גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 176ראשיהפצה

הגיעו הנה חבר'ה נפלאים - בגליון השבוע

ביישוב היהודי בחברון אומרים שאת המחלוקת על שכונת שלהבת אפשר לפתור בהידברות, אלא שהמדינה חותרת לעימות וכוחות הביטחון עושים פרובוקציות בשביל התקשורת.
19/01/05, 00:00
חגית רוטנברג

בחברון לא מתרגשים מהאמבוש התקשורתי ומהתלהמות הפולטיקאים, ומבטיחים שבמקרה הצורך הנוער יוזעק שוב כדי להיאבק נגד הגירוש

יום ג', שעת צהריים בכיכר גרוס בחברון. קבוצת שוטרים מתגודדת סביב מפקד האזור, אורי יורן. לפני כמה דקות הכריז יורן ברמקול המשטרתי אל מול בתי שכונת אברהם אבינו, כי עקב הכרזתה של העיר חברון כשטח צבאי סגור ליהודים, כל מי שאינו תושב מתבקש לעזוב את המקום מרצונו תוך 15 דקות. בתום הזמן שהוקצב ייכנסו כוחות המשטרה לסמטאות השכונה ויוציאו בכוח את הצעירים שאינם תושבי המקום.

אני ניגשת ליורן, ומתעניינת במדיניות שמפעילה משטרת ישראל מול מתנגדי הגירוש בחברון.
כפי הנראה, רוב הצעירים מתפזרים מרצונם בהדרגה בהוראת ועד היישוב. לשם מה אתם מבצעים כעת פינוי אלים נוסף?
"זו אכיפת חוק. אנחנו ממלאים את צו אלוף הפיקוד. אנחנו מתכוונים לעצור רק את אלו שנמצא בחוץ, לא ניכנס לתוך הבתים".

הגעתם לכאן היום חמושים באמצעים כמו גז מדמיע. באיזו סיטואציה אתם מתכוונים להשתמש בו?
"נשתמש בזה אם תהיה הפרת חוק בוטה".

מה נכלל בעיניך כהפרה בוטה של החוק?
"אלימות פיזית נגד שוטרים".

זה כולל זריקת ביצים על שוטרים?
"כן. אם נצטרך נשתמש בגז מדמיע, אבל אני מקווה שלא תצטרכי לראות כאן שימוש בגז".
מה תעשו אם ישתמשו גם נגדכם בגז מדמיע?
"אם יפעילו נגדנו גז מדמיע, נצטרך להעלות את מדרג התגובה".
עד כמה יעלה מדרג התגובה שלכם?
"אנחנו עלולים להגיע לפתיחה באש. אבל אני לא מאמין שנגיע לזה".

לא חשובה התדמית
ובעוד מפקד כוחות המשטרה בשטח מצהיר על אפשרות פתיחה באש על מנת לרסן את יהודי חברון, ממשיכות כותרות העיתונים לזעוק על 'אינתיפאדה יהודית בחברון'. ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, קורא בנחישות "לפעול בכל התקיפות נגד פורעי החוק בחברון", שר הביטחון קובע בנחרצות כי "מדובר בעבריינים פורעי חוק, רעולי פנים, ואכיפת החוק והסדר מולם תהיה חד-משמעית ונחרצת". אפילו הממסד ביש"ע לא טומן את לשונו בצלחת, ויו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, יצא ביום ג' בקריאה "להוקיע מחברון את המתפרעים".

ומה חושבים על כך בוועד היישוב היהודי בחברון? הם לא ממש מתרגשים. ברוך מרזל, תושב שכונת תל רומידה בחברון, אומר: "התדמית חשובה לנו פחות מהעניין עצמו. המאבק על גוש קטיף היה בעיקר על התדמית, וכך נשארנו בלי גוש קטיף ובלי תדמית. אנחנו מעדיפים את חברון, אפילו בלי תדמית. אני מאמין שאם ננצח במאבק, תהיה לנו גם את חברון, ובסופו של דבר גם את התדמית".

