בשבע 166: שאלת השבוע

הציבור הדתי כבר מכיר בכוחה של המעצמה השביעית, התקשורת, להשפיע על עיצוב המציאות, אבל נחלק בשאלה איזה ערך יש להשתלבות עיתונאים דתיים בתקשורת החילונית החזקה.

, ח' בחשון תשס"ו

יש הסבורים שכל קול במקהלה נשמע, יש הסבורים שכדי להישמע צריך לבנות תקשורת אלטרנטיבית ואחרים מאמינים שמוטב לפעול בשתי המערכות.
שאלת השבוע של 'בשבע' היא אם עיתונאים דתיים שמועסקים בתקשורת החילונית באמת משפיעים באמצעותה או שהם רק משמשים עבורה כסות שנועדה להציגה כפלורליסטית בשעה שאיננה כזו * חגית ריטרמן, לאורך הגיליון

שאלת השבוע: דתיים בתקשורת החילונית – משפיעים או עלה תאנה?

לא זה ולא זה
גונן גינת, העורך הראשי של עיתון 'הצופה'

כמעט‮ ‬תריסר‮ ‬שנים‮ ‬עבדתי‮ ‬ב‮'מעריב‮', ‬לפני‮ ‬שעברתי‮ ‬לערוך‮ ‬את‮ '‬הצופה'. ‬בכל‮ ‬התקופה‮ ‬הזאת‮, ‬מספר‮ ‬העיתונאים‮ ‬חובשי‮ ‬הכיפה‮ ‬ב'מעריב' ‬לא‮ ‬עלה‮ ‬על‮ ‬ארבעה‮. ‬מתוך‮ ‬יותר‮ ‬מ-200‮ ‬עיתונאים‮. ‬זהו. המספר‮ ‬היום‮ לא ‬שונה‮, ‬וזה‮ ‬המצב‮ ‬פחות‮ ‬או‮ ‬יותר‮ ‬גם‮ ‬ב'ידיעות‮'. ‬לכך‮ ‬יש‮ ‬להוסיף‮ ‬את ה‬יחס‮ ה‬ישיר‮ שקיים ‬בין‮ ‬תמיכה‮ ‬בימין‮ ‬ובעמדות‮ ‬יהודיות‮ ‬לבין‮ ‬היות‮ ‬האדם‮ ‬חובש‮ ‬כיפה‮. ‬מקרב‮ ‬אותו‮ ‬מספר‮ ‬זעום‮ ‬של‮ ‬עיתונאים‮ ‬דתיים‮, ‬לא‮ ‬כולם‮ ‬היו‮ ‬בעלי‮ ‬העמדות‮ ‬הרווחות‮ ‬בציבור‮ ‬הדתי. ‬

‬העיתונאים‮ ‬הדתיים‮ אינם ‬משפיעים ואינם משמשים‮ כעלה‮ ‬תאנה. ‬הכמות‮ ‬כל-‬כך‮ ‬זעומה‮, ‬שהתפקיד‮ ‬כמעט‮ איננו‮ ‬משפיע‮. ‬אם‮ ‬אני‮ ‬לוקח‮ ‬את‮ ‬המקרה‮ ‬שלי‮, ‬כמחצית‮ ‬משנותיי‮ ‬ב'‬מעריב' ‬כיהנתי‮ ‬כראש‮ ‬דסק‮ ‬החדשות‮ ‬ובמקביל‮ ‬כסגן‮ ‬עורך‮ ‬מוסף‮ ‬השבת‮. ‬נשמע‮ ‬בסדר‮? ‬אז‮ ‬זהו‮, ‬שאני‮ ‬צריך‮ ‬להודות‮: ‬ההשפעה‮ ‬שלי‮ ‬על‮ ‬תוכן‮ ‬העיתון‮ ‬היתה‮ ‬מזערית‮. ‬לא הייתי עלה תאנה, אבל כש‬מבין‮ ‬כל-‬כך‮ ‬הרבה‮ ‬אנשי‮ ‬צוות‮ ‬אין‮ כמעט‮ ‬עם‮ ‬מי‮ ‬לדבר‮ ‬על‮ ‬נושאים כמו התיישבות וחקיקה דתית, ‬וכש‬מדובר‮ ‬במכונה‮ ‬כל-‬כך‮ ‬גדולה, ‬אין‮ הרבה מה לעשות.

