חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 173ראשיהפצה

האג'נדה של מוטי - בגליון השבוע

הנשיא אהרון ברק יסכים כנראה לקבל לבית המשפט העליון את פרופסור מרדכי קרמניצר, ולו כדי שאת האקדמיה לא תייצג שם פרופ' רות גביזון.
29/12/05, 00:00
עפרה לקס

מאחורי קרמינצר שנים רבות של פעילות ציבורית ענפה שחשפה לעין כל את דעותיו השמאלניות, אבל תוכמיו מאמינים ששנת השבתון שהוא עושה כעת בברלין תוריד לרמה נסבלת את הפרופיל הפוליטי שלו. את שאול יהלום, למשל, זה לגמרי לא משכנע

בשנה הקרובה ייבחרו חמישה שופטים לבית המשפט העליון. הפעם הבאה שבה ייבחרו שופטים לערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר תהיה רק בעוד שבע שנים. אולי ההבנה הזאת היא שעושה את המאבק על המינויים הקרובים חם וסוער כל-כך. חלון ההזדמנויות אמנם רחב הפעם, אבל הוא עומד להיסגר מהר, ומי שמבקש לראות בג"ץ אחר – כמו גם מי שרוצה לשמר את דמותו הנוכחית – יודע כי השנה הזו תהיה מכריעה עבור שנות השיפוט הקרובות.

שמו של הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר הוזכר כבר כמה פעמים בקשר לבית המשפט העליון, אך נדמה כי מעולם הוא לא היה קרוב כל-כך למימוש. האיש, בעל סדר יום של אקטיביזם שיפוטי ומאבק בשחיתות, מגיע לגיל הנכון בזמן הנכון: זמן פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק. השמועות מסבירות את שנת השבתון הנוכחית שלו בברלין, גרמניה, כשנת צינון לפני המינוי המיועד. יש הטוענים שהדברים נסגרו עם נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק.

בשורות הבאות נספר מעט על קרמניצר, שעשוי לעטות בעוד חודשים מספר את הגלימה השחורה ולפסוק על הריסת בתי מחבלים, עקירת מאחזים או הכרה בגיור רפורמי. פרופסור מרדכי קרמניצר: נא להכיר.

לשמאלנים מותר, לרבנים אסור
פרופסור מרדכי קרמניצר, או מוטה – כפי שחבריו מכנים אותו, נולד לפני 57 שנים בגרמניה, להורים ניצולי שואה. בהיותו בן שנה עלו הוריו ארצה. הוא למד בתיכון 'בליך' ברמת גן והמשיך ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. קרמניצר שירת בפרקליטות הצבאית והיה סגן התובע הצבאי הראשי ושופט צבאי במשך שנים רבות. הוא ישב בדין במשפטים רבים, ביניהם משפטו של עיזאת נאפסו (משפט ריגול שבסופו של דבר מסקנתו נהפכה בבג"ץ) ומשפטו של אל"מ מוני חורב. עד לפני שנתיים עוד שימש בתפקיד שופט צבאי במילואים. התמחותו של קרמניצר היא במשפט פלילי, ובשנים האחרונות גם במשפט חוקתי וציבורי.

הפרופסור הנכבד מחובר לכל האישים והמקומות ה'נכונים'. הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, שם הוא קידם לאחרונה את פרויקט 'חוקה בהסכמה'. הוא קיבל את אות 'אביר איכות השלטון' מן התנועה לאיכות השלטון, הוא פעיל באגודה זכויות האזרח והוא גם השתתף בניסוח אמנה חברתית יהודית-ערבית במכון ון ליר.

דעותיו הפוליטיות משתייכות לצד המאוד שמאלי של המפה הפוליטית, והוא מונה על-ידי פרופ' אמנון רובינשטיין, בהיותו שר החינוך, לעמוד בראש ועדה שתבדוק ותמליץ על הדרך ללמד אזרחות לכל ילדי ישראל ('ועדת קרמניצר' המפורסמת).

קרמניצר ביסס לעצמו מעמד של אדם הנאבק בשחיתות הציבורית, ואכן, בישיבה שערך ח"כ מיכאל איתן כדי לכונן את הוועדה למאבק בשחיתות השלטונית הוזמן גם קרמניצר לשאת את דברו. בישיבה, אגב, הוא הביע את תהייתו באשר ליכולתם של חברי כנסת להתעלות מעל שיקוליהם האישיים ולנהל ועדה כזאת.

