בשבע 169: היכן מוקדי השחיתות?

שאלת השבוע: היכן מוקדי השחיתות בפוליטיקה הישראלית וכיצד ניתן לטפל בהם?

חגית ריטרמן , כ"ט בחשון תשס"ו

הם מגייסים כסף לקמפיין בדרכים אסורות, ומוסרים דיווחים כוזבים לרשויות כדי לחפות על כך. הם מנצלים את מעמדם כדי לחלק את משאבי המדינה לבעלי הון, שיגמלו להם ביד נדיבה. הם מחלקים לתומכיהם ג´ובים בממשלה ובשירות הציבורי, גם אם יש מועמדים טובים יותר. הם נבחרים לרשימה לכנסת בתמיכתם של עבריינים ידועים. ולעיתים, כאחד האדם, הם נתפשים גם בזוטות כמו הגשת עבודה מועתקת לשם קבלת תואר אקדמי. בדיונים להסרת החסינות הם מחפים איש על רעהו.
לא כל הפוליטיקאים בישראל מושחתים, אבל הדג הפוליטי מסריח מהראש. עמרי שרון לוקח על עצמו את חטאי ראש הממשלה, ואריאל שרון ממשיך לצבור תמיכה.
האם יש דרך לבער את השחיתות שפשתה בפוליטיקה הישראלית?

ברוסית זה נשמע יותר טוב
ד"ר יצחק קליין, ראש המרכז המדיני לישראל

יש שני מוקדי שחיתות עיקריים בחיים הציבוריים הישראליים. האחד הוא הקשר בין הון לבין פוליטיקאים – כאשר פוליטיקאי עושה דברים המנוגדים לאינטרס הלאומי בגלל קשרים כלכליים או מתעשר מפעילות כלכלית בלתי חוקית לאחר שסידר לעצמו חסינות מאימת הדין. בישראל יש לפוליטיקאים בכירים קשרים כלכליים חשובים עם הרשות הפלשתינית, אירופה ורוסיה, ביניהם קשרים בלתי חוקיים לכאורה, היכולים להשפיע על החלטות מדיניות גורליות.

במקרים קיצוניים אפשר להצביע על הרוסיפיקציה של הפוליטיקה הישראלית. ברוסיה בעלי הון מנצלים את הרווחים שלהם מפעילות עסקית וקשרים זרים, חוקיים יותר וחוקיים פחות, כדי להקים מפלגות ומוסדות ציבור, לרכוש מוניטין ציבוריים, ולהפוך את הסחר בעוצמה לחלק מהביזנס. למרות התואר "רוסיפיקציה", בישראל מקורות ההון הרלוונטיים אינם בהכרח רוסיים. ההקבלה הבולטת והמדאיגה ביותר לתופעת הרוסיפיקציה היא לכאורה תנועת "קדימה" של אריאל שרון, אך תנועה זו איננה היחידה.

המוקד השני הוא במערכת אכיפת החוק עצמה. כאן השחיתות באה לידי ביטוי לא במונחים של כסף, אלא בקבלת החלטות במשטרה, בפרקליטות, ובבתי-המשפט על בסיס אידיאולוגי. לא פעם נראה כי מערכת אכיפת החוק בוחרת להתעלם מתופעת הרוסיפיקציה המהווה איום ישיר וחריף על המשטר הדמוקרטי בישראל, כיוון שפוליטיקאי זה או אחר מאמץ מדיניות מסוימת הנראית בעיני שופט או פרקליט כחשובה מאוד.

