בשבע 168: המנתק – התנתק

בתודעה ההיסטורית תירשם פרישתו של שרון כתוצאה ישירה מהעקירה. 'מפת הדרכים' – שם קוד לנסיגות נוספות ונרחבות בהרבה.

אליקים העצני , כ"א בחשון תשמ"ח

עשרות שנים אותיות א.מ.ת היו שקר. "העבודה" ייצגה את העובדים כמו שבנק הפועלים שייך היום לפועלים. בא עמיר פרץ, צבע את המפלגה באדום, וזה עכשיו צבעה האמיתי. גם המפלגה עם הקרע הפנימי הכי עמוק, שמה היה הפוך על הפוך:"ליכוד".ומי החזיר לה את האמת? מי שגזל אותה – אריאל שרון! התנתקותו – מלכדת.

זה יום טוב לישראל, מפני שבהיסטוריה תצטייר התנתקותו של שרון כתוצאה ישירה מזוועת הגירוש והעקירה שהוא ביצע תחת המותג הכוזב "התנתקות". הלא הכל נשאר מחובר לישראל ויונק מישראל: המים, החשמל, הטלקומוניקציה, העסקת הפועלים, קניית התוצרת החקלאית, העברת הכספים ו"המעבר הבטוח" בין הרצועה ליו'ש. רק היהודים נותקו. לפחות יירשם בהיסטוריה, שמי שהפקיר בתי כנסת לשריפה, רכוש יהודי לביזה ואת בני עמו לפליטות, נאלץ להקיא את עצמו ממפלגתו, והמערכת הפוליטית שביצעה את הפשע, נאלצה להתפרק.

הפקרות לאומית
יישובי במת ההר הם התחנה הבאה במפת הדרכים. שרון הבטיח שלא תהיינה "התנתקויות" נוספות, אך הגירוש הבא לא ייקרא "התנתקות". הוא יהיה צעד מתחייב מהתחייבויותיה של ישראל עפ'י מפת-הדרכים, מצעו המדיני המוצהר של שרון. בקרוב, יודיעו הערבים שמילאו אחר התנאים שהציבה להם מפת-הדרכים להקמת "המדינה הפלסטינית בעלת הגבולות הזמניים", האמורה לקום בבמת ההר של יו"ש על חורבותיהם של 80-100 ישובים ומאחזים יהודים.

כיצד?
במעברי הגבול מוצבים פקחים בינלאומיים. בינואר 2006 תתקיימנה "בחירות כלליות" ברש'פ, תיאטרון של "תהליך דמוקרטי" - ארגוני טרור, כנופיות פליליות וחמולות בתחפושות של "מפלגות". ארגון המרצחים חמאס, למשל, ייכנס למלתחה רעול פנים ויצא בחליפת 3 חלקים של "מדינאי", סטייל המאפיונר האלגנטי מוחמד דחלן. בוש וקונדוליסה מתייחסים ל"פורים שפיל" הזה כאל מילוי דרישת מפת-הדרכים לפירוק ארגוני הטרור, ושרון, כרגיל, נכנע.

גם פירוק הנשק מתנהל בשיטת המלתחה : הטרוריסט נכנס במדיו המנומרים ויוצא במדי "הצבא הפלסטיני החדש". את נשקו הוא מוסר על תקן "נשק טרור" ומקבל מיד בחזרה בחזקת נשק-שירות. גם את הקומדיה הזאת אישרו האמריקנים, ושרון נכנע. וכך, טרוריסטים מבוקשים, בתחפושת "צבא פלסטין", זוכים לאימונים צבאיים בידי אמריקנים, בריטים, רוסים ומצרים, בתוך הרצועה המנותקת והמטוהרת מיהודים.

כך – "דמוקרטית", "מפורקת" מארגוני טרור ונשק טרור, מצויידת בנמלי ים ואויר ובמעברים ריבוניים לעולם החיצון וליו"ש (דרך "מעבר בטוח" שיחצה את הנגב) - תוכיח הרש'פ את כשרותה עפ'י דרישות "המפה", כמו שהחזיר פושט את טלפיו להוכיח את כשרותו.

זה יהיה הרגע, בו יחליט הקוורטט עפ'י מפת הדרכים לכנס וועידה בינלאומית שתכריז על "המדינה הפלסטינית בעלת הגבולות הזמניים", שכל מה שיחסר להקמתה בפועל יהיה "ניקוי" השטח מיהודים, כדרישתם הנאצית של הפלסטינים. וכך אמורים להיעקר 80-100,000 יהודים נוספים, והגירוש הזה כבר לא ייחשב "התנתקות חד-צדדית". זה יהיה הליך דו-צדדי במסגרת מפת הדרכים, מצע מפלגתו של שרון.

"אחריות לאומית" ביקשו לקרוא למפלגת הזאת. "הפקרות לאומית" היה מתאים יותר.

תבנית נוף המולדת
בחברון אנחנו מחפשים מולדת. המושג "מולדת".. העם היהודי נשא אותו ממקום למקום בפסוקים ובשמות, וחברון זה אחד מאותם הפסוקים ומאותם השמות ששימשו נוף המולדת לעם היהודי במשך 2000 שנה. כאשר עכשיו מישהו אומר שההתישבות בחברון דרושה לנו "כמו חור בראש", אני מתפלץ.
נהלל ע'י מהלול זה היה שיא הציונות, או - עם כל הכבוד - מרחביה ע"י עפולה, זה יותר חשוב מאשר יישוב יהודי ע"י חברון?

מה אנחנו מחפשים בחברון? חברון – זו המולדת שלנו. מה אנחנו מחפשים בירושלים? מה אנחנו מחפשים פה בכלל? את ארץ המולדת של העם היהודי.
מהי חברון? זה ה"מחר", אותה שאיפה שנשאנו בקרבנו ואנחנו מגשימים אותה, נר-תמיד שלאורו אנחנו צריכים עוד ללכת.
... חיים ערבים בחיפה וחיים ערבים ביפו, ויכולים לחיות יהודים ע"י חברון, ובחברון... בחברון כמו בנצרת.
זה הדבר הקרוב ביותר שאפשר לעשות אותו היום. זה לא שביב תקווה לעתיד, זו אבן פינה להווה, שהיא כבר קיימת."
משה דיין, ראיון ב"קול ישראל", 10.5.1970

4 שאלות למפלגות המחנה הלאומי במערכת הבחירות

א. האם תשחררו את מדינת ישראל מקללת מפת-הדרכים?

ב. האם תתחייבו, שבשום תנאים לא ייהרסו עוד יישובים יהודיים?

ג. האם תפסיקו להתייחס להתישבות היהודית האדירה שעל גב-ההר כאל "יישובים מבודדים", מותג שקרי מבית מדרשה של החווה?

ד. האם תמחקו מן המילון את המונח הדמגוגי "גושי התישבות", המצאה זדונית שכוונתה להכשיר את הריסת יישובי במת-ההר?