חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 170ראשיהפצה

צפוני בדרום - בגליון השבוע

הוא אשכנזי לגמרי, הוא חילוני לגמרי, הוא בא מהצפון הרחוק, והוא גם התקווה החדשה של ירוחם, העיירה הדרומית שנקלעה לגירעון תקציבי מבהיל.
08/11/05, 00:00
עפרה לקס

עמרם מצנע מאס בחוסר המעש בכנסת וסידר לעצמו משימה לאומית במועצה המושבתת של ירוחם, רק כדי לגלות שלפעמים לעמוד בראש עיירה קטנה בדרום זה לא יותר קל מלנהל את בירת הצפון. האיש שרוצה לשנות כאן ועכשיו מגבש תכניות פיתוח ותעסוקה, אבל לפני הכול הוא יצטרך לסתום את הבור התקציבי שקיבל בירושה

עיירה יפה היא ירוחם. עצים בצדי הכביש, מתנ"ס יפהפה, בית ספר דתי מטופח וכבישים חדישים. תושבי העיירה מהלכים בשלווה: בני הנוער חוזרים מבית הספר, אמהות הולכות ל'טיפת חלב' ולמכולת. שגרה. אורח לא יבחין בגירעון הקשה שבו נמצאת העיירה ובשיתוק חיי התרבות והחינוך במקום, מצב שנגרם על-ידי ראש המועצה לשעבר, ברוך אלמקייס.

גם בתוך בניין המועצה פנימה משדרים עסקים כרגיל. סימני המאבק של התושבים בראש המועצה אינם נראים בשום מקום, וגם המזכירות שקודם שירתו את אלמקייס ועכשיו את עמרם מצנע, מנהיג מפלגת העבודה לשעבר, מושכות בכתפיהן: "אצלנו תמיד עבדו, זה לא משנה לנו".

זהו סיפור על תושבים שהחליטו לקחת את המצב הקשה של העיירה בידיים וניצחו, ועל חבר כנסת שחיפש אידיאלים והגיע עד הדרום הרחוק. מהמצב הקשה של העיירה בת 9,500 התושבים אפשר אולי ללמוד שכוחו של האזרח עוד לא עבר מן העולם, ושנשארו עוד כמה פוליטיקאים שדם ציוני זורם בעורקם.

