גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 175ראשיהפצה

איפה מותר לכרות עצים? - דעות

מה ההבדל בין עץ שגדל בצומת גולני, לעץ שגדל בשומרון
12/01/06, 00:00
ישראל מידד והילה רפפורט

על-פי דיווח מעמותה בשם 'יש דין', בשנת 2005 הושחתו למעלה מ-2200 עצי זית ביו"ש. הנתון צוטט בכל אמצעי התקשורת. שר הביטחון ואף ממלא ראש הממשלה שחררו הודעות קשות בנדון, והיועץ המשפטי לממשלה חילק הוראות לחקור.

כמעט בכל הסיקור של התופעה בשבועות האחרונים הוזכרה האפשרות הסבירה-כביכול שמתנחלים, או לפחות יהודים, הם שביצעו את פעולות הכריתה והגדיעה.

בעיתון 'הארץ' (8/1/06) מופיעה כתבה בנדון, מלווה בתמונה של איה ערבייה המבכה את עציה. מלשון הכתבה ומפירוט העובדה שהמטע נמצא בקרבתן של שלוש התנחלויות, בעוד הגישה אליו אסורה לפלשתינים, הרמיזה די ברורה. ה'אלמונים' המשחיתים הם יהודים. מעבר לדף ממש מופיעה כתבה שנייה, שאף היא עוסקת בעץ – הפעם עץ מסטיק עתיק מעל צומת גולני. העץ, שהיה בן מאות שנים ונישא לגובה שבעה מטרים, נכרת לאחרונה. אנשי קק"ל שהגיעו למקום הביעו צער רב על מעשה הוונדליזם, אך גם אופטימיות: "יש סימני לבלוב", הם ציינו. "אנחנו מאמינים שהעץ ישוב לממדיו".
בניגוד לכתבה מהעבר השני של העמוד, כאן לא הואשם שום גורם במעשה, לא בפירוש ולא ברמז. לא יהודי, לא ערבי, לא דרוזי ולא תייר. ההבדל היחידי הוא מיקומו הגיאורגפי-מדיני. בעוד עץ המסטיק הנכרת נמצא במדינת ישראל, עצי הזית הם בארץ ישראל.

ריבוי פרשנים – איזון וגיוון
מתוך צפייה ממושכת בשידורי הערוץ הטלוויזיה והרדיו בעניין מחלתו של ראש הממשלה, יש רק לשבח את מערכות החדשות, שהביאו בפנינו מספר רב של מומחים על מנת להבהיר לנו את רזי מצב בריאותו של מר אריאל שרון.

במשך שנים אנו עדים לקיבעון המנוגד לפתיחות הנוכחית הזו. כוונתנו למעמד הבלבדי והבלעדי שכרש מר משה נגבי בתחום הפרשנות המשפטית ברשות השידור, ואת התואר 'פרשננו לענייני משפט', שכנראה לא יילקח ממנו לעולמים.

ויש רק להתפלא: הרי אם בתחום הרפואי האפשרויות לאבחנה, לחיזוי ולקביעה הן מצומצמות יחסית, הרי בתחום המשפטי הדבר הפוך בדיוק. התחום המשפטי אינו מבוסס על מדע אלא על השקפות ותחושות. שופט אחד יכול להרשיע והשני לשחרר. שופט אחר יכול לגזור שנתיים והשני 20 שנה. אבל לאורך שנים יושב לו מר נגבי, אדם המעיד על עצמו כבעל עמדות השקפתיות ברורות בתחומים שונים הנוגעים למשפט, יחיד באולפן, ללא עוררין וללא מתחרים.

על סמך ההצלחה המקצועית המרשימה של רשות השידור לאתר ולהביא פרשנים רפואיים רבים ומגוונים, שאפילו מתווכחים ביניהם, בנימוס הראוי, אין כל סיבה שנמשיך לראות את מר נגבי כפרשן בודד.

של מי המבוכה הזאת?
בבוקר ה-30 בדצמבר 2005 דיווחו בחדשות 'קול ישראל' בשעה 10:00 על השתלטות של שוטרים פלשתינים על מעבר רפיח, תוך ירי באוויר והברחת המשקיפים האירופיים. האירוע הזה כונה במערכת החדשות "תקרית מביכה".

עם כל הכבוד לזכותו של עורך החדשות להפעיל שיקולי עריכה, יש לתמוה: את מי תקרית זו הביכה? האם את ישראל, אשר הסכימה להפקיר– סליחה, להפקיד – את ביטחונה למערכת מפוקפקת כזו? האם היא הביכה את המשקיפים האירופיים, אשר ברחו והוכיחו אומץ לב בלתי ראוי לתפקידם? או שמא את הרשות הפלשתינית, שותפתנו לשלום בהסכמה או בלי הסכמה, ובעצם המבוכה היא שאנו רואים ושומעים איך הרשות הופכת למשטר של אנדרלמוסיה וכאוס?

האמצעים מקדשים את המטרה
בשבוע של חנוכה נערך בקמפוס של אוניברסיטת נוטינגהם באנגליה כנס 'לימוד'. למעלה מ-2000 משתתפים, מרביתם מאנגליה אבל גם מישראל, רוסיה, ארצות אירופה רבות וגם מצפון אמריקה, היו שם. כ-700 הרצאות וסדנאות הועברו. בין הבאים מישראל היו העיתונאים סול זינגר מהג'רוזלם פוסט, דיוויד לנדאו וגדעון לוי מ'הארץ'.

דיוויד לנדאו, עורך העיתון, התייצב ערב אחד מול כ-250 איש כדי להסביר את מדיניות העיתון ואת תמיכתו הנלהבת באריאל שרון. בסיכומו של דבר ציין לנדאו שהרוע נמצא בכיבוש, והכיבוש מתקיים הודות להתנחלויות. אם שרון הוכיח שהוא יכול לסלק את ההתנחלויות, אז לנדאו והנהלת המערכת מוכנים לתת לו את כל האשראי העיתונאי האפשרי.

"לא מפריעות לי", אמר לנדאו, "כל אותן פרשיות שלו". עבור לנדאו, כפי שהעיר אדם שישב בקהל, המטרה מקדשת את האמצעים. דעו לכם, צרכני תקשורת וקוראי 'הארץ' – העיתון הזה הוא אמצעי תקשורתי המוקדש למען אריאל שרון.

הבהרה
בטור האחרון (23/12/05) פורסם בטעות שהמחקר האמריקני שהוכיח נטייה והטיה של אמצעי התקשורת לטובת השמאל התייחס לתקשורת הישראלית. צריך להיות, כמובן, התקשורת האמריקנית, ועם קוראינו הסליחה.