בשבע 168: ברוך שפטרנו

הליכוד ללא שרון וגרוריו יוכל כעת לעבור שיקום אידיאולוגי ● לאחר איחוד המחנה הדתי-לאומי יש להגיע לשיתוף פעולה בין כל המפלגות הדתיות

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

אריאל שרון סיים את הריסת הבתים בגוש קטיף ובצפון השומרון והתפנה להרוס את ביתו הפוליטי. בכירי הליכוד וחברי המרכז אכלו את הדג המסריח של ההתנתקות ומיאנו להדיח את ראש תנועתם הסוטה. איך יסכנו, חשבו לעצמם, את ארבעים המנדטים שהעניקו להם כוח, שררה ותיקים? אבל זה לא הציל אותם: הם ספגו את שבט לשונם של אנשי שרון ושל התקשורת המגויסת, וגם לא הצליחו למנוע את גירושם מהממשלה. אריאל שרון, האיש שמירר את חיי כל ראשי הממשלה שתחתם כיהן כשר, מצהיר כעת כי אינו יכול לשאת עוד את חוסר המשמעת בליכוד. לא ייתכן שח"כים שהודחו מממשלתו בגלל דבקותם האידיאולוגית יסרבו להעניק לו את קולם, ובכך ימנעו ממנו לשלם את השוחד הפוליטי שהבטיח ולהעניק את מקומם לקולות הקנויים שלו. הוא רוצה מפלגה משלו שבה הוא לבדו ירכיב את רשימת חברי הכנסת. קדימה אל הדיקטטורה.

כמו כל מפלגות המרכז שלפניה, ספק אם המפלגה הזאת תחזיק מעמד יותר מקדנציה אחת. תשאלו את שאול מופז למה הוא נשאר בליכוד. אבל את שרון זה לא מעניין, אחריו המבול.

תמיד הסבירו לנו שריבוי המפלגות בישראל משחית את החיים הפוליטיים, ויש לשאוף לדמוקרטיה של שתי מפלגות גדולות, הליכוד והעבודה. הטיעון הזה היה מכוון נגד כוח המיקוח של המפלגות הקטנות, במיוחד הדתיות. אבל כששרון אהוב התקשורת עושה לנו מערכת פוליטית תלת-ראשית, אף אחד לא מוחה.

מצבו של הליכוד קשה, אבל לאחר שיבחר את מנהיגו צפוי המצב להשתפר. עוד מוקדם להספיד את הליכוד ולהכתיר את שרון לראש הממשלה הבא. בכל מקרה, טוב ששרון עזב. טוב שלקח איתו את לבני, אולמרט ומאיר שיטרית - אנשים שהרחיקו שמאלה ומקומם שוב לא יכירם במחנה הלאומי. עדיף ליכוד נאמן לעצמו באופוזיציה, ולא ליכוד אופורטוניסטי שמוכר את עקרונותיו למען כיסאות.

כמו שאומרים כאן לפני כל בחירות - מערכת הבחירות הקרובה היא מהגורליות בתולדות המדינה. אסור שמצבו ההתחלתי הנוח של שרון יגרום לייאוש ורפיון ידיים. בפוליטיקה הישראלית ארבעה חודשים זה נצח. הבעיה העיקרית היא התקשורת, שתעשה הכול כדי לסייע לשרון ולפגוע במי שייבחר לראשות הליכוד. יש צורך להפעיל מסלולים עוקפי תקשורת כדי להשפיע על הבוחרים. כל מי שחשים את עצמם נפגעים מבגידתו האידיאולוגית של שרון צריכים להתייחס אל מערכת הבחירות הזאת כאל הזדמנות לשלוח אותו הביתה.

חשוב ביותר שמחנה נאמני היהדות וארץ ישראל ייצא מחוזק מהבחירות הללו. אנשי האיחוד הלאומי והמפד"ל ראויים לשבח על מאמציהם הרציניים, שככל הנראה יסתיימו ברשימה מאוחדת. הרשימה המשותפת תשים קץ למאבקים הפנימיים בתוך הציונות הדתית, תרתום את כל הכוחות למאמץ משותף, ובכוח האחדות תוכל לסחוף גם חלק מנאמני ארץ ישראל מהמחנה החילוני. חשוב מאוד ליצור הסכמים מוקדמים ובלוק משותף של כל הסיעות הדתיות והחרדיות, ולהתייצב כגוף אחד למשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות.

סקר המושחתים

תשומת לב תקשורתית היא דבר נחוץ בימינו לאישים וגופים המבקשים לבנות לעצמם מעמד ציבורי. אחת הדרכים הבדוקות לצוד את עין התקשורת היא עריכת סקר בנושא מעניין וסנסציוני. אם יש לך כמה אלפי שקלים בקופה, מכון סקרים, שאלה מסקרנת וקשרים טובים במערכות התקשורת - אתה מסודר. העיתונות חובבת הסקרים תשמח לפרסם את התוצאות תוך הענקת קרדיט נאה למזמיני הסקר.

האלוף עוזי דיין הוא אחד מאלה שיודעים איך ליצור גל תקשורתי ולרכב עליו. פעם הוא מתראיין כנציג "המועצה ציבורית למען גדר ההפרדה", שהוא כמובן עומד בראשה. פעם אחרת הוא חותם על אמנה משותפת עם נציגי המתנחלים וזוכה לחשיפה תקשורתית נאה. גם את תדמיתו כמי שלבו פתוח לבעיות חברתיות הוא מטפח – אם לא באמצעות פעילות שטח מסורה למען עניי ישראל, אז לפחות על ידי עריכת כנס שנתי בשדרות לנושאי חברה, אנטי-תזה לכנס קיסריה של עשירי ישראל.

הספין שנועד להעלות לכותרות את הכנס של השנה היה סקר בנושא השחיתות. האלוף דיין הצהיר כי האויב מספר אחת של ישראל זה לא הטרור אלא השחיתות. קל להצהיר הצהרות בומבסטיות. מעניין אם עוזי דיין היה דוחה הצעה טובה מאריאל שרון או מאהוד ברק, בטענה ששחיתותם מסכנת את החברה הישראלית.

אחר כך דיין הציג דירוג של הפוליטיקאים בישראל לפי רמת השחיתות שלהם. אז איך קובעים מי הכי מושחת? בודקים באופן יסודי מי צבר יותר תיקים או יותר שעות חקירה? משווים את כמות העבירות ואת חומרתן? מתייעצים עם מומחים לדבר? הגזמתם. זה מסובך מדי. הרבה יותר קל לערוך סקר.
סקר אינו יכול כמובן לקבוע מי הכי מושחת, אבל הוא בהחלט יכול לקבוע למי יש תדמית של מושחת, ואת מי רואה הציבור כנקי כפיים ובר לבב. ובכן, מבין השרים הגיע למקום הראשון בניקיון כפיים שר השיכון בוז'י הרצוג. ההוא מעמותות ברק, האיש שלא הועמד לדין בעיקר משום ששמר על זכות השתיקה.

התקשורת היא הגורם המרכזי בעיצוב תדמיתם של פוליטיקאים. אם אדם שנחשד בפלילים ושמר על זכות השתיקה נתפש בציבור כנקי כפיים, מישהו בתקשורת שכח כנראה להזכיר מדי פעם לציבור את עברו. הרצוג הוא צעיר נחמד ומוכשר, אבל בהחלט לא מיסטר קלין. כאשר התקשורת מצטטת סקר המוכיח שלבוז'י הרצוג יש תדמית נקייה, היא בעצם מזכירה לנו שהיא לא ממלאה את תפקידה.