איש של מעשים
ירוחם יפה, אבל רחוקה. לעמרם מצנע החיפאי לוקח שלוש-שלוש וחצי שעות עד שהוא מגיע לעבודה, וכאן הוא נשאר ארבעה ימים בשבוע: ראשון עד רביעי. יום חמישי הוא קודש למעבר בין משרדי ממשלה שונים, להסדרת ענייניה של ירוחם. שישי-שבת הם ימים של בית.
האישה, עליזה, שהיתה לצידו במשך שנות הקבע הארוכות ("תמיד שירתי רחוק מן הבית. הייתי חוזר פעם בשבועיים-שלושה") ולא הסכימה שילך לפוליטיקה הארצית, לא נתנה את הסכמתה גם להרפתקה הדרומית של בעלה. "בהתחלה היא אמרה 'בשום פנים ואופן לא'. לאט לאט גייסתי את הילדים לטובתי. הם חשבו שזה באמת דבר נכון, ויחד שכנענו אותה. היא ראתה את ההתלהבות שיש ואת הצורה שבה הציבור קיבל את זה, ואולי בקיץ, אחרי שתסתיים שנת הלימודים, היא תצטרף".
בינתיים שכרו מצנע והעוזר שלו, דן בן יהודה, בית בירוחם, שיהיה מקום לינה גם לאורחים ולחברי הוועדה הקרואה, שלא יצטרכו לברוח מן המקום כשהערב יגיע. השניים בהחלט מתכוונים לארח בחודשים הקרובים תורמים ומשקיעים למיניהם, אבל כל זה אחרי ייצוב המצב הכלכלי בעיר.
כדי שיוכל לשבת על כסא ראש המועצה היה על מצנע לפרוש מחברותו בכנסת, צעד שלא היה קשה לו באופן מיוחד. הוא רק חיפש את האמתלה הנכונה. כשמצנע מדבר על פרישתו מן העולם הפוליטי הארצי, הוא לא קובע שהצעד היה שלא על מנת לחזור. בלשונו של מצנע, מדובר בפרישה "לזמן מה". בזירה הפוליטית, ודאי במדינה כמו שלנו, לעולם אין לדעת איפה ימצא את עצמו בעוד כמה שנים.
למה רצית לעזוב את הכנסת?
"זה עניין אישי. אני לא רוצה להעביר ביקורת על המוסד הזה, כי הוא חשוב, אבל אני איש של עשייה. כל חיי עשיתי. 30 שנה בצבא, 10 שנים כראש עירייה. אני רגיל להוביל ולהחזיק את המושכות, ולא להיות מותנה בכל מיני פטנטים. הלכתי לפוליטיקה הארצית לא כדי לשבת כחבר כנסת, למרות שאני לא מזלזל בזה".
לפני כמה חודשים היתה כאן התנתקות, והיא הוכיחה שאפשר למחות ברמה המקומית, אבל ההחלטות הגורליות באמת מתקבלות בכנסת.
"זה נכון. אבל בכנסת אתה אחד מ-120 וההחלטות הן קבוצתיות. לאינדיבידואל קשה לעשות באמת. אני לא מזלזל בזה, אבל זו לא דרך הפעולה שלי. הכנסת מחוקקת, ומפקחת אבל היא לא מבצעת. זה לא מתאים לי".
מצנע החליט שכשיפרוש הוא לא רוצה 'לעשות לביתו' במובן האהוד-ברקי של המושג, ולכן כשקרא בעיתון שראש מועצת ירוחם הודח וכי שר הפנים ימנה לעיירה ועדה קרואה, הוא קפץ על ההזדמנות. "זה מיד התחבר לי. הצעתי את עצמי, וזו הצעה שקשה לסרב לה".
מכורסת ראש מועצת ירוחם, לאחר שפרש, מבקש מצנע להעביר מסר לחושקים בתפקיד שהוא עזב זה עתה: "אנשים קמים בבוקר, רוצים להיות חבר כנסת. תעצרו רגע. לכנסת צריכים להגיע אנשים שכבר עשו משהו. אתה לא יכול ללכת ישר למשרה הציבורית הכי בכירה. יש צורך בתרומה ציבורית, בניסיון מסוים".

לפתור הכל, כאן ועכשיו
מצנע כואב את הירידה ברמת הפוליטיקאים ואת תדמיתם הנמוכה עד מאוד בעיני הציבור. "זה אסון, כי הדמוקרטיה צריכה אנשי ציבור. אבל הפוליטיקאים המאיסו את עצמם על הציבור, ויש פער ענק בין מה שאתה אומר למה שאתה מתכוון. לא משנה מאיזו מפלגה אתה". וזה, בעצם עוד דבר שהאיץ את פרישתו מן החיים הפוליטיים הארציים. הוא לא יכול היה לשאת את תדמית השקרן-צבוע, שהפכה לשם נרדף לפוליטיקאי.
רואה חשבון משה שטטמן, שהיה סגנו של מצנע שנים ארוכות בעיריית חיפה מטעם החזית הדתית המאוחדת, מאשר שמצנע מעיד נכונה על עצמו, ומדבר עליו בסוג של נוסטלגיה: "הוא היה מנהיג בחיפה. מילה שלו היתה מילה. היתה לו תכנית טובה עבור חיפה, וחבל שהוא עזב באמצע".
מילות הביקורת שאומר שטטמן על מצנע יכולות דווקא להיות מעודדות לאוזניים ירוחמיות: "הוא הרגיש שהכל צריך להיפתר כאן ועכשיו, שאין זמן. תמיד אמרתי לו שהעולם לא התחיל איתנו ולא ייגמר בנו, אבל הוא רצה לעשות הכל בדור הזה. מכאן גם השקפת העולם הפוליטית שלו".
עם כזאת פילוסופיית חיים, ייתכן שבעוד שנתיים, הזמן שהוקצב לוועדה הקרואה שמצנע עומד בראשה, תעמוד ירוחם במקום שונה לגמרי מזה שהיא נמצא בו עכשיו. וזה אכן התכנון.
לעמרם מצנע יש היכרות קודמת עם ירוחם. הוא היה כאן במערכת הבחירות הפנימיות למפלגתו, ואחר-כך גם בבחירות הכלליות, ומסתבר שהביקורים האלו הותירו עליו רושם חזק: "המקום מצא חן בעיני, גם בגלל התנאים הקשים שלו: הריחוק, האקלים והטופוגרפיה, וגם בגלל האנשים. השילוב הזה מאוד ריתק אותי, וכשנעשיתי ח"כ מן השורה חזרתי לפה והצעתי שנרים ביחד פרויקט".
הפרויקט שאו-טו-טו יוצא לדרך, בעלות של 20 מליון שקלים, הוא טיהור השפכים של העיירה המוזרמים לאגם ירוחם, שהוא "אחד המקומות היפים בארץ", לדברי מצנע. הפרוייקט אמור לטהר את השפכים, שלא יוזרמו לאגם ויסייעו בשמירה עליו.