פרט לעיסוקיו הרבים, קרמניצר משתתף גם במאבקים ציבוריים סביב נושאים ספציפיים. הוא היה ממתנגדי איסור המפגשים עם פעילי אש"ף, הוא התנגד לגירושם של ארבע מאות אנשי החמאס ללבנון בתשנ"ב, והוא גם חתם על מכתב המרצים שהתנגדו להזמנתו של בנימין נתניהו לטקס חלוקת תארי 'ד"ר לשם כבוד' באוניברסיטה העברית. נתניהו היה אז ראש הממשלה.

בעקבות פעילותו הציבורית הענפה הפך קרמניצר לאבן שואבת עבור עיתונאים, והוא מספק תגובה כמעט בכל נושא הקשור למשפט, תקשורת או חקיקה. בנושא הסיכולים הממוקדים הוא התבטא כי הם עלולים להיחשב כפשעי מלחמה: "הסיכולים, מהרגע שזה חורג ממצב של סיכול פיגוע שהתחיל להתגלגל, והריסות בתים, כשזה נעשה באופן די שיטתי – פרקטיקות אלו הן בעייתיות מבחינת החוקיות של המשפט הבינלאומי", אמר לאחד מאתרי החדשות.

לפני שנה ורבע פרסם קרמניצר ביקורת על ספרם של סרבני השירות ביש"ע. הוא לא הצדיק את מעשיהם של הסרבנים, אבל בסוף דבריו הוא מציע להקל בעונשם של סרבני השירות ביש"ע מכמה סיבות. ביניהן, כותב קרמניצר: "חוסר האפשרות לשרת בלי לקיים פקודות בלתי חוקיות, הפערים בין המשפט הישראלי לבינלאומי (בסוגיית הריסת בתי מחבלים, למשל), המדיניות המפלה בין מפירי חוק לפי שיוכם הלאומי – פלשתינים או יהודים; ההפרזה השיטתית בסבל הנגרם לאוכלוסייה הפלשתינית, הנתפסת בכללותה כ'אויב'...".

בערך באותה תקופה שבה כתב את הביקורת הנזכרת, השתתף קרמניצר בכנס של לשכת עורכי הדין. עבור הפרופסור הספיקה הקריאה של הרבנים הציוניים-דתיים לסרב פקודה לפינוי יישובים, כדי לדרוש לתבוע אותם לדין. כאן לא היו טיעונים מקילים וגם לא הסברים: "הקריאה המושמעת על-ידי הרבנים, לסרב לפקודות חוקיות, היא עברה ברורה על חוק העונשין", אמר בכנס של לשכת עורכי הדין לפני מעט יותר משנה. "המערכת המשפטית אינה חסרה כלים ואמצעים לתגובה. העדר תגובה הוא דבר מסוכן", תקף את מדיניותו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה.

מעקם את החוק למען הפושעים
זו לא היתה הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שקרמניצר העביר ביקורת על מזוז או על יועץ משפטי בכלל. הפרופסור אינו טומן את עטו בקלמר כאשר מתרחש משהו בזירה הציבורית, ואין זה משנה כמה רמה המשרה של האיש שלדעתו גרם את העוול.

הפעם הראשונה שבה השמיע קרמניצר ביקורת על מזוז היתה עוד פחות מעודנת מזו שצוטטה לעיל. היה זה בימיו הראשונים של מזוז כיועץ משפטי, כאשר החליט לסגור את התיק של ראש הממשלה שרון בעניין האי היווני. החלטתו של מזוז הפכה את החלטתה של פרקליטת המדינה היוצאת, עדנה ארבל, אשר החליטה מוקדם יותר כי יש מקום להעמיד את שרון ואת בנו גלעד לדין.

מזוז התבטא בחריפות נגד ארבל, ורמז כי היא סימנה את המטרה ואז "תפרה את התיק". קרמניצר הביע את דעתו המקצועית במישור המקצועי-פלילי: "רמת ההוכחות שהוא (מזוז) דורש היא רמת הוכחות שלפיה ניתן יהיה להרשיע במקרים מעטים מאוד", טען, והוסיף כי היועץ המשפטי "פורם את מסכת הראיות".

