בשבע 167: בשעה טובה

ההמתנה הארוכה השתלמה. 'רבע לשבע' מפציעה שוב עם דיסק ששווה כל דקה. הרב קרליבך היה מן הסתם מרוצה

קובי סלע , כ"א בחשון תשמ"ח

מכירים את זה, כששדר הרדיו אומר: "עכשיו רבע לשבע!"? כולם נלחצים לשבריר שנייה, כאילו נהיה פתאום מאוחר, או מוקדם, ורגע אחרי הם קולטים את החידוד התפל ומגדפים בלבם את האיש הקטן שברדיו. זה ודאי לא חדש לכם, גם לי לא, למרות שבטח גודפתי פה ושם, ובצדק. אבל מכל הלהקות בעולם, להקת 'רבע לשבע' היא האחרונה שמגיע לה שיכעסו או יגדפו מישהו בעטיה.

כשאומרים 'רבע לשבע', מתכוונים לפני הכל למנהיג הבלתי מעורער של הלהקה – יהודה כ"ץ. על כתפיו האחריות, ההלחנה, העיבוד והטלפונים לעיתונאים. ההנהגה לא קלה לבחור, אבל התוצאה שווה את הזיעה והקול הניחר.

הדיסק הנוכחי מגיע אחרי המתנה לא קטנה, שבמהלכה חלו שינוים בהרכב הלהקה. ועדיין, נראה שאם צריך מישהו מוסמך לפרשן את לחניו של הרב שלמה קרליבך, זה האיש. האלבום הנוכחי, 'ושם נשיר' ממשיך את מסע ההנצחה המוסיקלי לשיריו של הרב קרליבך. לא שאין שירים חדשים ומקוריים, בהחלט יש, רק שלאחר כמה האזנות לא החלטתי אם מדובר באלבום שעושה כבוד לקרליבך, או שרק מארח אותו.

אז מה יש לנו שם?
רצועה רביעית, 'שומרים הפקד' הידוע של קרליבך, מקבל כאן עיבוד חדש, שקט לכאורה, אבל רק לכאורה. כ"ץ לא שר בשיר הזה, וניכרת רעננות בקולו של מי שמחליף אותו באופן זמני.
'מצווה גדולה', ברצועה החמישית נשמע מוכר מאיפשהו. עד סגירת הגיליון, למרות הכדורים לשיפור הזיכרון, לא הצלחתי לעלות על המקור, אבל העיבוד והמלודיה ניכרים בהשקעתם.
בכלל, ההמתנה הארוכה לדיסק הנוכחי עשתה טוב לרמת ההפקה. מצד אחד זה מאוד דומה לתשלובת רבע לשבע, ומצד שני יש משהו יותר מדויק בצליל הפעם.
השיר השישי הוא עוד אחד מחודש של קרליבך. אם מותר לדמיין מה היה אומר הרב קרליבך על ממשיך דרכו, הוא היה מרוצה מאוד. הנימה נשמרה, אבל נעטפה במשהו חדיש יותר.
רצועה 7 נפתחת כאילו היא מצדיעה לפרנק זאפה. היא יכלה בשקט לשמש כ'רצועה הראשונה' של האלבום, שם הם שרים 'כי הם חיינו'. להיט בטוח, שיושמע רבות בתחנות הרדיו (אלה שמבינות במוסיקה, לא אלה שיוצרות פליי-ליסט של אומנים ששילמו על מבצע פרסום כולל). בערוץ 7, אגב, מן הסתם יושמע השיר פעמים רבות.

הרצועה שבאה מיד אחר-כך היא שקטה, כמו ש'פתחו לי' אמור להישמע. פסנתר, גיטרות וכינור? יכול להיות ששמעתי שם כינור? אם כן – מצוין, ואם לא – עדיין לא מאוחר להוסיף. זה מתפתח לקטע ג'אזי מרטיט. רצועה שצריך להוסיף למגרת קבצי המוסיקה לימים קשים, ועברנו השבוע כמה כאלה, לא?
לסיכום: 'רבע לשבע' כמו שהלהקה הזאת בדיוק צריכה להישמע, ואפילו קצת יותר טוב. תשעה שלבים ומשהו בסולם יעקב.

פינת משבית השמחה:
הדיסק אורך שעה ושלוש דקות. זה לא מעט, אבל הגיוון של הקטעים יכול להתפרש אחרת כשמדובר במיזם כה ארוך. למשל? למשל לרכז את כל הקאברים (גרסאות הכיסוי) ביחד, ולהותיר את החצי הראשון לשירים מקוריים. אחרת, אפעס, זה טיפ'לה מבלבל.

התנגדויות מנומקות ניתן לשלוח אל: kobi@a7.org