גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 175ראשיהפצה

מעורב ירושלמי - תרבות ופנאי (דיסק)

התזמורת העממית הירושלמית משלבת מוסיקה צוענית, חסידית ומזרחית. אפשר לנסות בשולחן שבת
12/01/06, 00:00
קובי סלע

נגינה חוזרת ונשנית של האלבום שעליו תקראו מיד מעלה בראשי כמה תובנות בגרוש. ראשית, קוראינו תושבי הבירה – שיחק לכם גורלכם, ואני לא מתכוון לעובדה שהעיר שחוברה לה יחדיו הפיקה גידול מזהיר כמו ראש הממשלה בפועל, אלא לעובדה שאתם אולי היחידים בארץ שיודעים לאן הולכים כספי המסים שלכם, ולשם שינוי יוצא משהו חיובי מהכסף שלכם. שנית, תזמורת עממית – עושים אותה באהבה או שלא עושים אותה בכלל.

ולחדשות בהרחבה: 'תזמורת', הדיסק החדש של התזמורת העממית הירושלמית, הוא סוג של מסע מוסיקלי עליז למדי עם אפיונים אוריינטליים, אבל אחרי שתשתמעו פעם או פעמיים תעסיקו את מוחכם בניסיון לזהות את המרכיבים לחוויית הרעש המיוחדת הזאת.

מאז שה'רעש' הזה מנסר אצלנו בסלון, הבית חלוק לתומכי התזמורת ולאלה שלא מסוגלים לקצת סובלנות. הצד שתומך, אגב, לקח את כל הקופה. על אנחנו מדברים? על חבורה של אנשים שאוהבים מאוד מאוד לנגן יחד, והם עושים זאת הרבה זמן יחד – דתיים וחילוניים, וגם דתילונים, כמעט כולם ירושלמים כאלה שאומר 'מאתיים', גם אם חלקם מתגורר בכלל בניו יורק.

החבורה כוללת את נאור כרמי, (מנהיג התזמורת? מעבד ומלחין) שמקליד את הקלידים ופורט על הבאס, גרשון וייסרפירר עם עוד (HUD) ועם עוד חשמלי, נעם חן שמתופף ומפעיל כלי הקשה ופסנתר, אבישי פיש באקורדיון, עמי בלילטי עם כלי הקשה, יונתן דרור עם סקסופונים וה'דודוק', איתן דקל חן מחצצר, ודני זמיר – שכבר קיבל במדור הזה תשבחות על הפקה אחרת – מפעיל גם הוא סקסופונים.
מה יש להגיד? צריך לראות אותם מנגנים כדי להבין שאי אפשר להגיע לתוצאות מגוונות ומרתקות כאלה בלי החיבור יוצא הדופן בין הנגנים האלה. האלבום הזה הוא משהו בין ג'אז למוסיקה מזרחית פיוטית מצד אחד, ומוסיקת צוענים חסידית מהצד האחר. בקטעים מסוימים כמעט שהזכיר לי את 'חתול לבן וחתול שחור' (למתקשים: מדובר בסרט צוענים עם מוסיקה מטורללת, בהתאם).

רצועה 8 נקראת 'נגילה הללויה' ומבוססת על מילות הפיוט הפופולרי. אולם המנגינה עברה שיפוץ קל, וזה מזכיר לי את השירה בשולחן השבת: כשכל אחד לוקח את הלחן טיפה לצדדים, התוצאה יוצאת לעתים מעניינת יותר. כשעוטפים את ה'טיפה לצדדים' בעיבוד תזמורתי עליז, זה יוצא כל-כך מגניב, שבלי נדר אנסה את זה בשולחן השבת ואחזור עם תשובות בהמשך.

ברצועה 10, 'עושה שמח', יש סולו כמעט לכל כלי, ויש רבים. מרגע לרגע אני מתלבט אם להרים טלפון לחבורה ולהזמין את עצמי להצטרף אליהם. אולי שמחת החיים שלהם תדביק אותי, מי יודע.
המוסיקה, חשוב לציין, אינה מוסיקה חסידית, אבל היא גם לא מוסיקה לא חסידית. השילוב של הסגנונות עושה את התבלין האתני למשהו בולט יותר.

הרצועה הכמעט אחרונה, 'מיין שטעטל יאס' (יאס עיירתי) היא מחווה לעיירות של פעם, אי שם בערבות רוסיה. תקשיבו לזה שוב, ואופס, זה בכלל משהו ישראלי סטייל שירת העשבים.
לסיכום, מדובר בדיסק שהוא משהו אחר לחלוטין ממה שנדמה (ואולי שונה בכלל ממה שכתוב כאן). שמונה שלבים וחצי בסולם יעקב, ומילה טובה לעיריית ירושלים שמסייעת למיזם.

פינת משבית השמחה:
ניסיתי להבין את העטיפה, הפכתי בה והפכתי, וחי נפשי שלא הבנתי כלום. אבל – שלא תעיזו להחליף אותה, רק היא מתאימה לקונספט הבלתי שגרתי בעליל של האלבום. ואולי לזה התכוונתם?
--------------------------------------------------------------
הערות ויכוחים וטרוניות: kobi@a7.org