חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 170ראשיהפצה

מופז נגד ההתיישבות - רביבים

תלאותיו של יעקב – סימן לדורנו ● מופז מתחמק מאחריותו לשילוב חיילות ביחידות הלוחמות ● מופז מתחמק מאחריותו לרדיפתם של בני ישיבות בתקופת הגירוש ● מופז מסרב לחתום על אישורי בנייה אפילו לצורך גידול טבעי ביישובים ותיקים
08/11/05, 00:00
הרב אליעזר מלמד

* האם עדיף שחיילים יפנו את שאלותיהם בהלכה לרבנות הצבאית * בימינו חסרה ברבנות הצבאית גדלות בתורה ועצמאות תורנית * מעשה ברב צבאי שפסק נגד המשנה ברורה

הקשיים
בפרשת השבוע 'ויצא' אנו לומדים על הקושי להחזיק בארץ הקדושה, ועל התלאות הרוחניות והמעשיות שעברו על יעקב אבינו, שנאלץ לברוח מפני אחיו, עד שלבסוף חזר לארץ עם משפחה גדולה ורכוש רב. ומעשה אבות סימן לבנים: גם אנחנו צריכים להתמודד עם קשיים מרובים, ואע"פ כן בטוחים אנו כי יש אלוקים במקום הזה, וזה שער השמיים, וכל דברי הנביאים על גאולתם של ישראל יתקיימו.

שר הביטחון שאול מופז
לאחר ששר הביטחון מר שאול מופז העמיד עצמו כמועמד לראשות תנועת הליכוד וראשות הממשלה מטעמה, יש צורך להאיר באופן ציבורי את פעילותו והתנהלותו כשר בכיר בממשלה, כדי שהציבור יוכל להתרשם ממידת האחריות והיושר שלו, ומהאידיאלים הלאומיים והחברתיים שבהם הוא מאמין.
זמן רב התלבטתי באשר לטיבו של שר הביטחון שאול מופז. פניו משדרות נאמנות ואחריות. יש אנשים שאף מוכנים לשבח את הגינותו ביחס אליהם. אולם העובדות לכאורה מצביעות על אדם שייעשה הכול כמעט למען קידומו האישי. שבוע אחד הוא אומר שנסיגה חד צדדית מחבל עזה תסכן את ישראל, ושבוע לאחר מכן, כשהוא מבין שתמיכה בנסיגה תשפר את מעמדו בממשלה, הוא מודיע שהנסיגה דווקא תחזק את ביטחונה של ישראל.

מתחמק מאחריות
הוא יודע להתחמק. גם כשהוא עושה מעשים חמורים, הוא יודע ליצור רושם כאילו הוא אינו אחראי, כאילו הדברים אירעו מעצמם, למורת רוחו. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל התחילו להכניס חיילות ליחידות צבאיות שונות במערך הלוחם. לחיילים הדתיים נהיה יותר קשה בצבא. אם עד אז עיקר הבעיות היו ביחידות העורפיות - לאחר הכנסת הבנות ליחידות הקרביות נעשה קשה לשרת ברבים מן המסלולים הקרביים שאינם שייכים למסגרת ה'הסדר' או הנח"ל החרדי.

רבנים ניסו להיפגש עמו על נושא כאוב זה, אך הוא לא מצא לכך אפילו שעה אחת. הוא תירץ זאת בעומס הביטחוני שהתגבר בעקבות מלחמת אוסלו. אלא שבאותם הימים ממש הוא השתתף ביום עיון שלם שעסק באתגר החדש של צה"ל - שילובן של הבנות ביחידות הלוחמות.

מחניף לתקשורת על חשבון הביטחון והחיילים הדתיים
מופז ידע עד כמה עירוב הבנות פוגע בציבור הדתי והמסורתי, אך הוא חשב שעל ידי כך התקשורת תשבח אותו, וכך יקודמו סיכויו לזכות בתפקיד פוליטי בכיר לאחר שייצא מהצבא. לכן בחר להציג את עצמו כנושא דגל 'קידומה' של האישה בצבא. וכך בנאומיו בטקסים שונים, במקום לדבר על הסכנות הנשקפות לישראל מאויביה או להשמיע דברי חיזוק לחיילים שנכונים לחרף את נפשם למען עם ישראל, בחר הרמטכ"ל מופז להבליט את ההישג האישי של הבנות שהצליחו להשתלב ביחידות הגברים. בד בבד הצליח ליצור את הרושם כאילו הוא אינו מודע כלל לבעיות שהדבר גורם לחיילים הדתיים. בכך הסיר מעצמו אחריות לקיפוחם ולפגיעה בקודשי ישראל.

