חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 171ראשיהפצה

גדולים מהחיים - בגליון השבוע

היא באה ממשפחה שחיה עשרים דורות בארץ, נצר משולשת הראשון לציון ● הוא היה ניצול שואה, קולנוען ואיש טלוויזיה שהגיע מצ'כוסלובקיה לביקור של שלושה חודשים, ונשאר כדי לבנות את חייו כאן איתה
15/12/05, 00:00
אסתי רמתי

* פיטר פריישטדט, איש קולנוע וטלוויזיה החל במפעל הפקת סרטים דוקומנטרים על גדולי העם היהודי אלמנתו בקי, שאחרי מותו שבה לחיי תורה ומצוות, ממשיכה את מפעלו של בעלה * לרגל שנת השבעים לפטירתו של הראי"ה קוק היא מפיצה בימים אלו את הסרט שהופק על חייו בבתי ספר חילונים, ומקווה שמישהו בממשלה יבין את הפוטנציאל המאחד של החינוך לאור דמותו .

את בקי פריישטדט יצאתי לפגוש בעקבות הפרוייקט 'מרכז גדולי העם היהודי' – הנצחתן של דמויות יהודיות בולטות בעזרת סרטי וידיאו דוקומנטריים. במפעל החיים הזה החל בעלה המנוח, פיטר פריישטדט, במאי סרטים מחלוצי התקשורת בארץ, והיא ממשיכה עד היום.
בדירתה הצבעונית ומלאת החן שבתל אביב הקטנה, אני מגלה פרטים לא רק אודות פרוייקט הנצחה מעניין, אלא סיפור על שני אנשים שהתנתקו מיהדותם, ועל האופן הייחודי שבו בחרו לשוב ולהתחבר אליה. סיפור השוזר בתוכו את מאורעות תרפ"ט ואת אימי השואה, ציונות ותקומה – ומעל הראיון כולו מרחפת במפתיע דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כדמות דומיננטית ונערצת.
בקי פריישטדט, במקור סוזין, מייצגת את הקשר השורשי עם ארץ ישראל. מוצאה ממשפחת רבנים החיים בארץ כעשרים דורות. הרב משה סוזין, שהיה הראשון לציון, היה הסבא רבה של אביה, ואילו סבה של אביה התגורר כשמונים שנה בחברון, שם שימש כחזן, כרוקח ואף כרופא לעת מצוא, עד שהוא ומשפחתו נרצחו בפרעות תרפ"ט. רק שניים מבני המשפחה ניצלו, בניהם דודה שהיתה ילדה בת שמונה בעת הטבח, ושבקי פריישטדט גילתה את קיומה רק לפני חמש שנים. סבתה של בקי ואביה, שהיה אז ילד קטן, שהו אז בממלכת ירדן, שם היתה מועסקת הסבתא כתופרת האישית של המלכה.

סיפור מהוליווד
בקי גדלה במשפחה מסורתית, אך עם התגייסותה לצבא התרחקה מהיהדות. "הנתק שלי הוא סיפורה של הציונות", היא מסבירה. "ההוויה הישראלית גזרה שהדת שייכת לגלות והישראלים צריכים להיות לוחמים ואנשי אדמה. רוח הרחוב הישראלי היתה שהדת היא לא על סדר היום של המדינה".
לאחר הצבא הגשימה בקי חלום נעורים, הפכה לשחקנית והופיעה בתאטרון 'האוהל' התל אביבי. עד היום אפשר לראות בביתה פוסטרים ממוסגרים ובהם תמונות שלה מהצגות שבהן השתתפה. באחד הימים הגיע לתאטרון מפיק ובמאי יהודי מפורסם מצ'כוסלובקיה, שהיתה אז כידוע מעבר למסך הברזל. שמו היה פיטר פריישטדט, ולמרות שהיה מבוגר מבקי באחת-עשרה שנה, בין השניים התפתחה ידידות עמוקה, ואף מעבר לכך.
