בשבע 180: קצת צדק

השחיתות של עמרי שרון חמורה במיוחד משום שהפכה לגורם מעצב של מהלכים אסטרטגיים הרי אסון ● הפמיניסטיות החילוניות מסרבות למחות על ההטרדות בעמונה ● צעד בונה אמון בגל"צ

עמנואל שילה , י"ז בשבט תשס"ו

עמרי שרון היה אחד האנשים היותר משפיעים בישראל של השנים האחרונות. אולי המשפיע ביותר. כי מי שהחליט בסוף היה אמנם אריאל שרון, אבל במקרים רבים מי שהחליט מה יחליט שרון היה הבן עמרי.

עמרי שרון היה גם אחד המשחיתים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית. תמיד העדיף את אחורי הקלעים ואת המחשכים, ומיעט להיראות ולהשמיע לציבור שכה השפיע על גורלו. הוא גר בתל-אביב, אבל נכנס לכנסת כנציג אזור הדרום בליכוד, על חשבונם של ליכודניקים שבאמת חיים שם. כדי שאביו יוכל לנצח את נתניהו בפריימריס הוא הביא לליכוד ב-2001 עשרות אלפי מתפקדים פיקטיביים, ביניהם חברי קיבוצים שמאלנים, אנשי צד"ל ובני חמולת ג'ואריש. הוא היה חברם של עבריינים וידידם הטוב של טיפוסים מפוקפקים. ביחד עם אביו הוא ערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית ושם ללעג את יחסי האמון שבין בוחר לנבחריו. הוא רשם שיאים חדשים בחלוקת ג'ובים למקורבים, וקנה שלטון לאביו ולעצמו כשהוא משלם בכסף ציבורי ובמשרות ממשלתיות.

כתב האישום שהוגש נגדו מקיף רק חלק זעיר מכלל מעשיו הפליליים והמושחתים. תעלולי העלמת הראיות של משפחת שרון, ביחד עם רשלנות של גורמי החקירה, הביאו לכך שכמה מהפרשיות לא הבשילו לכתב אישום.

נכון, למשפחת שרון אין מונופול או זכויות יוצרים על השחיתות בפוליטיקה הישראלית. אבל ספק אם אפשר למצוא עוד מקרה שבו מעשי שחיתות כה רבים נעשו בדרג הפוליטי הבכיר ביותר. בני משפחת שרון התייחסו לחוק כאל המלצה בלבד ורמסו אותו בכל הזדמנות. זה לא הפריע להם לשלוח את ציפי לבני לדבר גבוהה בתקשורת בשם שלטון החוק. זה גם לא הפריע להם לשכור, בציניות שלא תאמן, את הפרקליטה השמאלנית טליה ששון, כדי שזו תתפור תיק לראשי המתנחלים, שותפיהם הנאמנים עד לא מכבר.

ומה שחמור מכל, מדובר במקרה חסר תקדים שבו השחיתות הפכה לסחיטות. הצורך להינצל ולהציל את בניו מן הדין הפך את ראש הממשלה לעבדה הנרצע של האליטה השמאלנית. כך הפכה השחיתות של השליט לגורם המשפיע ביותר על עיצוב המדיניות.

כדי להינצל מאימת הדין החליטה משפחת שרון להפוך למגשימת חלומותיה המרושעים של האליטה השולטת במערכת המשפט ובתקשורת. כך, מעידים עיתונאים וח"כים, באה לעולם הקטסטרופה שכונתה 'תכנית ההתנתקות'. עשרות אלפי שוטרים וחיילים גויסו והוטלו למלחמת אחים נגד רבבות אזרחים כתומים, במהלך שבסופו נכבשו ונהרסו עשרות יישובים ותושביהם גורשו והפכו לפליטים. אלפי בני אדם איבדו את בתיהם, את מפעל חייהם ואת מקור פרנסתם, כשהממשלה שעוללה להם את כל זה מתנערת מאחריותה האלמנטרית לשקם אותם בזריזות, ביושר ובנדיבות, לאחר שלא התביישה להכריז קודם לכן כי "יש פתרון לכל מתיישב".

עמרי שרון הודה באשמה לא מתוך נדיבות לב ורצון טוב, אלא כדי לחסוך לעצמו השלב במשפט שבו ידידיו הטובים היו נגררים אל דוכן העדים, ומסכת הרמייה והתעתוע שלו ושל מקורביו היתה נחשפת לעיני כל. חובב האתרוגים אמנון אברמוביץ' ואחרים יודעים זאת, ולכן הם משקרים בהתקפתם עזת-המצח על חומרתו כביכול של פסק הדין, שאינו מתחשב בנסיבות המקלות. התביעה ביקשה לדחות את הדיונים על גזר הדין, כדי שאלו לא יתקיימו בצל מצבו האנוש של ראש הממשלה. מאותה סיבה עצמה ביקש עמרי להקדים את מתן פסק הדין, בתקווה שמחלת אביו תשחק לטובתו. טוב עשתה השופטת שלא נתנה לכך משקל רב מדי.

עוד מוקדם לסכם ולומר שעמרי שרון אכן הולך לכלא. תומכיו הרבים בתקשורת עושים ויעשו כדי להשפיע על ערכאת הערעור להקל בעונשו. אבל תחושה מסוימת של צדק פואטי מתפשטת בלב, ביום שבו האיש המושחת שגרם למאות צעירים אידיאליסטים להכיר לראשונה בחייהם תא מעצר מבפנים נשלח על ידי השופטת לתשעה חודשי מאסר.

קצרים

• אין זה מן הנמנע שמי שהציתו את רכבו של סנ"צ מאיר בוקובזה, הקצין שפיקד על כוחות המשטרה בפוגרום עמונה, היו פרובוקטורים מטעם המשטרה. הרווח מהמעשה הוא כולו של מפצחי הגולגולות, שיציגו את תמונות המכונית השרופה כמשקל נגד לצילומים ולעדויות הרבות על התנהגותם הפושעת. במבחן התוצאה, אין ספק שמי שעשה זאת פעל לטובתו של מפקד השוטרים האלימים.

• בגוש קטיף התברר כי זכויות אדם ואזרח הם ערכים עליונים רק כשהם משרתים את עמדתם של שוחרי הנסיגות. כעת מסתבר שגם פמיניזם ומאבק נגד הטרדת נשים הם ערכים יחסיים. כשפמיניסטיות דתיות העלו סיפורים קשים כדי לנגח אישים וגופים במגזר הדתי, תמיד נמצאו עיתונאיות בתקשורת הכללית שהתגייסו לעזרתן. אבל כשהאחווה הנשית צריכה לפעול לטובתן של מפגינות הימין שהותקפו בידי היס"מניקים של השמאל, אחיותיהן החילוניות של הפמיניסטיות הדתיות השאירו אותן למחות כשלצדן רק בני המגזר החשוכים.

• כששלי יחימוביץ' עברה לפוליטיקה הבעתי כאן משאלה שמקומה בגל"צ כמחליפתו של רזי ברקאי יימסר, לשם שינוי, למגיש מהצד הימני של המפה. השבוע נודע כי המגיש ביום חמישי יהיה עמיתנו הצעיר עמית סגל. סגל הוא קודם כל כתב פוליטי מצוין שעושה עבודה מקצועית בלי להבליט את דעותיו. ובכל זאת אפשר להריח שבמקרה זה התפוח לא נפל רחוק מהעץ. יש עוד הרבה מה לשנות עד שגל"צ תהיה מאוזנת, אבל גם כשמדובר בצעד קטן יש לברך עליו. ושיהיה בהצלחה.