גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

הוי ארצי:

05/01/06, 00:00
חגי סגל

זרע פורענות

אנשים רעים עם מסורים חשמליים עושים לאחרונה שמות ביערות הארץ. מאז תחילת החורף הם כבר כרתו 60 דונם של עצי אורן ואלון מצוי לצורכי הסקה. ליד כבול שבגליל נכרתו 200 עצים, בוואדי ערה נכרתו אלונים. ליד מרר נכרת בשבת באכזריות גם עץ אלת המסטיק היחיד בארץ. מישהו חמד את הגזע העבה שלו.

מנהל יחידת הפיקוח הארצית של הקק"ל, עמיקם ריקלין, אומר שמזל שהחורף הזה לא כל-כך קר, כי אחרת הנזק היה גדול יותר. מחירי הנפט והסולר עלו באופן תלול, לכל סנוב יש אח בבית, ועצי הקק"ל זמינים וזולים. בחורף שעבר נכרתו אלפי עצים, הוא נאנח, כי אי אפשר להעמיד שומר ליד כל עץ. יש בארץ יותר עצים מאנשים. בינתיים.

מחלקת הדוברות של הקק"ל משתוקקת למשוך תשומת לב של עיתונאים לתופעה הכאובה הזאת, לפי שעה בהצלחה חלקית בלבד. התקשורת עסוקה יותר בתופעת כריתה אחרת, מקומית מאוד, מעבר לקו הירוק. למען הדיוק, היא מתעניינת שם יותר בכורתים מאשר בעצים. שניים-שלושה מתנחלים מאפשרים לה לייצר כותרות כאילו כריתת עצי הזית בשומרון היא תופעה קולקטיבית בהתנחלויות.
לשיטתה, בגליל ובוואדי ערה הכורתים הם עבריינים עצמאיים, ואילו בשומרון הם מגזר שלם. כל היערות שמוצתים כאן קיץ אחר קיץ על רקע לאומני לא זכו ליחסי ציבור אדירים כמו שניים-שלושה חצאי מטעים כרותים בשומרון, יען כי המטעים האלה הם חומר הסקה מצוין למתקפת משטמה חדשה על המתנחלים. שם המשחק הוא הכללה רבתי: תיאור של תופעה מקומית מגונה כמגיפה כללית.
התקשורת סיקרה בקיץ האחרון בשידור חי עקירה של מפעל חקלאי אדיר בגוש קטיף, אך היא מזדעזעת הרבה יותר מקומץ העצים הגדועים בשומרון. מנקודת מבטה, עץ זית פלשתיני כרות הוא אמתלה מצוינת לכריתת 150 התנחלויות.

נחלת אבותינו

במדור המכתבים של 'ידיעות אחרונות' התפרסמו ביום א' השבוע הגיגיו של איש השמאל הרדיקלי דן יהב. בין השאר הוא כתב: "הסיסמה הנשמעת עתה 'ירושלים מאוחדת לנצח נצחים' היא יותר מנלעגת, שכן העם בגולה לא התפלל אלפיים שנה לשועפט".

יהב הוא דוקטור להיסטוריה ולגיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב. לכן תהיתי אם נבוך קצת למשמע ידיעה שפירסמה באותו יום רשות העתיקות על תגלית ארכיאולוגית מפתיעה באזור ירושלים: בחפירות שעורכת הרשות בכביש דרך רמאללה בשועפט, נחשפים שרידי ישוב יהודי גדול אשר התקיים בתקופה שבין חורבן הבית השני בין מרד בר כוכבא. דבי סקלר-פרנס, מנהלת החפירות מטעם רשות העתיקות, מסרה כי אוכלוסיית המקום הייתה אוכלוסיה יהודית אמידה, וכי מדובר בישוב היהודי הגדול ביותר מתקופה זו אשר נחשף עד כה בקרבת ירושלים.

התקשרתי ליהב. לא, הוא לא שמע על התגלית החדשה. דיווחתי לו עליה ומיד העליתי באוזניו את האפשרות שאולי היהודים כן התפללו אלפיים שנה גם על שועפט, לא רק על ירושלים שבין החומות. יהב נשאר בשלו: "יש היום מחקרים מה היתה ירושלים בדיוק, וזה לא כלל את שועפט או הר חומה. וחוץ מזה, אני לא יכול להיכנס לנבכיהם של המתפללים לדורותיהם. הם ודאי התפללו לירושלים שמימית ולא לירושלים ארצית".

