גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 176ראשיהפצה

על דעת עצמי

19/01/05, 00:00
אבי סגל

הצבעה להסרת כתמים

לא נעים לומר, אבל רשימת הליכוד לכנסת נראית לא רע בכלל, ואפשר לדעת זאת לפי המהירות שבה הודיע אמנון אברמוביץ' כי "זוהי רשימה אפורה-בינונית". בסך הכול, הפעם לא קיבלנו שום יחיאל חזן במקום ריאלי – כל ה-15 הראשונים הם ח"כים מוכרים, פחות או יותר, ורובם גם אנשים חיוביים, נעימים, אנושיים ואפילו ישרים, יחסית לפוליטיקאים כמובן.
תוצאות הפריימריז בליכוד, יותר משהצביעו על אמון הציבור במשה כחלון, הראו עד כמה מאסו המצביעים בתדמית השלילית של המפלגה. כמעט כל אלה שתרמו לתדמית הפרחית והפלילית של הליכוד, ומשום מה לא מצאו לעצמם סידור עבודה בקדימה, נבעטו מרשימת הליכוד על ידי הבוחרים. הצבעה להסרת כתמים.

וכך, אפוא, אנו נפרדים בלי דמעות מהצעקניות של גילה גמליאל, חיי המשפחה והחברה של ענבל גבריאלי, ההצבעות הכפולות של מיכאל גורולובסקי, המוח של יחיאל חזן והמלחמה בנוער של פנינה רוזנבלום. בשבוע שבו נושמת הדיפלומטיה העולמית לרווחה עקב התפטרות הבעל של ג'ודי ממשרד החוץ, עשה הליכוד עוד צעד בדרך לשיקום תדמיתו ולהצגתו כאלטרנטיבה שלטונית אמיתית.

ימים לא כתומים

מצד שני, תמיד אפשר לסמוך על בכירי הליכוד שיריבו זה עם זה ויחרבו לעצמם את הבחירות. באותה מידה ובאותו עניין בדיוק, אפשר לסמוך גם על בכירי האיחוד הלאומי.

בשנת התשס"ח, בספר שייכתב על נפילת קדומים ובית-אל, יוקדש פרק נרחב למערכת הבחירות של מפלגות הימין בישראל. הפרק ידון בשיחות האיבה בין האיחוד הלאומי והמפד"ל, בקמפיין 'כתום עכשיו' שרק נפתח וכבר הוקפא, במאבקו הצודק של ח"כ אריה אלדד למען מיקום טוב יותר לח"כ אריה אלדד, בפנים החדשות והצעירות במפלגות הימין (מקום 10 הריאלי במפד"ל!), ובכל מאוכזבי הליכוד, מתנגדי ההתנתקות, שבסופו של דבר עלולים למצוא את ביתם הפוליטי דווקא בש"ס.

שינוי בקריירה

למפלגת שינוי יש צרות משלה. חלק מח"כי המפלגה כבר פרשו ממנה, חלק עדיין מתלבטים, וכולם שוקלים את עתידם. יש להניח, כי המפלגות האחרות מתחרות כעת על לבם של הח"כים הפורשים והמתלבטים, ויעשו הכול כדי שאלה יצטרפו אליהן. אחרי הכול, מי לא ירצה ליהנות מכוחם האלקטורלי של ח"כים אטרקטיביים כמו אילן שלגי וחמי דורון.

לאן באמת ילכו אנשי שינוי? ובכן, הנה הניחוש שלי, שהוא טוב בדיוק כמו שלכם, למעט העובדה שהוא מתפרסם בעיתון. אז כשהדברים הבאים יתממשו – אל תגידו שלא אמרתי:

טומי לפיד יחזור למעריב ויכתוב מאמרים משותפים עם אמנון דנקנר ודן מרגלית. כנקמה, יצטרף יוסף פריצקי לצוות כותבי המדור הסאטירי החדש של ידיעות-אחרונות.
אברהם פורז יקבל עבודה בחברת החשמל בתפקיד המערכת הממוחשבת. כעבור חודשיים יתפטר, לאחר שלא ימצא במחשב אפילו בס"ד אחד שאפשר למחוק.
מודי זנדברג יצטרף לליכוד, ואחר כך ינסה להסביר מדוע בחר דווקא בו. "הליכוד זה כמו הביטלס", יאמר זנדברג בלהט, "גם שם חצי כבר הלכו".
מלי פולישוק-בלוך תצטרף למפלגת 'תפנית' של עוזי דיין, ותבטיח למשוך למפלגה את קולותיהם של כל בעלי השמות המצחיקים.
רוני בריזון יכתוב את זיכרונותיו תחת השם "ב. רוני", ויאלץ את ח"כ רוני בר-און למצוא לו שם ספרותי אחר.
יהודית נאות ז"ל תצורף לקדימה ותוצב במקום השני - מיד אחרי אריאל שרון.
אתי לבני תבקש להצטרף גם היא, אבל אהוד אולמרט ידחה אותה בטענה שגם לבני אחת זה יותר מדי.
גורלו של יגאל יאסינוב לא יהיה ידוע. רק בעוד כשנתיים וחצי, ייתפס יאסינוב על ידי שוטר תנועה בכביש 6, כשהוא נוסע מעל המהירות המותרת, ואז יתברר לכולם שהוא עדיין ח"כ במפלגת שינוי.
.
מדריך לפיד לראשי ממשלה

בטורו האישי בידיעות-אחרונות, מונה יאיר לפיד עשרה כללים לקדנציה מוצלחת של ראש ממשלה. ביניהם: "לא יקרה כלום אם לא תעשה משהו"; "קבע לתקשורת את חוקי המשחק"; "אם מישהו לא מתאים לך, תחליף אותו"; וגם "אל תעשה שום דבר רק כי הבטחת" - כלל צבוע וצדקני המתיר לראשי ממשלה להפר בעיקר הבטחות ימניות.

