בשבע 168: מכתבים למערכת

, כ"א בחשון תשמ"ח

רק לא נתניהו

עכשיו אחרי ששרון פרש מן הליכוד, נשאלת השאלה מי המועמד שיוכל להחזיר את הליכוד למצעו המקורי. התשובה היא שבוודאי לא בנימין נתניהו. נתניהו הוא למעשה שרון ב'.
בינואר 1997 בהסכם חברון, התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון. הנסיגה בוצעה עוד באותו חודש. הירי לעבר שכונת אברהם אבינו ממנו נהרגה התינוקת שלהבת פס, התאפשר כי צה"ל לא היה בגבעה שמעל השכונה בהתאם להסכם שחתם עליו נתניהו.
שנתיים מאורח יותר כונסה ועידת ואי. בוועידה הסכים נתניהו לנסיגה נוספת שתכלול 13% משטחי יהודה ושומרון ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלשתינים לבטל בפעם המי יודע כמה את סעיפי האמנה הקוראים לחיסול מדינת ישראל.
ב-8 לינואר 2004 אמר נתניהו: "ישראל יכולה לנצל את הסיטואציה שנוצרה באזור ולהוציא מן הסורים הסכמה לנסיגה עד קו המצוקים בגולן, ולא נסיגה מלאה כפי שדרשו עד כה." כלומר, נתניהו מוכן להרוס את כל יישובי הגולן, למעט עין גב שנמצא מעבר לקו המצוקים. נתניהו יגרש את תושבי קצרין והם יתגוררו בערי אוהלים בסמוך לתושבי גוש קטיף.
מסקנה: בנימין נתניהו איננו ימני כפי שהוא מנסה להציג את עצמו והוא מהווה את האיום הגדול ביותר על מפעל ההתיישבות ביהודה בשומרון ובגולן.

יאיר ויסמן, רמת גן




להעמיד דברים על דיוקם

(בתגובה ל'גאה להיות עזר כנגדו', גיליון 167)

התרשמתי עמוקות מאישיותה המיוחדת של הרבנית ליאור שתליט"א. אני רואה כחוצפה יתירה את המניעה מכבוד הרה"ג דב ליאור לעלות לבמה ולדבר בארועי כפר מימון, אם אכן כך היו העובדות. למרות שאני באופן אישי מאמין בקו הממלכתי, אין לשום עסקן זכות לבצע "סתימת פיות" לאחד מגדולי תלמידי החכמים שקמו לנו, ושנבחר על ידי רבני יש"ע לעמוד בראשם. גם אם דבריו לא ינעמו לאוזניהם של כמה עסקנים, או יעוותו במכוון בידי שדרי טלביזיה שונאי ישראל.
מגיע לרבנית ליאור ישר כוח עצום, שהעמידה דברים במקומם, והבהירה שהסמכות להכריע בעניינים תורניים נתונה לתלמידי חכמים אמיתיים בלבד, שמסרו את נפשם על התורה במשך עשרות שנים. ברצוני להוסיף על דבריה ולומר שהם נכונים גם בענייני אמונה והשקפה. גדולי הרבנים המכונים "ממלכתיים", ליבנו את משנתם על פי כתבי הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה, ומתוך כל התורה שלמדו בהלכה ובאגדה, והסבירו את דבריהם בספרים מלאים במקורות. גם בעניינים הללו נשים לא יכולות לפסוק על דעת עצמן, וחוות הדעת שמסרה כבוד הרבנית לכתבת העיתון, לא היתה במקומה, אלא אם כן היא אומרת את הדברים הנ"ל בשם הרב ליאור עצמו.

ידידיה שילה, בית אל


אפשר גם אחרת
(בתגובה ל'גאה להיות עזר כנגדו', גיליון 167)

עם כל הכבוד לרבנית ליאור ולעבודתה הקדושה, צריך לשאול כמה שאלות:
למה אנחנו צריכים לקרוא בפעם המי יודע כמה את הנוסח הקבוע של שבח לדרך המסורתית והמקובלת של בנות ישראל וגינויים לאלו שבוחרות בדרכים קצת שונות?