יש‮ ‬שתי‮ ‬סיבות‮ ‬עיקריות‮ ‬לכך‮. ‬האחת‮, ‬שאנשים‮ ‬דתיים‮ ‬לא‮ ‬מעוניינים‮ ‬כמעט‮ ‬לעסוק‮ ‬בתחום‮. ‬מדי‮ ‬שנה‮ ‬מגישים‮ ‬כ-5,000‮ ‬‬צעירים‮ ‬את‮ ‬מועמדותם‮ ‬לשירות‮ ‬בגלי‮-‬צה‮"‬ל‮. ‬רק‮ ‬כמאה‮ ‬מהם‮ ‬בוגרי‮ ‬מערכת‮ ‬החינוך‮ ‬הדתית‮. ‬במצב‮ ‬הזה‮ ‬אין‮ ‬שום‮ ‬סיכוי‮. ‬אם‮‬ 5,000‮ ‬צעירים‮ ‬דתיים‮ ‬היו מגישים את‮ ‬מועמדותם‮, ‬זאת‮ ‬היתה‮ ‬יכולה‮ ‬להיות‮ ‬התחלה‮.

הסיבה‮ ‬השנייה,‮ ‬והחשובה‮ יותר, ‬היא‮ ‬נכונות‮ ‬הציבור‮ ‬הדתי-לאומי ‬לאמץ‮ ‬את‮ ‬התפישה‮ ‬של‮ ‬הושטת‮ ‬הלחי‮ ‬השנייה. ‬‬שליש‮ ‬מקוראי‮ '‬ידיעות‮' ‬ו'‬מעריב' ‬הם‮ ‬דתיים‮, ‬והם‮ ‬ממשיכים‮ ‬לקרוא‮ ‬את‮ ‬העיתונים‮ ‬הללו‮ ‬גם‮ ‬אחרי‮ ‬שב'‬מעריב‮' ‬הסבירו‮ ‬להם‮ ‬ש‮"‬הציבור‮ ‬הדתי‮ ‬הוא‮ ‬מפגר‮ ‬מטבעו‮" ‬וגם‮ ‬אחרי‮ ‬שביום‮ ‬של‮ ‬המראות‮ ‬הכי‮ ‬נוראים‮ ‬מגוש‮-‬קטיף‮, 'ידיעות‮' ‬שם מתחת‮ ‬לכותרת‮ ‬הראשית‮ ‬את הקריאה "‬לבנו‮ ‬צריך‮ ‬להיות‮ ‬גס‮ ‬בדמעותיהם‮".
כל‮ ‬זמן‮ ‬שאנחנו‮ ‬מוכנים‮ ‬לקרוא‮ ‬את‮ ‬הדברים‮ ‬הללו‮ ‬מדי‮ ‬יום‮, ‬וגם‮ ‬לשלם‮ ‬בשבילם, ‬לא‮ ‬נשפיע‮, ו‬אפילו‮ ‬לא‮ נהיה ‬עלה‮ ‬תאנה‮. ‬אנחנו‮ ‬לא‮ ‬זה‮ ‬ולא‮ ‬זה, ‬אלא‮ ‬כלום‮.‬@

דתיים עלולים להתאכזב
סיון רהב-מאיר, כתבת לענייני משפט ודתות בחדשות ערוץ 2

כחוזרת בתשובה, אני מסתכלת על כל זה קצת מהצד. לא גדלתי בבני עקיבא על 'הטובים לתקשורת', ואני לא יודעת להעריך אם נער סרוג כיפה וחמוש בהמון מוטיבציה לא יתאכזב עד מאוד לגלות כמה עולם התקשורת הוא ציני, רייטינגי ומנוגד בתכלית לערכים שלו. החלומות הגדולים על 'לשנות את איך שהתקשורת נראית' הם קצת תמימים. תסלח לי הקומונרית, אבל מדובר במערכת מסחרית, ממוסדת, רבת כסף ועם אג'נדות משלה. כולם – מדודו טופז ועד אחרון התחקירנים – הם פועלים במפעל הענק הזה. לכן קשה לדבר על 'התקשורת' כמקשה אחת וקשה לדבר על 'הדתיים בתקשורת' כמכלול. יש בתקשורת איים של רצינות וסקרנות אמיתית, ויש איים של רדידות ושטחיות. יש הרבה דתיים שמגיעים למפעל הזה ומצטיינים בעשיית שירות רע ליהדות ויחסי ציבור איומים לקדוש ברוך הוא. יש רבים שלא.
מישהו הגדיר לאחרונה את מבצעי 'פנים אל פנים' כ'מסלול עוקף תקשורת'. אהבתי את זה. התקשורת אוהבת אקשן, ויהי מה. לא משנה איזה אקשן: המורדים נגד שרון, דתיים נגד חילונים, יהודים נגד ערבים. שיהיה בלגן. כך שפיוס והידברות לא יצמחו בצלה. זה פשוט לא אייטם. כל המגזרים, כל מי שרוצה שיצמח כאן משהו טוב וסובלני, צריכים לתקשר במציאות ולא בתיווך התקשורת. כתוב בתהילים 'קרני רשעים אגדע', אני חושבת שבדורנו צריך לומר 'קרני צדיקים אגדע'. להראות שלצדיקים אין קרניים, שהם בני-אדם. אנשים בטוחים שהאחר הוא זר ומוזר וביזאר. את זה צריך לשבור. לגדוע את הקרניים של הצד השני.

