גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

שיקום ההרתעה - שולחן עורך

05/01/06, 00:00
עמנואל שילה

בחברון ובעמונה אפשר לשקם את כוח ההרתעה שאבד בגוש קטיף

בדיון פתוח שנערך באוניברסיטת בר-אילן אמר ח"כ ניסן סלומיאנסקי שציבור המתנחלים איבד בגוש קטיף את כוח ההרתעה שלו. והוא צודק.
בין מובילי המאבק הכתום היו מי שמלכתחילה לא האמינו שניתן לנצח את אריאל שרון ואת צה"ל. המטרה הראשית, הצלת היישובים, נראתה בעיניהם אבודה. העיקר מבחינתם היתה המטרה המשנית: ליצור טראומה שתמנע את הגירוש הבא. לצרוב בתודעת הציבור ורשויות השלטון שעקירת יישובים היא מעשה הכרוך במחיר נורא, שיש להתרחק ממנו כמו מאש.

בפועל, התוצאה היתה הפוכה: מי שהחליטו על הגירוש ומי שביצעו אותו יצאו עטורי תהילה תקשורתית. הם הופתעו לטובה מהמחיר הנמוך וממהירות הביצוע, ומיד עברו לחשוב בקול על ההתנתקות הבאה. לא הם חוו טראומה, אלא המתיישבים ותומכיהם. אחרי ההתעללות הממושכת בעקורים והעדר פתרונות תעסוקה ודיור, יהיה קושי גדול למצוא ביהודה ושומרון מי שלעת גזירה יבחרו במודל ההתנגדות של אחיהם מעזה. יהיו מי שייאבקו הרבה יותר בתקיפות, בתקווה שמאבק כוחני יעצור את הגירוש. ומי שיבחר להשלים עם הגזירה, יעדיף לארוז את משפחתו ומיטלטליו ולמצוא דיור ותעסוקה בעוד מועד. מעטים מאוד ינהגו כמו רוב תושבי גוש קטיף, שנשארו בבתיהם עד הסוף במסירות נפש ובלי לדאוג לעתידם, אבל בבוא הרגע צייתו בדמעות ובכאב לצווי הגירוש.

בימים אלו אנו עדים לשני סימפטומים חמורים שהם תוצאה ישירה מהקלות הבלתי נסבלת של הגירוש. בעבר היו רשויות השלטון מחפשות כיצד לפתור בפשרה ובהידברות בעיות כמו הבתים שנבנו בעמונה וכמו שכונת שלהבת בחברון. שינוי הגישה כעת וחוסר הנכונות לפשרה נובעים מאבדן ההרתעה. בעבר נגנזה הכוונה להרוס את מגרון בזכות מפגן כוח של אלפי יהודים נחושים. כיום שוררות תחושה בקרב רשויות השלטון שהתנגדות המתנחלים היא לא יותר משכבה דקה של קרח שאין שום בעיה לרמוס אותו.

אבל האיום לגרש את משתכני שכונת שלהבות ולהרוס את בתי עמונה הוא גם הזדמנות. ניתנה כאן אפשרות חשובה מאין כמוה לשקם את כושר ההרתעה ולהוכיח שמה שהיה בגוש קטיף לא בהכרח יהיה גם ביהודה ושומרון.

היישוב היהודי בחברון מרכז בתוכו עוצמות נדירות של נחישות ומסירות נפש. ההכרה בצדקת הדרך בקרב יהודי חברון נקייה מהספקנות הפוסט-מודרנית ומהנאורות הפלורליסטית המקעקעים את כל הערכים בתרבות המערבית ועושים שמות גם בקרב ציבורנו. אנשי חברון חיים יום יום במסירות נפש ובסכנת נפשות, וגם תפנוקי איכות חיים הם לגביהם מותרות. הם וילדיהם לא פוחדים מהמשטרה וממעצרים, לא חוששים להצטייר כקיצוניים בעיני חבריהם בעבודה או באקדמיה, וגם אינם חרדים לתדמיתם בתשקורת.

