבות אחרים צפויים במרכז הליכוד. למשל, הצעת החלטה של ישראל כ"ץ - יו"ר מזכירות התנועה ואחד האנשים החזקים במרכז - על פיה כל מהלך של ויתורים יהיה טעון את אישור מרכז המפלגה. אחרים במרכז דוחפים הצעות נוקשות עוד יותר ולפיהן ח"כ שיתמוך בצעדים הנוגדים את מצע המפלגה לא יוכל לשוב ולהיבחר מטעמה לכנסת. שרון בחיים לא ייתן לאיש לקשור כך את ידיו.

מי מפחד מפילוג?

אז מה יהיה? רוב בכירי המפלגה העריכו ביום שני כי הפילוג בלתי נמנע. "אי אפשר לתפקד אם לא מקבלים את החלטות הרוב", אמר מיקי איתן בישיבת הסיעה. סילבן שלום היה חריף יותר. "בואו נקבל החלטה", אמר לעמיתיו. "רוצים להמשיך שנה בשלטון? בבקשה. לא רוצים? בואו נלך לבחירות. אי אפשר להמשיך ולהקיז דם האחד לשני והליכוד יירד בסקרים". וריבלין הוסיף: "אנחנו נמצאים בפילוג רעיוני עמוק ביותר ספק אם נוכל לקיים את עצמנו עד הבחירות. השאלה היא האם אנחנו מסוגלים להתכנס סביב מדיניות"? את אותה השאלה שאל את שרון בארבע עיניים ולא קיבל תשובה.
הכדור, אם כן, היה ונשאר במגרשו של שרון והדילמה שלו אינה פשוטה. המסלול הראשון, המוכר והבטוח מבחינתו, הוא חזרה לראשות הממשלה (בהנחה שינצח את נתניהו ולנדאו) במסגרת הליכוד עם ארבעים מנדטים שרק מחציתם סרים למרותו. אבל שרון רוצה יותר ולכן שוקל ברצינות את האפשרות האחרת, כלומר לצאת לדרך לא נודעת, שעל פי הסקרים תניב עשרים ומשהו מנדטים. לשרון עדיף עשרים מנדטים צייתנים על פני ארבעים בעלי דעות עצמאיות. ככה זה בדמוקרטיה נוסח שרון.
"הנאמנים" בליכוד לא חוששים מפילוג. זה לפחות מה שהם מצהירים כלפי חוץ. "אני לא מוכן שיאיימו עליי", אומר מיכי רצון, "והוא גם לא מפחיד אותי. זה הכל ספינים. כבר חודשים שמהלכים עלינו אימים עם העניין הזה. נו, למה הוא מחכה? שיתפלג?" רצון גם לא קונה את ההערכה ששרון יזכה למספר גבוה כל כך של מנדטים. בקרב האלקטורלי בין המותג "ליכוד" למותג "שרון", רצון משוכנע שהראשון ינצח. דוד לוי מציג את הדברים אחרת: "אם הצד השני (כלומר שרון) מעוניין בפילוג אין זה משנה מה נעשה. לפחות נשמור על הדרך".

בכיר בליכוד, שעבד עם שרון בעבר ומכיר היטב את אופן החשיבה שלו, משוכנע שפרישה היא הברירה האחרונה של שרון. "אני חושב ומבין שהוא עדיין מעדיף להתמודד בתוך הליכוד" אומר האיש. "ואולם, אם ירגיש שאינו יכול להוביל את המדיניות יפרוש. במקרה כזה המפה הפוליטית תשתנה לחלוטין ולא תהיה דומה לשום דבר שהכרנו". כיצד תראה המפה? פילוג בליכוד יניב ארבע מפלגות מרכז בינוניות: ליכוד, שרון, שינוי ועבודה, היכולות להרכיב ממשלה לבדן. "לכן, מבחינת השמירה על ארץ ישראל", אומר האיש, "לא יהיה זה שינוי לטובה".

