בשבע 170: משקיעים לכתחילה

הכספים המופרשים לקרן הפנסיה שלך מושקעים בעסקים מחללי שבת: האם זה אמור לעניין אותך? האם מותר להיות שותף בקרן נאמנות הרוכשת מניות בחברות שאין להן 'היתר עיסקה?'

יואל יעקובי , ו' בחשון תשס"ו

בעוד פוסקי ההלכה חלוקים בשאלה אם יש צורך בהשגחת כשרות על השקעות – בשוק ההון כבר יש מי שמציע השקעות ללא חשש ריבית וחילול שבת. על תחומים נוספים כמו אמת וצניעות בפרסום או הלנת שכר עדיין אין השגחה. והתשואות – ברוך השם

רבים מקוראי כתבה זו, קרוב לודאי שאפילו הרוב המוחלט, נחשבים ברמה זו או אחרת כשותפים בעסקים המחללים שבת, לווים בריבית, מחזיקים חמץ בפסח ועוד איסורים מאיסורים שונים. אין טעם לרוץ ולתבוע את העיתון בתביעת דיבה: אם אתם משקיעים בקופות גמל או בקרנות נאמנות, או שאתם מפרישים ממשכורתכם לקרנות פנסיה – זהו המצב, תרצו או לא תרצו. לכאורה זוהי עברה ברורה על ההלכה, אך למעשה התשובה על כך אינה מוחלטת.

מדריך למשקיע המתחיל
"קרן נאמנות", אומר פרופ' בן ציון זילברפרב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר וכיום דיקן בית הספר לבנקאות ולשוק ההון במכללה האקדמית בנתניה, "היא קרן שמשקיעה את כספי המשקיעים בה בתחומים שונים, כמו מניות או אגרות חוב, בהתאם למדיניות שאותה היא קובעת. בתוך כל אחד מן התחומים הללו קיימות תת-התמחויות: ישנן קרנות המשקיעות באגרות חוב לזמן קצר, ישנן כאלו המשקיעות בהן לזמן ארוך, ישנן בחברות קטנות וישנן בחברות גדולות, יש המשקיעות בשוק המקומי ויש בחו"ל, וישנן גם כאלו המשקיעות בכמה תחומים. כל קרן מגדירה מדיניות פעולה, שדרכה אני יכול להחליט כיצד אני מעוניין להשקיע את כספי. ישנו מבחר עצום של קרנות, ובאפשרותי ליצור לעצמי השקעות בתמהיל של קרנות".
פרופ' זילברפרב מסביר כי היתרון שבהשקעה דרך קרנות נאמנות על פני השקעה באופן עצמאי הוא קודם כל באפשרות של אדם שאינו מבין בבורסה להשקיע בה בצורה בטוחה יחסית. אבל גם למי שמתמחה בתחום כדאי להיעזר בשירותן של קרנות הנאמנות, כאשר הסכום שהוא רוצה להשקיע הוא קטן.
"במקרה כזה, ייתכן שעל-פי כללי הבורסה לא יוכל לקנות מניות, שרכישתן דורשת סכום השקעה מינימלי. ייתכן גם שהעמלה שתיגבה ממנו עבור הקנייה תהיה גבוהה מכדי שההשקעה תהיה כדאית. כאן באות לעזרתו קרנות הנאמנות, שהעמלות שנגבות מהן עבור ההשתתפות במסחר בבורסה נמוכות יותר, וכיוון שהן משקיעות עבור משקיעים רבים מתקבצים בידם סכומים גבוהים להשקעה".
לעומת רכישת מניות, שפירושה שותפות מסוימת בחברה (ומכאן הבעייתיות בהשקעה בחברה שעובדת בשבת, משאירה חמץ ברשותה בפסח וכדומה), רכישת אגרות חוב היא בעצם מתן הלוואה למדינה (במקרה של אגרת חוב ממשלתית) או לחברה עסקית (במקרה של אגרת חוב קונצרנית). בעת פרעון החוב מתווספת על סכום ההלוואה ריבית, מה שמכניס אותנו לסוגיות של הלוואה בריבית, במקרה שאין היתר עסקה. "ברכישת אגרות חוב של המדינה אין למיטב ידיעתי בעיה הלכתית", אומר פרופ' זילברפרב, "וגם ברכישת אגרות חוב ישנם היתרים, אך מובן שאין זה מתפקידי לפסוק הלכה".
ומהן קופות גמל?
"קופות גמל עושות את אותו הדבר, וההבדל בינן לבין קרנות הנאמנות הוא הנזילות. קופות הגמל סגורות לזמן ארוך, ושבירתן לפני המועד גוררת קנסות. קרנות הנאמנות לעומת זאת הן השקעות לטווח קצר. מצד שני, לאחר תום תקופת הוותק של הקופה אין הבדל בין קופת גמל לקרן נאמנות".

