בשבע 168: המנפץ הגדול

בליכוד המתפרק עוד לא עיכלו את הפרישה ועדיין יש מי שחושש מהאב האלים שנטש את המפלגה. ודווקא אנשי השטח אופטימיים

, כ"א בחשון תשמ"ח

* ניתוח המפה הפוליטית המסתמנת אחרי המפץ הגדול לא מבשר טובות להתיישבות * גם החרדים – האשכנזים והספרדים - במגעים לאיחוד

הם גדשו במאות את משכן הכנסת, ממלאים את המסדרונות, מציפים את המעליות, נענים לאינסטינקט הליכונדיקי ולקריאתו הנואשת של גדעון סער בבוקרו של יום שני, "אל תתנו יד לפילוג שכל תכליתו נסיגה עמוקה מאוד ביהודה ושומרון". הם ידעו שזהו ניסיון חסר סיכוי ואף על פי כן לא ויתרו. הרי ליכודניק אמיתי, אפילו אם הוא ח"כ או סגן שר, מקבל החלטות מהבטן, ואולי, אולי, אפשר יהיה להציל מישהו ברגע האחרון.

הנה יעקב אדרי חוצה את קומת הממשלה. שובל ענק של חברי מרכז תופס אותו באמצע הדרך. "אתה משלנו. לא יכול להיות שאתה הולך אתו", חזרו ואמרו באלף ואחת גרסאות. באותה השעה אדרי עדיין העמיד פנים של מתלבט. "רגע. תנו לי רגע. עכשיו הייתי אצל סילבן. אני הולך ללימור. ביבי גם דיבר איתי. חכו. עוד לא החלטתי". את המהומה פיזרו הסדרנים הקשוחים שבאותו היום נשאבו אפילו הם לחישובים. "הוא צריך למצוא 14מהליכוד כדי לפלג את הסיעה", הסביר האחד לחברו.
בחדר אחר התלבט מאיר שטרית את התלבטות חייו. חבר מרכז מן הפלג הימני ישב אתו. "מחקתם אותי. לפי הסקרים אני מקבל את המקום ה-33 ברשימת הליכוד. זה מקום לא ריאלי. איזו ברירה יש לי?" "אם תישאר זה יהיה סיפור חדש", השיב לו הפעיל. בינתיים הלך אדרי אצל לימור ומיד אחר-כך מסר על החלטתו הצפויה. גם הוא באריקים. לשטרית לקח עוד שעתיים כדי לקבל את אותה ההחלטה. היחיד שנשאר בבית הוא שר הביטחון מופז שדווקא לא הגיע לכנסת באותו היום ולא נחשף ללחצים.

ברוך שפטרנו

שעתיים קודם לכן התכנסה סיעת הליכוד לישיבתה השבועית. התזמון היה שגרתי. התוכן ממש לא. שלא כבימים עברו, השרים והח"כים הגיעו כולם, כלומר כל אלה שנשארו. המתח, כמו שאומרים, היה באוויר אף שאיש לא תפס מנהיגות. יו"ר הסיעה, גדעון סער, פתח בדברים יבשים על סדרי הדיון. הנגבי דיבר על מועדי הבחירות הפנימיות בליכוד ועל החשיבות – איך לא - ללכד שורות. איש לא מתח ביקורת על שרון או על החברים שנטשו. היה מתבקש שמישהו ידבר על פלגנות או על גניבת מפלגה אך המישהו הזה לא נמצא. נכון שמדובר במכה כואבת במיוחד, אבל בכירי הליכוד שוב ספגו אותה בהכנעה. ככה זה כשחיים בצלו של אב אלים.

ביום שאחרי, המצב בליכוד אכן מזכיר משפחה מוכה שהאב האלים נטש אותה. הראש מבין שבבית שוב לא תשרור אווירת טרור. הלב עדיין מפחד מאבא ולא נותן לדבר נגדו. מי יודע. הוא עלול להופיע שוב בדלת.