אבל מעבר לכך השתלח קרמניצר ביועץ הטרי וממש איים: "אם הוטל דופי ביושרה של עדנה ארבל, יש בכך לכאורה משום עברה של זילות בית משפט על-ידי היועץ המשפטי. יש בכך לשון הרע כלפי הגברת ארבל, ולדעתי הדברים אינם יכולים להישאר כך... היועץ חייב לקום בפני הציבור ולומר שאין לו דבר נגד היושרה האישית של ארבל. אם הוא לא אומר את זה, על הממשלה להעביר אותו מתפקידו". חופש הדיבור, אמרנו?

פרשיית מזוז-ארבל פרצה לתודעה הציבורית מעט אחרי הפיאסקו רובינשטיין-מזרחי-הארץ. מזרחי, ניצב במשטרה אשר האזין ותמלל באופן בלתי חוקי את שיחותיהם של אישי ציבור כמו אביגדור ליברמן ודודי אפל כדי להרשיעם בפלילים, זכה לתמיכה בלתי מסויגת של עיתון 'הארץ', וקרמניצר תמך בה. מי שתקף את מזרחי היה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אשר המליץ להעבירו מתפקידו, וזכה מנגד לקיתונות מצדם של עדנה ארבל וקרמניצר.

גם בפרשיית הפרקליטה המדליפה, ליאורה גלאט-ברקוביץ' (שהדליפה לעיתונות מסמכי חיקור דין מתיקו של אריאל שרון, סמוך למערכת הבחירות הקודמת), תמך קרמניצר במדליפה וטען כי "לחלוטין בלתי סביר לחשוד בפרקליטה שמסרה את המידע לעיתונאי כי פעלה כדי לשבש מהלכי משפט". גאלט-ברקוביץ' הודתה מאוחר יותר כי רצתה להשפיע על הבחירות הקרבות והולכות.

בשני המקרים תקף קרמניצר חזיתית את רובינשטיין. רובינשטיין וגם ארבל, יוזכר, הם היום שופטים בעליון.
הקו המשותף לכל המקרים המוזכרים הוא מלחמה בשחיתות הציבורית. "הוא בעד לחימה בלתי מתפשרת בשחיתות השלטונית, ולכן מוכן לעקם קצת את שלטון החוק", אומר המשפטן עו"ד אברהם פכטר, שמכיר את קרמניצר שנים ארוכות ויושב עמו בפאנלים, "ולכן הוא סבר שמותר לניצב משה מזרחי לעשות דברים בניגוד לצווי בית משפט כדי ללחום בפשע ובשחיתות. אבל כשזה בא מפיו של פרופסור למשפטים, זה לא נשמע טוב".

ייתכן שהוא מצדיק את מזרחי בגלל שהאנשים להם הוא צותת באים מרקע פוליטי אחר משלו?
"יכול להיות, וזה קצת מקומם כי מצד אחד הוא נלחם על חופש הביטוי אבל מצד שני הוא נאבק באפשרות של נתניהו, שהיה ראש ממשלה, לשאת נאום באוניברסיטה העברית".
עו"ד פכטר, שהיה סגן פרקליט של מחוז המרכז, לא היה רוצה לראות את קרמניצר כשופט בבית המשפט העליון. "מבחינת ידע, כישורים, מזג וגם דעות פוליטיות – אין לי בעיה שהוא ימונה לכהונת שופט. אבל אדם שתומך בהדלפה נוסח גלאט-ברקוביץ', שהיתה בתפקיד והיה אסור לה לעשות זאת מכל בחינה, או אדם שתומך במשה מזרחי, זו בעיה שהוא ימונה לעליון, כי זה משקף תפיסה פוליטית שבעלי שררה יכולים לעקם את החוק כראות עיניהם".

שאלה של אופי
העובדה כי קרמניצר הוא בוגר של האוניברסיטה העברית וגם מרצה בה מעלה את סיכוייו, ולו רק אלה הסטטיסטיים, להיות שופט בית המשפט העליון. 13 מתוך 14 השופטים בערכאה השיפוטית העליונה בישראל הם בוגרי האוניברסיטה הזו.