סליחה, רבי נחמן מברסלב הכריז לפני כמאתיים שנה שהוא מתפלל גם על ארץ ישראל של החצרות והבתים, לא על ירושלים של מעלה?!
יהב: "הבעיה היא שגם אחרים מתפללים לחצרות ולבתים, זאת הבעיה".
סוף ציטוט. אם לסכם את הדיאלוג הקצר: תפילות אבותינו לא נוגעות לוויכוח על חלוקת ירושלים. אפילו הארכיאולוגיה לא משנה. מה שקובע, מבחינת השמאל, זה התפילות העכשוויות של הערבים.

תקדים שילנסקי

דב שילנסקי הוא בן 81, עד 120, צעיר בשנה משמעון פרס. ארבע שנים היה יו"ר הכנסת בשליחות הליכוד. ב-1993 היה גם מועמד המפלגה לנשיאות המדינה. ובכל זאת, אילו התחשק לו פתאום לעשות קאמבק ולנסות לשוב החורף לכנסת, היתה חוקת הליכוד מונעת זאת ממנו. לפי התיקון הטרי שבנימין נתניהו הכניס עכשיו בעמל רב לאותה חוקה, אדם שישב יותר משלושה חודשים על עבירה שיש עימה קלון לא יוכל לייצג את התנועה בכנסת, ושילנסקי הרי ישב בכלא כמעט שנתיים. הוא נשלח לשם ב-1952 לאחר שנתפס עם פצצה בחצר משרד החוץ, מין אקט מחאה פרטי נגד הסכם השילומים עם גרמניה.

נתניהו הכניס השבוע את שילנסקי לסיר אחד עם אסירים פליליים כמו שלומי עוז, והניח עליהם מכסה גדול של קלון. יו"ר הליכוד החדש פחד שיזהו אותו עם פייגלין, וכרגיל אצלו במצבי לחץ מיהר להשתטות ולהתכחש לעקרונותיו. במקום להסתער על 'קדימה' הוא נעץ תחילה את צפורניו בשותפיו לשעבר למאבק הבלתי אלים בדרך אוסלו.

לזכותו ייאמר שדרך התנהלותו בסוגיית פייגלין אינה סותרת את רוח מצודת זאב. גם כששילנסקי הושלך לכלא, הוא ננטש על ידי המפלגה ומנהיגיה. מנחם בגין, אשר הכתיר את המאבק בשילומים כ"מלחמה לחיים ולמוות", ואף התחייב ש"נעזוב את נשינו ואת ילדינו ושוב נצא לסבל ולמאסר", התנכר לשילנסקי אחרי מעצרו. בעיתון 'חרות' נרמז ששילנסקי (בוגר אלטלנה) הינו פרובוקטור משטרתי. בכיר במפלגה הכריז ש"הוא היה חבר אצ"ל רק במקרה".

במכתב מריר ששלח אז שילנסקי לבגין מהכלא, ואשר התפרסם בספרו האוטוביוגרפי של שמואל תמיר, הוא כתב בין השאר: "אלמלא עזבתם כליל את המערכה, שאותה התחלתם ולה הטפתם, לא הייתי נאלץ לאחוז בצעד הדרסטי שנקטתי. יצאתי יחיד למלחמת יחיד והובאתי למאסר ולסבל. ואתם, לא זו בלבד שלא יצאתם להגן עלי מבחינה ציבורית, אלא אף הצטרפתם למנגנון הנידוי וההשמצה".
53 שנה חלפו מאז. במצודת זאב לא כל-כך מקפידים על עקרונות, אבל שומרים על מסורת.

הקסאמים והתירוצים

"אפשר לחשוב שלא היו קסאמים לפני הנסיגה" (אז מה בדיוק הרווחנו ממנה?).

"עם כל הצער, טילי קאסם פחות קטלניים מפיגוע התאבדות" (לפי שעה, גם תעשיית הגרעין האירנית פחות קטלנית מפיגוע התאבדות).

"החמאס רק יתחזק אם נגיב באופן קשה מדי" (וההתנתקות לא חיזקה אותו?).

"אז מה אתם רוצים, שנחזור לעזה?" (לא כרגע, אבל לפחות חכו קצת עם ההתנתקויות הבאות).