בשבע 169: סדר יום או סדר ישיבה

באיחוד הלאומי ובמפד"ל הולכים על איחוד, אבל הדרך עדיין רצופה קשיים – בעניינים עקרוניים וגם בדברים 'לא חשובים' כמו קביעת הרשימה

אריאל כהנא , כ"ט בחשון תשס"ו

* איחוד בין כל המפלגות הדתיות והחרדיות כבר לא יהיה. אולי בלוק חוסם, וגם זה בספק. לסיור במערת המכפלה אליו זומנו כל הח"כים הדתיים והחרדים, הגיעו רק שישה * עבודת השטח של הח"כים סלומיאנסקי ואריאל

כל עוד אתה עיתונאי ולא פוליטיקאי יש לך אפשרות לכתוב, למשל, את הסיפור הבא. ביום שני בערב התכנסו צוותי המשא ומתן של המפד"ל והאיחוד הלאומי לישיבה ראשונה. הפגישה היתה קצרה ולמעשה נועדה להכרות הדדית. את המפד"ל ייצגו הפרופ' אהרון נמדר שניהל את מפקד המפד"ל; ד"ר דני ורנר שהיה בעבר מזכ"ל המפלגה ופנחס מעוז, היועץ המשפטי שלה. האיחוד הלאומי שיגר מעוז אחר – אבי מעוז, בעבר מנכ"ל משרד השיכון ומנכ"ל ישראל בעליה. נציג נוסף היה אליהו שמואליאן, היועץ המשפטי של המפלגה.

למפגש הגיעו גם השושבינים הראשיים: יו"ר האיחוד הלאומי, בני אלון ויו"ר המפד"ל, זבולון אורלב. אחרי לחיצות הידיים והרמת הכוסית התיישבו הנוכחים לקביעת סדרי העבודה. סוכם שהמשא ומתן יתנהל על בסיס ההסכמות העקרוניות שהושגו בחודשים האחרונים בין אורלב ואלון. במרכז ההסכמות שינוי סדר היום, כלומר הכרזה שחינוך וזהות יהודית הם דגלים שאינם נופלים מיישוב הארץ.

החגיגיות הופרה עד מהרה. בבוקר יום שלישי הופיעו בעיתונות ידיעות כאילו האיחוד הלאומי נענה לדרישת המפד"ל ולפיה מחצית מהמקומות בעשירייה הראשונה יתחלקו שווה בשווה. לכאורה מדובר היה בויתור מצד האיחוד הלאומי, שמביא עמו נדוניה של שישה ח"כים מכהנים, לעומת המפד"ל המונה ארבעה ח"כים בלבד. לא היה זה מפתיע אפוא שבתוך שעות פרסם האיחוד הלאומי הודעת הכחשה ובה נאמר: "ההסכמה היחידה בינינו לבין המפד"ל היא שנעשה מאמץ גדול על מנת לסכם על רשימה משותפת. על כל הנושאים המרכזיים והמהותיים אין הסכמה והם נתונים למשא ומתן". במפד"ל קראו וזינקו. יש שיאמרו זינקו בזעם ויש שיאמרו כמוצאי שלל רב. גם שם החליטו לצאת החוצה. "יו"ר המפד"ל יזם הערב פגישה דחופה עם יו"ר האיחוד הלאומי", נאמר בהודעה רשמית מטעם אורלב במטרה, "למנוע את פיצוץ המשא ומתן".

הסכנה לאיחוד, לפי המפד"ל, נבעה מ"חילוקי דעות פנימיים באיחוד הלאומי בנוגע לסדר היום החדש של הציונות הדתית, העלולים להכשיל את הקמת הרשימה המשותפת". אחד מאנשי אורלב אף הרים טלפון וגלגל את האשמה על צבי הנדל. "הוא לא מוכן להכריז שהחינוך והזהות היהודית עומדים בראש סדר היום של הרשימה המשותפת. זו הפרת הבטחה מפורשת שקיבלנו מבני אלון לכל אורך הדרך. על בסיס רעוע שכזה אין טעם לנהל משא ומתן". במצב הזה, הוסיף האיש, "אם עד לפגישה מחר לא תהיה הכרזה על שינוי סדר היום אנחנו נפוצץ את המשא ומתן". לא פחות ולא יותר.