קרמניצר, שמרצה בפני תלמידי שנה א' באוניברסיטה הירושלמית וגם במכללת רמת גן, זוכה בדרך כלל לפופולריות בקרב הסטודנטים, ובעיקר הסטודנטיות שלו. הוא נחשב לכריזמטי, והסטודנטים אוהבים להיכנס להרצאות שלו. קרמניצר מעביר קורסים בעונשין וחוקה, ולדברי אחד הסטודנטים שלו, התלמידים מתרשמים מהמוניטין של המרצה, אך האמת ש"החומר אצלו לא מאורגן משהו, וגם הטון בהרצאות לא כל-כך מושך".

בקורסים שקרמניצר מעביר בנושאי חוקה הוא גם מערב את דעותיו האישיות בנושאים שעל הפרק, אומרים הסטודנטים. הוא אינו מסתיר את דעותיו השמאלניות, אך עם זאת מנהל דיון עם כלל הסטודנטים, ואינו מהסה את מי שחושב אחרת ממנו.
ובאשר למזג השיפוטי, הנדרש כל-כך נדרש משופט ("סבלנות, סובלנות, פתיחות ואופי יציב") אומר הסטודנט הנ"ל: "בכיתה תפסתי אותו מדי פעם גם מתעצבן, כשהדברים שנאמרו היו מנוגדים מאוד לתפיסות שלו. אנשים שעבדו בקרבתו אמרו שיחסי האנוש שלו הם לא משהו, וזה בלשון המעטה". מכריו של קרמניצר דווקא אומרים עליו דברים אחרים.

פרופ' אביעזר רביצקי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה אומר עליו כי "הוא איש מאוד נעים וסימפטי, ויש לו סובלנות לדעותיו של הזולת. קרמניצר הוא אדם חילוני ומאוד הומניסט, ובצד זה יש לו זהות יהודית מאוד חזקה. הוא אמר לי פעם כי יש להציל את כל היהודים ברחבי העולם".
רביצקי היה רוצה לראות את קרמניצר בבית המשפט העליון, לצדם של אנשים נוספים בעלי דעות מגוונות שיעשירו את בית המשפט העליון. "אני מאמין לקרמניצר. הוא לא יעשה עוול לי או לך, והלוואי שכולם יהיו אנשים הגונים כמוהו".

עמיתיו של קרמניצר בפקולטה למשפטים חיים איתו בשלום. "הוא בן אדם נחמד ונעים", אומר אחד הפרופסורים. החוקר מספר שקרמניצר אינו רחמן בהסתכלות העונשית שלו, בעיקר בכל הנוגע לשחיתות שלטונית: "אם היו עושים מה שהוא אמר עוד בזמן של שמחה דיניץ, ואת כל מה שהוא קורא לעשות בעבודותיו האקדמיות, מצבנו היה היום הרבה פחות גרוע, בכל הנוגע לשחיתות השלטונית".
אגב, העמית הנזכר אינו אוחז בדעותיו הפוליטיות של קרמניצר, אך הוא בהחלט חושב שדעות פוליטיות בלבד אינן פוסלות אדם מכהונה בבית המשפט העליון. הוא כן חושב שקרמניצר תומך בשיפוט אקטיביסטי, גם במקום שבו אין לבית המשפט סמכות לעשות זאת, והדבר עלול להביא לידי עירוב של דעות אישיות במשפט וגם מביא לתוצאה שאינה מקובלת מבחינה לוגית: "קרמניצר טוען שאם בג"ץ לא היה מתערב, היו לנו שרים עבריינים כמו פנחסי ודרעי. אבל בהתערבות בית המשפט שלא בסמכות, הוא את עצמו עבריין. אז מה הרווחנו?"

עבר 'פלילי' ודעה פוליטית
את תפישת עולמו בכל הנוגע לאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון פרש קרמניצר בספר, שאותו כתב במשותף עם פרופסור רות גביזון.
בין גביזון וקרמניצר נמתחים קווים משותפים רבים. גביזון, שמבוגרת מעט מקרמניצר, היא גם מרצה באוניברסיטה העברית, וגם לה יש עבר באגודה לזכויות האזרח. גם גביזון היתה עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, והם אפילו קיבלו כמעט את אותם פרסים. המעניין הוא שגביזון וקרמניצר, כך זה נראה, הולכים להתחרות על אותה משבצת בעליון – משבצת איש האקדמיה.
פרופסור למשפטים מביא איתו לבית המשפט ידע נרחב, יכולת כתיבה, ניתוח והעמקה. אולם מנגד הוא חסר, בדרך כלל, ניסיון שיפוטי הדרוש כל-כך בערכאה העוסקת רבות בערעורים. זו הסיבה שאנשי אקדמיה רצויים בבית המשפט העליון, אך במשורה. לטובתו של קרמניצר משחק ניסיונו השיפוטי הנרחב בצבא.

