גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

מכבים מתחת לפנס - דעות

צה"ל מחפש את עקבות המקבים, אבל רק בגבולות הקו הירוק ● במפד"ל מוקיעים את 'התחיה', ושוכחים שלפעמים הצודק הוא גם החכם
05/01/06, 00:00
אליקים העצני

'קול ישראל': המחבלים "ביקשו לפגוע באזרחים ישראלים החוגגים חנוכה".
מישהו מן הקוראים יודע מיהם האזרחים הללו? יש להם שם? ניחוש פרוע: אולי אלה הם היהודים? אבל יהודים מכירה התקשורת הישראלית רק בגולה. במדינת היהודים יש רק ישראלים. אמרנו מחבלים? טעות. גם מחבלים אין יותר, יש רק 'פעילים': פעילי חמאס, פעילי ג'יהאד. כן, וגם פעילי שלום.

רבנות הפינוי: עקבות המקבים בגליל
ראש מחלקת שירותי הדת ברבנות הצבאית, אל"מ הרב צבי בלק, סיפר ליומן ערוץ 7 על מבצע 'בעקבות המכבים' שהרבנות הצבאית מקיימת באופן מסורתי מדי שנה.
שלושה מסלולים נקבעו למבצע: אזור בית גוברין, אזור ציפורי בגליל וירושלים. מוזר: את בית גוברין נחפש לשווא בין שדות הקרב של החשמונאים. אכן, צבאות ליזיאס, שר צבא יוון, עלו אל ארץ יהודה דרך בית גוברין, צרו על בית צור והוכו שם על-ידי יהודה המכבי, אך עד שם הרבנות הצבאית אינה מסוגלת להגיע בימים אלה. חורבות בית צור גובלות בכרמי צור, וזו רחמנא ליצלן 'התנחלות'. מי יביא היום חיילים למקום שמחר עוד עלולה הרבנות הצבאית להיקרא לטפל בו?
ציפורי היא כידוע בגליל, וזכר אין לה בספר המקבים. וגם ירושלים ברשימה, אבל ירושלים 'הולכת עם כל דבר'. לסייר ב"טיילת החומות, בעיר דוד, בהר הזיתים, במגדל דוד וכו'" אפשר וראוי בכל ימות השנה. המלך דוד לא בדיוק חי בתקופת המקבים.

למה עוקף הרב בלק את שדה המערכה בבית זכריה, הנמצא בלב גוש עציון? למה החיילים אינם זוכים לראות את אתרי הקרב הכפול במעלה בית חורון ובעמאוס שבעמק איילון? ואם כבר הביא הרב את חייליו עד לירושלים, מדוע התקשה לנסוע עוד קילומטרים ספורים ולהגיע לשדה הקרב בחדשה (היום – "גבעון החדשה"), שם הוכרע ניקנור?

"במהלך הסיורים מתמקדים צוותי ההדרכה בקשר בין לוחמת הימים האלה ללחימת המכבים באתרים השונים", נאמר עוד בידיעה. איך הסביר לחיילים הרב וייס, רב ההתנתקות, את הקשר בין המקבים לבית גוברין ולציפורי? והכי חשוב: איך מתקשרת חנוכה עם החרבת יישובים יהודיים לא בידי יוונים, אלא בידי יהודים?

מנויי האנציקלופדיה הסובייטית היו מקבלים מפעם לפעם הוראות לגזור עמודים מסוימים ולהדביק במקומם עמודים אחרים. היה זה בתקופת סטאלין ואחריו, כשבמפלגה הקומוניסטית החליטו גם מה היה בעבר, ושינו ותיקנו לפי הצורך.