גירעון בלתי נתפס
שולה המזכירה נכנסת לחדר ומגישה מסמכים לחתימה. מצנע בוחן את החותמת החדשה: "עמרם מצנע, ראש המועצה", ובודק אם היא פועלת. אחר-כך יאמר שהחותמת נקנתה בכספו האישי. המועצה נמצאת כרגע בגירעון גדול מאוד, ולמרות שקיימות רשויות מקומיות שבהן המצב חמור יותר, קשה למצנע לעכל את הנתונים שהוא מוציא מפיו:
"תקציב המועצה הוא 55-50 מיליון שקלים בשנה, והגירעון היום עומד על 35 מליון. מדובר בגירעון שאין לו אח ורע. חייבים לעובדים את כל הניכויים שעוד לא ניכו במשך שנתיים. חייבים לבנקים, לספקים, לחברת הניקיון היישובית. המתנ"ס סגור על מנעול ובריח כבר חצי שנה, כי גם שם יש גירעון של שני מיליון וחצי שקלים, ולעובדים לא שולמו משכורות ארבעה חודשים. יש מועדון חדש לגמרי של הצופים. הוא היה פתוח במשך חודש ואז נסגר, כי יש חוב לחברת חשמל של 1000 שקלים. מבחינת עובדי המועצה, העסק פה מפורק לחלוטין. אין הנהלה. יש אנשים וכל אחד בפינה שלו".
הדבר הראשון שעשו מצנע ואנשיו היה מתן משכורות לעובדי המועצה. כרגע מנסים לבדוק מאיפה יהיה כסף לשלם את המשכורת הבאה. הצעד השני הוא מרתון פגישות כדי להכיר את הנפשות הפועלות, להבין את הבעיות ולגבש תכנית הבראה.
מצנע מקפיד ללכת ברגל ברחבי היישוב, דבר שמעניק לו הזדמנות להיפגש עם תושבים. אין לו בעיה עם זה שהוא אלוף במיל' שהיה מועמד לראשות הממשלה, וכעת פונים אליו בענייני ביוב ועכברים: "אני לא רוצה להעיד על עצמי, אבל אף פעם לא הרגשתי מוגבה מעם. אני לא סחבק. אני לא מחבק ומלטף. אבל מבחינת ההתייחסות לאדם כאדם, אין לי בעיה עם זה. אני גם לא בוחל להתעסק באף בעיה".
לאחר שמצנע יגבש תכנית הבראה, הוא יתחיל ללכת בין משרדי הממשלה: אוצר, פנים וראש הממשלה, ויבקש תקציבים: "כולם אומרים שיעזרו, אבל הכסף אינו מובטח".
תכנית ההבראה שלך כוללת גם צעדים קשים, למשל פיטורין?
"יהיה צורך לפטר אנשים, אבל לא הרבה, כי גם כך אין כאן הרבה אנשים. הבעיה היא שאין במה לקצץ. המועצה לא נותנת שירותים בכלל. כל חשבונות הבנקים פה מעוקלים. יש פה מכה של כלבים משוטטים, אבל אין כסף לקנות את החצים המורעלים שאגף התברואה צריך. כל חץ עולה 500 שקל".
מצנע מתאר בזעזוע לא מוסתר איך לפני כמה ימים הגיעו מעקלים ורשמו את הרהיטים והמחשבים שבמועצה ברישומי ההוצאה לפועל. מציאות שהיא לחם חוק עבור אנשים לא מעטים במדינה, אבל האליטה, כך נדמה, לא ממש מכירה. יש דברים שגם עשר שנות כהונה בתור ראש עיר לא מכינות אותך אליהם.
עיריית חיפה ומועצת ירוחם הן סיפור מאוד שונה.
"זה שונה ודומה. הגודל הוא שונה לגמרי. בחיפה יש רחוב שנקרא ליאון בלום, ויש בו שלושה מגדלי ענק. לדעתי, בשלושת הבתים האלה יש תושבים כמו בכל ירוחם. בעיריית חיפה יש 3,000 ומשהו עובדים. יש סגל ניהולי מאוד בכיר, אז אם אתה צריך ללמוד משהו יש לך עם מי להתייעץ. כאן יש 100 עובדים, בגלל הנסיבות אין בכלל שכבת מנהלים ואם אתה לא מכיר ולא יודע קשה מאוד לעשות. אבל מבחינת הבסיס, השיטות ואופי הפעולה הדברים דומים".