גביזון וקרמניצר פרסמו יחד כמה ספרים. הספר שלהם: 'אקטיביזם שיפוטי, בעד ונגד' הרחיק את גביזון כמטחווי קשת מכס בית המשפט העליון, לפחות ככל שזה נוגע לאהרון ברק. גביזון כתבה ביקורת מנומקת ומסודרת על כך שבית המשפט נוטל את סמכויותיו בעצמו, ועל קביעת נורמות שלא כדין בסוגיות שונות. קרמניצר השיב על טענותיה והוסיף נימוקים משלו. לדעתו, בית המשפט העליון חייב ליטול לעצמו סמכויות. זה מה שמגן על האזרחים, הוא טוען, בעיקר במציאות שבה התרבות הפוליטית היא כל-כך קלוקלת.

ייתכן שהגיע אל המסקנות האלה בעקבות התמחותו במשפט פלילי, ולאחר שהחל לעסוק במאבק בשחיתות הציבורית. קרמניצר ראה שבנושא הזה קשה מאוד לסמוך על מערכות החקיקה (הכנסת) והביצוע (הממשלה) שיתנהלו בנורמות ראויות, ועל כן, סבר, מי שיכול להציל את האזרחים מן השחיתות שפשתה בקרב בעלי השררה הוא רק בית המשפט.

קרמניצר כותב כי הרשות השופטת היא "המעוז הבטוח והאובייקטיבי ביותר של האזרח", וטוען כי בית המשפט יכול לגבש נורמות המתבססות על ערכי יסוד אוניברסליים. קרמניצר אינו מתייחס לכך שבמקרים כאלה תפיסת עולמם של השופטים עשויה להשפיע באופן מכריע על פסיקתם. הוא מביע את דעתו על הסדר אי השירות של בני הישיבות בצבא, וכותב כי הוא אינו שוויוני וכי מערכת המשפט צריכה להגן גם על הרוב מפני כוחו של המיעוט.

קרמניצר מאמין כי גם שיטת מינוי השופטים, וגם הדרך שבה מתנהל היום בית המשפט העליון, מוסיפים לו לגיטימציה בעיני האזרחים. הוא סבור שבית המשפט מרסן את עצמו ואינו מתערב בהחלטות לא לו. "אם רוצים בית משפט המגן על זכויות הפרט, אין לשפוט אותו לפי מידת ההתנגדות כלפיו בחוגים שזכויות הפרט אינם נחשבים בעיניהם". הוא רומז, כנראה, לציבור הימני או הדתי.
אגב, אף שקרמניצר תומך עקרונית בדרך שבה מוביל נשיא בית המשפט העליון את בג"ץ, הוא אינו חושש להעביר עליו ביקורת סמויה וגם גלויה: "מוסכם כי לא הכל משפט", הוא כותב בתגובה לחזונו של ברק "מלוא כל הארץ משפט". "רטוריקה שמשמיעה שהכל משפט אינה רצויה, ורצוי לחזק תהליכים ציבוריים ופוליטיים".

רודף האתרוגים
בשנת 2000 מונה קרמניצר לנשיא מועצת העיתונות, ועמד בראשה במשך שלוש שנים. מועצת העיתונות בראשותו הגנה על משה נגבי, שפוטר ממעריב, וגם דרשה שמועצת הכבלים והלווין תאסור על הכבלים לבטל את ערוץ ה-CNN ולהחליף אותו ב-FOX.

כזכור, בצד ויכוח כספי בין שני מועצת הכבלים והערוץ האמריקני, היה גם ויכוח מהותי על הסיקור המוטה והחד-צדדי של CNN את האינתיפאדה המתרחשת בישראל. למרות שכהונתו תמה זה מכבר, קרמניצר עוד מתבטא בסוגיות תקשורתיות כאלה ואחרות בעיתון 'הארץ' וב'עין השביעית' – מגזין לעיתונאים ולאלה שמתכוונים להיות כאלה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בשנה האחרונה, כשעלתה סוגיית ה'אתרוגים' של אמנון אברמוביץ', תקף אותו קרמניצר מעל דפי המגזין בלשון חריפה ובלתי מעודנת: "מסקנתו בדבר היחס המגונן כלפי שרון החדש מסוכנת והרסנית מאין כמותה", הוא כתב. "היא מסירה מן העיתונאי את החובה לטפל בנושאי סיקורו ללא משוא פנים: בהתנתקות – לגופה, ובהתנהגות פלילית, מושחתת או בלתי תקינה של שרון ובניו – לגופן". גם במקרים אחרים הוא קורא ליתר הגינות ואיזון של העיתונאים.

