חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 175ראשיהפצה

סוף תקופת ההבלגה - שולחן עורך

הספינאים של שרון מנצלים את האיפוק שהמערכת הפוליטית גזרה על עצמה
12/01/06, 00:00
עמנואל שילה

אריאל שרון
לא נשכח, לא נסלח, לא נשמח.

אולמרט לא מתאים
מאז ומעולם אריאל שרון השכיל להקיף את עצמו ביועצים מוכשרים, שסייעו לו להוציא אל הפועל את תכניותיו. אלא שבשנים האחרונות שרון מוביל מהלכים אסוניים, ולכן יועציו הממולחים הם לרועץ ועצותיהם הן עצות אחיתופל.

את כוחם התקשורתי ההרסני של יועצי שרון חשנו על בשרנו בימי המערכה על הצלת ההתיישבות. הם ליהטטו עם הכינוי המכובס והשקרי 'התנתקות', הם סימאו את עיני הציבור בסיסמה הדמגוגית 'יש פתרון לכל מתיישב', והם הצליחו לגרום לנו לקרוא לקופסת מגורים מעץ, גבס וקרטון בשם מעורר-הקנאה 'קראווילה'.

מכונת התעמולה המשומנת הזאת, שהורכבה כדי לשרת את שרון, הספיקה כבר להתאושש מהמכה שניחתה עליה עם התמוטטותו של מנהיגה, והזדרזה להתייצב לצידו של אהוד אולמרט. את ימי האיפוק שגזרה על עצמה המערכת הפוליטית הם מנצלים כדי להדוף את סכנת המפולת האלקטוראלית האורבת לפתחה של 'קדימה'. וכך, כשהיא מונשמת באמצעות מכונת-תעמולה רבת עוצמה, מצליחה מפלגה של איש אחד שאיבדה את ההצדקה לקיומה להמשיך לחיות, מעשה כשפים, גם ללא ראש. בסקרים האחרונים 'קדימה' כבר הצליחה להגיע לנשימה עצמונית ולהשיג תוצאות מחמיאות ללא שרון בראשה, תוך שהיא ממשיכה להיבנות מפולחן האישיות שעורכת לו התקשורת המגויסת.

הגיע הזמן לחזור לשפיות. אריאל שרון לא יהיה יותר ראש ממשלה, זה כבר ברור גם למי שמצטער על כך וגם למי שלא. גם לא חבר כנסת. הרעיון להשאירו בראש רשימת 'קדימה' הוא עוד ניסיון לסחוט את הלימון עד הסוף ולהפיק ממנו כל טיפה שאפשר לתרגם אותה לכוח ושררה. אין גבול לציניות של מי שהימרו על בריאותו של מנהיגם האהוב, ערכו מחזה-תעתועים של התאוששות מהירה מהאירוע הראשון, וסיכנו את חיי שרון רק כדי לשמר את מעמדו ואת מעמדם.

למצבו הבריאותי של שרון אין כעת משמעות מדינית או פוליטית. אין הצדקה להמשך המצב בו סוגיות ביטחוניות ומדיניות ראשונות במעלה נדחקות מהכותרות כדי לעדכן בפעם המאה על תנועת יד כזו או אחרת, או כדי לערוך לנו היכרות עם אשתו של מנכ"ל בית החולים ועם העזר-כנגדו של הרופא המנתח.
נכון, זה בדיוק מה ש'קדימה' זקוקה לו כעת: להסיח את דעת הציבור, להשתיק את המערכת הפוליטית, ובינתיים לקבוע עובדות. להביא לכך שהציבור ישכח שתמך ב'קדימה' רק בגלל שרון. לתת לנו להתרגל בלי משים למצב בו אהוד אולמרט, שאיש לא התכוון לבחור בו להנהגת המדינה, מתיישב לאט לאט על יד הכסא הריק של הנהג, אוחז בהגה, ובהמשך מחליק באיטיות ומתרווח בכסא.