עכשיו, מיליון אחינו יוצאי ברית המועצות יכולים להרגיש בבית. גם כאן עובד צנזור פוליטי, המוחק מן העבר כל מה שנוגד את הקו הרשמי. ולכן, כמו האדמירל התורכי שנשלח לכבוש את האי מלטה, טעה בדרך ודיווח: "מלטה יוק" (מלטה איננה) – בית צור יוק, בית זכריה יוק, מעלה לבונה יוק, חדשה יוק, בית חורון יוק, אלעשה (המקום שבו נפל יהודה המקבי בקרב) יוק, הר בעל חצור יוק, עמק איילון יוק.
ובאמת, מה אשם אל"מ הרב צבי בלק שהחשמונאים בחרו להם דווקא את 'השטחים הכבושים' לעשות בהם את מלחמותיהם? למה לא הכו ביוונים 'בארץ'? (קוראי האנציקלופדיה השמאלנית שלנו כבר יודעים ש'בארץ' קרי במדינת ישראל, מדינת הקו הירוק. הלא כך משדרים אצלנו: חייל נפצע בשטחים והועבר לטיפול בבית חולים בארץ).
לכן, "בעקבות החשמונאים" רק בארץ, גם כשאין שם כל עקבות.

אנחנו והרקונקוויסטה
עיתון הילדים של החמאס מספר על העיר אשביליה (סיביליה) שבספרד, וקורא למוסלמים לשחררה, יחד עם ספרד כולה.
את ספרד כבשו המוסלמים במאה השמינית, פרצו צפונה עד לתוך צרפת, שם הוכו על-ידי 'שרל הפטיש' בשדה הקרב של פואטייה. במשך כ-800 שנה הם שלטו בספרד, אך נדחקו בהדרגה מן הצפון דרומה, עד שבשנת 1492, שנת גירוש יהודי ספרד, נכבשה גרנדה, העיר הערבית האחרונה בחצי האי האיברי, וכך תם שלטון האסלאם בספרד. לתהליך הזה קוראים הספרדים 'רקונקוויסטה' (כיבוש מחדש).
אולם, המוסלמים מעולם לא השלימו עם הרקונקוויסטה הנוצרית. בחברון יש בית ספר תיכון לבנות בשם 'קורדובה', שכמו סיביליה היתה תקופה מסוימת בירה ערבית מוסלמית, וגם זה מסופר בעיתון הילדים של החמאס. ויש בחברון מסעדה בשם 'אנדלוס', הלא היא אנדלוסיה, אותו חבל בדרום ספרד שבירתו גרנדה. וכך מדברת העיר סיביליה לילדי הערבים בארץ ישראל באמצעות עיתון החמאס: "אני (העיר אשביליה) מייחלת שתקראו לי, ואשוב לידי המוסלמים, על מנת שהשמחה והאושר יציפו את אדמתי".

הספרדים, כידוע, אוהדים מאוד את העניין הפלשתיני, ולא כל-כך אוהבים אותנו. מי שיאמר להם שגם הציונות עשתה רקונקוויסטה – כיבוש מחדש של ארץ ישראל, ארץ היהודים, על-ידי היהודים – הם ידחו אותו בשתי ידיים. גם הפצצות האסלאמיות במדריד וגם עיתון הילדים של החמאס אינם מצליחים להחדיר בהם את עובדות החיים, אך תזכורות נוספות לבטח תבואנה.

קשה לגויים להפנים שמה שקורה ליהודים אינו מיוחד להם בלבד, שהיהודים הם רק הראשונים, ואחריהם מגיע תמיד תורם של כל היתר. כאשר הנאצים איימו על הקיום היהודי, 'העולם' חשב שזה אינו נוגע לו. עד שהיטלר החל לאיים על כל העולם. אחר-כך חשבו בעולם החופשי שרק היהודים יש להם, משום מה, נטייה להיות קרבנות של השמדה המונית. איכשהו הם מושכים את הגזים אל עצמם. היום נתון כל העולם בסכנת השמדה המונית.

