גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

על דעת עצמי

05/01/06, 00:00
אבי סגל

צעד קדימה, שניים לא

משהו מאוד מוזר קורה בעולם הסקרים. בימים רגילים, יסכימו גם מינה-צמחופובים מוצהרים, סקרי דעת קהל נוטים להתאים עצמם – אם לא לעולם המציאות – אז לעולם ההיגיון. אבל בתקופה האחרונה, נראה כי אין כל קשר בין מה שקורה בשטח, או נראה על פני השטח, לבין נבואות הסקרים. בעיקר נכון הדבר לגבי מפלגת קדימה: שאול מופז מזגזג – וקדימה מטפסת ל-39 מנדטים; אריאל שרון חולה – וקדימה נוסקת ל-40; אולמרט ולבני רבים – וקדימה חוגגת 42. בקצב הזה, מפחיד לחשוב על תוצאות הסקרים ביום כניסת עמרי שרון לכלא.
בכלל, הרעיון שאחד מכל שלושה מצביעים תומך במפלגה של משפחת שרון נראה לי מופרך עד מופרע. הנה ניסוי קטן למקצוענים: אנא עמדו מול הראי בחדר האמבטיה, ונסו להגיד ברצינות אחד מן המשפטים הבאים:
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע למפלגה, שחבריה היו רק אתמול במפלגות אחרות ותקפו אותה.
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע בבחירות בעד סידור עבודה לצחי הנגבי, שאול מופז, שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון ואחרים.
אחד מכל שלושה ישראלים תומך במפלגה שמספר 2 שלה הוא (כנראה) אהוד אולמרט.
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע למפלגה שהיא גם ימין וגם שמאל, גם טוהר מידות וגם עבריינות פלילית, גם ביטחוניזם וגם הפקרת הביטחון, גם דאגה לחלשים וגם דאגה לכך שיישארו חלשים.
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע לראש ממשלה דורסני, אכזר, אטום, שאפילו הרופאים שלו מודים שיש לו חור בלב.
אחד מכל שלושה אנשים תומך במנהיג חזק שלא שם קצוץ על נתיניו.
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע לראש ממשלה, שהמלה דמוקרטיה היא יוונית בשבילו.
אחד מכל שלושה ישראלים יצביע לאלי אפללו.
אחד מכל שלושה ישראלים (בעצם הרבה יותר) יצביע למפלגה שאנשיה נגועים בפלילים.
אם תצליחו לבטא את המשפטים האלה בפנים חתומות, בלי דמעה אחת של צחוק או של בכי, אז אולי אני טועה ובכל זאת יש היגיון בסקרים.

יומה של אשת הדולפין

מיליונרית יהודייה התחתנה עם דולפין. לכאורה, עוד ידיעה מפוברקת מבית היוצר העיתונאי שהביא לנו את "אריאל שרון שוקל 110 קילו". אבל לא, מדובר במשהו שקרה באמת, ואפילו אצלנו בארץ. גברת משועממת אחת מאמריקה הגיעה לעיר הקודש אילת, לבושה שמלה לבנה והינומה ומצוידת בעיתונאים ישראלים משועשעים, וארגנה לעצמה ולידידה הימי חופה וקידושין כדת פליפר וישראל. שזה – בואו נודה – שווה ערך לתרומה של מיליוני דולרים לשיקום ופיתוח הסאטירה בארץ.
באופן טבעי, החתונה המוזרה הזאת עלולה לעורר תחושת רתיעה בקרב חלק מהקוראים שומרי המצוות. בכל זאת, סיפור לא נעים - נשואי תערובת, התבוללות, סכנת הכחדה של העם היהודי, סכנת טביעה. קוראים אחרים, עשויים דווקא ללמד זכות על הגבירה החביבה. אחרי הכול, לדולפין יש שני יתרונות שהופכים אותו לבעל אידיאלי בשבילה: הוא קצר רואי, והוא אולי היצור היחיד שלא אמר לה לא.
ועדיין, נותרו בלב כולנו לא מעט סימני שאלה, חלקם צפויים למדי, ואת חלקם אפשר אפילו להכניס לעיתון: מה האשה הזאת מוצאת בדולפין? האם היא אוהבת את החיה שבו? האם זה בכלל חוקי להתחתן עם יצור שהוא – ככל הידוע לנו – קטין? כמה דגיגים הוא רשם לה בכתובה? האם הוא עומד להתגייר? אצל מי מההורים הם יעשו את החגים? האם נכונה השמועה שהיא לובשת את המכנסיים בבית? האם לא מפריעים לה ההבדלים ביניהם (למשל, שהדולפין הוא יצור נבון)? האם לא מפריע לה שהוא מבלה עם חברים בים במקום לעבוד? האם לא מפריע לה שהוא טיפוס חלקלק?
ושאלת השאלות: האם אין זה מוזר, שבהשוואה למיליונרים אחרים – ארקדי גיידמק פתאום נראה די מחובר?