הפתרון הוא חקיקה האוסרת את תופעות הרוסיפיקציה, כולל הקמת ´חומה סינית´ בין הון זר מכל מקור שהוא לבין המערכת הפוליטית והמפלגתית בישראל (דוגמת זו שקיימת בארה"ב) ואיתור וביעור אגרסיבי של פעילות עסקית בלתי חוקית הקשורה לפוליטיקאים. אך לחקיקה לא תהיה משמעות ללא רפורמה מקיפה במערכת אכיפת החוק, שתאפשר מינוי שופטים ופרקליטים שהשמירה על העצמאות הלאומית והחוסן הדמוקרטי כאחד עומדים בראש סדר העדיפות שלהם.@


השחיתות: אין דין אחד לכולם
עו"ד עמירם בוגט, לשעבר רשם העמותות

במדינות רבות בעולם קיימת תופעה שבה אנשים מגיעים לעמדות מפתח ומנצלים את מעמדם לרעה, לרבות העדפת האינטרס האישי שלהם, נטילת שוחד וקידום ענייניהם של מקורבים. אלו בהחלט תופעות שיש להוקיען, אך ניתן לצפות אותן ולבנות את מערכות האכיפה והענישה המתאימות לטפל בהן.

הבעיה מתחילה כשהשחיתות קיימת בתוך מערכות האכיפה עצמן. שחיתות כזו יכולה לבוא לידי ביטוי באכיפה סלקטיבית של החוק, ניצול גורמי האכיפה נגד ´אויבי´ השלטון, העדפת קרובים ומקורבים, חריגת מערכת המשפט מסמכותה ומתן פסקי דין על-פי נורמות וערכים של קבוצה מסוימת בעם.
ראינו תופעות אלו בטיפול השונה בפרשיות ה"עמותות" השונות ובטיפול ה"חריג" באח"מ המקורב למערכת השפיטה שנחשד בעבירות מס חמורות.

ראינו שופטת שנחשדה בזיוף פרוטוקולים, שלא הושעתה באופן מיידי ומוחלט.
ראינו הגשת כתבי אישום סיטונאית מיד לאחר החלפת שלטון, שהסתיימה בזיכויים מוחלטים.
ראינו קרימינליזציה פתאומית של תופעת המינויים הפוליטיים, וראינו התייחסות קשה בכל הקשור למינויי מקורבים וקרובי משפחה בשירות הציבורי, אל מול הריבוי המדהים של תופעה זו בתוך מערכות האכיפה והשפיטה עצמן.

תופעות אלו, ועוד עשרות שכמותן, גורמות לחוסר אמון הולך וגובר במערכת האכיפה ולהשחתת המידות במערכת השלטונית כולה. אין דין אחד לכולם, ו"איש (בתנאי שהוא מקורב לשלטון) הישר בעיניו יעשה". דווקא מערכות האכיפה הן ששולחות מסר של היעדר שלטון החוק.

המצב המתואר, אשר עלול לגרום לאנשים לחשוב פעמיים לפני כתיבת שורות מעין אלו, רחוק לאין שיעור מהאידיאל המתואר במגילת העצמאות ומהערכים המובאים במקורותינו הנצחיים.@


לפרק הקשר הון-שלטון-עיתון
הרב יובל שרלו, : ראש ישיבת ההסדר פ"ת

שני מעגלי שחיתות עיקריים מצויים בהנהגה הישראלית. המעגל הראשון הוא המעגל המבני. העובדה שיש קשר הדוק ומתמיד בין הון, שלטון ועיתון הוא הכשל היסודי המושחת יותר מכל. זה סוג של שחיתות פורחת, וזאת ללא כל עבירה על חוק או תקנה. לשחיתות מעין זו התכוון הרמב"ן בדברו על "ועשית הישר והטוב לפני ד´" ובדבריו על הנבל ברשות התורה. מדובר במערכת קטנה ומצומצמת בה מחפים אלו על אלו, ומקדמים אינטרסים זהים, ומשתיקים ביקורת גם כשהיא צודקת ונכונה, ומקימים מערכת מחיצות וחומות. חלק בלתי נפרד משחיתות מהותית זו הוא הפרת האמנה שבין בוחר לנבחר וניצול הכוח שהתקבל לאינטרסים הזרים לאלה של הבוחר, ללא כל ביקורת על כך. זה חוקי, אבל מעשה נבלה. שחיתות זו מצויה כמעט אצל כל בעלי העוצמה בפוליטיקה.