הצגת הדברים היתה מוזרה. הרי הנדל אמר לא לי פעם שהוא "מוכן לעשות הכל, אבל הכל, למען האיחוד. גם להכריז על שינוי סדר היום". מוזר או לא, הנוהל חייב בקשת תגובה, אך הנדל סרב, "תבין לבד". הכדור עבר לבני אלון ששפך דלי מים קרים על המהומה. "תכתוב כל מה שאני אומר. זבולון אורלב ואני המלצנו שצוותי המשא ומתן יורכבו מאנשים שאינם פוליטיים כדי שלא יהיו אמוציות ומתחים. הסכמנו שהדיונים יתקיימו תחת איפול תקשורתי מוחלט, הכל כדי שהמשא ומתן יסתיים במהירות וללא הפרעות. אני תוהה ומצר על גורמים במפד"ל ששולחים הודעות לעיתונות ומחממים את האווירה כדי להרוויח חיי שעה. אני באמת מבקש מכולם להחזיק עצבים במשך שבוע עד שהכל יסתדר. חבל שנמצא את עצמנו במצב שבו שתי המפלגות רבות אחת עם השנייה מי יותר תדאג לחינוך או לארץ ישראל. הרי כבר היינו בסיפור הזה בבחירות 99".

ומה לגבי הטענה שהנדל לא מוכן לשנות את סדר היום? "זה לא נכון. יש החלטה מסודרת של הסיעה שמסכימה לכך. יחד עם זה, אף אחד לא מעלה על הדעת שאנחנו נכריז שחטאנו ופשענו כשדיברנו על ארץ ישראל".

למה אם כן ניגש אורלב לאלון באותו ערב? אם המקור שלי אינו מטעני - והוא לא - אורלב אכן התריע מפני פיצוץ המשא ומתן אך מסיבה אחרת לגמרי. הוא שב ודרש מאלון לקבל מחצית מהמקומות בעשירייה הראשונה. תשובתו של אלון, בכתב ובעל פה, כללית. הוא אמנם מסכים ש"הרשימה תורכב בחלוקה שווה של מועמדי המפד"ל האיחוד הלאומי", אך מסביר שכל נושא השיבוץ, דווקא בגלל רגישותו, צריך להיסגר במשא ומתן. למרות הכל, יש מנטרה אחת שעדיין משננים שני הצדדים: "אנחנו רוצים איחוד".

הזמנה ללחץ

בניסיון להעלות רף את מהלכי האיחוד נערכה ביום שלישי נסיעה משותפת של חברי המפלגות הדתיות למערת המכפלה. היוזמה, למען האמת, לא ממש צלחה. רק שישה ח"כים מש"ס ומהאיחוד הלאומי, הגיעו.
רעיון שיתוף הפעולה, חרף הכישלון, עומד במרכז סדר היום של המפלגות הדתיות. בשבוע שעבר סופר כאן על היוזמה של ישראל אייכלר לאחד את כל המפלגות הדתיות. בשבוע שחלף הבין אייכלר כי רשימה כזו לא תיתכן. כעת הוא עובד על הסכמות לשיתוף פעולה לאחר הבחירות. "לכל הפחות חייב להיות טלפון אדום בין ראשי כל המפלגות כדי שיעדכנו זה את זה. חשוב להסכים על כך כבר כעת", הוא מסביר, "משום שביום שאחרי הבחירות שוב יעשה לנו שרון תרגילי הפרד ומשול".