המשימה: מקומונים חילוניים
שמעון ריקלין, יו"ר תנועת 'דור ההמשך'

שאלת השתתפותם של דתיים בתקשורת החילונית היא חלק מהשאלה הגדולה שאמורה להטריד את כולנו אחרי הגירוש: יחסי הגומלין שלנו עם השלטון בישראל. מתברר שבניגוד למה שחלק מאיתנו עדיין חושבים, השלטון בישראל אינו דמוקרטי, אלא מרוכז בידי מספר מרכזי כוח, הכוללים את בית-המשפט העליון, התקשורת, הפרקליטות ועוד.

מבחינה זו, הבחירות בישראל הן תיאטרון בובות. הן אינן משפיעות באמת על מהלך העניינים בנושאים החשובים. הימין יכול לנצח עוד ועוד בבחירות, אבל מדיניות השמאל היא זו שתבוצע כי כך מכתיבים מרכזי הכוח שברא השמאל מעל הדמוקרטיה.

על-מנת לבצע שינוי אמיתי, אנו חייבים להפסיק להשתתף במצג השווא הדמוקרטי שמתנהל פה. לכן, כתבים דתיים שכותבים ב'ידיעות אחרונות', ב'מעריב' או ב'הארץ' חייבים להפסיק לשתף פעולה עם אלו הקמים עלינו להחריבנו. בכך יחשפו את פרצופם האמיתי: עיתונים של השמאל הקיצוני. ממילא ההשפעה היחידה של הכותבים הדתיים – ויהיו מבריקים ככל שיהיו – היא במתן הכשר לתקשורת האנטי יהודית, האנטי חרדית, האנטי דתית והאנטי מזרחית. די!

מצד שני, אני לא מציע הסתגרות. להפך. מצווה בעיניי לכתוב במקומונים חילוניים, שדרכם נוכל להתחבר לקהל היעד הטבעי שזנחנו אותו מתוך רצון למצוא חן: בפריפריה, בשכונות ובעיירות הפיתוח.
ביום שתיווצר המסה הקריטית שתאמר למרכזי הכוח של השמאל 'עד כאן! איננו משתתפים בתיאטרון שלכם יותר' – ביום זה יתחיל השינוי. כולנו מבינים זאת, אך לא מוכנים להפנים ולהשתנות. האם אתם מוכנים?@

מאחורי הקלעים ולפניהם
נטע אריאל, מנהלת בית-הספר לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות 'מעלה'

התשובה היא גם וגם. צריך להבדיל בין סוגי אנשי התקשורת. יש קבוצה קטנה של עיתונאים דתיים מוכרים ויש אלה העובדים מאחורי הקלעים (הידעתם שבחברת החדשות של ערוץ 2 יש שני עורכי כתבות בוגרי 'מעלה' וכתבת אחת...?). יש תסריטאים, עורכי תוכניות רדיו ואנשי קולנוע הנמצאים על הסאט. הם אינם מפורסמים, אבל בהחלט משפיעים: בתכנים שהם מביאים, בנוכחותם, בדפוסי התנהגותם, בסגנון, בדעות ובקולות האחרים שהם מביאים אל מקום עבודתם.

ישראל הראל, יאיר שלג ונדב שרגאי, עיתונאים דתיים הכותבים ב'הארץ' דברים שאיש מעמיתיהם בעיתון לא יכתוב. קוראי 'הארץ' נחשפים בזכותם לנושאים יהודיים, לענייני הציבור הדתי והחרדי ולדעות פוליטיות וחברתיות אחרות.