נוער הנרות על החלון

בשבוע שעבר, מילאתי באומץ את שליחותי העיתונאית והתייצבתי מול מקלט הרדיו כדי להאזין למצעד הלועזי השנתי בגלגל"צ. זה לא היה קל, ממש לא. בעולם שבו "50 סנט" הוא שם של זמר, ולאחד ההרכבים קוראים "האחים הכימיקלים", לא יכולתי לצפות לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה או למשהו אחר שישאיר אותי שפוי.

אך למרבה ההפתעה, מתברר כי הנוער הישראלי עדיין מעדיף בלדות רגשניות ומחניפות לאוזן. בשלושת המקומות הראשונים זכו שירים שקטים, כשהלהיט הגדול של המצעד היה זמר חדש ויבבני במיוחד בשם ג'יימס בלאנט, שקטף את תארי זמר השנה, פריצת השנה ושיר השנה.
כדאי לזכור, שגם במצעד העברי השנתי ניצחו הבלדות בגדול, כשהן משאירות הרחק מאחור את ההיפ-הופ ויתר הפטישים בראש. אם ניזכר גם בשלושת מנצחי 'כוכב נולד', שעשו זאת עם 'ים של דמעות', 'נר על החלון' ו'שדות של אירוסים', נוכל להגיע למסקנה אחת פשוטה: פער הדורות קטן יותר מכפי שלעתים נדמה. נוער האס-אם-אסים הישראלי, מסתבר, עדיין זקוק יותר לליטוף על הלחי מאשר למרד.

חמסה עלינו

א. הליכוד נפטר מאנשים בעלי עבר פלילי, ועכשיו יהיו שם רק אנשים בעלי עבר ימני.
ב. השבוע התרחש צירוף תאריכים נדיר: יום א' של השבוע היה גם יום א' של החודש העברי וגם יום א' של השנה הלועזית. צריך לארגן את לוח השנה מחדש, כך שצירופים כאלה יתרחשו בתדירות גבוהה יותר, ויהיה קל יותר לכולנו לזכור תאריכים.
ג. מומחה המדור קובע: הדיסק 'ימים כתומים' הוא מיזם ראוי ביותר, שמחדד את הזיכרון האישי וההיסטורי ומפתח את שרירי הנשמה.
ד. את שירי הדיסק הזה הפיקה ועיבדה (וגם השתתפה בשירה) קרני אלדד – מוסיקאית, במאית, עוזרת פרלמנטרית, דוברת ובת נאמנה למשפחה הלוחמת. אם יש משהו שהגברת לא מסוגלת לעשות, תודיעו לי, כי העור שלי כבר נעשה ירוק.
ה. ותהייה קטנה לסיום: לאור הירידה של מפלגת העבודה בסקרים, האם התקשורת לא הפריזה טיפונת בכוחה האלקטורלי של שלי יחימוביץ'?


יודע את מקומי

מדי בוקר, מיד כשאני פוקח עיניים, אני קם ממיטתי כמו אריה. כלומר - נוהם, מגרגר, מתגרד ברגליי במשך שעה והולך לטרוף משהו במטבח. אין ספק שמכלל הפעילויות היומיות, הקימה בבוקר היא עדיין הפעולה הקשה ביותר אצלי. לפיכך, אפשר להבין את התדהמה שאחזה בבני ביתי יום אחד, כשקמתי בשעה מוקדמת, הצטיידתי בבגדי ספורט ובדיסקמן ויצאתי לג'וגינג.

כשאני מדבר על שעה מוקדמת, בדרך כלל אני מתכוון לשמונה וחצי. לא הפעם, חברים. באותו יום קמתי כשכל העולם הנורמלי עדיין ישן, אולי למעט באוסטרליה, והתחלתי לנייד את עצמי מסביב לשכונה, מבחין מדי פעם במשוגע אחד או שניים שנראו לא פחות מגוחכים ממני. בינינו, מה נראה טיפשי יותר מאיש בוגר המסתובב עם טרנינג, אוזניות והבעת פנים מיוסרת במקום לשכב מתחת לשמיכה החמה ולהתהפך לצד השני.

אבל מה לא עושים בשביל הבריאות. הריצה הקלה, ידעתי, לא תהפוך אותי לחטוב ונמרץ בבוקר אחד. מרגע שהחלטתי לרוץ, ידעתי שאני עומד בפני תהליך הדרגתי, קשה ומעייף, תהליך שרק בסופו אוכל לראות תוצאות, אם עיניי לא ייעצמו בינתיים. באופן מושאל, אפשר לומר שהתכוננתי לריצת מרתון.
עבר פחות משבוע, ובאמת עברתי תהליך הדרגתי אטי וכואב: בבוקר הראשון רצתי, בשני הלכתי, בשלישי זחלתי, ברביעי רק יצאתי מהבית והאזנתי לדיסקמן במדרגות, בחמישי התעוררתי, נהמתי וגרגרתי, ובשישי שכבתי מתחת לשמיכה החמה והתהפכתי לצד השני. היה מאמץ לא קל להתהפך, תאמינו לי.

ניסוי הג'וגינג נכשל, ובני משפחתי נרגעו. העולם שהתהפך לרגע - חזר לסדר הנכון, הבטוח, היציב. עולם כמנהגו נוהג. שוב אני מתעורר בשעה נורמלית – לא קל כנשר ולא רץ כצבי, אבל לפחות מתגרד כארי.