בשבע 169: ילד אחד זה משעמם

מיכאל וציפורית אייזיק תמיד רצו משפחה גדולה, בשביל עם ישראל. אבל אפילו רשויות הרווחה במדינה לא היו מוכנות לאירוע הנדיר של לידת רביעייה, ועוד בריאה ובמשקל תקין.

עתיה זר , כ"ט בחשון תשס"ו

למשפחת אייזיק יש כבר שני ילדים ושלישייה, ועכשיו נוספו גם ארבעה תינוקות קטנטנים, על כל המשתמע מכך. ציפורית, אם הרביעייה, לא נלחצת. ה' עוזר, הקהילה עוזרת, וגם המדינה תתעשת ותעזור

ביום חמישי שעבר התקיימה ברית המילה של שלם אייזיק. בכך הושלמה נתינת השמות לרביעיית התינוקות שנולדו למשפחת אייזיק בהר ברכה: שלם, זמרת, קמה וגפן. הארבעה נולדו בהריון טבעי לחלוטין, בשלב מתקדם מאוד יחסית להריון רב עוברים: סוף השבוע ה-36. גם משקלם היה תקין לגמרי, ונע סביב 2 ק"ג. זהו מקרה נדיר: לידת רביעייה בריאה ושלמה, לאם שילדה לפני חמש שנים וחצי שלישיה.

בכניסה לבית משפחת אייזיק עומדות עדיין ארבע מיטות תינוק, עודן ארוזות בקרטון. לאחר שעברתי בהצלחה את המכשול הזה, היה עלי לעקוף מימין הר של חבילות טיטולים, ואז נתקלו עיני בשולחן שבו ניצבו בסדר מופתי בגדי ילדים מקופלים, לכל אורכו ורוחבו של השולחן.

ציפורית, אם הרביעייה, הסבירה כי הבגדים על השולחן מחכים לארון החדש שאמור להגיע היום. הסדר והניקיון השוררים בכל פינה בבית הסבירו את מעט אי הנוחות שחשה ציפורית לנוכח הבלגן היחסי השורר דווקא היום. היום יגיע של הריהוט החדש, המהווה חלק מהיערכותה של המשפחה לשילוב הרביעייה בבית.

איפה הילד?
כשציפורית היתה בחודש השלישי להריונה התבשרו היא ומיכאל בעלה כי שוב יש להם שלישייה. חמש שנים קודם לכן נולדה להם שלישייה: שתי בנות ובן. כשנולדה השלישייה הראשונה היו למשפחת אייזיק שני בנים, בני שלוש וחצי ושנה וחצי.

בשלב מתקדם יותר של ההריון, בשבוע ה-32, נכנסו ציפורית ומיכאל לבדיקת אולטרא סאונד שגרתית. במהלך הבדיקה קימט הרופא את מצחו ושינה את ארשת פניו. "אתם רואים מה שאני רואה?" שאל. הזוג, שעם הזמן הפך למומחה בקריאת אולטרא סאונד, השיב בחיוב: על המסך נראו ארבעה עוברים. ציפורית התבקשה להתאשפז בבית החולים עד ללידה, שמן הסתם תתרחש מהר מאוד, כיוון שרביעייה נולדת לכל המאוחר בשבוע השלושים ושתיים, השבוע שבו היא נמצאת כעת.

כשחזרו הביתה התארגנו והכינו את הילדים, נסעו לבית החולים והודיעו לצוות הרפואי במקום כי מדובר ברביעייה. מיד הוזעקו רופאים נוספים, שערכו בזה אחר זה בדיקת אולטרא סאונד כדי לאשר את הדבר. תשובת כולם היתה זהה: ישנם שלושה עוברים בלבד. הרופא הראשון, זה שקיים את הבדיקה בבוקר, טעה. רמת הכוננות בבית החולים ירדה.