עוסקים בהיתר
היחס לבעיות ההלכתיות השונות שטומן בחובו שוק ההון גרר דיון נרחב בין הפוסקים בדורות האחרונים. "באופן עקרוני, יכולות להיות כמה בעיות", אומר הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר (כלכלה על-פי התורה) ורב שכונה ברעננה. "ישנן חברות השקעות שמשקיעות במפעלים שמחללים שבת, מה שגורם למשקיע שותפות בחילול שבת. ישנן גם בעיות של ריבית, בחברות שאין להן היתר עסקה, וכן בעיות של חמץ בפסח. אלו הם הדברים העיקריים".
הבעיה העיקרית היא בתחום הריבית, בקניית אגרות חוב של חברות שאין להן היתר עסקה. "לגבי חילול שבת", מסביר הרב אישון, "תלוי במה המדובר. אם מדובר באדם פרטי שמשקיע סכום קטן, ההימנעות שלו מהשקעה לא תמוטט את החברה מחללת השבת. זה אמנם מעשה לא ראוי, אך מבחינת ההלכה יש לו על מה לסמוך. לעומת זאת, אם מדובר בסכומים גדולים שאי השקעתם תמנע את פעילותה של החברה העבריינית – זו כבר בעיה חמורה יותר, שהרי בגלל ההשקעה מתאפשר חילול השבת".
לגבי הגדרת בעלותם של בעלי המניות על החברה שבה הם משקיעים כותב הרב אישון בתשובה שפורסמה באתר האינטרנט 'מורשת' כי ישנן לכך שתי גישות בהלכה: "יש הסוברים שלמרות שהחוק רואה בחברה בע"מ אישיות משפטית נפרדת, ההלכה אינה מכירה בכך, ועל-פי ההלכה חברה בע"מ כמוה כשותפות רגילה של בעלי המניות. לעומתם, יש הסוברים שגם ההלכה מכירה בהיותה של החברה אישיות משפטית נפרדת, ואינה רואה את בעלי המניות כשותפים ממש".
מובן שלגבי עובדים יהודים בחברה המחלוקת הזו אינה משנה דבר, שהרי להם אסור לחלל שבת, לעסוק בחמץ בפסח או לעבור על כל איסור אחר. ההשלכות המעשיות ממחלוקת זו נוגעות לבעלי המניות. השאלה מהו מעמד הבעלות של בעלי המניות נוגעת גם לאיסור חמץ בפסח, שכולל גם את האיסור להשהותו ברשותנו. גם כאן יש מי שאומר שכיוון שבעלי המניות אינם יכולים למכור או לקנות את מוצרי החמץ, הרי שחמץ החברה אינו בבעלותם, ולעומתם יש הסוברים שדין בעלי המניות כשותפים, ועליהם לדאוג להפטר מהחמץ. הרב אישון מציע בתשובתו לכלול את החמץ של החברה במכירת החמץ, ובכך לצאת ידי חובת שתי הדעות.

הכסף בהשגחת הרב אלישיב
הבעיות ההלכתיות הרבות שמעורר שוק ההון הניעו יזמים דתיים להקים את חברת 'הילת שוהם', המתחייבת לנהל השקעות על-פי ההלכה. מנכ"ל החברה, יעקב מורשת, היה בעבר מנכ"ל 'כלל גמל' ודירקטור בחברת ההשקעות של בנק איגוד. לפני שלוש שנים הוא הקים את החברה, שהמילה הראשונה בשמה היא ראשי תיבות של השקעות ויעוץ לפי התורה, ו'שוהם' הן ראשי התיבות של שמות בעלי המניות בחברה.
כשאני שואל את מורשת על קרן הנאמנות שבניהולו, הוא מוחה ואומר: "אנחנו לא רק קרן נאמנות, אנחנו חברה. כמו בנק. יש לנו כמעט הכל: קופות גמל, קרנות פנסיה וכדומה, אנחנו מנהלים את כל סוגי ההשקעות הפיננסיות".
למרות שכפי שהסביר הרב אישון, ישנם היתרים שונים המאפשרים להשקיע גם בחברת השקעות רגילה, מבקש מורשת להמחיש את הפרדוקס שבהסתמכות על ההיתרים הללו:" מצד אחד יכול שר לשלוח פקחים דרוזיים לאכוף את שמירת השבת, ומהצד השני הוא יכול להשקיע במניות של חברה המחללת שבת. זה אבסורד. אם אנחנו רוצים שהמדינה לא תעבוד בשבת, צריך להשקיע לא רק בחקיקת חוקים בכפייה, צריך לפעול גם בתחום הזה".
פרופ' זילברפרב חולק על הנחתו של מורשת. הוא סבור כי במאבק לשמירת השבת יש להדגיש יותר את הצד הסוציאלי, ופחות את הצד הדתי. "מה שיכול לתקן את המצב הוא פרסום העובדה שהאפשרות לפתיחת עסקים בשבת מנתקת אנשים ממשפחותיהם, בכך שהם נאלצים ללכת לעבודה גם בשבת. אבל את זה אני כמובן לא אומר כפרופסור לכלכלה".