במקרה של מפץ מעין זה אין אפשרות לדעת כיום מי מבין ארבע המפלגות, תרכיב את הממשלה הבאה. בהחלט ייתכן שהעבודה תזכה לעשרים ואחד מנדטים ושרון לעשרים בלבד. שרון מכיר את השיקול הזה וגם במחיר אבדן ראשות הממשלה ומסירת השלטון לידי העבודה ממשיך לשקול את אופציית הפילוג. גם הוא יודע שלבחירות אתה יודע איך אתה נכנס, אך לא איך אתה יוצא. הסבר מעניין מדוע הוא עושה זאת השמיע באוזניי ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן, בכינוס האחרון של מרכז הליכוד. "יותר מכל דבר אחר", אומר הבן של דוד לוי, "שרון לא רוצה לראות את נתניהו בראשות הממשלה. אריק הוא איש שלא שוכח ולא סולח. הוא מעדיף לקרוע את הליכוד ולמסור את השלטון לעבודה ובלבד שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה. זה מה שמניע אותו". על פניה, התיאוריה של לוי נראית תמוהה. "אני הקמתי את הליכוד ואני גאה על כך", נוהג שרון להצהיר כשהוא נשאל על אופציית הפילוג. אלא שכשנזכרים באירועי הקיץ התשובה לשאלה הרטורית הזו כבר אינה כה ברורה.

במשטרה שומרים על הסדר
לאחר תפילת החג של ליל הסדר האחרון, עשה את דרכו יאיר קורמן, תושב ירושלים, מהכותל המערבי לביתו בקרית משה. כשיצא משער יפו באה מולו תהלוכת כמרים וצלב גדול בראשה – מחזה נפוץ בין החומות. קורמן רקק יריקה קטנה בצד הדרך כנאמר בהלכה. למזלו הרע נלכד במבטו של שוטר חד עין. השוטר, כנהוג במדינתנו החופשית, התנפל עליו באלימות ועיכב אותו לחקירה. אחר-כך החליט לעוצרו ליממה, עד מוצאי החג. אחרי הכל, צריך מתי שהוא להתחיל את המלחמה באלימות, ומה טוב יותר מאשר לעשות זאת בליל הסדר. הסבריו של קורמן שאין לו כוונת זדון, שרקק בצנעה, על פי אמונתו, שלא על מנת לעורר מהומה, לא הועילו.

בהתאם לנהלים הציעו השוטרים לקורמן לטלפן לרעייתו ולעדכן אותה במתרחש. קורמן סירב בשל קדושת החג והציע שניידת המסיירת בעיר תגיע לביתו ותיידע את המשפחה במתרחש. השוטרים רשמו את הכתובת והבטיחו. הם רק לא הבטיחו לקיים.

כשקורמן השלים עם גורלו בבית המעצר גברה דאגת משפחתו וחבריו. כשחלפו השעות, פסק רב בשכונה שמדובר בפיקוח נפש ועשרות שכנים החליפו את סעודת ליל הסדר בחיפושים בואכה העיר העתיקה. רק באחת ושלושים אחר חצות נפסקו הסריקות בזכות קרוב משפחה המשרת במג"ב שפתר את התעלומה. בארבע לפנות בוקר הגיעו רעייתו ואחיו של קורמן לבקר אותו בבית המעצר. במוצאי החג שוחרר. המשטרה היתה לפחות חכמה מספיק כדי לא להעמיד אותו לדין.

קורמן לא שקט שמריו. הוא ואחרים התלוננו על השערורייה. פנייה למח"ש הושבה כצפוי במכתב מנומס וחסר משמעות. לעומת זאת, תלונה של שאול יהלום לשר גדעון עזרא השיגה משהו. קצין תלונות הציבור של משטרת ירושלים התנצל בפני קורמן "על עוגמת הנפגש שנגרמה לו ולמשפחתו". בנוסף, הבטיח ליהלום בכתב השר לביטחון הפנים, השוטרים והקצינים המעורבים בתקרית יועמדו לדין משמעתי. נראה.