ציפורית ומיכאל, שגם ככה התקשו לבלוע את בשורת הרביעייה, חזרו לשגרת הידיעה כי מדובר בשלושה 'בלבד', ונסעו הביתה. ככל שההריון הלך והתקדם, השתכנעו מיכאל וציפורית כי אכן היתה טעות בידי הרופא הראשון, כיוון שרביעייה אינה מחזיקה מעמד ברחם עד שלב מאוחר כל-כך. ובכל זאת, הרופא הראשון יצר קשר עם ציפורית וביקש ממנה: "כשאת נוסעת ללדת, קחי בחשבון שאולי זו רביעייה. אני משוכנע שלא טעיתי".

במהלך בדיקות האולטרא סאונד הרבות זיהו מיכאל וציפורית בוודאות כי יש להם בן, בת ועובר נוסף, שלא הצליחו לזהות את מינו.
במוצאי ראש השנה, בסוף השבוע ה-36 להריון, החליטה ציפורית שהגיע הזמן ללדת. במוצאי החג שטפה את הבית ביסודיות, הרימה כיסאות, הזיזה רהיטים, והצירים אכן לא איחרו לבוא. לצוות חדר הלידה הודיעה כי מדובר בשלישייה, ולבקשתו של הרופא הראשון הוסיפה: "אולי רביעייה".
צוות חדר הלידה לא התייחס ברצינות יתרה להערה, והכין שלוש ערכות לידה לקבלת היילודים. הניתוח הקיסרי החל, ובזו אחר זו הוצאו שלוש בנות. "אבל יש לנו בן!" התעקש מיכאל, האב. הצוות הרפואי הביט בו בסלחנות. אולי הם רגילים לתגובות כאלה, אך הוא הוסיף להתעקש, וציפורית הצטרפה אליו. הם הרי זיהו בוודאות בן בכל בדיקות האולטראסאונד.

אחת הרופאות בדקה שוב, ולהפתעתה נתקלה בעובר נוסף. הבן המיוחל הצטרף לשלוש אחיותיו, הפגייה הוזעקה להביא אינקובטור נוסף, ולפי תיאורה של ציפורית, לא נותר במחלקה איש במקומו. כולם מיהרו לחדר הלידה כדי לחזות במו עיניהם בארבע התינוקות שיצאו זה עתה מרחמה של אישה אחת. אירוע שלא התרחש בבית החולים מזה 25 שנה.

ילדים של ארץ ישראל
"כל ההריון עבר סביב ההתנתקות, אז היה ברור לנו שהשמות שניתן יהיו קשורים לארץ ישראל", מסבירים ההורים את הסיבה לשמות שניתנו לתינוקות. "לגוש קטיף לא יכולנו לרדת, לצערי, בגלל ההריון", אומרת ציפורית, "אבל על כל יישוב שנעקר נטענו בגינה שלנו עץ. חיינו את כל מה שקורה, ולכן רצינו לקרוא בשמות שיבטאו את הקשר לארץ".

חמשת הילדים הגדולים יותר נושאים את שם ה' בתוך שמם: אלעד (9.5), אביאל (7.5), אוריה, טליה, והראל (5.5). הפעם בחרו ההורים להתמקד ברעיון אחר בעת נתינת השמות.
האב, מיכאל, הוא בן 34. ציפורית בת 31. "שנינו רצינו משפחה ברוכת ילדים, שיהיו צפופים כדי שהמשפחה תהיה ברוכת ילדים כשאני עוד צעירה, ואחר-כך אוכל להיות יותר פנויה אליהם", כך אומרת ציפורית, שלא תיארה לעצמה כי ההפרשים בין ילד לילד ייספרו בדקות.
איך הגבתם כשבישרו לכם על שלישייה נוספת?
ציפורית: "התחלתי נורא לבכות. זה היה גם מאושר וגם מתסכול, מפחד, שאני הולכת לעבור את זה עוד פעם. חוץ מזה, אני טיפוס ריאלי. ישר חשבתי על האולפנות, הישיבות, החתונות. עשרים השנים הקרובות רצו לי מול העיניים. זה רגע כזה שהרגשות מציפים".
מיכאל מספר שהוא אמנם הבין ללבה של ציפורית, אבל הוא חש בעיקר שמחה, שלוותה אולי בחשש מצדדים טכניים, כמו איפה ישוכנו שלושה ילדים נוספים.
הראיון עם ציפורית מתקיים בחדר השינה של התינוקות, תוך כדי החלפת טיטול ובגדים לתינוקות, ובין האכלה אחת למשנה. במיטה הניצבת בחדר שוכבים זה לצד זה שלושה תינוקות, ממתינים בסבלנות שיסתיים הטיפול באחיהם הרביעי. רק כשראיתי את ארבעתם שוכבים זה לצד זה, תפסתי פתאום מה זה ארבעה תינוקות בבת אחת.