הלכות בורסה
הרב שלמה דייכובסקי, דיין בבית הדין הרבני הגדול, נזהר מאוד בלשונו כשהוא נשאל על 'הילת שוהם'. "בגלל תפקידי הציבורי, אני מנוע מלעשות פרסומת לגוף מסחרי ספציפי", הוא אומר. יחד עם זאת, הוא מתייחס בחיוב ליוזמה של הקמת גופי השקעות הפועלים על-פי ההלכה. "כמו שאדם לא יעלה על דעתו להכניס מאכל לפיו מבלי לבדוק אם יש לו הכשר, כך צריך להיות גם לגבי השקעות. אני לא קובע מה אסור ומה מותר, אני יכול רק לומר מה הבעיות, ויש בעיות. אמנם יש דיון אם החזקת מניות של חברה נחשבת שותפות, אבל יש כאן בעיה, ואי אפשר לעצום את העיניים. ודאי שעדיף להשקיע בקרן שנמצאת תחת פיקוח הלכתי מאשר בקרן שהמנהל שלה עושה בכסף מה שהוא רוצה. זה לא טוב".

בד"ץ לעסקים
חברת 'הילת שוהם' נמצאת תחת פיקוחו של הרב אריה דביר, מומחה ידוע לדיני ממונות, המקורב לרב יוסף שלום אלישיב. הרב אלישיב הוא גם הסמכות שעל-פי הכוונתה פועל הרב דביר, המכהן גם כדירקטור בחברה. הרב דביר מוודא שאכן החברות שהשקיעה בהן 'הילת שוהם' עומדות בקריטריונים ההלכתיים שקבע.
מהם הקריטריונים האלה?
מורשת: "להסביר את זה ייקח חצי שנה. זה כמו לשאול את בד"ץ מהם הקריטריונים שעל-פיהם הוא נותן הכשר לקונדיטוריה". על השאלה כיצד אנשים סומכים על הכשר שדרישותיו אינן ברורות, עונה מורשת כי מי שסומך על הרב דביר בא, ומי שלא – לא בא.
נושא הקריטריונים נשאר, אפוא, מעורפל. יחד עם זאת, חשוב לציין כי הרב דביר, ובעקבותיו 'הילת שוהם', נהנים מרמת אמינות גבוהה ביותר. הקרן שהוא מפקח עליה זוכה למכתבי תמיכה מצד תלמידי חכמים רבים, לאו דווקא מהציבור החרדי ליטאי שאליו הוא משתייך. רשימת הממליצים כוללת את הרב עובדיה יוסף, וגם רבנים המזוהים עם הציבור הדתי לאומי, כמו הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, והרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צמת'. יעקב מורשת אומר כי אם תקום חברה אחרת שתעמוד בתנאים שמציב הרב דביר, הוא ייתן גם לה את ה'הכשר' שלו.
הרב דייכובסקי, המצוי בסוגיה, אומר כי הבעיות העיקריות שעליהן צריכה חברה המנוהלת על-פי ההלכה להקפיד הן שבת וריבית.
מדוע שלא נדרוש למשל גם צניעות בפרסומות, והימנעות מפרסומים שקריים ומהלנת שכר שכיר?
"אם נכניס עוד ועוד סייגים לא יהיה לדבר סוף, והחברה לא תוכל להתקיים. אי אפשר לגזור על הציבור גזרות שהוא לא יכול לעמוד בהן. אפשר לדרוש גם שכל הנשים במשרדי החברה המושקעת יתלבשו צנוע, ושכל עובדי החברה יאכלו בביתם מזון בכשרות של בד"ץ בלבד, אבל אז אי אפשר יהיה להקים חברה עסקית שתתקיים. נכון שגם עושק הוא בעיה לא פשוטה, אבל בסופו של דבר גם מי שמשקיע את כספו בישיבות יכול להסתבך בבעיות כאלה, כיוון שגם שם יש לפעמים תופעות של קיפוח שכר העובדים. לכן יש ללכת על הדברים הגדולים, שהם שבת וריבית".
יעקב מורשת אומר בכלליות שבחברה שהוא מנהל מקפידים על הכל: שבת, ריבית (משקיעים רק בחברות להן יש היתר עסקה), חמץ בפסח ומאכלות אסורים. לטענתו, הם דואגים לפתור את כל הבעיות ההלכתיות שישנן בהשקעות, לפחות לשיטת הרב אליישיב.