את הדברים הללו הוא אומר גם ביחס לרעולי הפנים היהודים שנצפו במהלך ימי המאבק בחברון, ועוררו במוחם של אנשי התקשורת קונוטציות מידיות לאנשי חמאס. "אם זה מונע מאנשים להיעצר – אין לי בעיה עם זה", הוא מוסיף. "הרי אם הפנים שלהם גלויות המשטרה מצלמת אותם, ואחר-כך מעלילים עליהם עלילות ועוצרים אותם".

נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, לא מתרגש גם הוא מהכרזות המלחמה של מופז ואולמרט: "הם מצאו להם קרבן. הכה את המתנחלים וזכה בבחירות".

התסיסה בחברון החלה למעשה בשבת שעברה, כאשר מאות בני נוער מכל רחבי הארץ כבר שהו בעיר, במטרה לתגבר את הכוחות לקראת גירושן הצפוי של 14 המשפחות משכונת 'מצפה שלהבת'. השתלשלות האירועים מוצגת כאן על-פי גרסתו של ועד היישוב היהודי בחברון:
במהלך השבת דווח על כמה התנגשויות של יהודים מול ערביי חברון שיידו לעברם אבנים, וכן על עימותים בין יהודים לכוחות הביטחון. קצין צה"ל נפצע קל מאבן שיידה עליו ערבי – ולא יהודי, כפי שדווח בתקשורת. במוצאי שבת הדליקו כמה ילדים מדורה בחנות ערבית נטושה, והנוער החברוני כיבה את האש.

נשק חם מול ביצים
ביום א', התאריך ההתחלתי לביצוע הגירוש, הגיע המתח בעיר לשיא. בשעות הבוקר יצאה קבוצת צעירים לסיור מבית הדסה לכיוון שכונת תל רומידה. חיילי צה"ל חסמו את דרכם של הנערים, ולא אפשרו להם להמשיך. "הלכנו רעולי פנים", משחזר ה' (13), נער מבת עין שהגיע לתגבר את כוחות המאבק. "התקרבנו אליהם, ואז החיילים תפסו לכמה ילדים את הרעלה והורידו אותה. התחלנו לצעוק, ואז המח"ט וכל החיילים התחילו לדרוך את הנשק מולנו".

מדובר במח"ט יהודה, מוטי ברוך, שעמד בין שאר הקצינים באותו מקום. תוך דקות התלהט הוויכוח בין הצדדים, והחלו מכות ודחיפות. "היה להם נשק דרוך בקנה, והם התחילו להכות בנו עם קתות הרובים", מתאר א' (13) מחברון, שנכח גם הוא באירוע. "נהיה בלגן והתחלנו לברוח. אחד הילדים חטף מכה ליד העין מקנה של רובה. הוא אמר לחייל: 'למה אתה לא יורה בי ישר וזהו?', והחייל ענה לו: 'אתה לא שווה את הכדור'".

הנערים מספרים כי המח"ט, מוטי ברוך, נהג באלימות הקשה ביותר והכה ילדים בצלעות ובראש. ראשי היישוב היהודי הגיעו למקום והפרידו בין הצדדים, תוך הדיפת הנוער הרחק מהחיילים. בינתיים הגיעה למקום משטרת חברון, סגרה את הרחוב, הכריזה על 'התקבצות בלתי חוקית', ואיימה להתחיל במעצרים. הנערים נמלטו לשכונות בית הדסה ואברהם אבינו, ושקט מתוח חזר לשרור באזור לשעות ספורות.

אחר-הצהרים החלו לצעוד כמאה שוטרים, מלווים בפרשים, לכיוון שכונת אברהם אבינו. הם פרצו לגגות שעליהם הוקמו אוהלים מאולתרים לאורחים, ופירקו אותם. לאחר מכן פתחו במרדף אחר הילדים שהשקיפו עליהם מהגגות, ועצרו כמה מהם. "הודיעו לכולם להיכנס לבתים", משחזר ה'. "הם פרצו לתוך הבית ועצרו ילדים. אנחנו היינו על הגג וזרקנו ביצים על השוטרים".

באלו אמצעים נוספים השתמשתם?
"זרקנו אבנים, אבל רק על הניידות. יש הוראות לא לפגוע בגוף של החיילים".