פיטר, ניצול שואה שכל משפחתו נספתה מלבד סבו וסבתו, נותק מיהדותו בגיל 13. המפגש עם ארץ ישראל, מדינת ישראל והשחקנית הצעירה ממוצא ספרדי עוררו משהו עמוק מאוד בנפשו, אך הוא לא רצה לבגוד באמון שנתנה בו צ'כוסלובקיה ולחרוג משלושת חודשי אשרת הכניסה שלו. הוא אמר לבקי שהוא חוזר לביתו, שם יבקש אישור לעלות לארץ – תכנית אופטימיות אולי, אבל לא בדיוק ריאלית במונחים של אותם הימים.
בקי המאוכזבת נאלצה להשלים בלית ברירה עם רוע הגזרה, ומתוך מחשבה שזה כנראה 'לא זה' ליוותה את פיטר לשדה התעופה. התסריט שקרה לאחר מכן נראה לקוח הישר מסרט הוליוודי:
"עמדתי במרפסת בשדה התעופה לוד, שעדיין לא נקרא בן גוריון. כבר החזירו את המדרגות, המנועים עבדו והמטוס עמד להמריא", מתארת בקי. "ואז נשמעו סירנות – מכוניות משטרה נסעו בעקבות המטוס ועצרו אותו. הביאו את המדרגות, ואני לא הבנתי מה מתרחש שם, אולי מישהו קבל התקף לב... מהמטוס ירד אדם שנתמך בידי מישהו, וכשראיתי מי זה התברר לתדהמתי שזה פיטר. הוא היה חיוור ורועד כולו, וכשהוא הגיע למטה הוא התחיל לרוץ.
"הייתי מבולבלת לגמרי, ירדתי מהמרפסת, וכשהוא ראה אותי הוא תפס אותי והתחנן שאחביא אותו, כדי שהמשטרה לא תסגיר אותו למשטר הצ'כי. כששאלתי אותו מה הוא עשה, הוא ענה: 'אני לא יודע. פתאום הכל חזר אלי: המשפחה, היהדות, השואה, ישראל... פתאום קיבלתי קורצשלוס, קצר במוח. צעקתי לדיילת שתעצור את המטוס, אני חייב לברוח'".
לאחר חקירת המשטרה, שחשדה בפריישטדט בריגול, הסתבר שהיה מדובר כנראה בהתקף חרדה, והוא שוחרר. הסיפור על הבמאי היהודי, ניצול השואה, שעצר את המטוס לפני ההמראה וביקש מקלט בישראל בגלל אהבתו לשחקנית ישראלית, היה חומר טוב גם לעיתונות של אז. למחרת התפרסמה הידיעה בעמודים הראשונים של העיתונים הגדולים, ובמשך שבועיים תמימים (כנראה בהתאם לקצב האירועים של לפני ארבעים שנה) לא חדלו העיתונאים להציק לשניים.
שבועיים לאחר האירוע הדרמטי הגיע שליח מטעם שגרירות צ'כוסלובקיה אל פיטר פריישטדט ומסר לו מעטפה: פסק דין של בית המשפט הצ'כי, הגוזר עליו עשר שנות מאסר בעוון עריקה אם יעז לשוב לצ'כוסלובקיה. בכך בעצם נותק פריישטדט מביתו, חפציו וידידיו – גזר דין קפקאי שהוא התקשה מאוד לעכל ולקבל.
השנה היתה 1965, ופיטר פריישטדט, הבמאי המנוסה, הצטרף לאנשי תקשורת נוספים וייסד את הטלוויזיה הישראלית, איגודים לשמירה על זכויות האומנים והאגודה הישראלית לקולנוע. הוא כתב ספרים וביים סרטים שונים, אך כמפעל חייו הוא ראה את הקמת 'המרכז להנצחת דמויות מופת בעם היהודי'.
"את כל אהבתו לארץ וליהודים הוא העביר למצלמה", מספרת אלמנתו. "הוא חי כל הזמן בתחושה ששואה נוספת אפשרית, ושהעולם יעמוד מנגד. לכן הוא רצה להנציח את גדולי העם היהודי בקולנוע, כדי שתישאר לפחות מזכרת במחסנים".
זאת לא גישה קצת פסימית?
"פיטר עצמו טבע את אמרה שאופטימיסט הוא בעצם פסימיסט עם הרבה ניסיון. אך ככה, בחיי היומיום, הוא היה אדם מאוד שמח. כשהוא נכנס לחדר היה נכנס איתו אור".