איך את מסתדרת?
"דווקא הצד הטכני לא כל-כך קשה לי. ברוך ה', אני אישה חזקה מבחינה פיזית. לא זקוקה להרבה שעות שינה ואפילו קצת היפראקטיבית. חברה שלי אמרה לי: הקדוש ברוך הוא נותן אגוזים למי שיש לו שיניים לאכול אותם.

"הם קמים בסביבות חמש בבוקר. יותר נכון אחד קם, ובעקבותיו אני מעירה את כולם. זה משהו שלמדתי עם השלישייה, להאכיל את כולם בזה אחר זה, גם אם צריך להעיר אותם. הזריחה בהר ברכה מאד יפה... מחצית מזמן הארוחה הם יונקים, ולאחר מכן אני נותנת להם בקבוק. אחר-כך הם חוזרים לישון, ואני פנויה להיות בבוקר עם שאר הילדים.

"הם קמים, מתארגנים, ברוך ה' הבוקר שלנו מאוד רגוע. אחרי שהם הולכים לגן ולבית הספר אני מחליפה ומאכילה שוב את הרביעייה, מטפלת קצת בבית, מכינה צהריים ומקבלת את הגדולים שחוזרים הביתה. אני מאוד משתדלת שהטיפול ברביעייה לא יהיה על חשבון הגדולים. סך הכל, הטיפול הוא ברובו עדיין טכני, ובגדולים יותר אני צריכה להשקיע הרבה יותר זמן בשיחה, בהקשבה. זה הדבר העיקרי שמלחיץ אותי, ואפילו מהווה נקודות שבירה. המחשבה על כוחות הנפש שאצטרך להשקיע כדי לגדל אותם בצורה הכי טובה שאני יכולה".

אמא מסביב לשעון
לפני שהגיעו להר ברכה היו ציפורית ומיכאל זוג 'הורים' במשפחתון בבית הילד בירושלים, במשך חמש שנים. "העבודה בבית הילד נתנה לנו המון ניסיון. אני לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא השנים האלה".
במה למשל?

"בסדרים של הבית. בבית הילד אין לך סיכוי להגיע אל הילדים אם יש בלגן. בזכות זה היום יש לילדים שלי הרגלים של סדר. למשל, הם תמיד מפנים את הכלים שלהם אחרי האוכל, מסדרים את החדר לפני שהולכים לישון, מסדרים את המיטות בבוקר. זה דברים שבבית הילד חייבים לעמוד עליהם, והיום הם מאוד עוזרים בתפקוד של הבית. גם הכנת השיעורים מיד בצהרים, בלי לדחות. כל סדר היום. ובכלל, הניסיון העצום שזה נתן לנו בגידול ילדים ובחינוכם... כשנולד אלעד, הבן הבכור שלנו, זמן לא רב לאחר שהגענו לבית הילד, הרגשנו שזה הילד ה-13, כי במשפחתון היינו הורים ל-12 ילדים.

בשעה ארבע אחר הצהריים מסיים האב מיכאל את עבודתו בתלמוד התורה האזורי 'נחלת צבי' ביישוב אלון מורה ומצטרף לטיפול במשפחה. "הוא ממש איש חיל", מעידה ציפורית. "הוא שותף מלא בטיפול, אם זה האכלה, החתלה, טיפול בגדולים. הכל". גם בלילה הוא מסייע בהאכלת התינוקות, מה שמאפשר לציפורית לפעמים לישון כמה שעות ברציפות. בדרך כלל כל האכלה לוקחת שעה וחצי, וכעבור שעה וחצי מתחילים עם ההאכלה הבאה. מנגד זוקף מיכאל לזכותה של ציפורית את העובדה שלמעט יום הלידה ושעתיים מיום הברית, הוא לא החמיץ אף יום עבודה.