בוכים וממשיכים
בין הילדים מתעורר ויכוח כשאני שואלת אותם על גבולות המאבק שלהם: האחד אומר ש"תלוי בהתנהגות של החיילים", אולם השני אומר כי יש הסכמה ברורה שאין שימוש בנשק חם או קר, וגם את ההאשמות שנשמעו על שימוש לכאורה בחומצה הם מכחישים מכל וכל. הם מוסיפים לספר שבמהלך אותה פריצה של המשטרה הפילו השוטרים את הרבנית מרים לוינגר והכו אותה, לאחר שסימנה לעברם בידה סימן 'וי' של ניצחון.

לאחר מכן החלה התשה בת כמה שעות, שבמהלכה ניצבו השוטרים מול הצעירים על הגגות. הללו זרקו מדי פעם ביצים על השוטרים, ואיימו לזרוק גם אבנים, אולם ראשי היישוב מנעו אותם מכך. לבסוף עזבה המשטרה את המקום, והותירה אחריה עננה כבדה של מתיחות בשכונה.

ההתגרות הבאה של המשטרה לא איחרה לבוא: למחרת בבוקר, בעוד תושבי שכונת אברהם אבינו שומרים על שגרת חיים שקטה וחלק מבני הנוער מתכוונים לחזור לבתיהם, מתפרצים לחצר המרכזית בשכונה כ-150 שוטרים, מגובים בפרשים ובזרנוק מים. הם מתפרשים לאורך הסמטאות, במדרגות הבתים ועל הגגות. "אנחנו פה כדי להפגין כוח", אמר אחד המפקדים לפקודיו. שאלותיהם של התושבים באשר למטרת הפעילות נענו בהתעלמות או בזלזול. במשך שעות ניצבו אנשי המשטרה בעמדותיהם, וביצעו מעצרים בודדים של צעירים. בסיומו של מפגן הכוח, התפזרו לובשי המדים ועזבו את האזור.

הנזקים הפיזיים שהותירו אחריהם עדיין לא נמוגו: הנערים המשחזרים באוזני את המאורעות מספרים על אחד מחבריהם, שאינו מצליח עדיין לדרוך על הרגל עקב המכות שספג מקתות הרובים של החיילים.
אתם לא מפחדים מהמכות של שוטרי היס"מ?

"בטח שזה מפריע לנו, מה אנחנו, מזוכיסטים? מקבלים מכות, בוכים וממשיכים", אומר א' החברוני. חברו ה' מוסיף טיפ: "אם יס"מניק מתקרב אלי, אני מתחיל להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן".

מה תעשו אם יתחילו לבצע את הגירוש?
"אם יהיה פה פינוי – יהיה בלגן", הם מבטיחים.
אתם באמת חושבים שתעצרו את זה?
"אנחנו רוצים מאוד, אבל לא נראה לי שנעצור את זה. העיקר לא לתת להם את זה באהבה ונשיקות. וחוץ מזה, אם פה יהיה מאבק, זה יעצור ניסיונות במקומות אחרים".

אפילו המח"ט איבד שליטה
שיחתנו נקטעת כאשר ברקע נשמעות ההכרזות ברמקולים המשטרתיים. "הם באים לפרוץ לבתים ולעצור", אומרת בעלת הבית, ומורה לפתוח בהיערכות לקראת הגעה אפשרית של שוטרים. המתח מורגש באוויר, אך נראה שהדבר הפך כבר לשגרה בחייה של שכונת אברהם אבינו בימים האחרונים.
אני יוצאת לכיוון מרכז השכונה. קבוצה קטנה של שוטרים, תחת פיקודו של אורי יורן, מקבלת תדרוך לקראת ניסיון מעצרם של הצעירים בשכונה. החשש הוא מפני אלימות כבדה שיפעילו השוטרים, החמושים היטב, נגד האורחים הבודדים שעוד נותרו בשטח.

"הם מחפשים את הפרובוקציה, רואים להם בעיניים שהם מחפשים מישהו שיזרוק את הביצה", אומר נועם ארנון באותם רגעי ציפייה. "אין לי מילים, הפכנו ממש למדינת משטרה", מוסיף דוד וילדר, מתוח גם הוא. ח"כ בני אלון, שהגיע לביקור, סבור כי "מדובר בפרובוקציה שקופה. בדקתי את הנושא, וצו שטח צבאי סגור לא חל על חצרות ושטחים פרטיים. כל מה שנותר להם זה לקוות שיצא איזה בחור החוצה, לעיני המצלמות".