היכל התהילה של העם היהודי
לאחר 34 שנים לצדו של בעלה, בקי פריישטדט רואה גם את עצמה כניצולת שואה. היא ספגה ממנו לדבריה את השתיקה הרועמת – מעולם לא דבר על חוויותיו. רק לאחר מותו גילתה את סרטי העדויות של שפילברג שהיו ברשותו, והצפייה בהם הבהירה לה כמה אומץ היה לבעלה להמשיך לחיות ולשמוח בלי להעמיס את זיכרונותיו הקשים על סביבתו ואוהביו. את חוויותיו הקשות תרגם לעשייה חיובית של הנצחה, והוא ראה בזאת את הדרך לחידוש הקשר עם העם היהודי שנותק ממנו.
'המרכז לגדולי העם היהודי' הוקם בשנת 1985 בחסות הנשיא לשעבר יצחק נבון, מי שהיה אז שר החינוך. עד היום כולל הפרוייקט 15 סרטים, שאת חלקם עשה פיטר פריישטדט והשאר נאספו ממקורות שונים. אחת ממטרות המרכז היא לרכז את כל החומר הקיים במקום אחד.
כשמדברים על דמויות מופת או על גדולי העם היהודי, לא מן הנמנע שיתגלעו מחלוקות לגבי השאלה מי ראוי להיכנס לקטגוריה הזאת. לכל מגזר ותת-מגזר בציבור המגוון שלנו יש את ה'אדמו"רים' שלו, אך נראה שפריישטדט ניסה לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר. נכון לעכשיו נעשו סרטים בעיקר על דמויות מהתקופה המודרנית: בן גוריון, חנה סנש, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, אנה פרנק, אלברט איינשטיין ועוד.
בחירת הדמויות נעשתה על-ידי בני הזוג פריישטדט, תוך התייעצות עם אישים שונים כגון הרב יוחנן פריד, לוי יצחק ירושלמי, שאול מייזליש ועוד. כיום, בעקבות התקרבותה ליהדות שעליה נפרט בהמשך, נוטה בקי לבחור דמויות של אנשי רוח בתחום הדתי-הלכתי. כרגע נמצאים שלושה סרטים בשלבי תחקיר: על הבעל שם טוב, הגר"א וחיים נחמן ביאליק.
אפשר להגדיר את אנה פרנק, למשל, כ'גדולת העם היהודי'?
"אנה פרנק, וגם דמויות כגון חנה סנש, לא היו ענקי רוח, אלא שימשו בגורלן מופת ודוגמה. באנגלית הפרוייקט באמת נקרא 'היכל התהילה ליהודי העולם'. בחלק מהמקרים מדובר בדמויות שהיו באמת ענקי רוח, או שתרמו משהו לאנושות או לעם ישראל. טרומפלדור היה מגדולי העם היהודי? הוא אמר 'טוב למות בעד ארצנו' ולא היתה לו יד. הוא מיתוס. גם אנה פרנק. אבל אנחנו לא יכולים להתעלם ממיתוסים".
מאין המימון?
"המימון כולו נעשה מתרומות ומקרנות שונים. עלות ההפקה של סרט מגיעה לעשרות אלפי דולרים, ואם מדובר בדמות מהעבר הרחוק, שאין עליה חומרים תיעודיים, העלות גבוהה עוד יותר. יש דמויות שקשה לאסוף תרומות להנצחתן, ויש שפחות. הדברים גם משתנים עם השנים – אם היינו רוצים לצלם סרט על ר' נחמן מברסלב לפני 15 שנה, היינו מתקשים לממן אותו. היום יש נהירה רבה אחרי תורתו, גם בקרב אנשי עסקים או בידור חילוניים שנוסעים לקברו".
איך עושים סרט על אדם שחי לפני מאות שנים?
"מביימים ומשחזרים בשיטת הדוקו-דרמה. משתמשים עד כמה שאפשר בחומרים האותנטיים, למשל אם הרמב"ם חי במצרים, נוסעים ומסריטים שם. מעבר לכך עובדים עם שחקן שמהווה מעין ייצוג של הרמב"ם – בצורה מאוד עדינה וסמלית, כדי לתת לצופה תחושה מציאותית".
