גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 174ראשיהפצה

שאלת השבוע - בגליון השבוע

שאלת השבוע: "בעקבות ירי הקסאם הבלתי פוסק, האם על ישראל לכבוש בחזרה את שטח היישובים בצפון רצועת עזה?
05/01/06, 00:00
חגית ריטרמן

לא פחות מחומת מגן 2 בעזה
יעקב עמידרור, אלוף במיל', סגן נשיא מכון לנדר בירושלים

בכיבוש שלושת היישובים שבצפון רצועת עזה לא יהיה משום פתרון: ירי הקסאם יימשך מאזורים אחרים אל עבר יישובים שממזרח לרצועה, כגון שדרות או סעד, והתוצאה תהיה שמדינת ישראל תתעסק עם מי שחזרה בה מהמהלך האסטרטגי של נטישת עזה, ובה בעת לא תצליח למנוע את ירי הקסאם.
אשר על כן, לאחר הטעות הגדולה של נטישת חבל עזה ואובדן היכולת האמיתית לפעול נגד גורמי הטרור שם, לא נכון יהיה להוסיף חטא על פשע ולכבוש מחדש את החלק הצפוני של רצועת עזה.

מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה קשה, אם רצונה להוריד את רמת הטרור מעזה כפי שהורידה אותו מיהודה ושומרון: קלקיליה נמצאת במרחק 700 מטרים מכפר-סבא, ובכל זאת משם לא נורים קסאמים. לא על כפר-סבא ולא על רעננה. זאת משום שמדינת ישראל כבשה מחדש את קלקיליה במבצע חומת מגן. כל פתרון אחר – שאינו טומן בחובו שליטה ישראלית מוחלטת, מעברים ימיים ויבשתיים לעזה, יכולת איסוף מודיעין ופעילות מבצעית חופשית בתוך הרצועה – לא יועיל להקטנת כמות הקסאמים באופן משמעותי.

בעצם, נגזר על מדינת ישראל לחיות עם קסאמים וקטיושות ככל שיצליחו הפלשתינאים להבריח לתוך עזה או לייצר בעצמם, אלא אם מדינת ישראל תכבוש מחדש את הרצועה. האלטרנטיבה האחרת, לפיה תילחם הרשות הפלשתינאית בגורמי טרור, נראית היום רחוקה מתמיד.

כל כניסה לשטחים היא מלכודת מוות
אילן גילאון, לשעבר ח"כ מטעם מרצ

אני נגד כניסה לרצועת עזה, אני נגד כניסה אפילו לסנטימטר אחד בתוך השטחים. כל כניסה לשם היא מלכודת מוות. אני בעד סיכולים ממוקדים, אבל כאלה שלא יפגעו באוכלוסייה רחבה אלא ייעשו באמצעים טובים.

כל האסון של מדינת ישראל הוא שחשבנו שניצחנו במלחמת ששת הימים, אבל למען האמת, היא זו שניצחה אותנו. השקענו את עצמנו בכיבוש, איבדנו חיים והרבה כסף במקומות האלה, במקומות שאנחנו לא צריכים להיות בהם. השטחים האלה משולים לחצר של בית שיש בה קוצים ועקרבים, ובעל הבית צריך לשכור שופל כדי לטפל בהם.

בקסאמים צריך לטפל בצורה נקודתית. כדי להתחיל דיאלוג של שלום, צריך להפסיק כיבוש. קודם היו יותר קסאמים, רק הטווח היה אחר.
הקרב על ארץ ישראל מגיע אט-אט אל הישורת האחרונה. לאחר ארבעה עשורים של כיבוש אשר השחית ללא הכר את החברה הישראלית, גדע באבם חייהם של אלפי בני אדם, וזרה עשרות מיליארדים של דולרים בחלום העוועים בשטחים, מובילה ההיסטוריה את אזרחי ישראל למסקנה היחידה המתבקשת, מסקנה אליה הגיע השמאל עוד לפני ארבעים שנים: שכל מי שאוהב באמת את ארץ ישראל יהיה מוכן להסתפק רק בחלק ממנה. ואם זו לא אהבה, תגידו לי אהבה מה היא.

לחץ רצוף וכואב על האוכלוסייה הפלשתינית
תא"ל (מיל') צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד הדרום

אנחנו נמצאים מזה שנים רבות בעיצומו של תהליך מורכב לעיצוב גבולותיה של ישראל וקביעת יחסי הגומלין עם שכנינו. רשמנו הצלחות בזירה המצרית והירדנית, רשמנו הצלחה חלקית בגבול לבנון, אך התהליך עם הפלשתינאים לבש צורה אחרת.

במהלך שנבנה במשך זמן רב, אותו יזמה המנהיגות הפלשתינית מרצונה, נפתח מאבק מזוין ואלים מתוך כוונה פלשתינית ברורה ומכוונת לשבור את רוחנו ולהתיש אותנו, על מנת להשיג ויתורים שיביאו להקמתה של פלשתין בתנאים שלהם!

למרות הצעד האמיץ וחסר התקדים שביצעה ממשלת ישראל, המציאות, לצערי, טפחה על פנינו. האירועים, מאז הושלמה תוכנית ההינתקות, מוכיחים כי לחברה הפלשתינית יש מוטיבציה רבה להמשיך במאבק שחלקו מתבטא בירי טילים, ניסיונות לביצוע פיגועי התאבדות, העברת ידע ואמצעי לחימה ליהודה ושומרון ועוד. יתר על כן, תמיכת הרחוב הפלשתיני בארגון הטרור העיקרי, החמאס, מוכיחה כי למאבק הזה יש בסיס איתן ותשתיות נרחבות.