ויש אנשי תקשורת הנמצאים 'בחזית', כתבים שאולי החלו כ'דוסי מחמד', אך בזכות כישרונם ומקצועיותם הפכו לבעלי השפעה כמו הקולגות למיקרופון או למסך. כתבנו בצפון, המשפיע בסגנונו המיוחד, ביהדותו הבלתי מתנצלת ובחברותו עם אליטת התקשורת המשפיעה על חיינו, כמו גם אורי אורבך, חיים זיסוביץ', שולי רנד ואחרים. ובל נשכח את אתרי האינטרנט העולים ופורחים, גם שם יש לכל כותב דתי השפעה ומקום תרבותי מיוחד.

מדי יום אני רואה את ההשפעה שיש לבוגרי 'מעלה' על המקומות בהם השתלבו, את התכנים והמסרים של סרטיהם ולא פחות חשוב: הקשרים האישיים שהם יוצרים עם הקולגות החילונים, כי אין כעבודה משותפת על יצירה לקירוב, להבנה ולהפגת מתחים.

בשבועות האחרונים התקשרו אליי שני יוצרים ישראלים ידועים: במאי מצליח, שזה מכבר זכה הפיצ'ר שלו בפרסים מכובדים בארץ ובעולם, ושחקן מפורסם, המופיע כגיבור כמעט בכל סרט ישראלי או דרמה מכובדת. שניהם ביקשו ללמד ב'מעלה'. כששאלתי למה, שניהם ענו ש'מעלה' הוא מקום בו מתקשרים בהצלחה דתיים וחילונים. הסטודנטים מעניינים, צנועים וערכיים, והקולנוע שלהם הוא כלי אמנותי המברר שאלות, בודק גבולות ומביא עולם יהודי מרתק אל המסך. עבורם זה משהו חדש ומאתגר...
אנחנו חייבים להיות שם לפני ומאחורי הקלעים ולקחת חלק משמעותי בעיצוב פני התקשורת והתרבות הישראלית.@

הדתיים נטולי הזדון השגרתי
אמנון שומרון

כל עיתונאי דתי מביא איתו מהבית גם מטען ערכים, עולם רוחני ושפת מושגים עליהם התחנך. וזה משפיע, מי יותר ומי פחות. ייתכן שמגייסי העיתונאים הדתיים זקוקים למראית עין של פלורליזם, אבל התוצאה הסופית היא החשובה: כתב דתי לעולם לא יהיה מנוכר לציבור הדתי-לאומי או החרדי.

לדוגמה אורי אורבך, שאין שום אפשרות להמעיט בתרומתו המכרעת להחדרת הקהילה הדתית ועולמה התרבותי לבית החילוני. בקטן אפשר לציין את השירים היהודיים ששילב בתוכנית 'המילה האחרונה', את פינתו של קובי אריאלי שבעקבותיה הפך אריאלי לפרצוף החרדי המוכר ביותר, את החדרת פינת פרשת השבוע או השמעת סקר עמותת גשר וכו'. בגדול אפשר לקבוע שאורבך, המשמש כיום בעל תפקיד בכיר ברשת, הוא החתרן הגדול ביותר של החברה הדתית בתקשורת החילונית בכל הנוגע לשילוב צעירים דתיים או תכנים יהודיים.

אתר היהדות של nrg מעריב נוסד אולי כדי לרצות את הדתיים אבל העורך, רועי שרון, הפך אותו לאתר מדהים בהשפעתו גם על ציבורים רחבים ומשפיעים אחרים.
אבל גם רפורטרים כמו ישי הולנדר ועמית סגל, שלא נכנעו לטרמינולוגיה המקובלת והעדיפו להשתמש במילים גירוש ועקירה ולא הינתקות או כתבת הערוץ השני שרה בק המסקרת את מצוקות מגורשי גוש-קטיף ברגישות וברגישות וכנ"ל הכתבת המשפטית של אותו ערוץ סיון רהב מלמדים שלמרות מקצוענותם הם יכולים להישאר נטולי הזדון השגרתי ביחס לציבור הדתי והמתנחלי.

עורך דתי או כתב דתי יידע להעניק משקל ראוי לעמדות הציבור הדתי-לאומי והחרדי. וגם מפיקה זוטרה, אם רקעה דתי, שם יהיה מחוז חיפושיה אחר מרואיינים פוטנציאלים.
ואם להשתמש בפרפראזה על דברי שרון, הרי שמכאן יוצאת קריאה דחופה לצעירים הדתיים: רוצו להשפיע.