אז היום שלך הוא בעצם מרוץ סביב הטיפול בכל הילדים. איך את מרגישה עם זה?
"זה קשור לתפיסת עולם רחבה יותר", מסבירה ציפורית. "אנחנו רצינו משפחה גדולה מסיבה אידיאולוגית. רצינו להיות שותפים בגידול של עם ישראל. אז אני לוקחת בחשבון שהמרוץ הזה הוא תקופה בחיים שסופה להסתיים. אחריה יבוא מרוץ מסוג אחר. אבל זה אידיאל שבחרתי בו ואני שמחה לשלם עליו מחיר.

"הקושי העיקרי עכשיו הוא האינטנסיביות של הטיפול בכל הדברים. התקשרה נערה מהיישוב לשאול אם צריך עזרה. אמרתי לה כן, יש כאן שתי ילדות שצריך לקלח. זה היה בדיוק 'זמן שיא', שצריך לעשות טיפול כינים ולעזור בשיעורי בית ולסדר לזה את המיטה, ופתאום מתעורר תינוק או שניים. אז הנערה הזו באה, קילחה את הבנות והלכה. זה הכל, דבר כל-כך קטן שיכול להפוך למשימה בלתי אפשרית בזמנים מסוימים.

"היה ערב אחד שמצאתי את עצמי עם בגדים אחרי כביסה משבע מכונות. פשוט הר של בגדים קטנטנים. התקשרתי לשכנה, והיא ישבה אצלנו שעה וחצי וקיפלה כביסה יחד עם הבן שלה. אפילו לא יכולתי לעזור לה, כי טיפלתי בתינוקות. זה הנס שלנו, שאנחנו גרים בקהילה שכל-כך עוזרת. אחרי הלידה דאגו תמיד לאוכל, לשטיפת רצפה, גיהוצים, כדי שאני אהיה פנויה לדברים החשובים. אבל גם כשאני לא נעזרת, הידיעה שאפשר להעזר בכל רגע נתון זה ממש 'פת בסלו'.

"רופא הילדים של קופת חולים מכבי ביישוב הגיע אלי הביתה מיוזמתו, במקום שאני אבוא אליו. אלה דברים שמאוד מסייעים בהתמודדות. אני מניחה שעוד שנתיים שלוש יהיה יותר קל מהבחינה הזו, של המרוץ האינטנסיבי. אחד הדברים שהדהימו אותי היה כשהבן שלי אמר: 'היי, מחר ד' חשוון!' זה יום ההולדת שלי ושכחתי ממנו לגמרי. זה דבר שמעולם, מעולם לא קרה לי".

משפחה תומכת
המדינה מסייעת למשפחה שנולדת בה רביעייה?
כנראה זהו נושא כאוב. "בביטוח לאומי בכלל אין כזה דבר רביעייה. הזכויות שם מתייחסות עד לשלישייה. מענק לידה, למשל, עוד לא קיבלנו, כי אף אחד לא יודע כמה מגיע. חופשת לידה לתאומים ושלישיות אורכת 14 שבועות במקום 12. אין כל התייחסות ללידה של רביעייה".
כמה ימים אחרי הראיון בישרה לי ציפורית כי אישרו לה חופשת לידה של 18 שבועות. תוספת של שבועיים על כל ילד. שבוע לאחר הלידה, עם שובה הביתה, התקשרה ציפורית לברר אם מגיעה לה עזרה בבית. התשובה היתה כי רק החל מגיל חודשיים ישנה אפשרות לקבל עזרה בבית. למה רק אחרי חודשיים? כי אולי אחד הילדים ימות. כך השיבה הפקידה שענתה לטלפון. אחר-כך הסתבר כי ברוב המקרים כשנולדת רביעייה היא נמצאת חודשיים בפגיה, ולעתים קרובות לא כולם שורדים, וזה פשר התשובה שהתקבלה.