פרופ' יחיאל לימור, שהיה ועודנו חבר מועצת העיתונות וגם חוקר של התחום, אומר על קרמניצר רק דברים טובים: "יש לו מחשבה בהירה וצלולה וגם נועם הליכות. יש לו יכולת הבחנה בין עיקר לטפל. הוא רואה את היער ויודע גם לראות את העצים". למועצה, אומר לימור, קרמניצר לא הביא חברים, ואיש מבין מו"לי העיתון אינו חבר שלו. לימור בהחלט רואה בו מועמד ראוי.

לעומת זאת, פרופ' אלי פולק, יו"ר 'האגודה לזכות הציבור לדעת', חושב אחרת לגמרי. פולק סיפר, בטור ב'בשבע' כי המועצה בראשותו של קרמניצר גינתה, בשם חופש הביטוי, את תקיפת 'קול פלשתין' על-ידי צה"ל לפני שלוש שנים. היא לא מצאה לנכון לגנות את הצרת צעדיהם של עיתונאים על-ידי פלשתינים וירדנים. פולק גם מאשים את קרמניצר ברדיפה של יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור, על רקע פוליטי. "האיש מוטה לחלוטין לכיוון שמאל", אומר פולק, "והוא אינו מתבייש בכך. הוא אינו ראוי להיות שופט בעליון".

בין גביזון לקרמניצר
למרות היותו בעד האקטיביזם השיפוטי, מחובר למקומות ולאנשים ה'נכונים', תמיכתו של נשיא בית המשפט אהרון ברק אינה מונחת בכיסו של קרמניצר – ואולי להיפך.
זו אינה הפעם הראשונה ששמו של קרמניצר מוזכר כמועמד לעליון. הראשון שניסה להכניס אותו לשם היה יוסי ביילין. הדבר התרחש לפני חמש שנים, כאשר ביילין היה שר המשפטים בממשלתו של אהוד ברק. פרופ' יצחק זמיר פרש אז מבית המשפט, וביילין הציע לברק את קרמניצר. נשיא בית המשפט העליון השיב בשלילה. לאחר מכן ממשלת ברק נפלה, וביילין כבר לא היה שר משפטים.
בין קרמניצר לברק קיימת מערכת יחסים מורכבת, ורבות בה ההערכות על פני המידע המוכח. קרמניצר, כפי שהזכרנו, אינו חושש להעביר ביקורת גם על כבוד הנשיא, והוא עשה זאת בגדול במאמר שכתב יחד עם ד"ר בועז סנג'רו. השניים מתחו ביקורת ארוכה ומנומקת על פסק דין של ברק בעניינו של משה עזריה, מורשע ברצח שביקש משפט חוזר (סנג'רו ייצג אז את עזריה).

במסגרת המאמר לא הסתפקו השניים בהעברת ביקורת על פסק הדין – דבר מקובל למדי, אלא הטילו צל כבד על היושרה של ברק. הם כתבו כי מי שיקרא את פסק הדין של ברק יתרשם שהוא הגיע לדון בעניין בצורה פתוחה ואמיתית, אך מי שיעמיק לקרוא את החומר יראה שלא כך הם פני הדברים.
הדברים מופיעים בספרו של עורך הדין יוסי דר, "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק". דר אומר כי המאמר של סנג'רו וקרמניצר פגע בברק באופן אישי, והיה לאחת מנקודות השפל בין השניים. דר מוסיף כי המתח בין השניים ניכר גם בכנסים מקצועיים: "למשל, בכנס מקצועי כלשהו העיר קרמניצר לברק על היחס המזלזל שהוא נוקט כלפי דעותיהם של אחרים, וברק התנצל בעקבות כך. בכנס אחר, שנערך לפני כשנתיים, הציע קרמניצר שכחלק מהמועמדות של שופטים ישאלו אותם שאלות כלליות על עמדותיהם הפוליטיות (מן הסתם הוא רצה 'להלבין' בכך את הבעיה האישית שלו כמועמד – היותו מזוהה פוליטית). ברק התנגד לכך בתוקף", אומר דר, ומוסיף שברק אמר משהו בסגנון "אני מוכן שיגידו עלי אפילו שאני פרא אדם, ובלבד שלא ידביקו לי תווית פוליטית".