משהו מעוצמת ההתנגדות הצפויה בחברון ראינו השבוע בעת חלוקת צווי הגירוש. החברונאים לא התבלבלו מהקשקושים הצדקניים על יחסם כפוי-הטובה כלפי מי שכביכול שומרים על חייהם. הם התייחסו אל כוחות הגירוש כאל מי שבאו לעשות מעשה תועבה, המשך למעשיהם של פורעי תרפ"ט גוזלי הבעלות היהודית על שכונת שלהבת. הם לא השתמשו בנשק חלילה, אלא עמדו מול המגרשים בידיים ריקות, או לכל היותר מלאות בביצים ובשקיות צבע. כמו שהזהיר פעם ח"כ אחד, אריאל שרון, את ממשלת רבין בשעתה: אם יהיה גירוש בחברון, אנו נבוא לשם באלפינו, נעמוד בידיים ריקות ונמנע את המעשה.

יהודי חברון יובילו את המאבק, אבל אסור שיישארו לבדם. רק אם אלפים יגיעו לעזרתם, כמו גם לעזרת תושבי עמונה, ניתן יהיה למנוע את החרפה, לשקם את ההרתעה, ולהכניס היסוס מסוים בליבם של מתכנני עקירתם של עוד עשרות יישובים.

מכתב לשלי יחימוביץ'

אומרים שהמעבר שלך לפוליטיקה כרוך בוויתורים כלכליים. אם אכן שכרם הגבוה ותנאיהם המופלגים של חברי הכנסת הם ירידה בשכר לעומת התנאים שקיבלת בחברת החדשות של ערוץ 2, אז באמת יש להעריך את נכונותך לשלם מחיר כלכלי למען עקרונות הצדק החברתי שבהם את דוגלת. ועל זה בדיוק רציתי לדבר איתך: על בעיה של צדק חברתי השייכת לתחום עיסוקך, התקשורת המשודרת. כשתהיי חברת כנסת, אולי תואילי להפעיל את השפעתך כדי לתקן את המעוות. ותסלחי לי, אבל מדובר בדיוק באותו עניין של גובה השכר שמשלם ערוץ 2 לאנשים כמוך.

שלא תביני אותי לא נכון: מעבר להבדלי השקפות ואידיאולוגיה, אני בטוח שאת עיתונאית מצטיינת ומגיע לך שכר גבוה. השאלה כמה גבוה. לכאורה מדובר בשוק חופשי, ולכן מעסיקיך היו רשאים לשלם לך כמה שאת שווה בעיניהם. אבל האמת היא שלרייטינג הגבוה של ערוץ 2, וממילא גם להכנסות הגבוהות מפרסום וליכולת לשלם משכורות-עתק, יש סיבה מציקה: אתם לא עד כדי כך טובים, אתם פשוט מונופול.

אתם מתעשרים על גבם של עשרות ומאות אנשי תקשורת, שבניגוד לעקרונות חופש העיסוק וחופש הביטוי נמנעת מהם הזכות לתחרות הוגנת מולכם על קהל הצופים. וכמובן, אתם משגשגים על חשבונו של קהל גדול הרבה יותר - מאות אלפים, אולי מיליונים - שאין לו ברירה אלא לצפות בכם בטלוויזיה ולהאזין לכם ברדיו, או להתנזר לחלוטין מתקשורת משודרת.

כן, אני יודע שרשת וקשת וערוץ 10 זכו במכרז. אבל זו בדיוק הבעיה: למה יש בכלל מכרז? למה כדי לשדר אתה צריך לשאת חן בעיני איזו ועדה ממשלתית? למה בשדה התקשורת המשודרת אין תחרות חופשית, ממש כמו בעיתונות המודפסת ובאינטרנט?

תחשבי על כך, שלי. הרייטינג הגבוה שלך הושג בין השאר על ידי קיפוח הזכות שלי ושל חבריי להקים תחנות רדיו וטלביזיה בשוק החופשי. יש לנו יכולת ומוטיבציה ויש לנו קהל, אבל אנחנו נציגי מיעוט שוועדות ממשלתיות לא נוטות לו חסד. ערוץ 7 השיק לאחרונה מהדורת חדשות יומית. נכון לעכשיו היא משודרת רק באינטרנט.

אומרים עליך, שלי, שאת הגונה. אני מקווה שתזכרי את בקשתי.