החל מגיל חודשיים מסייעת המדינה במימון עזרה בבית, וכן מעבירה תקציב למחלקת הרווחה במועצה לטובת ליווי המשפחה. עד אז, ומן הסתם גם לאחר מכן, כאמור, הקהילה מסביב מציעה את עזרתה, וכך גם המשפחה המורחבת. אמה של ציפורית מגיעה לעתים קרובות מראשון לציון, אחותה המתגוררת באלון מורה מושיטה כתף כשצריך, ואחיה המתגורר ברחובות דואג בעיקר לצד הטכני, ונמצא בקשר עם כל המבקשים לתרום.

איך מתייחסים הילדים האחרים לתינוקות החדשים?
"הם קיבלו אותם מאוד בטבעיות. כבר בהריון אמרנו להם שמדובר ביותר מתינוק אחד. נראה לי שהם, ובמיוחד השלישייה בטוחים שזה הנורמה אצלנו במשפחה. לידה של ילד אחד זה במשפחות אחרות, לא אצלנו. אין להם חובות הקשורות ברביעייה, כי העובדה שבחרנו להביא הרבה ילדים לא צריכה להיות על חשבונם, אבל הם עצמם מבקשים להחזיק אותם ולעזור.

"טוב שיש הרבה תינוקות, כי יש תינוק לכל מי שרוצה, ולא רבים עליו. הם אמרו לי: 'אמא, מזל שילדת רביעייה. ככה יש לכל אחד תינוק, ועוד אחד נשאר לך'. מעבר לזה אנחנו עושים מאמץ גדול כדי לתת להם אותה תשומת לב כדי שלא ייפגעו. לפני הלידה מיכאל עבד בעבודה נוספת, ומאז הלידה הוא הפסיק לעבוד בה".

מתארגנים מחדש
מבחינות רבות מקווה ציפורית שהפעם יהיה פשוט יותר, בשל הניסיון שצברו בגידול השלישייה. אך מבחינה כלכלית מסתבר שכלל לא פשוט לגדל רביעייה, שלישיה ושני ילדים. כל יום וחצי גומרים שם חבילת טיטולים. אבקת הכביסה והמרכך גם הם מתחסלים במהירות. הבגדים שעוברים מהגדול לבא אחריו לא יכולים להספיק לשלושה ילדים בו זמנית. ספרי הלימוד שעוברים מילד לילד לא יכולים לשמש שלושה ילדים באותו גיל, וכן הלאה. גם ריהוט חדרי הילדים שונה.

עם לידת הרביעייה היה צורך לחלק מחדש את החדרים. הרביעייה ישנה בחדר שהיה של השלישייה, השלישייה עברה לחדר הבנים, והבנים ישנים בחדר הנוסף, שעד כה לא היה בשימוש. בבת אחת יש צורך בארבע מיטות תינוק, ארבע עגלות, סט מצעים כפול ארבע. כאן גילו מיכאל וציפורית את לבו החם של עם ישראל: סיפור הלידה התפרסם בהרחבה בכלי התקשורת, וכתוצאה מכך אנשים רבים יצרו קשר והציעו את עזרתם.

בין הדברים שנתרמו ניתן למצוא מיטת קומתיים עבור השלישייה, ארבע מיטות תינוק, שתי עגלות תאומים, ארון קיר גדול וסכומי כסף. זאת בנוסף לחסויות שניתנו עבור כתבה בעיתון מעריב, וכללו טיטולים למשך שנה, מזון תינוקות למשך שנה מחברת רמדיה ("רמדיה פשוט נהדרים", מעירה ציפורית) ועוד.

"זה בהחלט מקל", אומרת ציפורית, "אבל ההוצאות הן לא פשוטות, במיוחד עבור זוג מורים כמונו. אפילו חשבון החשמל פתאום גבוה הרבה יותר. הרכב שאנחנו חייבים להחזיק. אבל אנחנו לא מתלוננים, רק מודים לה' על הברכה הזו. כל הזמן אנחנו מסתובבים בבית ושרים: 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'. הילדים, שקיבלו את זה מאוד טבעי, מתחילים להבין שזה נס".