מונופול על ההלכה
מדוע שלא יהיה פיקוח מסודר על התחום, כמו בכשרות של אוכל?
הרב דייכובסקי: "היה ניסיון להקים ועד רבנים שיעסוק בנושא. הרב יעקב אריאל עסק בכך רבות, וישבנו יחד לנסות ולהקים גוף מסודר. השאלות ששאלנו הן: ראשית, על מה יש להקפיד, ושנית, אם חברה יכולה גם להצליח מבחינה מסחרית אם תקפיד על הדברים הללו. המאמץ הזה הפסיק, משום שלא רצינו לעשות פרסומת מסחרית, שהיא דבר שאינו לרוחנו".
מה לגבי גופים נוספים כמו 'הילת שוהם? ישנם כמה וכמה גופים מסחריים המוגדרים כדתיים. האם שם ההשקעות מנוהלות על-פי ההלכה?
הרב אישון: "אינני יודע, אך על-פי הפרסומים, או יותר נכון על-פי העדר הפרסומים, נראה שלא. בגדול, יש היום יוזמה של משקיעים דתיים שלחברות המנפיקות בבורסה אגרות חוב יהיה היתר עסקה (למרות שגם ללא היתר עסקה יש על מי לסמוך). עורך דין של אחת החברות הגדולות שאל אותי אם להיתר עסקה ישנה משמעות עסקית. סיפר לי מישהו ש-95 אחוזים מהחברות שאליהן פנו לאחרונה בבקשה לעשות היתר עסקה הסכימו לעשות זאת, כך שממילא ייתכן שכמות הקרנות שבהן אפשר להשקיע תגדל".
פרופ' זילברפרב: "אין לי צל של ספק שחברות שהונפקו בבורסה יסכימו לעשות היתר עסקה, ואין סיבה שלא יעשו. אני יודע על חברה אחת כזו שהבעלים הנו שומר מצוות, ובתחילה לא חשב על הבעיה. משהתוודע לעניין אכן ערך היתר עסקה כדין".
'הילת שוהם' מדגישה בפרסומיה לא רק את מחויבותה להלכה, אלא גם את הצלחתה העסקית. לטענת החברה, קופות הגמל, ההשתלמות והפיצויים שלה הניבו בשנת 2004 רווחים הגבוהים משמעותית מרווחי קופות הבנקים, ואילו קרן הנאמנות 'שוהם גמישה' הניבה תשואה של כ-80 אחוזים יותר ממדד הקרנות הגמישות שפרסם המגזין הכלכלי 'דה מרקר'. על כך כותב הרב ישראל רוזן במכתבו: "אולי גם זו הוכחה למימרת חז"ל: 'עשר – בשביל שתתעשר'".
כשאני שואל את פרופ' זילברפרב על הרווחיות של 'הילת שוהם', הוא מפנה אותי לאתר האינטרנט של משרד האוצר, שם ניתן להשוות את תשואות הקרנות לתשואה הממוצעת בשוק. "בתור יהודי דתי, אני לא חושב שאפשר להגיד שאם נשקיע בחברה המתנהלת על-פי ההלכה התשואה תהיה גבוהה, כי הקב"ה ייתן פיצוי. מצד שני, חברה כזו גם לא אמורה להפסיד, גם אם מסיבות הלכתיות היא תימנע מלהשקיע בחברה מצליחה מסוימת". פרופ' זילברפב מציין כי בכל אופן הצלחת הקרן או כישלונה אינם תלויים בתנאים הערכיים שעליהם מושתתת החברה אלא במצב השוק, באיכות הניהול וכדומה.

