גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

תנועת ההכשר של פייגלין - בגליון השבוע

מיכאל פואה, הראש הפוליטי של מנהיגות יהודית, הניח את הסולם שאפשר לפייגלין ולנתניהו להכריז כל אחד בנפרד על ניצחון. למרות החלטת המפד"ל, המגעים לאיחוד מפלגות הציונות הדתית נמשכים
05/01/06, 00:00
אריאל כהנא

בבית סוקולוב שבלב תל אביב, לפני חבורת כתבים פוליטיים ארסיים, פתח משה פייגלין את מסיבת העיתונאים שלו בהכרזה: "'את האלוקים אני ירא'. אני יש לי אלוהים". צריך מידה לא מבוטלת של אומץ וביטחון עצמי כדי לפתוח כך שבוע פוליטי חדש בישראל, ועוד בבוקר שאחרי הוללות הסילבסטר. לפייגלין, מסתבר, יש אותן.

באותו בוקר גם היתה לו סיבה מוצדקת להרגיש טוב\ משום שסיכל סופית את המהלך של נתניהו לזרוק אותו מהליכוד. "לא התכופפתי בפני איש ולא נשברתי", קבע. שתי יממות לאחר מכן הודיע יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, השופט בדימוס צבי כהן, כי בעברה שבה הורשע פייגלין – המרדה בהפגנות 'זו ארצנו' נגד אוסלו – אין קלון, ולכן סלולה בפניו הדרך להתמודד על מקום ברשימת המפלגה לכנסת.
יותר מזה פייגלין לא רצה. מלכתחילה לא התכוון לרוץ לכנסת, וגם כאשר הודיע שיתמודד היה זה רק כדי לעשות לנתניהו 'דווקא'. הדווקאות הפיקה תועלת ואילצה את אנשי נתניהו לארגן לפייגלין תעודת הכשר. רק כשהיה בטוח שזו תגיע, הודיע פייגלין שאין לו עניין להיות חבר כנסת.

בשנים הקרובות יוסיף פייגלין לעשות נפשות לרעיונותיו מחוץ למערכת הפוליטית. לקראת הבחירות הבאות, אי פעם בעתיד, שוב יתמודד על הנהגת הליכוד, וחוזר חלילה. ההסבר שלו לכך הוא ש"הריבון בישראל אינו הכנסת אלא בג"ץ ושורת מערכות הנשענות עליו. המטרה שלי היא להחזיר לרוב היהודי את המדינה. אני חושש שאם אכנס לכנסת יעבור עלי אותו תהליך שקרה לח"כים דתיים אחרים, ובמקום להציע פתרון לבעיה אהפוך לחלק ממנה".

בעיני הגישה הזו תמוהה. אם יש לך רעיונות ותפיסת עולם – תתכבד ותציג אותם בפני הציבור. אתה חושש להישחק? תהיה חזק. במצב שנוצר אתה מגיח לתודעה הציבורית פעם בארבע שנים, מקבל מה שמקבל בפריימריז ונעלם עד לפעם הבאה. למה שלא תעשה את זה כמו שצריך?
"אל"ף, ובלי להתרברב", משיב פייגלין, "העוצמה הפוליטית של 'מנהיגות יהודית' הוכחה בשנתיים האחרונות, שבהן היינו מחוץ לכנסת. שנית, אני מייצג שינוי מהותי, שאותו אי אפשר לעשות מבפנים. 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים'. יחד עם זאת, עד שהתודעה הציבורית תתפתח, נצטרך להמשיך בריקוד על שתי החתונות. כיוון שיש תועלת בעבודה מתוך הכנסת, אנחנו מנסים להכניס אנשים אחרים לתוכה".

התמודדות חסרת סיכוי
ה"אחרים" ששולח פייגלין ללב המאפליה הפוליטית הוא מיכאל פואה, מנכ"ל החטיבה של 'מנהיגות יהודית' בליכוד. בגדול, חלוקת העבודה ביניהם היא כזו שפייגלין עוסק בנושאים העקרוניים ופואה אחראי להתנהלות הפוליטית.

בשנים הדרמטיות שעברו על הליכוד צבר פואה לא מעט ניסיון בדילים, בריתות ובגידות, רשימות קידום ורשימות חיסול. פואה הוא מי שרקח את המהלך האחרון, שאפשר לנתניהו ולפייגלין לרדת מהעץ כך שהראשון יוכל להציג רשימה ללא פייגלין והאחרון יקבל את הטיהור המתיר לו להתמודד.
במונחים ליכודיים, עומד לרשותם של פייגלין ופואה כוח חסר תקדים. כ-400 חברי מרכז המבצעים במדויק את ההנחיות של השניים. את הכוח הזה תכננו להפעיל ביום ראשון נגד הצעת ההחלטה של נתניהו לשנות את חוקת הליכוד. רק כשהבין נתניהו שהוא עלול להפסיד במרכז, הסכים לסגת ולאפשר לפייגלין להתמודד לכנסת.

פואה סיפר כי בבוקר יום ראשון, בדרכו למסיבת העיתונאים בתל אביב, עוד העביר לחברי החטיבה הנחיה מתקנת, שלפיה עליהם לתמוך בשינוי או לפחות להימנע ולא להצביע נגד – כפי שהורה להם יממה קודם לכן. בהבל פיו של פואה נחסך לביבי ביזיון פוליטי.