משפחה בשליחות
ציפורית ומיכאל הכירו לפני 11 שנים, במסגרת שליחות באוקראינה. ארבעה חודשים לאחר נישואיהם עברו להדריך כאמור בבית הילד בירושלים. לאחר חמש שנים, בהריון של השלישיה, עברו להתגורר בהר ברכה בשומרון. "בגלל השלישייה לא יכולנו להמשיך בבית הילד, אז חיפשנו יישוב שבו כל משפחה נוספת היא משמעותית", הם מסבירים את הבחירה בהר ברכה דווקא.

מיכאל הוא במקור מקרית ביאליק, וציפורית מראשון לציון. למיכאל עוד שש אחיות, לציפורית יש אח ואחות. ציפורית: "כל אחד מאיתנו רצה יותר ממה שהיה לו בבית. למיכאל יש תשעה ילדים, לי ארבע לידות".
לפני 62 שנה ילדה הסבתא רבא של ציפורית שלישיה. היתה זו השלישייה הראשונה שנולדה בגוש דן. כשמיכאל וציפורית נישאו, הזהירה ציפורית את מיכאל שייקח בחשבון כי ייתכן שתיוולד להם שלישיה. לא, היא לא תארה לעצמה שלאחר השלישייה תבוא רביעייה. "חשבתי שיהיו תאומים, אולי. ילד אחד לא רציתי, זה נראה לי משעמם".

רביעייה בארץ היא דבר נדיר ביותר. הסיבה לכך היא שבדרך כלל, כשמאובחנת רביעייה ברחם מבצעים דילול, עקב הסכנה הכרוכה בהריון כזה לאם וגם לעוברים. כשלמרות זאת רביעייה מגיחה לאוויר העולם, אחת לכמה שנים, זה לרוב כיוון שהאם לא ביצעה בדיקות אולטרא סאונד במועד שיאפשר דילול, או כשיש טעות בזיהוי, כמו במקרה זה.

יצרו איתך קשר הורים נוספים של שלישיות או רביעיות?
"אחרי הלידה של השלישייה ביקשה ממני העובדת הסוציאלית של בית החולים את מספר הטלפון שלי, כדי שתוכל להפנות אלי הורים ליותר מתינוק אחד. כך שכבר כמה שנים מתקשרים אלי, בעיקר כדי לקבל טיפים או תמיכה. לא מזמן התקשר אב לשלישייה, והסתבר שהוא מכפר קאסם. הוא סיפר שבנושא ההאכלה אין להם בעיה. כשאשתו מניקה לוקחות הדודות את התינוקות האחרים ומניקות אותם".

כשתחלוף חופשת הלידה תשוב ציפורית לעבודתה כמורה של כיתה ב' בבית הספר בקדומים. הפעוטון בהר ברכה יפתח כפי הנראה קבוצה בבית משפחת אייזיק, שתמנה ארבעה תינוקות. בכך מקווה ציפורית לצלוח את החורף מבלי להצטרך להוציא את התינוקות מן הבית.

הכי הרבה עוגות
כשהתקשר מיכאל לבני המשפחה ולחברים לבשר להם על הולדת הרביעייה, היתה לרוב משתררת שתיקה בצד השני של הקו. לאחר התדהמה ואיחולי המזל טוב, אמר מיכאל "בקרוב אצלך". "לא, תודה", היתה נשמעת תגובה מבוהלת. אולי לא רביעייה, אבל לא פעם מצאה ציפורית את עצמה מנסה לשכנע הורים לשניים או לשלושה ילדים שכדאי להם להביא עוד ילדים לעולם.

ציפורית: "יש אנשים ששואלים איך יכולנו לחשוב על עוד ילדים אחרי השלישייה. איך נעניק לכל אחד את תשומת הלב והאהבה הנדרשים? יש אפילו כאלה שחושבים שיראו אותנו עוד עשר שנים בכיכר הלחם. אני עונה להם שעם כל תינוק נולד שק של אהבה ותשומת לב. זה לא שהעוגה צריכה להתחלק ליותר חלקים, אלא יש יותר עוגות".