המעגל השני הוא המעגל ברמות האישיות. שחיתות זו היא שחיתותם של אלה הגונבים כספי ציבור, השולחים יד לקופה הציבורית, המקבלים שוחד (הרבה מאוד דווקא במערכת המוניציפלית ובוועדות התכנון והבנייה), ובעיקר – הרואים את שליחותם הציבורית כטובת הנאה אישית ולא כעבדות.
כיצד נלחמים בשחיתות? את השחיתות המבנית צריך לפרק באמצעות מדיניות של שמיים פתוחים המבזרת את העוצמה התקשורתית, באמצעות מדיניות האוסרת בעלות צולבת, באמצעות מדיניות הבונה חומת ברזל בין תחומים שונים ובאמצעות חובה ציבורית לעמוד בהתחייבויות. בשחיתות האישית צריך להיאבק ללא פשרות, באמצעות מערכת אחרת, צודקת יותר, של הסרת חסינות, של הרחקת אדם שדבק בו קלון מהפוליטיקה, של מניעת זכות השתיקה מעובד ציבור וכדומה.

ברם, לעולם אין מסגרות פותרות בעיה. הן רק מאפשרות את הפתרון. אין פתרון אחר מאשר יראת שמיים ויראת חטא, וחינוך להליכה בדרכי אברהם אבינו שעשה צדקה ומשפט.@

השחיתות מסוכנת יותר מטרור
אלוף (מיל´) עוזי דיין, יו"ר תנועת תפנית – סדר יום חדש לישראל

המוקד הראשון – פוליטיקאים מושחתים. נהוג אצלנו לומר: "זה לא אישי". השחיתות היא דווקא כן אישית. כמו שאין טרור בלי טרוריסטים, אין שחיתות בלי מושחתים. לא כולם מושחתים, ובאלה שכן מושחתים צריך לטפל באופן אישי.

אני מציע עונש מינימום של חמש שנות מאסר לכל נבחר ציבור שנמצא אשם בעבירת שחיתות וביטול זכות השתיקה. זוהי אומנם זכות בסיסית של כל אדם, אולם נבחר ציבור שרוצה לשתוק – שישב בבית וישתוק כאוות נפשו, לא בבית המחוקקים ולא על חשבוננו. נקיטת אמצעים אלה, תוך אכיפה מוגברת של החוק ו"הורדת הכפפות", תחזיר לא רק את הבושה, אלא גם את הפחד.

מוקד נוסף של שחיתות הוא השיטה הפוליטית עצמה: פוליטיקאים הנבחרים על-ידי "חברי מרכז" או "רשימת מתפקדים" ולא על-ידי הציבור אותו הם אמורים לייצג. את מוקדי השחיתות האלה נחסל על-ידי שינוי שיטת הבחירות לשיטה משולבת אזורית-ארצית. כך יצטרכו הפוליטיקאים לשכנע חלק גדול מהציבור במקום לקנות חלק קטן ממנו.

ולבסוף, אנחנו, האזרחים המצביעים, האזרחים שנותנים לפוליטיקאים לשקר לנו ולדאוג לטובתם ולטובת אנשי שלומם במקום לטובת החברה כולה, ולא באים איתם חשבון. זאת נסכל על-ידי כך שנעשה את נושא השחיתות לנושא משמעותי במערכת הבחירות הקרובה. נחליט שהמטרה לא מקדשת את האמצעים, ולא ניתן את קולנו למושחתים.
לסיכום, השחיתות מסוכנת מטרור, יש להרוג אותה לפני שתפרק את החברה הישראלית. הדג הזה מסריח מהראש, ורק מנהיגות ראויה – עם דוגמה אישית וידיים נקיות – תעשה זאת.@