גם בעת הגירוש, כאשר דיברו עמו על היחס המחפיר של הצבא כלפי החיילים הדתיים, התחמק שר הביטחון מאחריות וטען: מה אתם רוצים, אלעזר שטרן הוא אחראי על זה והוא דתי, אינני יכול להתערב בהחלטותיו. אין ספק שאם היה רוצה, היה יכול לפטור את רוב הבעיות. בפועל, כשר הביטחון הוא האחראי לענישתם והשפלתם של בחורי ההסדר, ולפגיעה במוטיבציה לשרת בקרב חלק מבני הציבור הדתי.

התעמרותו במתנחלים
אחת הסוגיות האזרחיות המובהקות שעליהן ממונה מר מופז כשר הביטחון זוהי ההתיישבות ביהודה ושומרון. בתוקף תפקידו הוא אחראי על המנהל האזרחי, ובעצם על כל ההתנהלות האזרחית ביישובים, כולל אישורים להקמת יישובים, שכונות ובתים.

על הקמת יישובים חדשים אין בכלל מה לדבר בתקופה האחרונה. אבל אפילו היישובים הקיימים, שהוקמו בהחלטות ממשלה ותוקצבו במשך שנים על ידי המשרדים השונים, ואף משרד השיכון בנה בהם שכונות – גם הם אינם נענים על ידו, גם כשהם זקוקים לאישורים פשוטים ושגרתיים.
רבים בציבור מתלוננים על תקופת כהונתם של ראשי הממשלה יצחק רבין ואהוד ברק, אבל בימיהם הונהג העיקרון של 'צמיחה טבעית', שבמסגרתו אושרה בנייתם של מוסדות ציבור כמו בתי כנסת, גנים, מעונות, בתי ספר ומקוואות, ואף הרחבת היישובים והבתים למגורים בהתאם לגידול הטבעי. מר מופז אינו מוכן אפילו לכך.

קבלת אישור סופי לתוכנית מתאר ליישוב אורכת זמן רב בכל רחבי הארץ. אבל תמיד היה הבדל בין אישורי הדרג המקצועי, אשר דורש זמן רב ובדיקות רבות, לבין אישורי הדרג המדיני, שאינו מעכב תוכניות מתאר שהוסכם על קידומן. אולם מופז אינו מוכן לחתום על שום תוכנית. כך יצא למשל שביישוב הר ברכה שבו אני גר, מספר הילדים הרב הצריך בניית גנים נוספים. משרד החינוך תקצב את בנייתם, אבל כיוון שמופז לא חתם על תוכנית המתאר, אי אפשר היה להעביר את התקציב לבנייה, והתקציב אבד. לאחר תחנונים מרובים שנמשכו שנתיים, אושר לבסוף להעביר ליישוב אשקובית שתשמש כגן. בינתיים כמובן צריכים כבר גן נוסף. וכל זה עבור גן ילדים. אנשים פרטיים אינם מעלים על דעתם לקבל אישור בנייה אפילו לתוספת של מרפסת לביתם.

למעשה, מופז הפך את המתנחלים ביש"ע לאנשים משוללי זכויות אזרח בסיסיות. מן הסתם הוא לא הגה את המדיניות הנלוזה הזו. מבחינה זו הוא מלחך פנכתו של אריאל שרון. אבל כנראה שרון ידע לבחור את האדם המתאים להוציא אל הפועל תוכנית אכזרית שכזו. וכל זאת עושה מופז תוך היתממות מוחלטת, כאילו לא הזיק מעולם לשום אדם.

האם יש לרב הצבאי מעמד של 'מרא דאתרא'?
שאלה: בתור חיילים לפעמים אנו מתמודדים עם מצבים הלכתיים סבוכים, ולשם כך נעזרים אנו ברבנים. ישנם כאלה אשר מעדיפים לשאול את רבניהם מהישיבות או מהחיים האזרחיים, וישנם כאלה השואלים את הרבנות הצבאית. לעיתים נוצר מצב שהתשובה ההלכתית שונה, וכך ישנו בלבול גדול במחלקה. האם ישנה עדיפות לשאול את הרב הצבאי שבמקום, באשר הוא מבין ומכיר את המציאות בצורה עדיפה, וגם יש לו דין של 'מרא דאתרא' שצריך לילך על פי פסיקותיו, או שמא על כל אחד להיות דבק ברבותיו?