היהדות (וישראל) נרדפו על-ידי הסובייטים הרבה לפני המלחמה הקרה, למרות שיהודים היו בין האבות המייסדים של תורת השקר הזאת. ומטוס אל-על, מטוס יהודי, נחטף ראשון בעולם. ומי היו קרבנות הטרור הראשונים? מי סבל ראשון מן התופעה של רוצחים-מתאבדים, הרבה לפי ה-11/9 ומגדלי התאומים?
ככה זה. כל תנועה אפלה, כל כוחות הטומאה והרוע, מתבייתים תמיד תחילה על היהודים, ותמיד הגויים מתעלמים, עד שמגיע תורם.
מרוב תמיכה בפלשתינים העולם לא שם לב לאסלאם הרדיקלי, התוקפני. הוא לא רצה להבין שהכוח המסתער על המבצר הציוני הוא רק חוד החנית במתקפה על העולם הנוצרי, הליברלי, הדמוקרטי. בהיסטוריה, הגל המוסלמי הגיע עד לב צרפת, ופעמיים עד שערי ווינה. לא מזמן התבשרנו שבגרנדה הוקם מסגד, לראשונה מאז 500 שנה. הם עדיין לא קלטו את המסר.

צ'רצי'ל על האסלאם
"מה מחרידה (השפעת) קללת דת מוחמד על חסידיה! ליד הטירוף הפנאטי, המסוכן לאדם כמו כלבת לכלב, יש אצלם האפאתיה, שוויון הנפש הזה, הפטליסטי (מקבל דין הגורל). את התוצאות רואים בהרבה מדינות. הרגלים של אי-דאגה לעתיד, שיטות חקלאות מרושלות, דרכי מסחר מפגרים, גם העדר בטחון לרכוש – כל אלה קיימים בכל מקום שבו מושלים או חיים תלמידי הנביא.
"חושניות מושחתת שוללת מן החיים בעולם הזה את יופיים ואת עידונם, ומן העולם הבא את כבודו וקדושתו. העובדה שלפי חוקי מוחמד כל אישה חייבת להיות שייכת לאיש כלשהו כרכושו המלא – אם כילדה, אם כאישה או כפילגש, מחייבת לדחות את קביעת ביטולה הסופי של העבדות, עד שדת האסלאם תחדל מלהיות עוצמה גדולה בין בני האדם.

"מוסלמים כיחידים יכולים להיות נחונים בתכונות נפלאות, אולם השפעת הדת משתקת את ההתפתחות החברתית של מאמיניה. אין בעולם כוח מעכב התפתחות יותר חזק. דת מוחמד רחוקה מלהיות שכיב מרע: היא אמונה לוחמנית, מעבירה על דת. היא כבר התפשטה בכל אפריקה המרכזית, ועל כל שעל גידלה שם לוחמים חסרי פחד; ולולא היתה הנצרות חוסה בין זרועותיו החזקות של המדע, אותו מדע שבעבר נאבקה בו לשווא, הציוויליזציה של אירופה המודרנית היתה נופלת, כפי שנפלה הציוויליזציה של רומא העתיקה".

(סר וינסטון צ'רצ'יל – "מלחמת הנהר", לפני 106 שנים. מהאינטרנט: אריה זלסקו).

"העצני המיט את אסון אוסלו"
כאשר אתה מדבר על סטייה שמאלנית של מדינאי מן הימין, מיד זורקים לך – כפי שעשה לי מזכ"ל המפד"ל שר-שלום ג'רבי בעיתון זה: "אל תהיה צודק, היה חכם... כשיצחק שמיר העז לנסוע למדריד, שמיר נסע, העצני הפיל, 'התחיה' נמחקה, רבין נבחר ואוסלו בא לעולם". ולקינוח זרק לי גם: דמגוג.
אולם, אם כבר דמגוג אז עד הסוף: נניח, כדברי מר ג'רבי, שאת רבין אני ושכמותי מינינו, בגלל "אמות מידה אידיאולוגיות בלבד", להבדיל מ"חכמת המעשה". אולם ח"כ אורלב, שמזכ"ל המפד"ל מציג אותו כדוגמה של מדינאי המשכיל לפעול "במוח ולא בכוח", נשאר יושב בממשלת שרון בימים, בשבועות ובחודשים הקריטיים, כאשר פרישה מממשלת הגירוש היתה יכולה עדיין להציל מאסון. ומה הועיל אורלב בישיבתו ה'חכמה' בממשלה? העם נותר חסר 25 יישובים, והוא נותר ללא אידיאולוגיה, ולא מן הנמנע שכמו 'התחיה' יישאר גם בלי מפלגה בכנסת.