אין סיבה להמשיך ולשתף פעולה עם הפארסה הזאת. הליכוד ומפלגות הימין, אם נותרה בהן טיפת רוח לחימה, צריכות להיות אופוזיציה לוחמת לאהוד אולמרט. המשטר לא בסכנה, ראש הממשלה לא נרצח חלילה, ורציפות השלטון היא אינטרס פוליטי של קדימה, לא של הדמוקרטיה הישראלית.
תתעוררו רבותיי. אנחנו במערכת בחירות ותפקידכם לנצח בה. הקסאמים נופלים כל הזמן, הברחת הנשק לעזה עלתה באופן דרמטי, כל הקונספציה הביטחונית של ההתנתקות קורסת. תתחילו לתקוף.

פולסא מהדר גלרון
בעקבות דברים שכתבתי כאן לפני שבועיים קיבלתי טלפון זועם מהדר גלרון - שמה העדכני של הסטנדאפיסטית והמחזאית הדתיה נורית הדר-פוירשטיין.

עיקר תלונתה של הדר היתה על כך שמתוך דבריי עולה כי המסר הפמיניסטי הבוטה במופע שלה 'פולסא דנורית' עוצב בהשפעתו של חנן גולדבלט. לטענתה הכיוון הזה בא ממנה, כמו שאפשר להיווכח גם מתוך המחזה שלה 'מקווה', שגולדבלט לא קשור אליו. לאחר שקראתי שוב את הכתבה האוהדת אודותיה שעליה הסתמכתי אני מקבל את טענתה, אך אין בכך כדי לבטל את דבריי.
לפי הכתבה (לפני 5 שנים, במוסף 7 לילות), בצמד הידוע נויה ונורית שהעלה את המופע 'בידור כהלכה' שרר מתח מתמיד בין נויה שוסטר (היום מנדל), שרצתה רק להצחיק והעדיפה 'בידור כשר', לבין נורית הדר, שנאלצה להתפשר על שאיפתה לאמירה ביקורתית ומתריסה. הדר צודקת אפוא בטענתה שהגישה הביקורתית והמתריסה שלה לא נולדה רק כדי לרצות את הבמאי. מצד שני, אין ספק שהמפגש עם גולדבלט הביא ליתר הקצנה ובוטות של המסרים שלה.

הנה ציטוט של דברי גולדבלט מהכתבה: "היא רצתה לעשות מהדורה עדכנית ל'בידור כהלכה'. אמרתי לה שאני עסוק מדי, אלא אם כן מדובר במשהו מיוחד. היא לא לגמרי הבינה על מה אני מדבר. עוד באותו היום כתבתי את הקטע 'קול באישה ערווה'. היא היתה מזועזעת ואמרה שלעולם היא לא תגיד על הבמה את המילים האלה... אבל כעבור זמן קצר צלצלה ואמרה שהיא איתי".

העיון החוזר בכתבה העלה ממצא מעניין. גולדבלט אומר שם שהטענות נגד הלכות הצניעות ששולבו במופע הטרידו אותו עוד מתקופת חזרתו בתשובה של ידידו, פופיק (הרב מרדכי) ארנון: "כבר אז עצבן אותי שפופיק הפסיק לתת יד לאשתי ולאשתו של אושיק לוי ולא שאל לשלומן. היה בינינו ריב גדול, כי לא הבנתי איך הן הפכו עבורו פתאום מחברות-נפש למשהו שמגרה את יצריו".

היום, כשהוא מוצא את עצמו מבקש אישור מבית המשפט לעבוד אצל ארנון בהפקה שיש בה גברים בלבד, אולי גולדבלט מבין טוב יותר את סייגי הצניעות של חז"ל שידידו החוזר בתשובה הטיל על עצמו. אולי למד משהו מהניסיון של עצמו, לאחר שתלמידות שרק באו ללמוד אצלו משחק הפכו למשהו שמגרה את יצריו.

אולי חנן גולדבלט של היום היה כותב קצת אחרת את 'פולסא דנורית'.