תשובה מורכבת
תשובה: ככלל, יש להעדיף לשאול את הרב הצבאי. הוא רב המקום, הוא מכיר טוב יותר את המערכת הצבאית, וגם לעיתים התשובה ההלכתית דורשת שינוי בנהלים הצבאיים, והוא בתוקף תפקידו יוכל לתאם זאת עם המפקדים.

הבעיה היא שפעמים רבות הרב הצבאי אינו זמין, ופעמים שהוא חושש להתעמת עם מפקדיו. למעשה, אם הרב הצבאי זמין, ולא נודע שהוא מכופף את הוראות ההלכה מפני הפיקוד הצבאי, יש לשאול אותו. אבל טוב להוסיף ולשאול אח"כ גם רבנים אחרים, כדי לוודא שאכן התשובות שהרב הצבאי נותן הן סבירות. כל עוד תשובותיו הם בתחום הסביר, יש לילך על פיו. אולם אם הוא חורג מהמקובל בפסיקה, אין לילך על פיו.

חובה לציין כי יש גבולות לסמכות 'מרא-דאתרא'. יסוד סמכותו של הרב אינה נובעת מהמינוי שקיבל, אלא קודם כל מגדלותו בתורה. ואם הוא אינו גדול בתורה, אין לו סמכות לפסוק בשאלות גדולות. ולכן גם אם הוא נתמנה ל'מרא דאתרא', כמו רב של חטיבה או אוגדה או בסיס, בשאלות גדולות אין לו סמכות לחלוק על גדולי הרבנים.

הורעה חזקתה של הרבנות הצבאית
בימים מקדם, כאשר רבנים גדולים כדוגמת הרב גורן זצ"ל עמדו בראש המערכת, והנהיגו אותה בעצמאות תורנית הן בתחומי הכשרות והן בתחומי ההתנהלות של החיילים ביחידות, אזי באופן הפשוט הם היו בעל הסמכות והאחריות, ודינם היה כדין 'מרא דאתרא' לכל עניין, גדול וקטן.
אולם כאשר נתמנו רבנים שאינם נחשבים לגדולי תורה, אין להם סמכות להכריע מדעתם בשאלות גדולות. אי אפשר להתעלם מתהליך ההידרדרות של הרבנות הצבאית. כך בתחומי הכשרות, וכך גם בנוגע לשתיקתם בעניין עירוב המינים המחפיר בכל יחידות הצבא. את רוב המתלוננים השתיקו. ובמיוחד לאחר אירועי השנה האחרונה, כאשר נוכחנו לדעת כי אין במערכת הזו לא גדלות תורנית ולא עצמאות רוחנית, אפילו לגבי הערכים הבסיסיים ביותר. לכן הורעה חזקתם של הרבנים הצבאיים.
יש הכרח לומר זאת עתה, מפני שמסתבר שמצב הרבנות הצבאית לא ישתפר עם חילופי הגברא, אלא אף יורע. עם הרב החדש מן הסתם יסכמו מראש כיצד הוא אמור לשרת את המערכת הצבאית, ולעטר בפסוקים את החלטות הרמטכ"ל.

הוצאת ציציות בצבא
דוגמה למעשה מהתקופה האחרונה. רב צבאי באחד הבסיסים הורה לחיילים שלא להוציא ציציות. הוא ביסס את 'ה'פסק' שלו על מנהג הספרדים, כפי שמובא ביחוה דעת (ב, א), ועל הצורך שלא ליצור הבדל בין הדתיים לחילוניים, ועל כן הורה לכל החיילים שלא להוציא ציציות.

החיילים שאלו אותי האם צריך לשמוע בקול ה'מרא דאתרא', כנגד דעת השולחן ערוך והמשנה ברורה (או"ח ח, יא), וכנגד מנהגם.
כיוון שאינני מכיר את נהלי הצבא, שאלתי תלמידים בישיבה שהיו קצינים האם יש צורך צבאי שלא להוציא ציציות בעת אימונים. קציני המילואים השיבו שאין שום צורך כזה.
חזרתי לחיילים ואמרתי להם להוציא את הציציות יותר ארוך כדי שכולם יראו, כמו שנאמר: "וראיתם אותו". וברוך ה' שכך עשו. יש להוסיף כי גם רבנים ספרדים, שמנהגם שלא להוציא ציציות, הסכימו כי בצבא נכון להוציא ציציות.