בינתיים שוטח באוזני נועם ארנון את סיכום ימי המאבק עד כה בחברון: "הגיעו הנה חבר'ה נפלאים, בני נוער שהזמנו אותם לבוא ולעזור לנו. היו אמנם מצבים של איבוד שליטה והיגררות לפרובוקציות", הוא מודה, "אך מה ניתן לדרוש מנוער שעבר טראומה כל-כך קשה בשנה האחרונה? זה מיטב הנוער, וקשה לדרוש מהם שליטה. מבחינת היישוב, הקו הוא חד-משמעי: לא להגיע לשום מצב של אלימות וגרימת נזק גופני, והבהרנו זאת לנוער".

איך אתה מתייחס לדריכת הנשק של המח"ט מול פני הילדים?
"אנו מכירים ומעריכים את המח"ט הזה, והנה – גם הוא איבד שליטה, זה יכול לקרות. ואם זה קורה למח"ט, אז קל וחומר לילד בן 15".

כיצד אתה רואה את ההחלטה להכריז על חברון שטח צבאי סגור ליהודים?
"זו החלטה פוליטית פרובוקטיבית, שנועדה להלהיט את הרוחות. אנחנו מנסים לא לשחק להם לידיים".

באיזה אופן יתנהל המשך המאבק?
"כרגע שלחנו את הנוער הביתה, כי המערכה עוברת למישור המשפטי. ודאי שאם נגיע שוב חלילה למאבק פיזי על המקום, יהיה פה מאבק אזרחי, דמוקרטי, בלתי אלים וחריף בהחלט".

משטרה בשירות השמאל
ארנון ממשיך להביט בהיערכות השוטרים לקראת פריצה נוספת למעצרים בשכונה, זועם על השקיפות הפוליטית בהתנהלות המשטרה: "ברור שגורמי השמאל השולטים במדינה, משתמשים במשטרה כדי ליצור פרובוקציות נגד יהודי חברון. המשטרה תסתער על השכונה, תחכה שמישהו יגיב, כל התקשורת פה תצלם את זה, והם סיפקו את התמונה היומית. למרות שהמקום שקט כבר יומיים ואין פה כמעט אף אחד – ההצגה חייבת להימשך".

גם ברוך מרזל מסתובב מתוסכל מההצגות החוזרות ונשנות של המשטרה. הוא מספר על בתו, שנעצרה ושוחררה לאחר כמה שעות. "הם עוצרים רק בשביל הסטטיסטיקה", הוא אומר.
מה מאפשר למערכת הביטחון ולממשלה להתנכל לכם בצורה כזו?
"לדעתי, זה מתחיל מחוסר הגיבוי של הממסד ביש"ע והממסד הפוליטי. עברו שבועיים מאז חלוקת צווי הגירוש, ולא ראינו פה אף פוליטיקאי משלנו. אף אחד לא מרגיש שותף לעניין. הראשון שהגיע הוא ח"כ בני אלון, שנמצא פה היום לראשונה".

את ההחלטה להכריז על חברון שטח צבאי סגור ליהודים הוא רואה כהחלטה מדאיגה, ש"אין לעבור עליה לסדר היום. אם הסגר יוארך, נפתח בפעולות רחבות היקף כנגדו".
את המהומות בתחילת השבוע הוא זוקף לחובת המשטרה, שלדבריו התגרתה בכוח בצעירים, למרות שהללו החלו להתפזר החל ממוצאי שבת, בהוראת היישוב היהודי. "הצעירים גילו משמעת אדירה ולא זרקו דברים על השוטרים. אמנם אין לנו שליטה מלאה עליהם, אך אלו צעירים אידיאליסטיים שבאו להועיל לחברון, מתוך כוונה להישמע להנהגה".

