גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 175ראשיהפצה

שאלת השבוע - בגליון השבוע

האם היה נכון לקרוא לציבור להתפלל לשלומו של אריאל שרון?
12/01/06, 00:00
חגית ריטרמן

להתפלל כדי שיחלים ויעשה תשובה
הרב אורי שרקי, רב קהילת 'בית יהודה' בירושלים ור"מ במכון מאיר

ראש הממשלה הוא אחד מחולי ישראל. על חולי ישראל אנו מתפללים בברכת רפאנו. ידועים גם דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ בדרוש ראשון של 'יערות דבש', שיש להתפלל על כל איש ישראל משום שאין לך יהודי שאין לו זכויות, וגם משום שאם נעשה בו דין, יש לחוש שנלקה אף אנו בדין זה. אם אין לו זכויות, או שאיבד אותן על-ידי מעשיו, עדיין יש להתפלל שיחלים כדי שיספיק לעשות תשובה. ואם החולה הוא מרודפיו, זו מידת חסידות להיות כדויד שהתפלל על מבקשי רעתו "ואני בחלותם לבושי שק, עיניתי בצום נפשי".

עם כל זאת, ברור שאי אפשר לחייב את הציבור כולו להתפלל, כי כשם שלא יעלה על הדעת לחייב אדם חילוני להתפלל, כך לא יעלה על הדעת לחייב אדם דתי להתפלל.
עם כל זה, בקריאה הציבורית להתפלל לשלומו יש משום הכרזה שהטרוניה נגד מעשיו איננה נוגעת לאישיותו הפרטית ההופכת למיתוס (זמני?) בימים אלו, ושהיא נקייה מכל נגיעה פסולה.
מובן הדבר שאין בכל אלה כדי לגרוע מהמאבק נגד דעותיו המקולקלות, שבזה אין לחדול מכל מאמץ בשמיים ובארץ כדי לבטל את גזרותיו שהמיט על עם ישראל. ומן השמיים ירחמו על ישראל ועל נחלתו. ומי ששורר "את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול" (תהלים י"ח), הוא גם זה שקונן עליו מרה "הצבי ישראל".@

אינני יכול לעשות שקר בנפשי
הרב שלום דובער הלוי וולפא, מרבני חב"ד, יו"ר 'המטה העולמי להצלת העם והארץ'

ראשית, יש לשמוח שכל אותם פוליטיקאים ושדרנים שבמשך תקופת הגירוש הכריזו במעשיהם "אמר רשע בלבו אין אלוקים" החליטו פתאום שיש בורא עולם שאליו יש להתפלל. כנראה יהודי הוא בכל זאת יהודי.

כששמעתי את הידיעה המרעישה בליל חג הניצחון החב"די ה' טבת, היתה תגובתי הטבעית: דמעות העשוקים – לא היו לחינם! זעקות הנשים והילדים – לא היו לשווא! דם הנרצחים והפצועים מ'הביטחון של שרון' – הגיע אל כסא הכבוד!

בימים אלו הוא תכנן לפתוח את 'המעבר הבטוח למחבלים ולאמצעי לחימה'. רק אתמול הוא חילק צווים לעקירת יהודי חברון (כשותפם של מרצחי תרפ"ט), רק לפני שעתיים הכריז כי ימשיך בגירוש היהודים מיו"ש. אך הנה חושף הקב"ה את זרוע קדשו ומונע זאת ממנו.

אינני יכול לעשות שקר בנפשי, ולהתפלל לרפואתו של זה שהתפללתי יום יום למפלתו. גם אם עשה בעבר מעשים טובים, הרי כבר קבע הנביא יחזקאל (י"ח, כ"ד): "ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול, ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי – כל צדקתו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא, בם ימות".

אני בז לשקר, לחנופה ולצביעות של רבנים המהללים ומשבחים את דמותו האבהית ומלאת הרחמים של הדיקטטור האכזרי. האב הרחום הזה לא מצמץ לתחנוניהם של ילדי משפחת כהן, קטועי הרגלים מכפר-דרום. לבו לא החסיר פעימה לזעקותיו של ר' דוד חטואל, שבגלל מדיניותו נרצחו אשתו וארבע בנותיו.
אותם רבנים חנפנים לא נקפו אצבע למנוע את גירושם של אלפי ילדים מבתיהם, עמדו מן הצד בזמן חילול השם הנורא בהחרבת היישובים, הקהילות, המשפחות, בתי-הכנסיות והמדרשות. הם אף הניחו לאב הרחום לייסד את מדינת אל-קעידה סמוך לערינו. ועכשיו מתפללים הם עבור הראיס מול כל מצלמה ומיקרופון.@

לא להתנתק מהאווירה הציבורית
הרב שי פירון, ראש הישיבה התיכונית פתח תקווה, מראשי רבני צוהר

את שאלת התפילה לרפואתו של ראש הממשלה יש לבחון בשלושה מעגלים.
המעגל הראשון הוא המעגל המוסרי. זהו רגש יהודי פשוט ובהיר להתפלל על חולה. בכל שבת, בשעה שהגבאי מכריז על 'מי שברך' לחולים, אני מטה אוזני ועונה אמן בכוונה גדולה אף שאינני מכיר את רוב האנשים. רחמים, חמלה ורגישות הם הבסיס לעיצוב האישיות היהודית השלמה. אחד מסימניה של אומה זו: "רחמנים".