דר טוען כי ברק רואה במועמדותו של קרמניצר את הרע במיעוטו. במיוחד לאור מועמדותה של גביזון, שלה מתנגד ברק בכל תוקף, והוא אף אמר זאת בפומבי. יש האומרים כי ברק אינו רוצה בשופטים שיש מאחוריהם עשייה ציבורית כה ענפה, אלא במומחים בתחומם אשר מבחינה ציבורית הם 'שקטים' יותר. בדרך זו, הוא סובר, הם יבואו אל כס השפיטה שכעברם נקי ובכפם תדמית אובייקטיבית.
יש הטוענים כי ברק הציע לקרמניצר כמה פעמים כיסא בעליון, בתנאי שיפסיק לתקופת מה את פעילותו הציבורית, שאינה מסתירה את עמדותיו הפוליטיות. עד היום קרמניצר לא נענה: הוא המשיך להתראיין, לתקוף ולהרצות מעל בימות ציבוריות, אולם ייתכן שהשבתון שלו בחו"ל הוא חלק מתבשיל שנרקח על-ידו ועל-ידי ברק. כשהוא יהיה בחו"ל, סברו השניים, מובטחת דממה תקשורתית.

יצוין עוד, כי ייתכן שברק יבחר להצביע עבור מועמדים שיהיו נוחים למחליפתו, דורית בייניש – שגם לה יש קול בוועדה לבחירת שופטים. הנשיאה המיועדת היא חברתה של השופטת עדנה ארבל, אשר להגנתה יצא קרמינצר, והיא גם רואה עין בעין עם קרמניצר נושאים רבים.
נציג השופטים השלישי של השופטים בועדה למינוי שופטים הוא אליעזר ריבלין, וייתכן שהוא לא ילך בתלם שיתוו שני השופטים האחרים (צעד בלתי מקובל, בדרך כלל).

להתראות אחרי הבחירות
עו"ד דר חושב שקרמניצר לא יהיה שופט בית המשפט העליון, בגלל דעותיו הפוליטיות המובהקות: "בכלל, המצב כל-כך נזיל כיום שקשה מאד לגבש הערכה מושכלת על מה שצפוי בסוגיית המינויים לבית המשפט העליון בשנה הקרובה. נראה שכולם בעמדת המתנה עד לאחר הבחירות".
חבר הכנסת שאול יהלום, הנמנה עם הוועדה לבחירת שופטים, לא יצביע בשום אופן בעד קרמניצר: "לאור דעותיו הפוליטיות והאג'נדה שלו, טבעי וברור שאתנגד למינויו" הוא אומר.
אתה לא מאמין שאדם מסוגל להתגבר על דעותיו הפוליטיות בבואו לשפוט?
"אני לא צריך לסמוך על התגברויות", משיב יהלום. "יש לי רשימה ארוכה של מועמדים שלא צריכים להתגבר על כלום. ידיעותיהם ומקצועיותם אינן פחותות מאלו של קרמניצר, ובכלל, למה להשוות אותם לקרמניצר?"

יהלום מונה את פרופ' שלום לרנר, פרופ' ידידה שטרן, השופטת דבורה ברלינר (שאת קידומה הבטיחו לו מזמן) ואישים נוספים. גם יהלום עדיין לא יודע אם תתקיים ישיבה של הוועדה למינוי שופטים בקדנציה הנוכחית, ומי בדיוק יהיו המועמדים בה. לאחר הבחירות ייתכן שישב אדם אחר על כס שר המשפטים, וברור שנציגי הפוליטיקאים יהיו אחרים. סיכויו של כל מועמד עשויים, בעקבות כך, להשתנות לכאן או לכאן.

הדבר היחיד הבטוח כרגע הוא שמינוי השופטים יהיה בשנה הקרובה. סביר להניח שבטפסי המועמדים יופיע שמו של מרדכי קרמניצר. האם הוא גם יזכה להיקרא 'כבודו'? ימים יגידו.
ofralax@walla.co.il