מקווה לנקודת המראה
מצנע מסמן את הנקודה הקריטית בשאלה עד כמה תתגייס המדינה לסגור את הגירעון של ירוחם: "אם היא תעשה את זה – השמים הם הגבול. כבר היום יש לי כל מיני הצעות מכל מיני קרנות לעשייה סביבתית, לזקנים, לנערים ועוד. יש כמה קצות חוט של מפעלים קטנים, שיתנו מקומות עבודה ל-20 אנשים ועוד 20 אנשים. רק תבואו ותבנו. הקרקע חינם, ויש הטבות גדולות במס הכנסה. צריך לזכור שירוחם איננה סוף העולם. עוד מעט תהיה רכבת נוסעים לדימונה, שהיא רבע שעה מכאן. יש פה את כל הנתונים".
"צריך להשקיע פה בהעצמת האזרחים, במתן תחושה שיש לאן לחזור, וכמובן להתמודד עם תופעה שקיימת בכל הארץ: נדידה למרכז. אנחנו רוצים שהתקופה שנהיה פה באמת תהיה נקודת המראה לתושבים".
מצנע מתעתד להקים בירוחם מועצה ציבורית, כדי שפעולותיו תהיינה שקופות וכדי לשתף את התושבים. הוא מודע לכך שלמרות שהעיירה נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד, ועדה קרואה היא הנחתה חיצונית שלא תמיד קל לבלוע אותה. מצנע מתכוון לאסוף את נציגי הציבורים השונים מדי מספר שבועות ולדווח להם על הנעשה. כך, הוא מקווה, תתאפשר גם העברה מסודרת של השלטון אחר-כך, בתום תקופת כהונתו כראש המועצה.
ואגב ציבורים, בירוחם קיימת קהילה חרדית לא גדולה. כשמצנע בחן את תכניות המתאר של העיירה, הוא גילה לחרדתו שפרוייקט של משרד השיכון לבניית 520 יחידות דיור לציבור החרדי עומד לצאת לדרך.
מצנע עושה חישוב פשוט: 520 יחידות דיור, משמעותן 5,200 חרדים לעיירה. "הדבר נעשה בהיחבא וללא ידיעת התושבים. זה הרי דבר שישנה לגמרי את פני המקום. שלחתי מכתב למנכ"ל משרד השיכון שיעצור מיד את הדבר הזה".
לעומת זאת פנה מצנע לחבריו המפד"לניקים והציע להם ליישב את עקורי גוש קטיף בירוחם. הוא התאכזב כשהם לא ממש התלהבו. מצנע אולי שכח שהציבור היחיד ששלח צעירים באופן יזום לירוחם היה הציונות הדתית (ר' מסגרת). איפה נוער ה'עבודה'?