פריישטדט מספרת שהסרטים משודרים בערוץ 2, ומעבר לכך מופצים במערכת החינוך בארץ ובחינוך היהודי ברחבי העולם, בדרום אמריקה וצרפת למשל. נראה שמטרת הפרוייקט מבחינתה הוא להגיע בראש ובראשונה לבני הנוער, שמגלים בנושא בורות מדהימה.
"בסקר שנערך מסתבר שיש נוער שחושב שש"י עגנון היה ספורטאי מצטיין, או שאין שום קשר בין השלום עם מצרים למנחם בגין", היא אומרת. "יש בארץ קדמה דורסנית מחד גיסא, ומאידך גיסא הזנחה של החינוך, בורות ועוני. מה שאני עושה הוא חלק ממאמץ לעצור את ההידרדרות".

לאורו של הראי"ה
כאמור, אחת הדמויות שנכללו בפרוייקט השפיעה באופן פרטי ועוצמתי במיוחד על בני הזוג פריישטדט עצמם – דמותו של הראי"ה קוק. כשבקי פריישטדט מדברת על הרב, היא מקרינה להט שלא היה מבייש מרכזניק ממוצע. המפגש עם אישיותו דרך הסרט שעשה עליו בעלה נגע במקומות עמוקים בנפשה, שכן רצונה העז – כאישה המגיעה מן העולם החילוני – להפיץ את משנתו, הוא בהחלט יוצא דופן.
בעיני בקי פריישטדט, הפירוד ושנאת החינם בעם ישראל הם הבעיה העיקרית והקשה ביותר של המדינה, ואת דמותו של הראי"ה היא רואה כמורה דרך רוחני שיכול לגשר על פני חלקי העם השונים. עיקר מטרת הראיון מבחינתה הוא לקרוא לגופים שמוקירים את זכרו של הראי"ה להתגייס למאמץ להשיב את דמותו של הרב למקום הראוי לו כאחד מענקי הרוח, וכאישיות כלל ישראלית שאין לערער על גדולתה.
"יש לנו היום הזדמנות ממשית", היא מבהירה. "השנה היא שנת ה-70 לפטירתו של הרב קוק ו-140 שנה להולדתו. אני חושבת שמה שנעשה סביב השנה הזאת זה ביזוי ממלכתי לאישיותו. במיוחד אם משווים למה שנעשה סביב דמותו של רבין, ואני לא רוצה להיכנס לסוגיות פוליטיות".
פריישטדט פנתה במכתבים לשרים כמו דני נווה ואפילו לראש הממשלה, וטענה שדווקא השנה, לציון שנת הרב קוק יש אפילו חשיבות פוליטית. למרות רתיעתה ממונחים כמו מיתוג, שיווק ויחצנות – היא היתה רוצה לראות גופים לוקחים על עצמם את המשימה, שוכרים משרד יחסי צבור ועורכים קמפיין להכרה בגדולת הרב, כמו שנעשים קמפיינים עבור נושאים אחרים.
היא מציעה לארגן כתבות, מפגשים עם בני נוער ויוצרים דתיים וחילוניים, קריאת רחובות על שמו ועוד שפע רעיונות יצירתיים. אם יימצא מי שירים את הכפפה – בקי תשמח להשתתף ולתרום מהמשאבים והקשרים האישיים שלה.
כצעד ראשון מפיצה פריישטדט בקרב כל בתי הספר החילונים בארץ את הסרט על הרב קוק, והיא היתה רוצה לראות אותו בכל בית בישראל. לקראת כיתה ז' היא שולחת מאות מעטפות עם פרוספקטים, כאשר הכותרת היא 'אחדות עם ישראל'.
איך התגובות?
"התגובות נפלאות. עד עתה רכשו שבעים בתי ספר חילוניים את הסרט".
בקרב הציבור החילוני יש לא מעטים שאינם אוהדים את הרב קוק ורואים בו את מנהיג הלאומנות המשיחית הפנאטית. אפשר לדעתך להתגבר על זה?
"לדעתי אפשר, אני מאוד אופטימית. אם מישהו יצר את התדמית הזאת שלו כדמות שלילית – זו העבודה שלנו. בקרב הדמויות החילוניות של תקופתו הוא היה אדם מורם מעם, גם אם הן חלקו על דעותיו. המשורר ברנר היה צועד בעקבות שטבעו רגליו בחול. ש"י עגנון, ביאליק, כל אנשי התרבות והספרות בימיו ראו בו דמות נערצת. איך זה שהחילונים שקוראים את הדמויות האלה רואים בו דמות שלילית? זה שקר וכזב. סילוף.