ההמתנה לחיפושים נמשכת. חלק מהתושבים מסתגרים בבתים. מרים גרבובסקי, אם צעירה תושבת שכונת 'מצפה שלהבת' המיועדת לפינוי, אומרת כי התחושה היא כמו בימי הבריטים. "זה מגיע עד כדי כך שבאחד החיפושים אצל השכנים פתחו השוטרים את המקרר, בתקווה למצוא שם מישהו", היא צוחקת. אנקדוטה נוספת על הגיחוך שבמצב שייכת לדסי, בתה הצעירה של אורית סטרוק, שאמרה הבוקר לאמה: "אמא, רציתי ללכת למגלשה בחצר, אבל אמרו שהמגלשה זה שטח צבאי סגור".

הסריקה המשטרתית מתחילה: השוטרים מתפצלים לחוליות שעוברות בין הבתים ומחפשות נערים ונערות. לבתים עצמם הם לא נכנסים, כיוון שאין ברשותם צווים. צבא הצלמים והכתבים מזדנב מאחורי השוטרים. מהחלונות נשמעות קריאות בוטות של נשים נגד השוטרים. אחד התושבים שעומד בפתח הבית, שואל את השוטרים בציניות: "אתם מחפשים אולי ילדים קטנים להרביץ להם? שנביא לכם כמה?" הילדים צועקים "מדינת משטרה", ובינתיים נעצרים כשלושה נערים ונערות, חרף העובדה שהם תושבי חברון ממש.

"רק טלאי צהוב עוד חסר לנו", אומרת אחת הנשים המביטה בנערה המובלת לניידת. עוד כמה סיבובים בסמטאות שמבצעת חוליה קטנה של שוטרים בפיקודו של אורי יורן, וגם הצלמים המתלווים מבינים שההצגה מבוימת רק לכבודם. הם מחליטים להתקפל. בהדרגה מפסיקים גם השוטרים את השיטוט בסמטאות, ולאחר הובלת עצור נוסף חוזר השקט. "השטח נקי? האויב הושמד?" זורק לעברם ארנון.

פסק זמן משפטי
במקביל התקיים בצהרי יום ג' דיון בבית משפט השלום בבית שמש, בעניינה של משפחת שליסל המתגוררת בשכונת 'מצפה שלהבת'. בית המשפט אמור עדיין להחליט אם בסמכותו לדון בתביעת המשפחה נגד גירושה מביתה, או שמא יש לקיימו בערכאה גבוהה יותר. ההחלטה תינתן כנראה היום (ה').

אורית סטרוק, המלווה את המהלך המשפטי, אומרת כי המעבר לערכאות עשוי לעכב לזמן מה את ביצוע הגירוש. היא מסבירה כי עד כה לא נשמעו טענותיו של ועד היישוב היהודי בשום ערכאה משפטית, אלא בשתדלנות מול גורמים בפרקליטות ובצמרת המדינית ביטחונית. כעת יוכרע באופן משפטי אם ההחלטה לגרש את תושבי השכונה אכן מוצדקת.

נזכיר כי השכונה ממוקמת על אדמה יהודית, והבעלות עליה הועברה מכוללות הספרדים 'מגן אבות' בכתב הרשאה לידי ועד היישוב היהודי בחברון. על עובדות אלו גם הפרקליטות וועדת הערר שדנה בנושא אינן חולקות. כמו כן הוסכם כי המדינה תשכיר מחדש את השכונה למשפחות יהודיות.
נקודת המחלוקת היחידה שבעקבותיה פרץ הסכסוך היא לוח הזמנים: ביישוב היהודי דורשים כי ראשית יושכר להם המקום, ואז הם יסכימו להחליף את המשפחות הנוכחיות באחרות. המדינה מבקשת לבצע את הגירוש, ולאחר מכן תשכיר את המקום ליהודים. בחברון חוששים כי בפער הזמנים שייווצר עלולה המדינה לגרום למצב שבו לא יוכלו להיכנס למקום משפחות יהודיות שוב.

"אני מקווה שפסק הזמן שנקבל עכשיו, בעקבות הדיון בבית המשפט, יאפשר לנו לסיים את העניין בהידברות. הפתרון הוא פשוט ונמצא בהישג יד. צריך רק רצון טוב", אומרת סטרוק, ומאשרת כי מגעים מתנהלים גם עכשיו.