ההבנה שיש להקים בלוק משותף של המפלגות הדתיות מוסכמת על הכל לפחות ברמה העקרונית. אנשי האיחוד הלאומי מדברים על כך כבר חודשים. אלי ישי הביע גם הוא הסכמה עקרונית אלא שהדבר תלוי בהכרעת הרב עובדיה. השבוע הצטרף הרב משה גפני. "אני בעד בלוק בדיוק כדי למנוע את מה שקרה בקדנציה הנוכחית. צריך להגיע להבנה על כך שהמפד"ל והאיחוד הלאומי לא פוגעות בדברים הכי יקרים לציבור החרדי – למשל שירות לאומי לבנות. מצד שני, צריך שמפלגות החרדיות לא יפגעו בדברים היקרים למפלגות הציוניות כמו שקרה בהתנתקות. יש לי סימפטיה לרעיון אבל צריך לדבר על זה". אז מה עושים, אני שואל את אייכלר, כדי שהרעיון לא ירד מסדר היום? "יוצרים אווירה ציבורית שלוחצת את אנשי הציבור והפוליטיקאים".

מי שעושה ומי שמסביר

את סיור הח"כים הדתיים בחברון יזם ח"כ אורי אריאל. רגע לפני שים הסיסמאות וגלי הסלוגנים יציפו את הארץ, כדאי לספר בכמה מילים על אחדים מהפוליטיקאים שעובדים קשה ולא מקבלים כותרות. יש כאלה, ואריאל הוא אחד מהם. אחת הסיסמאות שאריאל אוהב לחזור עליהן היא "או שאתה עושה, או שאתה נותן הסברים". הוא עצמו משתדל להשתייך לקבוצה הראשונה. בקדנציה המסתיימת של הכנסת ניהל אריאל לא מעט קרבות. רבים מהם היו בעיקר קרבות בלימה. למשל, על גדר ההפרדה. הוא דחה את כוונת משרד הביטחון לקבל קודם כל את מאות המיליונים ורק אחר כך לגלות את התוואי הגדר. ועדת הכנסת לתקציב הביטחון, בראשותו, קיימה לא פחות מ-40 ישיבות בנושא. במשרד הביטחון היו קוראים לו "הטרבל מייקר שלנו". בסופו של דבר הם גם הצליחו להעיף אותו מעמדת המפתח. ועדה אחרת שאריאל היה פעיל בה היא ועדת החינוך. ביוזמתו קטנו במקצת תשלומי ההורים ובעיקר הועברו ממימון מסיבות סיום בומבסטיות לטיולים. "עדיף שיכירו את ארץ ישראל", הוא מנמק.
ח"כ אחר, שכמו אריאל מסייע לעקורי גוש קטיף, הוא ניסן סלומיאנסקי. הוא איש של הרבה עבודה שחורה ואינסוף פרטים – תכונה חשובה למי שיושב בוועדת הכספים. הקרבות שלו מתנהלים בעיקר מול יעקב ליצמן, יו"ר הוועדה ואגוז קשה לדעת הכל. תחת המגבלות האלה, בעזרת קשרים ואמון מול שרי האוצר, הצליח סלומיאנסקי להעביר לא מעט כספים למוסדות הציונות הדתית בשנים הקשות. "תנאי העבודה היו מסובכים מאוד, משום שכמפלגה אופוזיציונית קשה לקבל תקציבים".
למעשה פיתח סלומיאנסקי שיטה חדשה ולפיה, אף שהוא חבר באופוזיציה יסייע לממשלה להעביר מהלכים כלכליים כאלה ואחרים. את התמורה קיבל בדמות תקציבים. הישג משמעותי אחר שסלומיאנסקי זוקף לזכותו הוא חוק הצוואה ההדדית שעשה סדר בתחום הפרוץ של צוואות מסוג זה. נושא נוסף שסלומיאנסקי עובד עליו בימים אלה הוא אי תשלום השכר לעובדי המועצות הדתיות. יד ביד עם ליצמן הם מעלים את הנושא מדי יום בוועדת הכספים עד שיימצא פתרון. איזו מטרה הצבת לעצמך ולא השגת? "כל נושא הפילוג במפד"ל. ניסיתי למנוע ולא הצלחתי".