בקיצור, כל הכללים שהיו יכולים להפוך גם את אבא-טומי לראש ממשלה נפלא - למעט, כמובן, כלל מספר 7: "תהיה מנומס".

חמסה עלינו

א. והנה עוד עדכון מעודד מבית החולים: ראש הממשלה כבר מצליח להניע בעצמו את עצם הפז"ם.
ב. זה רק אני, או שבמפלגת ש"ס באמת מורטים שערות עקב נפילתה של שינוי? ממה יתפרנסו עכשיו אלי ישי וחבריו? נ"ב – זה רק אני, או שמפלגת ש"ס מוזכרת במדור כבר פעמיים?
ג. סליחה שאני שוב מפריע את מנוחתם של מתעבי המוסיקה הלועזית, אבל במערכת שבביתנו מתנגנות בזה אחר זה אלאניס מוריסט הקנדית (האוסף), אניה האירית וקלי קלרקסון האמריקנית, ושלושתן מעולות.
ד. לא מקובל עלי שיש גם ליגת טוטו, שהיא ליגת העל, וגם גביע הטוטו – זה מדי מבלבל. זה כמו שתשימו יחד בכנסת את דני יתום ואהוד יתום – בשביל מה להתבלבל כך?! הם בדיוק אותו דבר!
ה. "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן", מאת מיץ' אלבום, היא פנטזיה חמודה, מבריקה ומהנה, עם כמה מסרים קיומיים לא מאוד עמוקים. שווה לנסות – הספר די קצר!

יודע את מקומי

אני אוחז בידי גזיר עיתון יומי מהשבוע שעבר, ובו מופיעה הכותרת הבאה: "משפטו של טוביה צפיר המואשם בתקיפה ייפתח מחר". כותרת רגילה וסבירה, נכון? אני ממשיך בידיעה המופיעה בדיוק מתחת לכותרת: "משפטו של החקיין והבדרן טוביה צפיר צפוי להיפתח היום בבית משפט השלום בירושלים".

לא אציין את שמו של העיתון, כי למה ללכלך באמצע החורף, אבל מה זה?! סליחה, אין עורך לידיעה? אין עורך לעיתון? אף אחד לא שם לב לבלבול בתאריכים? ריבון העולמים, כל החשיבות של הכותרת היא בציון יום המשפט. אז דווקא בו להתבלבל?

זה מסוג הדברים שמטריפים אותי. אם יש משהו שאני רגיש אליו בעולם העיתונות העברית – אלו שגיאות העריכה וההגהה. העיתונות הכתובה גדושה בהן מדי יום: מטעויות כתיב ועד כתבות שנחתכות ונפסקות באמצע, מתמונות לא נכונות ועד תמונות הנושאות את הכיתוב המופלא "להוסיף כיתוב לתמונה".

שגיאות כתיב וגרפיקה בעיתון הן הקו האדום שלי. מי שבונה גשרים מקרטון למכבייה לא מוציא אותי מדעתי כמו זה המתעלם מאות ה"א מיותרת בכותרת ראשית. במקרים קיצוניים, בעיקר בחינמונים מקומיים שבהם העורך הוא גם הכתב, הצלם העורך הלשוני והקורא היחיד – הכתבות והמדורים נראים כאילו נכתבו בעברית עתיקה. בימי קדם, לא היו רווחים בין המילים, הסגנון היה מגושם והכתיב היה שונה, וחלק מזה נשאר כנראה עד ימינו.

הדבר המרתיח בעיתונים אלה הוא, שאפשר למנות בהם בערך 100 אלף מודעות פרסומת לגיליון. ישנם עיתונים, שהפרסומות בהם לבטח היו יכולות לכלכל עוד שלושה עורכים ושבעה מגיהים. במקום זאת, ממשיכים בעלי העיתונים לחסוך כסף, לחיות בשלום עם האנאלפביתיות שלהם, ולהטריד את תיבת הדואר שלי בעיתוניהם המקולקלים.

ברור כי אין עיתון שהוא חף לגמרי מטעויות, כמובן חוץ מהעיתון שאוציא יום אחד בעצמי – אורכו יהיה עמוד אחד, והוא ייצא פעם בשנה, כדי שיהיה לי די זמן למצוא בו את כל השגיאות. בינתיים, אני יודע שגם במדור שלי ניתן למצוא מדי פעם פליטות קולמוס. לא, אדוני העורך, אני לא רוצה שיתקנו לי את הטעויות. כן, אני יודע מה כתבתי עד עכשיו, אבל זה המדור שלי, וכל מילה בו זהב. שמעתם, אנשי בשבע? חסר למי שישנה אות במדור שלי, חסר לכם!