גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 176ראשיהפצה

אין לו מנדט - שולחן עורך

לאהוד אולמרט, ממלא מקום ראש ממשלת מעבר, אין מנדט מוסרי למעשים דרסטיים ומסוכנים כמו הרס נרחב של מאחזים
19/01/05, 00:00
עמנואל שילה

אהוד אולמרט אינו ראש הממשלה, הוא רק ממלא מקום. הממשלה שהוא עומד בראשה היא ממשלת מעבר. אין לה רוב בכנסת, וסוף כהונתה נקבע לעוד זמן קצר. מפלגתו 'קדימה', שתפסה את רסן השלטון בדרכים עקלקלות, לא קיבלה מעולם את אמון הבוחר. שלטונה מבוסס על מנדטים שניתנו לרשימות אחרות, בעיקר הליכוד והעבודה. מדובר אפוא בממשלה שהלגיטימיות הדמוקרטית שלה רעועה ביותר. ממשלת מעבר במובן הכי עראי של המילה, שרק הצורך לקיים רציפות שלטונית בתקופת הביניים עד לבחירות מצדיק את עצם קיומה.

סקרי דעת-קהל, עם כל הכבוד למינה ולשאר בני-מינה, לא יכולים לבסס לגיטימיות של שלטון.
ממשלה מהסוג הזה צריכה לתפקד בהתאם למשמעות הכינוי שלה - ממשלת מעבר. תפקידה הוא להעביר את הזמן בשקט ולהעביר את רסן השלטון למי שינצח בבחירות. לממלא המקום אולמרט אין מנדט מוסרי לקדם כעת מעשים דרסטיים כמו עקירה סיטונית של מאחזים. לאיש הזה, שהעם לא בחר בו, אין מנדט מוסרי להוביל את כוחות הביטחון לעימות אלים עם מחנה אזרחי גדול שההתיישבות היא נשמת אפו. אין לו מנדט לסכן את שלומו של חייל אחד או מתנחל אחד במהלכים יזומים ולא הכרחיים, שניתן לדחות אותם למועד שלאחר הבחירות.

אלה הם דברים טריוויאליים, שאפילו ציפי לבני יכולה ברגע של אמת להכיר בצדקתם. מילא שהיועץ המשפטי לא משמיע אותם - כבר למדנו שממנו אי אפשר לצפות לכלום. אבל איפה הפוליטיקאים מהמחנה היהודי-לאומי?

מושחתי העבודה וקדימה
רק האלוף עוזי דיין, נודניק שכמותו, העז להפר את שמחת המנצחים של מספר 1 בפריימריס של מפלגת העבודה, ולהזכיר לנו את עברו המפוקפק של ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג. בתגובה לניצחונו של הרצוג קבע עוזי דיין כי העבודה הציבה בראש רשימתה מועמד מושחת. "שוב הראתה מפלגת העבודה שהדג מסריח מהראש. הרצוג הגיע לצמרת מפלגת העבודה בגלל שניצל את זכות השתיקה בתקופה שהיה לו הרבה מה להסתיר בעניין כספי העמותות של אהוד ברק".

יצחק הרצוג - היום ח"כ, אז עורך-דין עם מעורבות פוליטית - תופש מקום מרכזי בדו"ח שכתב מבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג על הפרשה המושחתת של עמותות ברק. אילו הרצוג היה ליכודניק, יש להניח שבנימין נתניהו היה מכניס אותו לרשימת חיסול, במטרה לטהר את תדמיתו התקשורתית של הליכוד מזיהוי עם "גורמים שליליים ופליליים". אבל עמיר פרץ לא צריך לחשוש מהתקשורת. הוא יכול להתגאות ברשימת הנבחרים שלו גם כשהרצוג בראשה. בוז'י (השותק) הרצוג הוא הרי אחד משלהם. הרי גם את פרשת עמותות ברק הם השתיקו. השימוש במשל האתרוג טרם הומצא אז, אבל תופעת התקשורת המגויסת והמגוננת כבר הומצאה, ועוד איך. אולי כבר הספקנו לשכוח אבל פעם, כשאהוד ברק ברח מלבנון והלך רחוק מאוד לקראת הפלשתינים בקמפ-דיוויד, הוא היה יקיר התקשורת, שהעדיפה להשתיק את המעשים שהוגדרו ע"י המבקר קניית שלטון בכסף ורמיסת החוק ברגל גסה.

הסלחנות המשפטית והציבורית המופלגת בפרשת עמותות ברק הצמיחה את פרי הבאושים של חברות הקש אשר סייעו לבחירתו של אריאל שרון. כדי לצאת מהתסבוכת המשיכה משפחת שרון בדרך החתחתים והסתבכה גם עם סיריל קרן ומרטין שלאף - פרשיות מעלות צחנה שרב בהן המושתק על הנגלה. לפי ח"כ צבי הנדל ולפי העיתונאים עופר שלח ורביב דרוקר, גם אסון ההתנתקות בא לעולם במסגרת של ניסיון לחמוק מאימת הדין בפרשיות הללו.

מקץ סחבת של למעלה משש שנים אמור בית המשפט לגזור בקרוב את עונשו של שרון הבן בפרשת חברות הקש, לאחר שעמרי הודה באשמה. מדובר בהזדמנות נדירה למצות את הדין על חלק קטן ממעשי השחיתות של משפחת שרון, לגזור מאסר בפועל על מי שהיה עד לא מזמן אחד הפוליטיקאים החזקים במדינה, ולהציב תמרור אזהרה שירסן את תאוות השלטון של הפוליטיקאי הישראלי המצוי. זה מה שהתכוונה התביעה להשיג, באמצעות דרישה למאסר בפועל.

אלא שבינתיים משהו השתבש. עד כה ביקש עמרי לדחות את מועד הטיעונים לגזר הדין עד לאחר הבחירות. הוא רצה להמתין עד לשלב שבו יוכל להגן על עצמו בחופשיות ולטעון שעשה הכול למען אבא, מבלי שייפגעו סיכוייו של שרון להיבחר שוב. כעת הנושא הפוליטי פחות רלוונטי, ולעומת זאת מצבו האנוש של אריאל שרון מעורר גלים נישאים של אהדה ורחמים, מה שמקשה מאוד לגזור מאסר בפועל על בנו המסור.

התהפכו היוצרות: עד היום הבן שכב על הגדר ולקח הכול על עצמו כדי להציל את אביו ממשפט. כעת האב שוכב על אלונקה, ומצבו הקשה עשוי להציל את הבן מגזר דין מחמיר. הפרקליטות היתה מעדיפה לדחות את הדיון לזמנים רגועים יותר, ואילו עמרי רוצה הכרעה עכשיו, כדי לזכות בענישה סלחנית בחסות דעת הקהל הרחומה.

כמו שזה נראה עכשיו, במקום מאסר בפועל הוא יקבל נזיפה, או מקסימום מאסר על-תנאי. אפילו לא עבודות שירות. אולי הוא ייקח על עצמו עבודות שירות באופן וולונטרי: טיפול בקשיש במצב סיעודי בחוות השקמים.

ושלטון החוק, מה יהא עליו? כמו שמוכיח אולמרט, בשביל זה יש מאחזים. שם ייקוב הדין את ההר, את הגבעה ואת המאחז, וכולנו נדע שיש שופטים בישראל.