שרון שבר בשנים האחרונות לשרי הליכוד כל 'פייס' אפשרי. הוא גימד את דמותם או בעצם הראה לעולם עד כמה הם קטנים. הוא האכיל אותם מרורים, הפעיל כלפיהם שלטון אימים, הנהיג מתחת לאפם שלטון מושחת ובעיקר כפה עליהם מהלך דרמטי בניגוד להשקפת עולמם. השרים כולם, למעט לנדאו ושרנסקי, העדיפו את מוסרות השלטון על פני תפישתם האידיאולוגית. כעת נותרו קרחים משני הצדדים. חוץ מזה, וזו בעיה לא פשוטה, עם בריחת האב התערער הביטחון הכלכלי, כלומר האלקטורלי. ממצב עלוב שכזה קשה להשתקם. במצב כזה קשה להפגין ביטחון עצמי.

מי שדווקא שמרו על אופטימיות ביום הפילוג היו אנשי השטח. על שולחן במסעדת האורחים בכנסת בדקה קבוצה קטנה של חברי מרכז מי עזב ומי נשאר. אחד מהם, אלי קורנפלד, קיבל טלפון. "אהה. לזאביק (בוים) כבר לא אכפת מבית"ר. הבנתי. לא נורא. אנחנו נמשיך להחזיק בשלטון ונהיה מפלגה נקייה". "שרון חוזר על אותה שגיאה שעשה בלבנון", הסביר חברו אליעזר סיילס. "הוא תמיד חושב שיש ביכולתו לנהל את דברים עד הפרט האחרון. אבל זה לא כך. במפלגה החדשה יהיה לו יותר בלגאן מאשר אצלנו". חברו מאיר קינן דיבר על הקלה. "יש כאן ניקוי אורוות אידיאולוגי וניקוי אורוות מהשחיתות. עכשיו קיבלנו בחזרה את ההדר של בגין". ומישהי אחרת הוסיפה "אתם יודעים למה דווקא היום יורד כל כך הרבה גשם? כדי לנקות את כל הזוהמה. ברוך שפטרנו".

מקום לדאגה

גלי ההדף של התפלגות שרון מהליכוד צפויים ללוות את המערכת הפוליטית שנים ארוכות, והנפגעים לא יהיו רק אנשי מפלגתו לשעבר. המשמעות המיידית של הפיצול היא שבירת היכולת של הליכוד להגיע לשלטון באמצעות ברית עם מפלגות הלוויין הדתיות והימניות. סקרי התקופה האחרונה, עוד לפני הודעת הפילוג בפועל, מראים בעקביות ששרון מגיע לסביבות 30 המנדטים. גם אם תקבל מפלגתו רק מחצית, יהיה בכך כדי למנוע מהליכוד לכונן קואליציה עם מפלגות אלו. שרון, מבחינה זו, מחזיר את הליכוד למקום שבו עמד לפני דור וחצי, כלומר לפני שהצד הלאומי שבו - חירות של בגין - התאחד עם הצד הליברלי של ספיר ורימלט. אגב, לא שרון היה זה שיזם את האיחוד ההוא. הליכוד, בראשות נתניהו, או כל אדם אחר, יהיה חזק במילים, אך נטול יכולת עשייה. בדיוק כמו בגין של אז.

המשמעויות המדיניות-ערכיות של המצב המתהווה צריכות להדיר שינה מעיני כל מי שההתיישבות והזהות היהודית יקרים לו. בין אם שרון יהיה זה שירכיב את הממשלה ובין אם יהיה לשון המאזניים, תהיה זו ממשלה בעלת אוריינטציה שמאלית-חילונית חזקה. ההרס שמותיר שרון כבר היום בשירותי הדת ובהתיישבות קטן לעומת מה שיהיה בכוחו לעשות לאחר הבחירות. יתירה מכך, התפתחויות השבועיים האחרונים נוגסות משמעותית בפוטנציאל האלקטורלי אליו כיוונו המפלגות הדתיות את חציהן.

ראשונת הנפגעות היא ש"ס. אלי ישי חוזר כבר חודשים על מנטרת שלושת הפשעים של ממשלת שרון: הפקרת העניים, הרס ההתיישבות וריסוק שירותי הדת. ישי קיווה למשוך את העניים, המסורתיים והימניים מבין מצביעי הליכוד. עם בחירת פרץ מצאו העניים כתובת משמעותית יותר שמתחייבת לקדם את עניינם. כעת בא הפיצול בליכוד ומציע לימניים מבין מצביעיו להוסיף ולראות בו אלטרנטיבה. תעמולת הליכוד תנסה לשכנע את הבוחרים שלא הליכוד הרס את ההתיישבות אלא שרון. טיעון מסולף ולחלוטין לא נכון, אבל יש מי שיקנה אותו.