ועדת הכשרות הכלכלית
את העיסוק בשאלות שפתחנו בכתבה זו אפשר לחתום בדברי הרב אישון, האומר כי למשקיע הפרטי, המשקיע בסכומים קטנים, יש על מי לסמוך כשהוא משקיע בקרנות רגילות, כשלגבי אגרות חוב של חברות (שבהן תיתכן בעיה של ריבית), אפשר להקל אם אינו יודע באיזו חברה משקיע. במקרה שאינו יודע ניתן להתיר מטעם ספק ספיקא: ספק אם יש לחברה היתר עסקה, וגם אם אין לחברה היתר עסקה ייתכן שהלכה כמיעוט הפוסקים, שסוברים שאיסורי ריבית אינם שייכים לחברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת.

מסכם הרב אישון: "ראוי לעודד חברות המשקיעות על-פי ההלכה, אבל סוף סוף אנשים נוסעים באגד למרות שהיא מחללת שבת".
ייתכן שפתיחת שוק ההשקעות הכשרות לתחרות על-ידי יזמים נוספים כמו יעקב מורשת תעורר דרישה גדולה מצד הציבור. במצב זה, השאלה היכן להשקיע, שגורמת לרבים הנשאלים עליה לחשוש מניצול מסחרי של שמם, תהפוך לשאלה לגיטימית, שאת התשובה עליה יתנו גופי כשרות מסודרים, כפי שהדבר נעשה כיום בתחום המזון.

מילון מונחים
לטובת התועים בסבך המונחים נביא כמה הגדרות, לאו דווקא מדעיות, למונחים המופיעים בכתבה.
ניירות ערך (=ני"ע) – סוגים שונים של שטרות המונפקים על-ידי מדינה, חברה או תאגיד ומקנים זכויות שונות למחזיק בהן. למשל: איגרת חוב, מניות וכדומה.

בורסה – מקום שבו קונים ומוכרים נפגשים כדי לבצע עסקאות. בבורסת היהלומים סוחרים ביהלומים, בבורסה לניירות ערך סוחרים בניירות ערך, וכן הלאה.
מניה – אחוז מסוים של שותפות בבעלות על חברה. המחזיק במניה זכאי ליהנות מרווחי החברה, ולהשתתף במינוי מועצת המנהלים שלה.

אסיפת בעלי המניות – אסיפה שכל חברה חייבת לקיים מדי שנה, שם יש לכל בעלי המניות זכות הצבעה בהתאם לחלקם היחסי במניות החברה. באספה מדווחת ההנהלה על השנה החולפת ועל תכניותיה לשנה הבאה. כמו כן נבחרת באסיפה מועצת המנהלים של החברה, מאושרת הישארותו או החלפתו של רואה החשבון שלה, וכן יש לבעלי המניות את האפשרות לשאול את הנהלת החברה שאלות. על-פי תקנות הרשות לניירות ערך חייבים כל מנהלי הקרנות וקופות הגמל שלהם מניות בחברה להשתתף באסיפה זו. מכאן ההשפעה האפשרית שיש למחזיקי המניות בכלל ולמנהלי הקרנות והקופות בפרט על מדיניות החברה, גם בתחום שמירת ההלכה.

הנפקה – ממשלה או חברה המעוניינות לגייס הון מציעות לציבור לרכוש ניירות ערך שונים של אותו גוף: מניות, אגרות חוב וכדומה. תהליך זה מכונה הנפקה.

אגרת חוב (=אג"ח) – שטר חוב, המאשר למעשה הלוואה למדינה (אג"ח ממשלתית) או לחברה עסקית (אג"ח קונצרנית). בתום התקופה הנקובה באגרת נפדית האיגרת בתוספת ריבית.
קרן נאמנות – גוף שתמורת עמלה מהמשקיעים הפרטיים רוכש עבורם מוצרים משוק ההון, כמו מניות, מטבע חוץ, אגרות חוב וכדומה.

קופת גמל – גוף הדומה לקרן נאמנות, אלא שבניגוד לה ההשקעה נעשית נזילה לאחר תקופה ארוכה למדי.

תשואה – הרווח שהניבה ההשקעה.
היתר עסקה – הסכם שבו הופכת ההלוואה בריבית, האסורה על-פי ההלכה, להפקדת כסף המשמש בידי הלווה לצורך עסקיו. באמצעות ההלוואה (הפיקדון), הופך המלווה (המפקיד) לשותף ברווחים, והריבית שהוא זוכה בה הנה למעשה השתתפות ברווחי הלווה, ואינה אסורה על-פי הדין.

Yoel_yakoby@walla.com