"אנחנו רואים דברים בסטיגמות, חייבים לקטלג אותם בקטגוריה מתאימה, ומאבדים את היכולת לראות את האדם הפרטי. אי אפשר לנכס את הרב קוק רק לציבור הדתי-לאומי. הרב קוק שייך לכל עם ישראל! לכל ילד שגדל פה! זה הדבר הכי נפלא שיכול להיות, שנבין לפי תורתו שאהבה בתוך העם הזה זה הביטחון הגדול שלנו. לא האטום ולא צה"ל".

לא לשכוח את העם
מאז פטירתו של בעלה, לפני כשש שנים, החלה בקי פריישטדט בתהליך של חזרה בתשובה, ובעקבותיה גם שני ילדיה הבוגרים. היא מתקרבת בעיקר דרך תנועת 'שורשים' השייכת לחב"ד, אך היתה רוצה לראות תנועת תשובה גדולה ומשפיעה על-פי דרכו של הרב קוק.
כשאני טוענת שתנועה כזאת כבר קיימת, במסגרת 'מעייני ישועה', 'אל עמי' או הגרעינים התורניים, היא לא ממש יודעת במה מדובר. את 'ראש יהודי' התל אביבי היא מכירה ומעריכה, אך בסך הכל היא מתרשמת שתנועת התשובה הדתית-לאומית היא כנראה בתהליך של נביטה, ועדיין לא ניכרת מספיק בשטח. שלא כמו חב"ד, המפעילה מערכת מתוקצבת ומשומנת היטב.
דווקא מתוך היכרותה את העולם החילוני, רואה פריישטדט חשיבות עליונה בבניית קשרים בריאים בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החילוני. והשנאה והזרות אינן חד-צדדיות, לדעתה. היא מצטרפת לשלל הקולות הקוראים לראות את הטראומה של הקיץ האחרון כקרש קפיצה למשימה הלאומית הבאה – איחוד העם. למען האמת, דבריה נשמעים כלקוחים הישר מתוך עלון הסברה של מארגני מבצע 'פנים אל פנים', אך כיוון שהם אינם באים ממישהו בתוך המחנה, אפשר לראות אותם כמבטאים את הצמא האמיתי שיש למפעל כזה.
"הציבור שממשיך את דרכו של הרב קוק לקח על עצמו בעיקר את המשימה של יישוב הארץ. אני לא אומרת שזו לא משימה חשובה, אך גם שלמות העם חשובה", היא טוענת. "היתה הסתגרות, והשאירו את העולם החילוני לדהור במדרון. המדינה איבדה את ערכיה היסודיים: יושר, הגינות, ערבות הדדית, אחדות. העם בתהליך של התפוררות פנימית, גם אם הגבולות יהיו בסדר.
"זה תהליך מתמשך של שנים. תל אביב היא עיר מנוכרת, כל אחד חי את חייו. יש רק מגע של אינטרסים, הכל עסקים, אך היא רק פינה אחת במדינה. אני מדברת על תרבות של אלימות כשפה מקובלת. הסכנה שלנו היא לא מאויבים חיצוניים, אלא מהשנאה".

מוזיאון וירטואלי
פרוייקט שאפילו פריישטדט מגדירה אותו כ'שאפתני', ואשר נהגה כשדרוג לפרוייקט הסרטים, נקרא 'המוזיאון הווירטואלי של גדולי העם היהודיק. על מנת שהחומרים אודות דמויות המופת היהודיות יוכלו להגיע בקלות לכל אחד ולכל מקום בעולם, פריישטדט נמצאת בתהליך הקמתו של אתר אינטרנט שיהווה מאגר מידע עצום ומרכז למידה אינטראקטיבי ומושך. הוא יכוון לקהל העולמי, יהודי ושאינו יהודי, ויתופעל בשלל שפות. הפרוייקט נמצא כבר כעת בשלבי בנייה מעשיים, כאשר מיטב הכוחות והמוחות בעולם גויסו לטענת פריישטדט לעניין.
