גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 175ראשיהפצה

המעלית - סיפור לילדים

12/01/06, 00:00

"אמא, את מוכנה סוף סוף ללכת איתנו היום לקנות משהו בדמי החנוכה?" שאל יואל ביום חמישי אחר הצהריים. כבר שבועיים שהוא ואליק מתחננים בפני אמא שתקח אותם לחנות הצעצועים המיוחדת שבקניון, אך ללא הועיל. קשה לאמא לצאת בערב, אבל באותו יום הם הופתעו לטובה.

"בעזרת ה'" חייכה אמא "היום אין לי סידורים דחופים. בעצם, אני צריכה לקנות לשמואל את התרופה שלו בבית המרקחת, אבל זאת רק קפיצה קטנה כאן בשכונה. כשאני אסיים נוכל ללכת.לכו לשחק, ואני אקרא לכם כשאהיה מוכנה."

"יש!!!" קרא יואל, והלך לספר לאחיו. אליק כמובן שמח מאוד. "יש לי רעיון במה נשחק בינתיים" הוא אמר בחיוך שובב "מה דעתך על שוטרים וגנבים – אבל מיוחד?"
"מה זאת אומרת?" הסתקרן יואל. לאליק תמיד היו רעיונות מקוריים...
"משחקים את זה בחדר המדרגות" הסביר אליק, ויצא החוצה כשאחיו אחריו. "אחד מאיתנו יהיה הגנב וייכנס למעלית. הוא יעלה או יירד לאחת הקומות, והתפקיד של השוטר זה לנחש לאיזה קומה, לעמוד מול המעלית כשהיא נפתחת, ולתפוס את הגנב. אם הוא מצליח הם מתחלפים."

"מגניב!" אמר יואל "אני הגנב ראשון!"
באופן מפתיע אליק הסכים, והמשחק התחיל. שש קומות היו בבניין של הילדים, כך שהיה די קשה לאליק לנחש לאיזה קומה בדיוק יואל מכוון. הוא החליט לנסות את הקומה השלישית, ורץ במהירות במורד המדרגות. יואל לחץ דווקא על קומה ארבע, וכשאליק שמע את דלת המעלית נפתחת בקומה שמעליו ואת צחוקו של יואל הוא ניסה להגיע לשם במהירות, אך פספס. "טוב, עכשיו ננסה את קומה שתיים..." הוא אמר לעצמו, וירד בצעדי ענק את שתי הקומות.

ובינתיים, בקומה הראשונה, אדון גרינברג הזקן רצה ללכת להתפלל מנחה. לא היה לו קל להגיע לבית הכנסת, במיוחד מאז שתקפו אותו כאבי הברכיים, אך הוא התאמץ לא להפסיד תפילות במניין. הוא נעמד עם מקל ההליכה שלו ליד המעלית, אך היא היתה תפוסה. כשסוף סוף כבה האור בכפתור הוא עמד ללחוץ עליה – אך היא מיד נדלקה מחדש. התופעה חזרה על עצמה שוב ושוב, עד שמר גרינברג התבוננן בשעונו וגילה שהוא כבר אחר את המניין. עצוב ומרוגז הוא חזר לביתו, תוהה מה קרה היום למעלית.

ובקומה שלוש, תהילה כהן הצעירה נשלחה למטה עם שקית הזבל הכבדה. גם היא חכתה דקות ארוכות שהמעלית תתפנה, ולבסוף התייאשה והתחילה לרדת ברגל. השקית נגררה אחריה, ובין הקומה השניה והשלישית נפתח בה פתח קטן, ושובל של זבל החל לקשט את מדרגות הבניין.

ואילו בקומה החמישית, עמדה אמם של הילדים עם שמואל הקטן בעגלה, ונסתה להזמין את המעלית כדי שתוכל ללכת לבית המרקחת. אך משום מה, משך דקות ארוכות המעלית נתפסה מיד ברגע שהיא התפנתה..."מה הולך כאן?" היא חשבה בדאגה "תכף יסגרו את בית המרקחת השכונתי ואני אצטרך ללכת למקום מרוחק! שמואל חייב את האנטיביוטיקה שלו עוד הערב. מסכנים הגדולים, אני לא אספיק ללכת איתם לחנות הצעצועים..."

בדיוק ברגע זה, הגיעה סוף סוף המעלית לקומה החמישית, ולהפתעתה של אמא גם אליק הגיע במעלה המדרגות, מתנשם ומתנשף, והספיק לעמוד מול הדלת הנפתחת. "תפסתי אותך!" הוא אמר בנימת נצחון ליואל, שעמד מולו עם חיוך רחב. מרוב שמחה השניים לא הבחינו במישהי שעמדה והביטה בהם בכעס.

"ילדים, זה אתם ששחקתם עם המעלית? אתם יודעים כמה זמן אני מחכה לה?" היא שאלה בחומרה.
"מצטערים, אמא!" אמר יואל בקלילות ויצא החוצה "נוסעים עכשיו לקניון?"
אמא הביטה בשעון. "גם אני מצטערת..." היא אמרה "כבר מאוחר מדי..." והיא נכנסה למעלית ונעלמה מן העין .