מר ג'רבי הוא בעד "חינוך, דמותה היהודית של המדינה וצדק חברתי, בצד המשך המאבק למען ארץ ישראל". ומי לא? אולם הבעיה מתעוררת כאשר על ארץ ישראל מונף גרזן, ואילו תהליכי החינוך הם אטיים מאד.
מה עושים במצב שבו חייבים להכריע במהירות: להתנתק מההתנתקות, ולו במחיר אובדן זמני של פופולריות, או לשתף פעולה עם המשחית? כאן באו הרבנים הראשיים לשעבר, שפירא ואליהו – הסמכות התורנית שכביכול מחייבת את אורלב – ופסקו לעשות את כל מה שמזכ"ל המפד"ל מגנה במאמרו כ"דמגוגיה" ו"שבירת כלים". ראוי שמר אורלב ומר ג'רבי ינהלו את הוויכוח הזה עם הרבנים שלהם, ולא איתי.

בינתיים הכריז ח"כ אורלב בציבור שהוא מעדיף סגירת התנחלות על פני סגירה של כיתת בית ספר, ובכך שמט את הקרקע מתחת לטיעוני המזכ"ל שלו. לא על חינוך יחד עם התיישבות מדבר אורלב, אלא במקומה! ואכן, על כך ורק על כך הוויכוח.

מר ג'רבי יכול לקרוא לי אלף פעמים "דמגוג", ואני בשלי: לאורלב כל הזכות להיות בהשקפותיו קרוב יותר לשמאל, אך מעמדה כזאת אי אפשר "לאחד את הימין", מפני שבשביל זה צריך להיות בימין.
ואשר ליציאתה של 'התחיה' מממשלת שמיר, זו אולי ההזדמנות לעשות משהו למען הדיוק ההיסטורי. 'התחיה' לא רצתה להיות שותפה באחריות קולקטיבית ממשלתית לוועידת מדריד, שבה ישראל נשאה ונתנה לראשונה עם אש"ף, ולו בעקיפין.

עד היום הערבים מציינים את ועידת מדריד כציון דרך במסעם לקראת המדינה הפלשתינית, מעין שלב מקדים לאוסלו. אולם פרישת 'התחיה' לא היתה חייבת לגרום להקדמת הבחירות. בכל נושא ועניין 'התחיה' היתה יכולה – ומוכנה – לתמוך בממשלת שמיר מבחוץ, ולאפשר לה לסיים את הקדנציה שלה. אלא ששמיר והליכוד היו מעוניינים בהקדמת הבחירות.
ח"כ מרכזי מן הליכוד הפציר באנשי התחייה: מתי כבר תצאו? מפני שהליכוד היה נתון להחלטת בית משפט לכנס את המרכז, ולא יכול היה לעשות זאת בגלל מחלוקת פנימית. היתה זאת תקופת 'נאום הקופים' של דוד לוי, בסקרים ירד הליכוד בהתמדה, והיה חשש שעד המועד הקבוע בחוק לבחירות הירידה עוד תואץ. הליכוד הוא שהיה מעוניין להקדים את הבחירות, ויציאת 'התחיה' מן הממשלה היתה רק הסולם.

הכל יודעים שמדינאות היא 'חכמת האפשר', אולם היכן הגבול? בנקודה שבה האמצעים לא רק אינם מקדמים את המטרה, אלא מבטלים אותה לחלוטין. מי שלעת מבחן שכזאת מנסה להיות 'חכם ולא צודק', סופו לגלות שגם חכם לא היה.