בשבע 170: ניצוץ מחשמל

'ניצוצות של קדושה' מוציאים עוד סרט, ומזמינים את כל הקהל הקדוש לקראות. המשחק מוקפד, העלילה מותחת, רק הקישורים חסרים

אמציה האיתן , ו' בחשון תשס"ו

בכל פעם שכתוב על העטיפה "דרמה מרתקת עוצרת נשימה" – אני נלחץ מחדש. זה לא פשוט לעצור את הנשימה פעמים רבות כל-כך ולהישאר בריאים. טוב, ברצינות: תפסיקו להגזים עם המחמאות העצמיות. כולנו יודעים שאתם לא אובייקטיביים.
הפעם אני מוכן להתפשר על 'דרמה' ואפילו על 'מרתקת'. הסרט 'בית דין של מעלה' יצא בימים אלה מבית היוצר של 'ניצוצות של קדושה', ובשבילי כל סרט חדש שלהם הוא חגיגה. נדמה לי שכבר כתבתי לא אחת על כך שהחבר'ה האלה עובדים ממש לשם שמים. אין לי קבלות מוכחות על כך, אבל האווירה שיוצאת מהסרטים שלהם לא נותנת מקום לפירוש אחר.
האירועים המסופרים בסרט אכן יוצרים עלילה מותחת, המתרחשת לפני שנים רבות, בגלות הרחוקה. כמו תמיד, יהודי טוב מסתבך עם הגויים הרשעים, ולא תצליחו להוציא ממני את הסוף – מי יצליח להתגבר על מי. ההשגחה הפרטית שוב מוכחת כמופלאה וכמעט בלתי נתפסת, ומי שלא מאמין במופתים ובצדיקים שלא יעז אפילו להתקרב (בעצם, בדיוק בשביל אנשים כמותו נוצר הסרט).
נתנאל, העני הנצחי, פוגש את הצדיק ברגע של לחץ ומסכים למלא את בקשתו לקנות עבורו שתי כוסות תה. בכוס השלישית הוא כבר מתנצל, ורץ לקנות חלות לכבוד השבת. אחר-כך הוא יצטער על כך שלא שמע לצדיק גם בכוס השלישית. מכאן והלאה הוא מתחיל להסתבך, יורד מנכסיו, ואף מסתבך ברכישת אחוזה מפוארת, מבלי שיהיה לו מושג מהיכן ישלם את מחירה העצום. כל זאת, יש לציין, בעקבות מילוי הוראתו המדויקת של הצדיק.
הצדיק אינו נלחץ מההסתבכות של היהודי הפשוט, ובסופו של דבר אמונת החכמים הפשוטה שלו מביאה אותו למקום שאליו לא חלם להגיע. מעגל שנפתח לפני שנות דור הולך ונסגר, כשכל חלק מקבל את המקום הראוי לו, וכך הופך בית דין של מעלה למוקד רב עוצמה, המנהיג את כל תהפוכות העולם הזה – בדרך כלל מבלי שמישהו יסביר לנו מה עומד מאחורי הקלעים.
מיכאל וייגל – שחקן נהדר, שדמותו מוכרת לנו מסרטים רבים, מגיע כאן לרמות של משחק גבוהות ביותר. הוא ממלא את תפקיד היהודי העני, אך השלם בתמימותו, בצורה מעוררת התפעלות.
את התורה שמנסה ללמד אותנו הבמאי הוא מכניס בפיו של נתנאל, גיבור הסרט, כשהוא מרביץ בבנו תורה ויראת שמים. לעתים נשמעים השיעורים קצת טרחניים בשביל סרט דרמה. אני מוצא עצמי פעמים רבות נאלץ להזכיר ליוצרי הסרטים שהילדים או הבוגרים שצופים בסרט, לא עושים זאת במקום שיעור בישיבה או בתלמוד תורה. אין בכוונתי לרמוז אפילו שהסרטים צריכים להיות ללא תוכן או מסר תורני, אך יש לעשות זאת בחוכמה ובדרך מעניינת. כן, מותר לסמוך גם על האינטליגנציה של הצופה.
ראוי לציין גם את המשחק המרשים של ה'גויים' בסרט. הם אלימים, מפחידים ואפילו נוכלים – בדיוק כמו שגויים אמורים להיראות בסרטים (אם תצטטו אותי, אני אכחיש). וכאן המקום לצאת בקריאה נרגשת אל היוצרים: אנא, תנו יותר מקום ליוסי סגל. כל סצנה שבה הוא מופיעה הופכת לפנינה, והייתי מוכן לשלם כפול בשביל עוד כמה דקות עם השחקן המבוגר, שיכול ללמד את הצעירים פרק בהלכות משחק.
ועוד המלצה קטנה, למען הדורות (או הסרטים) הבאים: תראו את הסרט למי שלא מכיר את הסיפור לפני שאתם מוציאים אותו אל החנויות. לעתים תגלו כמה פרטים חסרים, שאולי ברורים מאוד לכל מי שעוסק בסרט, אבל יהיו קצת מבלבלים למי שרואה אותו בפעם הראשונה.
הפעם אני מתכוון לעובדה הפשוטה שנתנאל, היהודי העני, הוא נכדו של ר' נתנאל, העשיר הנדבן, שמככב בחלקו הראשון של הסרט. לא מספיק להוסיף כתובית "לאחר חמישים שנה". אני שאלתי את עצמי פעמים רבות מה הקשר בינם, ואם מדובר באותו יהודי שרזה קצת במשך חמישים השנה וזקנו השחיר, או שמא יהודי אחר שנולד בזכותו ולכן נקרא על שמו. הידיעה שמדובר בנכד שלו לא תזיק להתפתחות העלילה, ורק תועיל לצופה לפנות את מוחו להמשך הסיפור, ולא לנסות לנחש במי מדובר. אז הפעם עשיתי את העבודה בשבילכם. בסרטים הבאים, אנא הסבירו זאת בעצמכם.

לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org