אי לכך, אני ממליץ לכולנו "לקחת אוויר" ולהבין כי המאבק על הבית עוד לא תם. על מנת לעצב את גבולות המדינה ולהגיע לשכנות טובה עם הפלשתינאים, נצטרך להשקיע מאמץ צבאי לא קטן בשנים הבאות.
לדעתי, כיבוש חלקים מהרצועה לא יפסיק את ירי הקסאם, יגרור אותנו שוב לשלוט באוכלוסייה פלשתינית ועלול לגבות מאיתנו מחיר יקר מדי.

אנחנו חייבים להיות מקוריים יותר ונחושים יותר, גם אם העולם לא תמיד יאהב את מעשינו – אנחנו חייבים להפעיל לחץ רצוף וכואב על האוכלוסייה הפלשתינית – למנוע מהם להגיע לשדותיהם, למנוע מהם יציאה לעבודה בישראל, לירות ארטילריה קרוב לבתיהם ולתת להם להבין כי לתמיכתם בטרור יש מחיר!

רק החברה הפלשתינית מסוגלת "להקיא" מתוכה את "מחרחרי המלחמה"; אנחנו צריכים לעזור להם להבין זאת, ובמקביל, להראות כי העתיד שלהם יכול להיראות אחרת - ויפה שעה אחת קודם!

דם רב ישפך עד שתינתן הפקודה
אלי מויאל, ראש עיריית שדרות

אני משוכנע שיום אחד נחזור לחבל עזה ונשתלט על השטחים בצורה כזו או אחרת על מנת למנוע ירי טילי קסאם ודברים אחרים, מסוכנים יותר, שכבר נמצאים שם ושהועברו דרך התעלות.
אני הייתי זה שאמר את הדברים הללו כשהכוחות התקפלו משם וברחו, ואם אמרתי זאת אז, ודאי שאני אומר זאת גם כיום.

אם אחרי 35 שנים שאנחנו נמצאים בחבל עזה מתוך אמונה איתנה שעלינו להיות בו, בוקר אחד מחליט מישהו שנברח מהמקום עם הזנב בין הרגליים, אז אין ברירה וחייבים לשוב לשם כדי למנוע ירי טילי קסאם או צרות אחרות.
על פי מיטב ידיעתי והכרתי, מבצע כזה – של השתלטות על רצועת עזה או על חלקים ממנה – נמצא כבר במגירה של צה"ל. אלא שהצבא מחכה למתן הפקודה (ולצערי, הפקודה תינתן רק כאשר יישפך דם רב באשקלון, ביישובי סובב עזה ובשדרות).

ממשלה חכמה היתה צריכה למנוע את שפיכת הדם הזו, שתתרחש בעתיד, אבל לצערי אין ממשלה חכמה בישראל.

לתקן את הטעות ולחזור
אבי פרחן, תושב אלי-סיני לשעבר וסא"ל במיל'

מאז שהחלו לדבר על תוכנית העקירה והגירוש, זעקנו והפצנו אלפי עותקים של כרוז עם מפת האזור שקרא לעצור את הטעות. הסברנו שגוש היישובים דוגית, אלי-סיני וניסנית הוא חומת המגן לאשקלון ובנותיה. ממרפסת ביתי הראיתי לעשרות ח"כים ולשר הביטחון מופז – שהגיעו בחודשים האחרונים, כדי לתפוס כותרת כשמאות עיתונאים סיקרו את המקום – כמה קרובה תחנת הכוח רוטנברג. הזכרנו שהשטח שאנו יושבים עליו מעולם לא היה בריבונות מצרית או פלשתינאית, גם עתרנו לאליטו-קרטיה, לבג"ץ, ש"שכחו" לדון בסוגיית שלושת היישובים הצפוניים. לצערנו, לא צלח בידינו.

את הנר השמיני של חנוכה הדלקנו מול הריסות דוגית, אלי-סיני וניסנית, ואם קודם אמרנו לעצור את הטעות, כעת אנחנו אומרים לתקן את הטעות. אנו קוראים לממשלה להורות לצה"ל להשתלט ולתפוס את השטח, לא רק ליצור שטח סטרילי.
אין סיבה שזה יהיה שטח מפורז. דין אלי-סיני כדין נתיב-העשרה, מה גם שאין שם ערבים ומעולם לא היו, ויש להזכיר כי מדרום לשלושת היישובים הוקמה גדר מערכת שמהווה חומת מגן לישראל.
להוציא עיתון 'בשבע' ושאר העיתונות הלאומית, העיתונאים מתביישים לפנות אליי ולשאול מה אני אומר היום. ומה אגיד – צדקתי? אמרתי לכם?

אני קורא היום להנהגה: תתעוררו, אנו על פי תהום. לא ייתכן שמדינה ריבונית שמכבדת את עצמה ושיורים לה מטחים על גני-ילדים איננה מגיבה מנה אחת אפיים. מדינת ישראל צריכה לחזור אל עצמה ולעשות את המתבקש: לתפוס שטחים, כולל גוש היישובים דוגית, אלי-סיני וניסנית. צריך לירות אל אותו מקום ממנו נורים הטילים או להרחיק את הפלשתינאים מכל שכונה ממנה נורים טילי קסאם, כך שיידעו שאם הם יגדילו את טווח הקסאם, אנו נגדיל את טווח המורחקים.