הפיקוח הציבורי נכשל
נראה כי קירות המשרד של ראש מועצת ירוחם עדיין קצת נרגשים מן השינוי שעבר עליהם. תמונה אחת של יצחק רבין, תמונה של הנשיא קצב עם הקדשה אישית למצנע. סמל הוקרה צבאי למפקד מצנע וגם תמונה של הנכד הבכור שאוכל במבה, ראשון בין ארבעה. החמישי בדרך.
על שולחנו של מצנע מונח כרך של דיני מועצות מקומיות וכמה מסמכים בכתב ידו. על שולחן אחר מונח זר פרחים, עדיין טרי. לאנשי ירוחם אמנם הגיע המושיע, כך זה נראה, אולם ברשויות רבות אחרות המצב קשה ביותר. מתנ"סים סגורים ואי תשלום משכורות הן, למצער, לא נחלת ירוחם בלבד.
ראש המועצה המודח טוען שהמצב הקשה לא נגרם בעטיו. הוא טוען כי היו קיצוצים, וכי איש לא יצליח במקום שהוא נכשל, בלי סיוע של משרד הפנים.
"הטענה שלו נכונה בחלקה. בסוף 03' ובתחילת 04' הממשלה קיצצה מאוד את תקציביה לרשויות המקומיות. זה היה קיצוץ ברוטאלי, שפגע קשות ברשות כזאת קטנה, שמקורות ההכנסה שלה מוגבלים, כי יש אבטלה גבוהה והמעמד הסוציו-אקונומי נמוך. אבל כשקיצצו, ראש המועצה היה מחויב להפסיק שירותים שהמועצה נתנה. במקום זה הוא אמר: 'אתם בירושלים לא תגידו לי מה לעשות'. הוא המשיך לתת את השירותים, וכתוצאה מכך נכנס לגירעון ענק. אבל הטענה שלו, שהשלטון המרכזי התנהג כלפי המקום ברמה של רשלנות פושעת, נכונה".
קיימות רשויות מקומיות רבות שנמצאות במצוקה. מה שורש הבעיה?
"הרשות המרכזית צריכה לתת יותר כספים לרשות המקומית, אבל גם לפקח עליה באופן צמוד ולא לאפשר לה לגרור גירעונות. אם נתת לרשות כסף, אתה צריך לשבת עליה כל חודש כדי שאם הם יחרגו, אתה מיד מכה בברזל. ברשויות המקומיות יש לא מעט בזבוז, וגם צורך לרצות מיעוטים. לי יש היום מצב אידיאלי: אני לא צריך לרצות אף אחד. אני עוסק רק במה שנכון".
אגב פיקוח, אנשי ירוחם טוענים ששר הפנים לא פיטר את אלמקייס ונתן לו להגדיל את הגירעונות בגלל שהם בני אותה מפלגה.
"זה לא נכון. פורז, שר הפנים הקודם, ניסה למנות כמה ועדות קרואות, ובג"ץ ביטל לו את כולן. האקט הזה, שהממשלה לוקחת את סמכויות הנבחרים, הוא אקט אנטי-דמוקרטי קיצוני".