למה כולם בטוחים שאשה שעושה מה שנחשב אצלם חדש עושה גם בצורה גרועה וגם מתוך מניעים טמאים וכתוצאה מהשפעות זרות? למה לא עלה על דעת אף אחד שיש גם הרבה מניעים של 'לא לשמה' לעשיית המקובל? למה לגבינו לא שייכות המצוות לדון לכף זכות, ללמוד מכל אדם, ולנסות להבין את הזולת?
יהי רצון שכל אחד ואחת ממנו יצליח לגלות ולמלא את עבודת הקודש שהקב"ה פקד עליו וטבע בנשמתו.

לאה בלומברג, מעלה אדומים





דיבורים ומעשים

בנאומו בפני הציבור, בו הסביר את סיבות פרישתו מהליכוד, הדגיש ראש-הממשלה כי הבעיה העיקרית באזורנו היא סירובם של הערבים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית עצמאית.

בהקשר זה ניתן רק להתפלא מדוע ביצע שרון את תוכנית ההתנתקות, שהרי נסיגה זו מוכיחה לערבים כי הטרור והמלחמה הם הדרך הנכונה והיעילה לפעול כנגד ישראל, ועל-כן אין כל הכרח מבחינתם להסכים לקיומה ולעשות עימה שלום.
שמואל פישר, פתח תקוה



ואיפה ברוך מרזל?
(בתגובה ל'שאלת השבוע' גיליון 167)
בגיליון הקודם הופיעו תגובות של ח"כים המועמדים לכנסת הקרובה. אך דווקא האיש והמפלגה אשר חרתה על דגלה את מצעה של ארץ (ללא פשרות) ישראל השלמה, ברוך מרזל, מנהיג חזית יהודית לאומית, לא זכה כלל להתנוסס מעל גבי עיתונכם.
דווקא לאחר חורבן גוש קטיף שאלפים מטובי בנינו גורשו מבתיהם, יש לתת הרבה יותר גיבוי ובמה לאנשים אשר מחרפים את נפשם למען שלמות הארץ ואינם עושים כל מיני חשבונות פוליטיים על פי סדר עדיפויות כיסאותיהם.

מי יתן כי דווקא בימים טרופים אלה נדע לשים את הדגש במקומות הנכונים, ארץ ישראל, לפני כל שיקול תקציבי, וכל שיקול אישי.
מרדכי אורנג', ירושלים




די להסתגרות
(בתגובה ל'רביבים', גיליון 167)
המסקנה המתבקשת מדברי הרב אליעזר מלמד בשבועיים האחרונים היא שצודקים החרדים המסתגרים בשכונות וערים משלהם!
אבל רבותינו לימדו אותנו אחרת, שההסתגרות אינה טובה לא לנו ולא לעם ישראל.
מגורים בסביבה סטרילית גם אינם בהכרח מתכון לחינוך טוב יותר או לשמירה על המשפחה. במקרים רבים ההפך הוא הנכון, לעתים רבות דווקא לילדים שגדלו בשכונה סגורה נוצר משבר בצאתם אל העולם שבחוץ.
ניתן לומר גם שבמבחן התוצאה, לצערנו, מוכח שוב ושוב שמגורים ביישובים תורניים אינם מגיבים את התוצאות המקוות לעתים ההפך הוא הנכון.
ועוד משפט לסיום: אם הציבור הדתי לא היה עוזב בהמוניו את מרכזי הערים ועובר לגור ב'גטאות', לא היה צורך כלל ב"שליחים".





אהוד בן פנחס, כוכב יעקב




צימוקים לשבת
לא כל חזן ראוי להיות שליח ציבור
.
1. עמיר פרץ.
מסתפק במועט. די לו אכילת פרס.
משה טאו, רחובות