בצד המיומנות הפוליטית, פואה היא אידיאולוג נחוש. הוא התפרסם בתקופת אוסלו כשעמד מול משרדו של רבין עם רובה צעצוע מכוון לחזהו. לאחרונה, בתקופת ההתנתקות, היו לו יד ורגל בארגון חסימות הכבישים. בהמשך ירד עם משפחתו הענפה לשירת הים בגוש קטיף.
פואה מתמודד על מקום לכנסת במחוז המושבים. המועמדים המרכזיים מולו הם דני דנון, יו"ר בית"ר לשעבר, והטייס יהואר גל. המאבק בין השלושה מעניין, משום ששלושתם אידיאולוגים אמיתיים ששילמו מחיר אישי על עמדותיהם. ועם זאת, כל אחד מהם מייצג פן אחר של הליכוד: דנון את האותנטיות, גל את ההילה, פואה את הפייגלינים. חוץ מהנציות, המכנה המשותף ביניהם – כמו גם בין יתר חברי הליכוד – הוא העיסוק האובססיבי בעצמם ולא במצב התנועה. בצורת החשיבה הזו נגועים כל הליכודניקים, מאחרון חברי המרכז ועד בכירי השרים. כולם מרוכזים בנסיון להיכנס לרשימת הליכוד, ולא ממש רואים שאין לה מקומות להציע.

הליכודניקים, אולי מכוח האינרציה, חיים בתחושה שהם ולא 'קדימה' יזכו בארבעים מנדטים. פואה, דנון וגל – רק לשם המחשה – מתמודדים על המקום ה-23 ברשימה הארצית; תשעה מקומות, במקרה הטוב, מעל התוצאות בסקרים. פואה יגייס ביום הבחירה את חייליו ב'מנהיגות יהודית'. דנון מפעיל כבר כמה שבועות מטה ארגוני.

בכינוס המרכז ביום ראשון, דנון לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו: "כרגע כולם עסוקים בבחירות הפנימיות. אחר-כך נצא לקמפיין מול המפלגות האחרות".
אין אצלכם רעב לנצח. אתה לא רואה את זה? אתם נאבקים על מקומות ברשימה שבקצב הזה אין שום סיכוי שתקבלו.
דנון ממלמל תשובה סתמית וחוזר למה שמטריד אותו באמת: המעורבות השקטה של עמרי שרון במרכז הליכוד. להערכתו, כעשרה אחוזים מחברי המרכז נאמנים להנחיות של שרון. תמצת את האווירה חבר מרכז מיקנעם: "אני מעדיף 24 מנדטים אותנטיים של הליכוד באופוזיציה מאשר 40 מנדטים, שחלקם אנשי מרכז בקואליציה".

הימין הדתי הלוחם
בשבועות הקרובים עשויה הציונות הדתית להשלים או לקבור את תהליך הפיצול הזוחל בקרבה מאז ההתנתקות. ההכרעה נתונה בידיו של איש אחד, שלפי שעה מתקשה לקבל החלטה. פועל יוצא של ההחלטה האידיאולוגית יהיה גורל איחוד מפלגות הציונות הדתית.

המשא ומתן לאיחוד התפוצץ סופית-לכאורה בתחילת השבוע. מרכז המפד"ל אפילו קיבל שלשום החלטה רשמית לרוץ באופן עצמאי. בפועל, גם לאחר ההחלטה נמשכו הגישושים. המתלבט המדובר הוא זבולון אורלב, השקוע בדילמת חייו. בתפיסת עולמו הבסיסית צריכה המפד"ל להיות חלק מן הממשלה, אפילו אם זו תעקור יישובים. מצד שני, אם יהיה איחוד, ברור שבאיחוד הלאומי לא יסכימו לשבת בממשלה כזו. אם כך, לשם מה להתאחד? כדי להתפצל?

אבל אורלב חושש להיות מואשם בטרפוד האיחוד, וגם מפחד מכישלון אלקטורלי אם המפד"ל תתמודד בנפרד. הסקרים מדברים על שלושה-ארבעה מנדטים, והכל באחריותו. הוא יודע שכדי להגדיל את בסיס התמיכה עליו לקרוץ לדתיים במרכז המפה. מצד שני, אם יסכים ולו בשפה רפה לעקירות יישובים הוא עלול לאבד את התמיכה המועטה שנשארה לו בגוש הכתום.

אם יסכים לאיחוד, תתייצב הציונות-הדתית במחנה אידיאולוגי-חברתי מאוחד לקראת ההתנתקות הבאה. ריצה בנפרד תנציח ותבליט את ההבדלים בתוך החברה הדתית. אורלב, ליתר ביטחון, אינו מקבל החלטה, לא לכאן ולא לכאן. אין איחוד ואין סדר יום חדש. גם דמויות חדשות, כפי שהבטיח לאחר בחירתו להנהגת המפלגה, לא נראות באופק.

במקום כל אלה הוא מוצא זמן להתקפות על אנשי האיחוד הלאומי. "הם הוכיחו עצמם כמי שלא ניתן לסמוך עליהם. האיחוד הלאומי רוצה לחנוק את המפד"ל. מיהם? אנשים שמעולם לא נבחרו בתוך הציבור באופן דמוקרטי. על כל מתקפה הם יקבלו מנה אחת אפיים. השיטה של האיחוד הלאומי היא לומר שקר מאה פעמים, ואולי בסוף אנשים יאמינו. אנחנו נכה אותם בכל דבר", דברי אורלב השבוע, בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7.

אגב, באותה נשימה הציע אורלב לחתום אמנה נגד התקפות הדדיות בתוך המחנה.