תהליך דומה, אם כי בעוצמה מופחתת, עובר על המפד"ל והאיחוד הלאומי. סקרי האופוריה ביום שאחרי הפילוג הראו שהן שומרות בקושי על כוחן – רחוק מאוד מהמצב המקווה של גידול ניכר בקלפי כתוצאה חורבן גוש קטיף.

על הרקע הזה, התוצאה המיידית של מהלכי שרון היתה האצת המגעים לאיחוד בין המפד"ל לאיחוד הלאומי. ביום שלישי אחר הצהריים החליט סוף סוף זבולון אורלב לאשר בקול רם שיש משא ומתן לאיחוד בין מפלגתו לבין האיחוד הלאומי. היציאה לדרך הפומבית התאפשרה בין היתר לאחר שמאחורי הקלעים ויתר אורלב על דרישתו לכהן כיו"ר המפלגה המאוחדת וכשר הבכיר מטעמה.

במסיבת העיתונאים שכינס חזר אורלב על מסר אחד. "מי שרוצה תמיכה רחבה, מעבר לציונות הדתית בעפרה ובית אל, חייב להקדים ולהילחם למען שדרות וקריית שמונה. המלחמה על זהותה היהודית והציונית של המדינה קודמת למלחמה הצודקת על גבולות הארץ". או בוורסיה אחרת: "המלחמה על זהותה היהודית והציונית של המדינה קודמת למלחמה הצודקת על גבולות הארץ". אורלב יזם את סדר היום הזה. האיחוד הלאומי, כחלק מן המשא ומתן חתם עליו. גם מן הבחינה הזו השינויים הפוליטיים אינם מבשרים טובות להתיישבות.

אגודה אחת?

בהנחה שאפשר לראות האיחוד בין הציונים דתיים כמוגמר (המו"מ צריך להסתיים בתוך עשרה ימים), יש מי שמנסים לעבור לשלב הבא. בשבועות האחרונים עורך הח"כ לשעבר ישראל אייכלר מסע דילוגים בין ראשי המפלגות החרדיות במטרה לאחד אותן. הוא נפגש עם הרבנים אליישיב, יוסף ורבני אגודת ישראל. את האופטימיות הוא שואב מכך ש"אף אחד לא אמר לי לא".

על פניו נשמעת היוזמה מופרכת. אם החרדים האשכנזים אינם מסוגלים לשבת זה עם זה, כיצד ידורו בכפיפה אחת עם אחיהם הספרדים. אייכלר חושב שזהו דווקא המפתח לשלום בית. "איחוד ייצור מספיק מקום לכולם, אפילו עשרים מנדטים". גם תקוותיו מתבססות על האכזבה של מסורתיים מהתנהלות שרון. מעבר לכך, בדומה לתפישה של בני אלון, אייכלר מבקש לכונן גוש דתי שבלעדיו לא ניתן יהיה לייצב שלטון בישראל. "המסקנה שלי מהקדנציה האחרונה היא שהשלטון החילוני מנצל את הפילוגים בתוך במחנה הדתי כדי לשלוט. ולכן, עצם האיחוד של המפלגות החרדיות יחזק את כוחן. השלב השני יבוא לאחר הבחירות. שלא כמו מה שקרה הפעם, כל המפלגות הדתיות יתאמו ביניהן את המהלכים כך שאף אחת לא תיכנס לקואליציה ללא השנייה. הכוונה היא ליצור גוש שיכול להגיע ל-30 מנדטים. זה כוח שאי אפשר להתעלם ממנו ואולי גם אי אפשר יהיה בלעדיו". הכדור, לדברי אייכלר, נמצא בידי ש"ס לאחר שהח"כים ליצמן (אגו"י) וגפני (דגל התורה) כבר נתנו את הסכמתם. בש"ס מתלבטים. "עקרונית אני מוכן לרעיון אך רק בתנאי שיוכח שהוא אכן מביא יותר מנדטים", אומר אלי ישי. הוא חושש שהצטרפות לגוש חרדי תרחיק מחצית ממצביעי ש"ס שאינם שומרי תרי"ג מצוות. בימים אלה נבדק העניין. "בכל מקרה", מוסיף ישי, "בלוק דתי אפשר להקים גם אחרי הבחירות".