מבחינה טכנולוגית מדובר במלאכה מורכבת במיוחד, שכן התכנון אמור לכלול לא רק את האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה בת ימינו, אלא אף ניבוי לגבי יכולותיה בעתיד. המימון מגיע מתרומות, כאשר השאיפה היא שכל יהודי ייתן 18 דולרים לשנה, ובכך יהיה שותף במפעל הגדול. וכמובן, לא נפקד מקומם של קרנות וגופים עתירי ממון שיש להם עניין בהנצחת מורשת העם היהודי.
בקווים כלליים, המוזיאון יהיה בנוי מרמות, או היכלות שונים, כאשר תהיה אפשרות לעבור מהיכל להיכל. הרמה הראשונה תכלול סרט באורך מלא שייתן מבט כוללני על כל הדמויות. מתוך הסרט יהיה אפשר להגיע לכל אחת מהדמויות ולקבל עליה מידע מפורט – סרט מורחב אודותיה, וחומרים אחרים כגון כתבים או יצירות שלה. מתוכנן גם היכל לילדים, שיכלול גם משחקים אינטראקטיביים.
איך תבחרו איזה דמויות להכניס?
"לכל תחום – מדע, אומנות, ספרות, דת וכדו' תהיה וועדת היגוי שתהיה מורכבת ממומחים ממגזרים שונים. מדובר בפרוייקט וירטואלי, וככזה הוא מאוד דינמי – תמיד אפשר יהיה להוסיף דמויות או להוריד. לא את כולם נוכל לעשות בשלב ראשון כמובן, חלק אולי יתווספו אפילו בדור הבא".
הפרוייקט עצמו אמור להסתיים בעוד כשנתיים-שלוש, אך כבר בחודשים הקרובים מתוכנן אתר 'פרומו' שיבהיר במה מדובר.

דוקו-קוק
תמצות מהלך חייו של כל אדם בסרט אינו דבר של מה בכך, וכשמדובר בענק רוח כמו הראי"ה קוק – על אחת כמה וכמה. אולם אם סרטו של הבמאי פיטר פריישטדט נועד לתת סקירה היסטורית קצרה וחיובית שתוכל להתקבל על כל גווני האוכלוסיה – הרי שהוא עמד יפה במשימה.
הסרט מגולל פרקים נבחרים מקורותיו של הרב קוק, תוך השמעת פרשנויות של אישים מעולמות שונים. בצד תלמידים מובהקים של תורתו, כגון הרב אברהם שפירא, הרב צבי נריה זצ"ל, הרב יואל בן נון והרב שאר ישוב הכהן, תוכלו למצוא אנשי אקדמיה וספרות: פרופ' יוסף בן שלמה, ד"ר יוסי אבנרי, הסופר חיים באר ועוד. גם מקומו של יצחק בן אהרון לא נפקד.
המוטיב העיקרי בסרט הוא ניסיונו של הרב קוק להלך על החבל הדק שבין העולם החרדי לעולם החילוני-ציוני, מתוך אמונה יוקדת בחשיבותה של האחדות, ויכולתו להבחין בניצוצות הקודש גם בנקודות שבהן הן מוצנעות.
גם המחיר האישי ששילם הרב על רצונו לגשר בין המחנות לא נפקד מן העלילה. גדולתו הרוחנית וחשיבתו המקורית מודגשים היטב, וכן ההערצה שחשו אליו אנשי הרוח של התקופה, ולא רק הדתיים שבהם.
הבמאי לוקח אותנו עם מצלמתו למסע בעקבות התחנות החשובות בחייו של הרב – נווה צדק ביפו, שווייץ וכמובן ירושלים, ושוזר בסרט קטעים היסטוריים שבהם נראה הרב קוק מגיע ליפו, או נואם בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית. גם פרשיות משמעותיות שבהן היה הרב מעורב נידונות – כגון רצח ארלוזורוב, הקמת הישיבה המרכזית העולמית והקמת הרבנות הראשית.
את התסריט לסרט כתב אודי לאון והתחקיר נעשה על-ידי יצחק רקנטי – שני אנשי תקשורת דתיים שהערכתם לראי"ה ניכרת היטב. התוצאה היא יצירה שתוכל לפתוח פתח להכרת דמותו רבת הפנים של הרב קוק, בוודאי עבור קהל שלא זכה להכיר את משנתו במקומות אחרים.