המעגל השני נוגע להכרת הטוב. לשרון זכויות רבות. הוא לחם ומסר נפשו לתקומת המדינה. הוא נקט בצעדי גבורה עילאיים במלחמות ישראל. הוא פעל רבות לחיזוק ההתיישבות ביש"ע. אכן, הוא עשה מעשה נורא. אנו חשים כעס עצום על מהות תוכנית ההתנתקות, על ביצועה ועל מצבם של אחינו, תושבי הגוש שיבב"א. אבל אין בכוחו של הכעס לבטל את הזכויות הגדולות של האיש. יש להבחין בין הצורך להכיר לו טובה ולהתפלל לשלומו לבין הביקורת הגדולה על חלק מפועלו.

המעגל השלישי נוגע למעמדו של ראש הממשלה. הוא לא דמות פרטית. אכן, יש לו תעודת זהות ושם פרטי ומשפחה. אבל מעל הכל – הוא "לב כל קהל ישראל". זכינו לשלטון ולריבונות יהודית בארצנו. הייתכן שלא נכיר בעוצמתו של התפקיד ובמשמעותו?

מותר לאדם פרטי לחוש שאין בכוחו להתפלל לשלומו של איש זה או אחר ושהתפילה לא מבטאת את תחושותיו, חלומותיו, ציפיותיו. תפילה היא עבודה שבלב. אין לי ספק שלרבים התפילה לשלומו של שרון היא חוויה קשה, ואני מבין ללבם. אבל יש להבחין בין תחושה אישית לבין אמירה ציבורית, בין מה שאדם משיח בינו לבין עצמו ואפילו עם חברו הקרוב, לבין מה שהוא אומר ברבים, מפרסם, מנחה אחרים.
עלינו ללמוד להצטער בצרת הציבור. לחוש את האווירה הציבורית הכוללת ולא להתנתק ממנה. הציבור בישראל מתפלל לשלומו, ואנו לא יכולים לפרוש בקול גדול.

ימים רבים של 'פנים אל פנים', עצרות, הקמת דוכנים ואהבה גדולה לכלל ולפרט יכולים להינזק בגלל חשיפה תקשורתית לא נכונה ולא ראויה.@

תשובתו של הרב שאול בר אילן, ראש הכולל בכפר דרום

הרב קוק זצ"ל, כידוע, אמר שגם הגויים שכלל לא מאמינים שישו היה קיים, מאמינים שהיהודים צלבו אותו.
על זה הדרך אפשר לומר שגם אלו שמעולם לא האמינו בתורת ישראל ובריבונו של עולם, יודעים היום להתפלל היטב לקב"ה לרפואתו של שרון.

לגופו של עניין התשובה פשוטה: הסטייפלער, בעל הקהילות יעקב זצ"ל, נמנע כידוע מלתת ברכות לחילונים באופן גורף, מחשש שמכח הברכה שלו הם יעשו עבירות. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כלפי בן אדם שהוכיח שאם הוא יהיה בריא אי פעם, ימשיך לעשות פשעים כלפי עם ישראל גם להבא. לכן תשובתי פשוטה: ראשית, צריך להתפלל לשלומם של הקרבנות מגורשי גוש קטיף. שנית יש להתפלל לשלומם של שאר מתיישבי יהודה ושומרון. שלישית- אחרי שנתפנה מלהתפלל לשלומם ורפואתם של אלו, מי שרוצה שיתפלל למען שיבתו בתשובה שלימה של אריאל שרון, קבלתו את עול תורה ומצוות, ומתוך כל אלו , אחרי שיחזור בתשובה, ויתאמץ להחזיר את כל המגורשים לבתיהם ודאי נשמח שיזכה גם לרפואה שלימה.

כהערת אגב: לא זכור לי שכשמנחם בגין ז"ל הסתגר בביתו היתה התלהבות תקשורתית שכזו, מה שמעלה את החשד שלא בריאותו של שרון חשובה למישהו, אלא המשך חורבנה של א"י. ובכל מקרה איש לא חייב לומר תהלים בדבקות מרובה יותר מהדבקות בה עומרי וגלעד אומרים תהלים לרפואת אביהם.