היזם של ההתנתקות
ירוחם או לא ירוחם, בלי פוליטיקה ארצית אי אפשר.
עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה. נראה לך שהנושא החברתי יעלה באמת על סדר היום בבחירות, או שזה סוג של מסחטת קולות?
"אין ספק שהנושא החברתי מקבל תנופה. יש כאן שילוב של כמה גורמים: זו הצעקה הגדולה שעולה מהארגונים הבלתי פורמליים, וגם מהמציאות בחברה הישראלית, שהפכה להיות בלתי נסבלת. אני גם חושב שהיציאה מעזה יוצרת דינמיקה של שינוי סדרי עדיפויות. אבל שלא נטעה, לדעתי חלק גדול מהבוחרים יצביע על השאלה אם לחלק את ירושלים או לא ואם לצאת מהשטחים או לא".
מצנע סובר שאי אפשר להתמודד באופן אמיתי עם הבעיות החברתיות בלי לעשות מעשים בתחום המדיני.
אפשר לעשות הרבה דברים גם עכשיו.
"אין ספק. אבל כדי לעשות שינוי אסטרטגי, אמיתי, מוכרחים לשנות סדרי עדיפויות. זה כבר קשור לתפיסה פוליטית. השינוי הגדול יבוא אחרי היפרדות מהפלשתינים. איך עושים את זה? זה סיפור אחר".
המושג 'היפרדות' מזכיר את הכרזתו של מצנע על כך ששלושת יישובי צפון רצועת עזה צריכים להישאר על כנם. כמי שנחשב כקטליזטור מרכזי לרעיון הנסיגה מחבל קטיף, מצנע עדיין עומד מאחורי דבריו: "בתהליך החד-צדדי ששרון עשה לא היה ניתן להשאיר את היישובים. הוא אמר 'אני הולך עד הקו הירוק', ויש בזה חסרונות עצומים: אל"ף, באמת אפשר היה להשאיר חלק מהיישובים. בי"ת, הוא קבע שנסוגים עד הקו הירוק. אני תמכתי בו, כי הוא הוביל לכיוון שלי. אבל בהסדר כולל עם הפלשתינים, תוך כדי דו-שיח איתם עם הסכמות, כמו שאפשר להשאיר את גושי ההתיישבות ביו"ש, אפשר היה להשאיר את הגוש הזה. ברגע שאתה הולך נתחים-נתחים, בטווח הארוך אתה מפסיד".
ofralax@walla.co.il

גרעינים צומחים בירוחם
עמרם מצנע קורא לבני הגרעין התורני של ירוחם "יוצאי עדות המערב, כאלה שבאו להתיישב כאן מתוך חלוציות ואידיאלים". ואכן, ירוחם התברכה בכמעט מאה משפחות של בוגרי הכיפות הסרוגות.
פרוייקט ההתיישבות בירוחם החל לפני למעלה מ-20 שנה, כאשר שמוליק בן שלום, בן קיבוץ סעד, החל להביא לעיירה גרעיני נח"ל משימתיים שתפקידם היה לתרום ליישוב ולבחון התיישבות במקום. עשר שנים של גרעינים הניבו עשייה רבה ו-30 משפחות שקבעו את ביתן ביישוב.

השלב הבא היה הבאת גרעינים חזקים יותר מבחינה דתית, וכך הקים בן שלום גרעיני בנות שירות לאומי שהתחייבו להגיע לשנתיים, מתוך רעיון לבחון התיישבות במקום. הוא הגדיל את מספר התקנים, הקים מדרשה המשלבת טיולים ועשייה חינוכית, וגרם לשירות במקום להיות אטרקטיבי. 11 בנות משכו אחריהן את בני זוגן למקום, ועוד 9 קבעו את ביתן בנתיבות.

במקביל לגרעיני הבנות הקים בן שלום את ישיבת ההסדר בירוחם – ישיבה עם אוריינטציה של תרומה לקהילה, כולל התנדבות בעיירה ולימוד תורה הכולל פן חברתי-התיישבותי. ישיבת ההסדר הניבה את מספר המשפחות הגדול ביותר שחי בגרעין בירוחם, והוא עומד כיום על 50.

לגרעין בירוחם, המורכב פחות או יותר מכל אלה, ישנם כמה קווים אדומים, כפי שמשרטטים אותם בן שלום ואלישיב רייכנר, כתב 'מקור ראשון' ו'נקודה', בוגר ישיבת ההסדר שהתיישב במקום: לא מוקמים בתי כנסת נפרדים ולא מסגרות חינוך אלטרנטיביות. החבר'ה ה'מערביים' משתדלים לא לתפוס מקומות תעסוקה של אנשי המקום ומשתדלים לשמור על מוטו של 'ביחד', כשמה של המדרשה.
העובדה כי הבנות והבנים מגיעים בגיל צעיר מאוד למקום ומאומצים על-ידי משפחות ותיקות מהעיר, מורידה במעט את סף החשדות של אנשי המקום כלפי האשכנזים ואת סף היוהרה הטבעית של הבאים ממרכז הארץ.

