בשבע 169: מכתבים למערכת

, כ"ט בחשון תשס"ו

אינני שמאלן
(בתגובה ל'הדגל הפך לשחור', גיליון 168)
ככלל, הכתבה שפרסמתם שיקפה את דבריי ואת דעותיי, אולם איני יכול להימנע ממספר הערות.
ראשית, משום מה שורבב לכתבה שמו של אחד מחברי היישוב שהשתתף כקצין בפינוי גוש קטיף. אני תמה על סיבת פרסום השם, ומוחה על כך שנוצר רושם כאילו פרסום השם נעשה מתוך דברי.
מעבר לכך, עד שאתם מפרסמים שמו של אדם בהקשר שלילי, ראוי היה להזכיר מקצת שבחיו: הקצין שהוזכר בכתבה עוטר בעיטור העוז במלחמת יום הכיפורים, ופעל ועשה רבות לאורך שנים כמי שנכון להעניק עזרה לכל מבקש.
שנית, במשפטים המודגשים תוארתי כמי ש"לא מאמין באיסור להחזיר שטחים". ואני תמה, וכי אפשר שלא להאמין באיסור להחזיר שטחים? וכי אינני מכיר את שיטת הרמב"ם באיסור "לא תחנם" או את דעת הרמב"ן בעניין מצוות ירושת הארץ, וכי אינני יודע שרק פוסקים בודדים סוברים שאין איסור כזה?
אכן, דעתי היא שאף שמדובר באיסור, אין להוציא מכלל אפשרות שההכרח המציאותי יחייב אותנו לעשות זאת, ואז, אם (ואני מדגיש את ה"אם") יתברר שיש בדבר משום הצלת חיים במשמעות הנרחבת של המושג, ניאלץ למסור שטחים בצער ובכאב.
גם תיאורי כמי שהשתייך לשמאל הדתי תמוה בעיני. מעולם לא השתייכתי לתנועות פוליטיות, ודעותיי, כפי שתיארתי למעלה, אינן הופכות אותי לחלק מן השמאל הדתי .








חיים בורגנסקי
רב היישוב הושעיה





מבול תקשורתי
(בתגובה ל'צדיק בכובע גרב', גיליון 166 )
הרשו נא לי להודות מקרב לך על הכתבה שפורסמה ב'בשבע' לזכרו של אבי הגדול, הרה"ק ינון חורי זצ"ל.
מן 'המבול' הרב של טלפונים שקיבלתי בעקבות הכתבה (104 טלפונים בדיוק) מקוראי העיתון – נוכחתי לדעת ש'בשבע' הוא אכן העיתון הנפוץ ביותר לציבור הדתי בישראל, ושהכתב השכיל להכין כתבה מאלפת, ביסודיות ובטוב טעם ודעת.

שושן חורי, בני ברק








גם גני טל
(בתגובה לידיעה במקבץ החדשות, גיליון 168)
בשבוע שעבר פירסמתם ידיעה שהיישוב היחיד שנשאר שלם לאחר הגירוש הוא כפר דרום.
אני שמח לבשר לעם ישראל כי גם מושב גני טל נשאר שלם על כל משפחותיו, ועבר לאתר הקרוואנים ביישוב יד בנימין.
בהזדמנות זו ברצוני להודות בשם חברי המושב לראש המועצה מר אלי אסקוזידו, על המאמצים הרבים שהשקיע כדי להקל עלינו את הליך הגירוש.
בחודש הקרוב נדון במספר הצעות כאלטרנטיבות ליישוב הקבע, ואני מקווה שבעוד שנתיים ימים נקים מחדש את גני טל ונמצא את עצמנו שוב בבית משלנו.









עזרא אלדר, יד בנימין (גני טל)




המדינה אינה חושך!
בכל שבוע אני נהנית לקרוא בעיתונכם דברים המשקפים את דעותיו של הציבור המאמין , תלמידיו של הרצי"ה זצ"ל .
אך השבוע התפלאתי מאוד כאשר בעיתון של פרשת "וירא" פורסמה בעמוד השני מודעה על מכירת ספר שנקרא "בין חושך לאור" שבו מוסבר למה מדינת ישראל היא חושך, מעכבת את הגאולה ובוודאי שלא ראשית צמיחת גאולתנו.
לא ראוי שבעיתון הרואה את עצמו הולך בדרכו של הרצי"ה קוק זצ"ל, תפורסם מודעה על ספר הנוגד את כל הדרך שהרב התווה לנו, כמו שלא יעלה על הדעת שתפורסם בעיתונכם מודעה על חילול שבת ח"ו.



תרצה אבי- יונה, בית- אל




מי הסחטן?
קשה לדעת אם לבכות או לצחוק ראש מנהלת סלע, יונתן בשיא. הוא נשמע בתקשורת ממש 'מסכן': רודפים אותו ואין לו חיים פרטיים. ומי הם הרעים? אלה שאין להם בית - פליטי גוש קטיף.
צריכה לקום ועדת חקירה שתבדוק מי נהנה כספית מגירוש אנשי גוש קטיף שעכשיו מואשמים כסחטני כספים.
אולי יתברר שבזמן שהפליטים שוכנו בצריפים דליקים ולא מספיקים, חלק מהכספים הלכו למגרשים.
רובין אהובה, פתח תקוה




הנדון; מצוות גירוש היהודים.
ביום ראשון השבוע נערך באוניברסיטת בר אילן כנס בנושא "לאחר ההתנתקות: הציונות הדתית והחברה הישראלית". בכנס נחשף מחקרה של אלישבע רוסמן מאוניברסיטת בר אילן. במחקר הסתבר כי בנות במסלול הגיוס ממדרשות עין הנציב ולינדבאום במסלול הגיוס לצבא פעלו בקו הראשון של הגירוש, בבית הכנסת בנוה דקלים ובחומש. גם בנות במסלול זה במדרשת ירוחם גויסו למבצע, אם כי בסופו של דבר לא לקחו בו חלק.
הבנות רואיינו לאחר ביצוע הגירוש. הן ציינו כי הזדהו והשתתפו בכאב המשפחות,אך אינן מתחרטות על שלקחו חלק פעיל בגירוש. הן הסבירו את עמדתן בכך שסירוב פקודה משמעו ערעור חוסנו של הצבא, ובעקיפין פגיעה באושיות המדינה. המסקנה - גירוש ועקירה הם תרומה לביטחון המדינה.

האם זהו המסר הנלמד במדרשות הדתיות המוזכרות לעיל, האומנם מילוי פקודה ולו הבלתי מוסרית ביותר הוא ערך עליון? האם גם לפקודה לפנות שובתים על ידי הצבא יצייתו הבנות?
המדרשות הללו חייבות לעשות חשבון נפש מעמיק נוכח תוצאות הסקר, הן ביחס לחינוך והן בעניין גיוס בנות לצה"ל.
אדוה נוה, שערי תקוה


צימוקים לשבת
1. פוליטיקה: שוחד בחירות? אמור מעתה 'דמי קדימה'.
2. תייר נטרף בספארי.
עונש על גילוי אריות.
משה טאו,
רחובות