במשך כל שנות קיומו של הגרעין, קבע הגרעין לעצמו כי לא יהיה מעורב בפעילות פוליטית מקומית, אך במערכת הבחירות האחרונות הכלל נשבר. "הרגשנו שזה לא פוליטיקה אלא מוסר, שאסור לנו לשתוק מול התנהלות מושחתת", אומר בן שלום. "ידענו שאם אלמקייס ייבחר זה יהרוס את כל מה שבנינו בצד המוסרי, אבל גם בצד הפשוט של הדברים הקטנים".

הגרעין החליט לצאת מגדרו ולתמוך באביצרור, המועמד השני, אולם עשה זאת בפרופיל נמוך ורק בסיבוב השני. היום בן שלום מתחרט: "בסיבוב הבחירות הראשון עוד היינו יפי נפש, ובסיבוב השני הצבענו כאיש אחד עבור אביצרור, אבל לא עשינו בשבילו נפשות בקרב הציבור. אביצרור הפסיד את המועצה ב-50 קולות. אם היינו משיגים עוד 25 קולות, העיירה לא היתה נהרסת".

בוקסה: תקציר הפרקים הקודמים
סיפורו של ראש המועצה המודח, ברוך אלמקייס, מתחיל כבר לפני 14 שנים, כשנזרק מכיסא ראש המועצה על-ידי ועדה שמינה שר הפנים דאז, אריה דרעי. אלמקייס אולי עשה דברים טובים לעיירה, אבל המנהל שלו לא היה תקין. הוועדה של דרעי המליצה שאלמקייס לא ישוב עוד לכהן בתפקיד ציבורי.
מי שבא במקומו של אלמקייס היה מוטי אביצרור, שהצעיד את העיירה צעדים נוספים קדימה בתחומים רבים. אביצרור כיהן בתפקידו 11 שנים, וכשהגיעה עת הבחירות לראשות המועצה, לפני שנתיים וחצי, ביקש אלמקייס סליחה מן התושבים וכבש מחדש את התפקיד, בסיבוב השני ובהפרש של 50 קולות. אביצרור טוען שהיו כאן מהלכים לא כשרים ורישום של בדואים כתושבי ירוחם.
אלמקייס הנבחר החליט לחסל חשבונות עם כל מי שהיה בתפקידי מפתח, טוענים אנשי ירוחם. הוא הדיח ראשי אגפים והסתכסך עם עובדים, הוא לא עבד בהתאם לתקציב וגרם לאי תשלום משכורות, לסגירת הגנים, להשבתת המתנ"ס, מועדון הקשישים, שירותי התברואה ועוד.
התושבים ראו כבר לפני שנה שמדובר בכאוס שמוחק את הישגי העיירה ומצעיד אותה אחורה. הם התלוננו בפני שר הפנים, אז אברהם פורז, שמינה לאלמקייס חשב מלווה. משהתחלפו שרי הפנים והמצב בעיירה המשיך להידרדר, החליטו התושבים להתאחד ולהקים מטה מאבק.
הם התלוננו במשטרה ובמשרד הפנים, החתימו עצומות ושלחו מכתבים, ואפילו עתרו לבג"ץ – אך פינס לא שש לפעול. התושבים טוענים שזה בגלל הקשר המפלגתי והאישי בין השניים. משנכשל אלמקייס בהעברת התקציב לפני ראש השנה, נאלץ פינס להדיח אותו ולמנות למקום ועדה קרואה. לאנשי ירוחם נותר לאסוף את ההריסות ולקוות לטוב.
"אני מסכים שוועדה קרואה גורמת נזק לתדמית של העיירה", אומר מוטי אביצרור, ראש המועצה הקודם, "אבל תחשבי איזו תדמית היתה לתושבים בעיני עצמם כשהם ראו שהכל קורס. אני חושב שאלמקייס הביא את ירוחם לגירעון שרק משרד הפנים יכול לסגור. בסך הכל משרד הפנים, שעצם את העיניים, היה אחראי להתדרדרות, והוא צריך לדאוג לשיקום המקום".
את תגובתו של אלמקייס לא הצלחנו להשיג עד סגירת הגיליון.